שלישי 13 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אליסיה ויקנדר בפסטיבל ונציה, בשבוע שעבר. "בפעם הראשונה שלי באוסקר הייתי בהלם — לא ידעתי שהשטיח האדום כל כך ארוך" | צילום: איי.אף.פי
    7 ימים • 07.09.2016
    הזוהר הצפוני
    כשבהוליווד מסמנים אותך כיורשת של אנג'לינה ג'ולי, כנראה שהגיע הזמן לשנן את שמך. והשם הוא אליסיה, אליסיה ויקנדר. רגע לפני גיל 28, עם אוסקר משלה, חוזה דוגמנות יוקרתי והופעה מחשמלת לצד מאט דיימון ב"ג'ייסון בורן" החדש, היא היצוא הכי מסעיר של שוודיה מאז אבבא ואיקאה. אמיר קמינר פגש אותה בפסטיבל ונציה, שם הוצג סרטה "אור בין האוקיינוסים", ושמע ממנה איך בצילומים על אי נידח, מול שקיעות מרהיבות ובלי חיבור לסלולרי ולמחשב, היא מצאה גם אהבה
    אמיר קמינר, ונציה

    במהלך חצי השנה שבה היא משמשת כבעלים הגאה של פסלון אוסקר נחשק, אליסיה ויקנדר הייתה עסוקה מכדי להתענג על ההישג. "האמת, מאז הטקס היה לי רק לילה אחד עם האוסקר שלי", אומרת השוודית הלוהטת שזכתה השנה באוסקר לשחקנית המשנה המצטיינת על תפקידה בסרט "הנערה הדנית". "יומיים אחרי הטקס הייתי צריכה לחזור לצילומי 'ג'ייסון בורן', והייתי בצילומים מאז. אז חבר שומר עליו בשבילי עד שאוכל לקחת אותו הביתה".

     

    החבר ששומר לה על הפסלון הוא לא אחר מאשר מייקל פסבנדר, בן זוגה — הכוכב האירי־גרמני המוכר מלהיטים כמו "ממזרים חסרי כבוד", "12 שנים של עבדות" וסרטים אחדים בסדרת "אקס־מן". ויקנדר אמנם לא הודתה לו בנאום התודה, אבל נתנה לו נשיקה לפני שעלתה לבמה.

     

     

    עם דיימון ב"ג'ייסון בורן"
    עם דיימון ב"ג'ייסון בורן"

     

    "את הרגע על הבמה, כשקיבלתי את הפסלון, אני לא זוכרת", היא מתוודה. "טקס האוסקר היה חוויה סוריאליסטית. אין לי מושג מה קרה. אני זוכרת רק שעון גדול מולי, שספר אחורה מ־40 לאפס, ואז הבנתי שאני צריכה לדבר ולשאת את נאום התודה. כשירדתי מהבמה, החברים והמשפחה שלי התאספו סביבי — היו לנו שעתיים יחד במעין חדר המתנה, רקדנו וצחקנו, וזכיתי לבלות עם האנשים שהכי קרובים לי. הכרתי להורים שלי שחקנים שראינו עד אז רק על המסך. זה ערב שאזכור לנצח".

     

    פסבנדר נכח בטקס לא רק כבן הלוויה של ויקנדר. הוא היה מועמד בזכות עצמו לפרס השחקן הטוב ביותר, על הופעתו בסרט "סטיב ג'ובס", אבל בניגוד לחברתו, יצא מהטקס בידיים ריקות. "מייקל שמח בשבילי כמובן, פירגן ותמך", מרגיעה ויקנדר, כשאני תוהה אם היו שם קנאה ותסכול מצידו. "הוא היה גאה בי ומאוד מאושר בשבילי. זה היה ערב פנטסטי בשבילו, גם כיוון שזכיתי". 

    ילדת פלא

    אנחנו נפגשים במועדון לילה, שעשה הסבה לרגע לאולם ראיונות, המשקיף אל חוף הים, בלידו בונציה. שמלת התחרה החצי אטומה־חצי שקופה שהיא לובשת מבליטה את השיזוף המושלם שלה. קולה צרוד במקצת, סקסי ונעים, והיא כולה שילוב כריזמטי של עוצמה ועדינות.

