הכי מטוקבקות
7 ימים • 07.09.2016
דבר הדיאטנית, רותי אבירי
זיכרונות וחוויות האכילה בילדות שלנו "מחליטות עבורנו", שלא מרצוננו, איזה מין הורים נהיה בתחום הדאגה לבריאות הילדים והאכלתם. לכן, כשאנחנו הופכים להורים, חשוב לדעת לזהות את מה שהטמיעו בנו הורינו ושאיננו מסכימים איתו, כדי להימנע מלהטמיע בילדינו את אותם הזיכרונות. בחווית הילדות של שרי בבית שמקפידים בו על תזונה נכונה לא נותנים אף פעם כריך עם שוקולד לבית הספר וצריך לשקר כדי להשיג אותו. נראה ששרי הצליחה להיפרד לא מעט מההשפעה של חלק מחוויותיה כילדה, שהיו יכולים להטביע בה אופן מחשבה דיכוטומי דומה כבוגרת. היא פיתחה גמישות מחשבתית הרבה וגישה רכה ומאפשרת יותר כלפי עצמה וכלפי הילדים (שבהחלט יכולים לאכול לפעמים כריך עם שוקולד, וזה בסדר). אני ממליצה לשרי להיפרד אף יותר מחווייתה כילדה ולא לשאול את הילדים איזה כריך הם בוחרים, גבינה או שוקולד, כדי חלילה לא להעמיד אותם במצב שהם יצטרכו לשקר כדי לרצות אותה. עלינו ללמוד לשחרר כהורים את הרצון לדעת מה הילדים אכלו כשאנחנו לא נמצאים לידם. גם אם נשאל, לא בטוח שנקבל את התשובה האמיתית: השאלה גורמת לילדים להבין שיש כאן משהו שנורא חשוב לנו, והם עלולים לרצות בעתיד להשתמש במידע הזה ככלי נגדנו במערכת היחסים איתנו. יש להביא בחשבון שאיפה שלא היינו נוכחים, לא נדע מה היה — וזה בסדר! כדי להיות "הורים טובים דיינו", אנחנו לא חייבים לדעת הכל. נקודה למחשבה?
© כל הזכויות שמורות.
אין להעתיק או לשכפל תכנים מהעמוד
