פספוסים
"פרצופה של המדינה" היא תוכנית חדשה שמעמידה עוברים ושבים בניסויים חברתיים, שלמעשה בוחנים את דעותיהם בסוגיות נפיצות. נקודת המוצא שלה היא שיש צורך בסיטואציה כביכול מקרית כדי לחשוף, למשל, השקפות גזעניות ותמיכה בהדרת נשים. זו תפיסה מיושנת ומגוחכת. ישראלים אומרים דברים איומים מדי יום בפייסבוק שלהם. הם עושים זאת בשמם המלא ולפעמים גם בליווי תמונות של הילדים. אין שום חידוש בקיומם של כאלה המוכנים לנתק את החשמל לישוב ערבי או לבקש מזמרת רחוב לזוז כי שירתה מפריעה לאדם חרדי. קומדיה גדולה זה בטח לא.
אבל בערוץ 10 כנראה התקנאו במופעי הצדקנות ונפנופי האצבע של חיים הכט והזמינו גרסה פסוודו־מצחיקה שלו בכיכובם של אבי נוסבאום ושי גולדשטיין. לאורך התוכנית השניים יושבים באולפן ובין סרטוני האקספרימנטים מספרים הרבה יותר מדי בדיחות קרש בפנים אולטרה-מרוצות מעצמן. הדיאלוג ביניהם יוצא מגדרו כדי להישמע ולהיראות טבעי, אולם המבטים התכופים לכיוון המצלמה מסגירים מלאכותיות וזיעה. האריזה הטלוויזיונית כולה זועקת "יש לכם עשרה שקלים? אנחנו צריכים להגיע ל־2016".
מאכזב לגלות ברשימת הקרדיטים את יגאל שילון כבמאי ראשי. מאסטר המתיחות של ישראל עמד מאחורי הפורמט הקודם והמוצלח שגולדשטיין ונוסבאום הובילו, "נראה אותך". להבדיל ממנה, שהציבה אזרחים תמימים במצבים קורעים, "פרצופה של המדינה" אנכרוניסטית ונעדרת את ההומור ששילון התמחה בו. יומרותיה הסוציולוגיות גם לא מחזיקות מים וגם לא מעוררות קצה של חיוך. איפה אלי יצפאן כשצריך אותו.
בעיה ביסודות
סיקור קריסת החניון בתל אביב, כל הערוצים
סיקור קריסת החניון בתל אביב הדגים את הבלבול שקיים בערוצי הטלוויזיה בכל הקשור לאירועים טרגיים שאינם נושאים אופי בטחוני־לאומי.
ראשית, חלפו שעות ארוכות עד שבאולפנים החלו לראיין מומחים. כשמדובר בפיגוע - בארץ ובעולם - לא יעבור זמן כה רב ללא אלוף במיל' שיעלה לשידור כדי לפרט את משנתו. שנית, מצב הרוח שהשתקף מהמסך היה מתעתע. במהדורה ממושכת מהרגיל של "שש עם עודד בן עמי", למשל, נמצא מקום לפינת התרבות האינפנטילית אבל עם מינימום דאחקות של יונתן ריגר. גם זו דרך להביע עצב. אגב הרצועה לעידוד שבץ הזאת: עידו סולומון, שמשתתף בה תדיר למרבה הצער, חנך אתמול את הגל הפתוח והתגלה בסיטואציה המורכבת כמגיש ענייני, רגוע וחף ממניירות.
בעיקר, ניכר כי מרבית העוסקים במלאכה גילו כמעט לראשונה תחום שנותר, במקרה הטוב, בשוליים. בין הציפייה לסצנת חילוץ דרמטית להתפעלות מגוחכת מהאמצעים של פיקוד העורף הוצפו המספרים הבלתי נתפסים של קורבנות ענף הבנייה - נחשו לאיזה מגזר הם לא משתייכים - וגם כמה ראיונות מסמרי שיער, כמו זה שהעניק הפועל נידאל אלענתר לירון לונדון. "זה דברים שלא צריך לעבור עליהם לסדר היום!", הטיחה יונית לוי במפקח מטעם משרד העבודה והרווחה (לפני שנאלצה להתמודד עם הסיוט שנקרא ישראל גודוביץ'), אבל נדמה שהנזיפה לא כוונה רק אליו.
לפנייה לכתב/ת 
