דמי נטישה

לקוחות רשאים לבטל התקשרות עם ספק, אם השירות שנתן להם אינו תואם את ההתחייבות בהסכם. ספק שיערים קשיים על סיום ההתקשרות עלול למצוא עצמו מחויב בפי־ צויים בשל עוגמת נפש (ת"ק שלום חיפה) 56187-03-16 ). התובעים רכשו מחברה לשירותי חירום שירותי לחצן מצוקה תמורת דמי מינוי של 50 שקל בחודש. לטענתם, ביום 25.11.155 חשה התובעת ברע, התקשרה למוקדנית של ה חברה וביקשה לשלוח לביתה רופא ואמבולנס. החברה שלחה אמבולנס ללא רופא. התובע עמד על כך שיגיע רופא, אבל בסופו של דבר עלה לביתו כדי לסייע לתובעת לרדת אל האמבולנס. אלא שעד שהתובעים ירדו לאמבולנס, הוא כבר עזב. התובע הסיע בעצמו את התובעת למוקד חירום "ביקור רופא", ומשם היא פונתה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים, שם אושפזה לשישה ימים. התובעים ביקשו לבטל את ההסכם עם החברה ולקבל פיצוי, והסתייעו לשם כך בקליניקה לסיוע משפטי במכללה האקדמית נתניה. משלא נענו, הגישו תביעה לקבלת החזר של 100 שקל דמי מינוי לחודשיים, 189 שקל עבור הזמנת האמבולנס, ופיצוי של כ־ 9,000 שקל בשל עוגמת הנפש. החברה הנתבעת טענה שאין מקום לטענות כלפיה. לדברי החברה, כשהתקשרו התובעים למוקד, המוקדנית הראשית סברה שיש מקום לפנות את התובעת בדחיפות לבית החו־ לים, ולא להמתין עד להגעת רופא. תוך מספר דקות הגיע לבית התובעים אמבולנס, עם נהג שעבר הכשרה מקצועית במד"א. ואולם התובע הודיע כי אינו מעוניין לפנות את התובעת לבית החולים בטרם תיבדק על ידי רופא, ולכן עזב נהג האמבולנס את המקום. החברה הדגישה שהסכימה לוותר, לפנים משורת הדין, על החיובים בגובה 289 שקל ואף שלחה לתובעים צ'ק בסכום כזה. היא התלוננה שעד הגשת התביעה לא טרחו התובעים להחזיר לה את מכשיר המצוקה, בניגוד להסכם ביניהם. השופט זיו אריאלי קיבל את התביעה. הוא קבע שנהג האמבולנס לא נהג כהלכה כשעזב בלי לפנות את התובעת ובלי להגיש לה סיוע. השופט הסתמך על מכתב של החברה, שבו נאמר: "אנו מתנצלים על שהתרחש ומבינים את הבעיה, ונקטנו באמצעים חריפים מול אותו נהג אשר עזב את המ־ קום". הוא ראה במכתב הודאה של החברה כי התרשלה במתן הטיפול לתובעת, וקבע: "לאור דברים אלו תמוהה בעיניי עמדת הנתבעת וטיעוניה בדבר הטיפול היעיל והמהיר  שניתן לתובעת. בנוסף לאחריותה בעוולת הרשלנות, בריכי מדובר בהפרה של הסכם ההתקשרות בינה לבין התובעת". השופט קבע עוד שהחברה דרשה שמכשיר המצוקה יושב לה, אבל לא התנתה בכך את הפסקת ההתקשרות. מכל מקום, התובעים הציגו אישור מרשות הדואר כי שלחו את המכשיר לחברה, ו"טענת נציגת הנתבעת כי הם אינם מקבלים מכשירים בדואר מהווה ניסיון להתחמק מאחריות". לא נותר אלא לדון בגובה הפיצוי. התובעים לא הצביעו על נזקים כספיים כלשהם שנגרמו להם, ותביעות לפיצוי בשל עוגמת נפש מתקבלות רק במשורה, כדי למנוע "אינ־ פלציה" בהן. במקרה הזה קבע השופט כי האבחון שניתן בטלפון על ידי נציגי החברה, לפיו יש להבהיל את התובעת לבית החולים, היה מדויק. קביעתו זו פעלה לטובת החברה, ולפיכך פסק סכום מידתי, של 1,000 שקל, כפיצוי על עוגמת נפש. בנוסף הורה לחברה להשיב לתובעים את הסכום של 289 שקל מאחר שטענו כי לא קיבלו את הצ'ק.