הביאנלה היא שלנו

ביאנלה הפכה למילת קסם בשנים האחרונות. כל עיר רוצה להתהדר בה, כאילו הייתה שמלת מעצבים קסומה שמבטיחה תשומת לב עולמית. השפע מסחרר: הביאנלה לאמנות, שהפכה לתמנון רב זרועות ומתקיימת כמה פעמים בשנה בערים שונות בעולם; ביאנלת האדריכלות של ונציה, אפילו לאילת יש ביאנלת אמנות. שנאמר: במקום להיות בנאלית, תהיי ביאנלה.

כך יצא שגם לונדון החליטה להתהדר בביאנלה משל עצמה, כי בכל זאת, בירת העולם (אל תתווכחו אפילו!) לא יכולה להשתרך מאחור, והיא מתקיימת בימים אלה בלוקיישן המסחרר סומרסט האוס, אחד המבנים האיקוניים ביותר בבירה. נציגים מ־30 מדינות, בשש יבשות, מציגים את העבודות שלהם, המשקפות פיתוחים עיצוביים הנוגעים לסוגיות מורכבות עימן מתמודד העולם – הגירה, איכות הסביבה, עמידות ושוויון חברתי.

שתי העבודות של המעצבים הישראלים המשתתפים בביאנלה יוצגו מחר לקהל ולמבקרים.

העבודה הראשונה, מערכת אלדרופ של המעצב יניב קדוש, שהיא מערכת הפצה לאספקת חירום באמצעות יחידות קרטון עצמאיות המסוגלות לשאת עד שלושה קילוגרמים של ציוד ולפזר אותו על פני שטחים נרחבים באזורים מוכי אסון. כך, ניתן יהיה להגיע לאזורים מבודדים, מוכי אסון ולאזורים החביבים במיוחד על אנג'לינה גולי.

תמי דהן

העבודה השנייה, של המעצבת שרונה מרלין, נקרא "לאודר" – שני רמקולים ייחודיים שעוצבו עבור חירשים וכבדי שמיעה, שמתרגמים את הצלילים למרקמים חזותיים וממחישים את המוזיקה באמצעים ויזואליים ובאמצעות העברת ויברציות לכפות הרגליים של המשתמש. את העבודות הישראליות אוצרת תמי ורשבסקי, מנהלת המרכז לחדשנות של "שנקר".