     

    בתחילת אוקטובר ימלאו לה 28, אבל ההספק שלה מרשים. בגיל 22 הופיעה לראשונה בסרט באורך מלא וזכתה בפרס הנחשב ביותר במולדתה. מהר מאוד הוליווד גילתה את קסמיה, וויקנדר לוהקה לעיבוד האחרון של יצירת המופת של טולסטוי "אנה קרנינה", לצידה של קירה נייטלי. ב־2013 רשמה נוכחות ראשונה בטקס הכי נוצץ בעולם, כשסרטה "סיפור מלכותי" היה מועמד לאוסקר לפרס הסרט הזר הטוב ביותר. "בפעם הראשונה שלי באוסקר הייתי בהלם — לא ידעתי שהשטיח האדום כל כך ארוך. פשוט לא האמנתי", היא צוחקת.

     

    מאז היא לא עוצרת, נעה בין סרטי איכות, כמו "הנערה הדנית", שבו גילמה לצד אדי רדמיין את אשתו האמנית של הגבר הראשון שעבר ניתוח לשינוי מין, ו"אקס מכינה", סרט מדע בדיוני מוערך — ללהיטי אקשן, כמו "שם קוד מ.ל.א.ך", שביים גאי ריצ'י, והסרט החמישי בסדרת מותג הריגול "ג'ייסון בורן", שבו היא מככבת לצד מאט דיימון. "ראיתי את הסרטים הקודמים בסדרה ואהבתי אותם, וכשקיבלתי את השיחה מהסוכן שלי, שבישר לי שמזמינים אותי להצטרף לסדרה, הייתי בעננים. אני חושבת שהמותג הזה המציא מחדש את סרטי המרגלים. הכלים שעומדים לרשות היוצרים כדי ליצור קסם בידורי הם עצומים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה ניצבים. הסדרה הזאת היא נכס, ואשמח להופיע גם בפרק הבא שלה".

     

    ויקנדר, אולי היצוא הכי מסעיר של שוודיה מאז אבבא ואיקאה, נולדה בגטבורג לאב פסיכיאטר ולאם שחקנית. "הוריי התגרשו כשהייתי תינוקת", היא מספרת. "אז היו לי שתי משפחות, וביליתי הרבה זמן בתיאטרון עם אמי, אפילו ישנתי ביציע כשאמא לא הצליחה למצוא בייביסיטר".

     

    אחרי שגדלת מאחורי הקלעים, היה ברור שתלכי בדרכה של אמא ותהפכי לשחקנית?

     

    "אני לא חושבת שזה היה ברור. עם זאת, התחלתי להשתתף במחזות זמר בגיל שבע, כך שיצא לי לטעום מהחוויה הזאת. עזבתי את הבית כדי ללמוד בלט בסטוקהולם, אבל בגיל 15 הופעתי בסדרת טלוויזיה, ואז הבנתי מה היא התשוקה שלי. בסופו של דבר פרשתי מהריקוד גם בגלל פציעות ובחרתי להתמקד במשחק".

     

     

    ב"שם קוד מ.ל.א.ך"
    ב"שם קוד מ.ל.א.ך"

     

     

    אמא שלך תמכה בך כשהחלטת להיות שחקנית? 

    "היא תמיד תמכה בי. הייתי מוכנה לאופן שבו התחום הזה מתנהל, והייתי מודעת לקשיי המקצוע: בגלל ששוודיה היא מדינה כל כך קטנה, אתה לא יכול להתעסק רק בקולנוע כי אין מספיק עבודה. אתה חייב לשלב קולנוע ותיאטרון. קשה למצוא תפקידים טובים, במיוחד כבחורה צעירה, ואחרי גיל 35 כבר אין תפקידים".

     

    נערה עם לב

    לא נראה שיש לה מה לדאוג. לפסטיבל ונציה הנוכחי הגיעה עם סרטה החדש, "אור בין האוקיינוסים", שמשתתף בתחרות הרשמית ויוקרן בארץ בקרוב (23.9). לצידה מככב פסבנדר, שבעקבות הצילומים הפך לבן זוגה. עלילת הסרט, המבוססת על רב־המכר של מ"ל סטדמן, מתרחשת באוסטרליה בין שתי מלחמות העולם. גיבור הסרט טום הוא חייל מצולק מהזוועות שחווה ושנאלץ לבצע במלחמת העולם הראשונה באירופה. הוא מגיע לעבוד במגדלור מבודד המשקיף על שני אוקיינוסים, בעיירה הסמוכה פוגש את איזבל, ששני אחיה נהרגו במלחמה, ויחד הם מנסים להחלים ולהשתקם מפגעי המלחמה. כשהם לא מצליחים להביא ילד משלהם, הם מאמצים תינוקת קטנה שנקרית בדרכם.

