הטיש של רבקה

רבקה מיכאלי הייתה בטוחה שהיא כבר לא מסוגלת יותר לשיר. "אני לא זמרת, אני בעיקר מדברת שירים, זאת המומחיות שלי", היא צוחקת. "פעם שרתי יותר טוב. אני לא יודעת אם גם אז היה אפשר להגדיר אותי כזמרת למרות שהוצאתי תקליטים והשתתפתי בפסטיבלי ילדים". עד שמשה להב ביקש ממנה להצטרף לכמה מופעים של "הטיש הגדול", וההצלחה הפתיעה אפילו את מיכאלי. "חשבתי שדי, אני כבר לא מסוגלת לשיר, עבר זמני, זה כבר לא באג'נדה שלי, ואמרתי לו שלא, עד שהשתכנעתי. ופתאום זה עורר אצלי צד נרדם".

ב־21.9 יופיעו מיכאלי ולהב בבית פרנקפורט בתל־אביב, וב־24.9 יעלו על במת אולם התרבות בתיכון הראל במבשרת ציון. מיכאלי שרה במופע שירים שנכתבו לה כמו "יונתן ומיכלי" של נעמי שמר, ושירי רחוב כמו "יולה יולה לה" ו"בים בם בום", ומגישה מערכון מתוכנית היחיד שלה מ"בת 26 פעם שנייה" ("עכשיו אני כבר חוגגת פעם שלישית 26"), ולאור הגילוי המחודש שרה גם במחווה שערכו בשבוע שעבר למוטי קירשנבאום בצוותא. "השירים היחידים שאני לא מסוגלת לשיר עם אף פרטנר הם השירים ששרתי עם יוסי בנאי. זה בלתי אפשרי", היא אומרת. "עד שהוא לא חוזר, אני לא שרה".

בגיל 78, מיכאלי לא נחה לרגע. היא מצטלמת לעוד עונה לסדרת הילדים הפופולרית "אלישע", כסגנית המנהל הרשעית ציפי, לצד יובל סמו, מלי לוי ועלמה זק, ומופיעה בהצגה "בזעיר אנפין", שעיבדו ארז דריגס ועמית אפשטיין על פי ספרו של ירמי פינקוס בתיאטרון גשר. "כיף לגלם קלפטע", היא אומרת על תפקידה בסדרה. "קהל הילדים הוא קהל חדש למדי בשבילי, ואני כל היום עושה איתם סלפי", היא אומרת. "הם מאוד אוהבים אותי וצועקים לי ברחוב 'המורה ציפי'".

לא מזמן סיימה מיכאלי להקליט ארבע תוכניות פרידה של "סיבה למסיבה", שיוקרנו עם סגירת הערוץ הראשון, בהשתתפות עשרות אורחים ומנחים שליוו את תוכניות יום שישי בערוץ, ביניהם יגאל בשן, יאיר לפיד, בראבא, שלומי שבן, יעקב אחימאיר, אמנון לוי, מיקי קם, אורנה בנאי, דורין אטיאס שמתחה ביקורת על התלבושת של פעם ואחרים. "זה לא ייאמן מה שלבשתי שם. נורא ואיום עם כל הכריות האלה ששמו לי בכתפיים. אני מקווה שהתוכנית עוד תהיה אקטואלית כשיחליטו לשדר את זה, כי קשה לדעת מה באמת קורה שם", היא אומרת.

את עדיין אוהבת את ערוץ 1?

"מאוד. יש להם הרבה תוכניות מצוינות, כמו 'רואים עולם', והסדרות האנגליות שהם מביאים. אני נהנית מהם הרבה יותר מערוצים אחרים. אלו גם הימים היפים שלי. לפני כמה שנים פגשתי מישהי במכון הכושר שבו אני מתאמנת, שצפתה בשידורים החוזרים של התוכניות בערוץ 1. היא אמרה לי, 'אני חייבת לומר לך משהו. ראיתי אותך יפה וצעירה ורזה באחת בלילה, ורציתי להעיר אותך. היית נהנית להסתכל'".