היסטוריה במבחני הבגרות: לראשונה בתולדות המדינה יורשו תלמידים לעבור את אחת הבחינות כשלצידם ספרי לימוד פתוחים. ובאיזה מבחן מדובר? בהיסטוריה. במשרד החינוך אומרים כי ההחלטה התקבלה כדי להקנות לתלמידים מיומנויות של ניתוח והבנה מעמיקה.

הנוהג החדש יתחיל במבחני הבגרות בקיץ הבא, ובשלב ראשון יכלול 40 מתוך מאות בתי־הספר התיכוניים ברחבי המדינה. מדובר בבתי־ספר המשתתפים בתוכנית סחל"ב (סקרנות, חשיבה, למידה בהנאה). הכוונה היא להרחיב עם הזמן בהדרגה את המבחן החדש לכל בתי־הספר. התלמידים יורשו להיעזר במבחן בספרי הלימוד, במחברות ובכל אמצעי נוסף שבעזרתו למדו.

מנהלת תחום דעת בהיסטוריה במשרד החינוך, ד"ר אורנה כץ, הסבירה מדוע התקבלה ההחלטה ההיסטורית: "מטרת המבחן עם החומר הפתוח היא להוציא את מרכיב הזיכרון והשינון העקר מהמבחן — ולהתמקד בהערכת מיומנויות הלמידה והחשיבה ההיסטורית שרכש התלמיד לאורך תהליך הלמידה. הבחינה מזמנת לתלמידים מיומנויות חשיבה, ניתוח והבעת עמדה — ומייתרת את מרכיב השינון. בחינה עם חומר פתוח משקפת ומעצבת למידה פעילה של התלמידים. זו למידה שבה הם מחפשים את המידע בעצמם, משווים בין מקורות שונים, מבחינים בין דעה לעובדה ומעריכים את מקורות המידע תוך פיתוח חשיבה ביקורתית".

לצורך יישום השיטה החדשה יעברו המורים הכשרה מוקדמת, כדי לסגל דרך הוראה שונה, המתאימה למצב החדש. כלומר, הם ילמדו את התלמידים יותר לחשוב, לנתח, להתעמק ולהביע דעה — ופחות ללמוד בעל פה כמו "תוכים".

יאיר שגיא

למשרד החינוך כבר יש ניסיון עם השיטה החדשה, שכן תלמידי בית־הספר הרב־תחומי עמל ליידי דיוויס בתל־אביב כבר עשו בשנת הלימודים הקודמת את מבחן ההיסטוריה עם ספר פתוח. מדובר בבחינה בית־ספרית שהיא חלק מהציון הכולל בתעודת הבגרות.

מנהלת בית־הספר שרה הלפרין מספרת כי מבחינתם השיטה הצליחה: "זו אלטרנטיבה לבגרות המסורתית. התלמידים חשו שהבחינה הייתה חלק מתהליך הלמידה. התלמידים אומרים תמיד שהם משננים לקראת המבחנים ושוכחים דקה אחרי, כאן הם זוכרים את הלמידה כחוויה, והם גם זוכרים יותר".

רכזת ההיסטוריה בבית־הספר מיכל אונגר: "הדרך הזו מקנה פיתוח מיומנויות ולימוד של המאה ה־21. במהלך השיעורים המורה מנחה את התלמידים בביצוע מטלות ובחיפוש חומר וקטעי מקורות. חומר פתוח מאפשר העמקה וחקר ומצד התלמידים, המייצרים ידע חדש תוך כדי בחינה".

אחת התלמידות שהתנסו במבחן היא נעה רפינסקי: "השיטה מאתגרת וכרוכה בחשיבה ובהבנה בלי צורך לשנן. אין צורך להתעסק בפרטים טכניים, כך שגם אחרי הבחינה זוכרים את החומר טוב יותר".

חברתה לכיתה עדי אלקיים: "בבחינה כזו אין לחץ משום שכבר למדתי את החומר ואני לא לחוצה שאשכח".

ההיסטוריון פרופ' עמוס הופמן, סגן נשיאת המכללה האקדמית בית ברל: "שינון אינו בהכרח עקר, וחלק ניכר מהלמידה נרכש גם באמצעות שינון. עם זאת, בהחלט ראוי לאפשר לתלמידים להיבחן עם חומר פתוח כדי שיבינו שהיסטוריה אינה רק אוסף עובדות לשינון אלא תחום שהוא כל הזמן בתהליך של שינוי, נתון לפרשנויות ולהערכות חלופיות רב־גוניות. באופן טבעי, החומר בהיסטוריה אינו סגור משום שמצטברים עוד ועוד אירועים, והפרספקטיבה של הזמן גורמת לכך שההערכות והפרשנות של העבר משתנות כל הזמן".