     

    "לגלם את איזבל זו מתנה", מכריזה ויקנדר. "איזבל היא לוחמת, שורדת, נערה עם לב גלוי. אני אוהבת את זה שהיא שקופה — היא עושה ואומרת דברים מבלי לחשוב, וזה די משחרר לפעמים, שיש לך את זה בתפקיד. איזבל וטום הם אנשים טובים שלפעמים לא מקבלים את ההחלטה הנכונה או הכי מוסרית, אבל איזבל תמיד פועלת מהלב, ולכן קשה להאשים אותה. האי הזה הוא גן עדן שהופך לכלא רגשי. יש כאן מאבק בין הלב והאהבה לבין האמת. מדהים מה שהאהבה יכולה לעשות. אתה יכול להתעוור בגללה. האתגר הגדול שהיה לי כאן זה לבטא את הכמיהה העצומה של איזבל לילד, כמיהה שהרבה נשים חולקות".

     

     
    ב"הנערה הדנית". שזיכה אותה באוסקר
    ב"הנערה הדנית". שזיכה אותה באוסקר

     

     

    למרות שאת עדיין לא אמא, כבר יצא לך לא פעם לגלם אמהות.

     

    "זה אולי מוזר, אבל נדמה לי שזו הפעם השביעית שאני משחקת אמא. זה קטע אצלי. זה קרה כבר בסרט הראשון שלי, סרט קצר שעשיתי בגיל 17, ומאז יש לי הרבה תינוקות בסרטים. בכל פעם שאני מתכוננת לתפקיד של אם, אני מדברת עם אמהות. אמהוּת זה משהו כל כך עמוק. כבר שלוש פעמים הייתי צריכה לשחק בסצנות שבהן אני יולדת, ובכל פעם הרגשתי כאילו כל אישה שילדה אי פעם תראה את הסרט ותגיד, 'היא לא הייתה שם'. למזלי פגשתי נשים נפלאות שעזרו לי להתכונן לתפקידים האלה".

     

    ההתנסויות הללו עשו לך חשק להפוך לאמא בקרוב?

     

    "יש לי הרבה אחים ואחיות — חמישה אחים למחצה — ומאז שהייתי צעירה, תמיד רציתי משפחה, רציתי להיות אמא. אני לא יודעת מתי, אבל אני מקווה שתהיה לי יום אחד משפחה משלי. אני בהחלט יכולה לדמיין שזה קורה".

     

    הפאוור־קאפל ההוליוודי החדש, ויקנדר ופסבנדר. "הוא זיקית, ועדיין מצליח להפתיע אותי"
    הפאוור־קאפל ההוליוודי החדש, ויקנדר ופסבנדר. "הוא זיקית, ועדיין מצליח להפתיע אותי"

     

     

    היה לך קשה להתמודד עם סצנת ההפלה ב"אור בין האוקיינוסים"?

     

    "ככל שאני מתבגרת, אני שומעת מחברותיי יותר סיפורים על הפלות. זהו נושא טראומטי שהרבה פעמים מעדיפים לא לדבר עליו. החברות שלי סיפרו לי איך הן התמודדו עם הפלות, וזה עזר לי בהכנות. לפני הצילומים של הסצנה היינו לחוצים נורא, לקראת מה שהרגיש כמרתון רגשי. רצינו לעשות צדק עם הדמויות, עם כל מי שעבר חוויה כזאת. טוב שהיה לי את מייקל לצידי כתמיכה, הוא היה גאון בסצנה הזו. טוב שיש לך עזרה, שיש לך מישהו לשחק מולו, מישהו שדוחף אותך ואז מגן עלייך".

     

    בסצנה חזקה נוספת את מגלחת למייקל את השפם. חששת שתחתכי אותו בטעות?

