זכאי. אחרי ארבע וחצי שנים בכלא

ניסים חדד התקשה אתמול להסתיר את האושר שעל פניו עם צאתו מכלא איילון. בעודו זוכה לחיבוק חם מאמו וללחיצות יד אוהבות מקרוביו, הוא לקח את צעדיו הראשונים כאדם חופשי. "אתה יושב שם ארבע שנים וחצי ולא מאמין שאתה יושב שם. כי לא עשית כלום", אמר בצאתו מהכלא. "עברתי גיהינום".

שלוש שנים לאחר שהורשע בביצוע מעשה סדום בפעוט בן שנה וחצי, זיכה אותו אתמול בית־המשפט העליון מחמת הספק, ברוב של שני שופטים מול אחד — ולמעשה איפשר לו להתחיל מחדש בחייו.

חדד (49) הורשע בביצוע מעשה סדום בבנה של בת זוגו לשעבר ונידון ל־17 שנות מאסר. הוא כפר באשמה לאורך כל הדרך, ואתמול קבעו שופטי בית־המשפט העליון כי הראיות הנסיבתיות לא קושרות אותו לזירה באופן שניתן להרשיעו ללא ספק סביר. "אין כל ראיה ישירה הקושרת את המערער לעבירת מעשה הסדום המיוחסת לו", כתב שופט העליון סלים ג'ובראן בפסיקתו.

פסק הדין של העליון ניתן בדלתיים סגורות. בעוד השופטים סלים ג'ובראן ומני מזוז סברו שיש לזכות את חדד מחמת הספק, השופט יצחק עמית היה בדעת מיעוט וחשב שיש להשאיר את ההרשעה על כנה. השופט ג'ובראן הוסיף וכתב: "ההרשעה במסגרת הכרעת דינו של בית־המשפט המחוזי מבוססת על מארג של ראיות נסיבתיות. כידוע, הראיה הנסיבתית נבדלת מהראיה הישירה בכך שהיא אינה מוכיחה במישרין עובדה הטעונה הוכחה, אלא היא מבססת נסיבה כלשהי — שממנה ניתן להסיק את דבר התקיימותה של העובדה".

השופט ג'ובראן התייחס גם לטענה כי הפעוט נפגע בחדר הכושר, מה שתחילה הביא להרשעתו של חדד. "לאחר עיון מדוקדק בטענות הצדדים ובחומר הראיות שאליו הפנו, שוכנעתי כי אכן לא הוכח כי מצבו של הפעוט בעת היציאה מחדר הכושר לא היה תקין", כתב.

ג'ובראן, שהתייחס לסרטוני האבטחה שתיעדו את חדד, עוד כתב כי "לכל אורך שלושת הסרטונים המערער נושא את הפעוט על ידיו, כך שאחת מזרועותיו מצויה מתחת לישבנו של הפעוט. אף שבמרבית הסרטונים פניו של הפעוט אינם נראים בבירור, ניתן להתרשם כי הפעוט אינו מביע אי־נוחות כלשהי ואינו נראה כמי שסובל מכאבים".

ג'ובראן סיכם את הכרעת הדין ובלב כבד כתב: "המקרה שלפנינו הוא קשה מנשוא. ליבי יוצא אל משפחת הפעוט, אשר נאלצה לחוות חוויה כה טראומטית, אשר מלווה אותה במשך שנים רבות. לא ביד קלה אני מגיע למסקנה אשר משמעותה היא, למעשה, כי ככל הנראה לעולם לא נדע מה אירע לפעוט וכתוצאה ממה נגרמו חבלותיו. ואולם נחה דעתי כי חומר הראיות במקרה שלפנינו אינו מאפשר לבסס, מעבר לספק סביר, את המסקנה שלפיה המערער הוא זה שביצע בפעוט מעשה סדום ואחראי לפציעותיו".

השופט יצחק עמית, לעומת זאת, שהיה בדעת מיעוט, העלה כמה תמיהות בנוגע לגרסתו של חדד, שהובילו לכך שסבר כי יש להרשיעו — בין היתר העובדה שכתם דם של התינוק היה על תחתוניו. "בסופו של יום, לאחר שמתעלמים מ'רעשי הרקע', לפנינו הסיטואציה הבאה: המערער יורד לחדר הכושר עם הפעוט, חוזר כשהפעוט ללא חיתול ומדמם מפי הטבעת, ובבדיקה שנערכת לפעוט כעבור מספר שעות מתברר כי נגרמו לו קרעים בפי הטבעת כתוצאה מהחדרה של חפץ קהה. ואידך זיל גמור", ציין השופט עמית. "כאשר בראיות נסיבתיות עסקינן, ניתן לבסס הרשעה על סמך היסק לוגי, ובלבד שאותו היסק מוביל למסקנה מרשיעה שאין בלתה. כפי שפתחתי ואמרתי, במקרה דנן, לא מצאתי תרחיש אחר, אף לא דחוק, שיכול להביא למסקנה מזכה".

חדד, שמיוצג על ידי עורך הדין יורם שפטל, זוכה מביצוע מעשה סדום ומגרימת חבלה בנסיבות מחמירות. נוסף על עונש המאסר הוא חויב בזמנו לפצות את בת זוגו לשעבר ב־60 אלף שקל.

כאשר שמע את החלטת השופטים "החלטנו לזכות את הנאשם", אמר חדד לעורכת הדין שלו עינת גלוסר: "אני זכאי, אני חף מפשע, הצדק יצא לאור".

בשעות הערב שהה חדד בבית הוריו יחד עם בני משפחתו וניסה לעכל את ההחלטה שהביאה לשינוי דרמטי בחייו. "הוא כרגע עוד ממש לא מאמין שהחלום שלו להפוך לזכאי התגשם לאחר שלאורך כל הדרך דבק בחפותו" אומרת עו"ד גלוסר.

חדד, שנעצר לראשונה ביוני 2012, ונידון לפני כשנתיים בתום משפט ארוך ל־17 שנות מאסר, טען מרגע מעצרו כי לא ביצע את המעשה ושמדובר בעלילה נגדו.

עו"ד גלוסר אמרה אתמול כי "פסק הדין שניתן בעליון פורס את הטעויות שנפלו בהכרעת הדין במחוזי תוך התייחסות מעמיקה למחדלי החקירה ובעיקר לחסרונם של סרטוני אבטחה שצולמו בבניין שבו נטען שהמעשה בוצע אך לא נאספו על ידי המשטרה". עו"ד גלוסר הביעה תמיהה מדוע שופטי העליון לא קבעו 'מה קרה?' ו'איך קרה?' בעודם מצביעים על חלל ראייתי גדול בתיק.