     

    "צילומי סצנת הגילוח היו מאוד מרגשים ומלהיבים. בהתחלה חשבתי שזה יהיה מאוד קל, אחר כך פיקפקתי בעצמי. הייתי מודאגת בגלל שמעולם לא גילחתי מישהו, ועוד הייתי צריכה לעשות את זה בשוט אחד. הרגשתי שאני מעמידה חיים של אדם אחר בסכנה, ושחברות הביטוח לא יאשרו את זה, אבל בסוף עשיתי זאת. זה הצליח", צוחקת ויקנדר.

     

     
    ג'ולי. בנעליה | צילום: אי.פי.איי
    ג'ולי. בנעליה | צילום: אי.פי.איי

     

     

    כוכבת מול פפראצי

    הסרט צולם באי מבודד בניו־זילנד, הפקה קטנה, מעט אנשי צוות. "הבמאי דרק סיאנפרנס רצה שנחיה שם כמו גיבורי העלילה — בלי טלפונים סלולריים, טלוויזיה ומחשבים", מגלה ויקנדר. "שמחתי כשנודע לי שמייקל הולך לשחק מולי בגלל שמאוד אהבתי את סרטיו. אני מעריצה גדולה שלו. האותנטיות קורנת מכל תפקיד שהוא עושה. זה תמיד אמיתי. הוא זיקית, ועדיין מצליח להפתיע אותי — מייקל הוא אחד השחקנים המבריקים, האמיצים והמגוונים שפועלים כיום. ברור שהייתי לחוצה כי רציתי להיות במיטבי. ידעתי שאני צריכה לתת מעצמי הכל כדי להגיע לרמה שלו.

     

    "בהמשך הבנתי שגם שמייקל נלחץ ואפילו פחד כשהבין שאני לוהקתי לשחק מולו. הוא חשש מפני הכוח שלי כשחקנית בראשית דרכה — רעבה, שופעת אנרגיה גולמית, עם תשוקה. בסוף נוצרה בינינו כימיה, ונהנינו לעבוד יחד — תמכנו אחד בשני, הפתענו, איתגרנו, דחפנו והרמנו אחד את השני. אשמח לעשות זאת שוב, אם יגיע הפרויקט הנכון".

     

    איך העברתם את הזמן בחור נידח כזה, כשאתם גרים בקרוואנים?

     

    "ירינו ברובי אוויר, ניגנו מוזיקה, דגנו דגים, עשינו ברביקיו והכנו פופקורן. החיים בנתק ובצפיפות גרמו לנו להתקשר ולהקים קהילה. בסך הכל היינו די מנותקים מהעולם, וזו הייתה מתנה — כמה הזדמנויות יש לך לחיות הרחק מהטכנולוגיה ומהחברה, על חוף בדרום ניו־זילנד? מה גם שבאי שבו שהינו, היו השקיעות הכי יפות שראיתי בחיי. כל שקיעה הייתה חדשה ושונה. בחיים לא ראיתי טבע כזה — חלקו נראה כיער גשם, וחלקו נראה כיער אורנים, כמו שיש אצלנו בשוודיה".

     

    מאז הפכו ויקנדר־פסבנדר לפאוור־קאפל, החביב על צלמים ומדורי רכילות, אבל השניים מנסים בכל כוחם לשמור על פרטיותם. "אנחנו משתדלים להמשיך לחיות את החיים שלנו בצורה נורמלית ולא מנוכרת", טוענת ויקנדר. "כשמישהו ניגש אלייך ברחוב או במסעדה ואומר לך שהוא ראה את הסרט שלך, זה תמיד משהו נפלא. אני עדיין מתקשה להתרגל לכך שאנשים מזהים אותי ובאים להחמיא לי על עבודתי. אבל כשחבר אומר לך שהוא ראה תמונות שלך בעיתון, שהגיעו מצלם שבטח עקב אחרייך חמש שעות מבלי שידעת ושחדר לחיים הפרטיים שלך כשיצאת למכולת, זה לא נעים. אני לא רוצה להתחיל לפחד משום סיטואציה בחיים, כי זה לוקח ממנה משהו, אבל קשה להימנע מהתחושה הזו, שמשהו רע יכול לקרות. הסיטואציה שחוויתי כששלושה גברים עקבו אחריי עם מצלמות במשך חצי שעה, כשהייתי לבדי, הייתה לא נעימה ולא נחמדה".

     

    אישה בסיפור אגדה

    בין סרט לסרט, ויקנדר מתגוררת באנגליה ("אני מחשיבה את לונדון בית בארבע השנים האחרונות. כשאני נוחתת בלונדון אני מרגישה שיש לי שם בסיס, שהתחלתי להצמיח שורשים"). הופעותיה על השטיחים האדומים הפכו אותה לאורחת של קבע בכל רשימות המתלבשות המצטיינות. היא נחשבת לאייקון אופנה, אבל גם עכשיו, כשהיא מכהנת כפרזנטורית של חברת האופנה היוקרתית לואי ויטון, היא לא שוכחת לרגע איך בגיל 14 חיפשה תיקים מזויפים של המותג. "זה מה שיכולתי אז להרשות לעצמי", היא נזכרת. "בגיל הזה כבר עזבתי את הבית והייתי צריכה לעבוד קשה כדי לשלם את החשבונות שלי".

     

    התפקיד הבא שלה הוא לארה קרופט, גיבורת משחק המחשב המפורסם — התשובה הנשית לאינדיאנה ג'ונס ("כבר התחלתי להתאמן ולעשות כושר"). בעבר גילמה אנג'לינה ג'ולי את הדמות בשני סרטים. הליהוק של ויקנדר לדמות הפולחנית מעיד על מעמדה העולה ועל הביקוש הגובר שלה בבורסה ההוליוודית.

     

    את מרגישה לפעמים שאת חיה בתוך סיפור אגדה?

     

    "זה עדיין ממש..." פתאום היא מתקשה למצוא את המילים הנכונות, "זה סוריאליסטי, הדברים שיוצא לי לעשות. לפעמים שואלים אותי, 'חלמת לעבוד בהוליווד?' אבל הרעיון הזה לא היה בכלל בעולם המושגים שלי. לפעמים אני מרגישה כל כך זרה לכל זה. מוזר לי, למשל, להיות יחד עם מאט דיימון במסיבת עיתונאים. אלה לא חיים רגילים. זה מוזר שאני מרגישה מוזר? מצד שני, נפלא שאני זוכה לעבוד עם אנשים שהערצתי מילדות ושעוררו אצלי את החלום להיות שחקנית. כשאני מוצאת את עצמי בצילומים עם מישהו שגדלתי עליו, זה תמיד רגע שדורש צביטה".

     

    עם מי עוד היית רוצה לעבוד?

     

    "הייתי שמחה לעבוד עם מריל סטריפ, קייט ווינסלט וטילדה סווינטון".

     

    את לא מפסיקה להתרוצץ ואפילו הקמת חברת הפקה. מאיפה האנרגיה לכל זה? מה ממלא אותך?

     

    "אני חושבת שכדי לשמור על האנרגיה, חשוב לישון ולקחת הפסקות קטנות. אני משתדלת לוודא שיש לי כאלה, גם אם הן לא ארוכות מאוד. אני מכבה את הטלפון ונוסעת לחמישה ימים רק כדי לעשות יוגה. בשנה הבאה אני מקווה שאוכל לקחת כמה חודשי הפסקה, אבל כרגע הרבה סרטים שלי יוצאים למסכים, ויש לי עומס. חוץ מזה, עכשיו אני מצלמת עם חברת ההפקה שלי סרט בבוואריה, וזה כרוך בהרבה עבודה, אבל זה גם מאוד מרגש".

     

    אמא שלך צריכה להזכיר לך להישאר עם רגליים על הקרקע?

     

    "היא לא צריכה. החברים והמשפחה הם הבסיס שלי. אני משתדלת לחזור לבית בשוודיה כמה שיותר, וכל פעם שאני חוזרת אני לא מרגישה כאילו נעדרתי. אבל עכשיו לא כל כך יוצא לי להיות בבית. כשהתחלתי להסתובב בעולם, פחדתי מאוד שאאבד את הקשר עם החברים והמשפחה, אבל אני מביאה איתי חברים לכל מקום שאני מגיעה אליו.

     

    "היו רגעים שבהם חשתי בדידות, למשל כשנסעתי לדנמרק לצלם את 'סיפור מלכותי', אז בישלתי אוכל והזמנתי אנשים שהכרתי לארוחה. זאת הייתה דרך נחמדה לחבר בין אנשים. אבל להתחבר לאנשים חדשים זה משהו שדורש אנרגיה, וקשה לעשות את זה בכל מקום". •

     

    kaminera@bezeqint.net

     


    פרסום ראשון: 07.09.16 , 14:36