פעמיים ארד
אלופה: החותרת מורן סמואל זכתה אתמול במדליה ראשונה לישראל במשחקים הפראלימפיים בריו † הכדורסלנית המצטיינת שהפכה למשותקת, הגשימה חלום כשחיבקה את הבן ארד כשבידה מדליית הארד, שהצטרפה לרשימת הישגים מפוארת
"יש לי בבית את הבן שלי ארד, ועכשיו גם מדליית ארד", אמרה אתמול בהתרגשות מורן סמואל אחרי טקס קבלת המדליה, כשהיא מחבקת את בנה ואת דגל ישראל - ולא הותירה אף עין יבשה.
כבר לפני חצי שנה הצהירה החותרת בת ה־34 כי היא רוצה לזכות במדליה ולחגוג את המעמד ביחד עם הבן ארד, שנולד זמן קצר לפני כן. אתמול הגיע הרגע שסמואל כה ציפתה לו, כשחצתה שלישית את קו הסיום של מסלול ה־1000 מטרים בתום חתירה מאומצת והשיגה את המדליה הישראלית הראשונה במשחקים הפראלימפיים בריו.
נשיא המדינה, רובי רבלין, מברך את מורן סמואל
למרות שאחרי חציית קו הסיום היא נראתה קצת מאוכזבת מהמקום השלישי, כשהגיעה בחזרה לרציף כבר החלה לעכל את ההישג. "יש לי עכשיו אולי חיוך מריר כמו שוקולד", אמרה, "אבל מדליה באולימפיאדה זה מאוד מתוק. רציתי להשמיע את ההמנון בשביל כולם בבית וגם בשביל עצמי".
סמואל, ילידת כרמיאל, החלה את הקריירה הספורטיבית שלה ככדורסלנית ושירתה בצה"ל כספורטאית מצטיינת, אך ב־2006 סבלה מהתפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה והפכה משותקת בפלג גופה התחתון. לאחר תקופת שיקום השלימה את לימודיה האקדמיים ופעלה עם התאחדות ספורט הנכים להקמתה מחדש של נבחרת הנשים בכדורסל בכיסאות גלגלים.
סמואל נישאה בטקס אזרחי בניו יורק ב-2011 ללימור גולדברג, שעוסקת בניהול פרויקטים בהתאחדות לספורט נכים. השתיים הכירו כאשר גולדברג (33) עסקה באיתור מועמדים ומועמדות לענפים פראלימפיים. ב-8 בפברואר השנה הביאו לעולם את בנן המשותף ארד.
במסגרת פעילותה בספורט הנכים החלה ב־2010 להתאמן בענף החתירה בסירת יחיד וייצגה את ישראל כחותרת באולימפיאדת הנכים בלונדון לפני ארבע שנים, שם סיימה במקום החמישי. היא סומנה עוד לפני המשחקים בריו כאחת המועמדות של המשלחת להשיג מדליה וזאת בעקבות הרזומה העשיר שלה בענף, שבמרכזו תואר אלופת העולם ב־2015.
במוקדמות ביום שישי היתה צריכה לסיים ראשונה כדי להעפיל ישירות לגמר, אך נוצחה על ידי הסינית לילי וונג ולכן עברה דרך בית הניחומים, שם דורגה ראשונה, מה שהעלה אותה להתמודדות על המדליות. בגמר עצמו פתחה חזק כשבחצי המרחק דורגה שנייה, אבל בהמשך נחלשה וחצתה את קו הסיום בזמן של 5:17.56 דקות, שמיקם אותה במקום השלישי. במדליית הזהב זכתה רייצ'ל מוריס הבריטית, ואת הכסף לקחה וונג הסינית.
"נתתי את כל כולי, אבל היה לי קשה לסגור בחלק האחרון של המקצה והיו יותר טובות ממני", אמרה סמואל. "ידעתי שאני לא ראשונה וזה צבט לי בלב אחרי שפתחתי טוב מאוד בהתחלה וגם התנאים היו לטובתי, אבל אני מאוד שמחה שהצלחתי לזכות במדליה במשחקים הפראלימפיים. סיימתי על הפודיום וזה אושר גדול". על טוקיו 2020 היא עדיין לא חושבת. "אני צריכה קודם לנוח. אחגוג את המדליה, אקח זמן לעצמי ואז אתכנן תוכניות לעתיד".
הטלפונים, כמובן, לא איחרו להגיע. ראש הממשלה התקשר לברך ואמר: "זה הישג בלתי רגיל ואנחנו גאים בך. את ממש גיבורה". גם שרת הספורט מירי רגב שוחחה עם סמואל וסיפרה לה שכולם במשרד עצרו הכל כדי לצפות בה מתחרה. "את דמות לחיקוי, גאווה לנשים וגאווה לספורט הישראלי, ואני בטוחה שתמשיכי לחתור להישגים", אמרה רגב. גם נשיא המדינה רובי ריבלין לא חסך במחמאות. "אלופה", אמר לסמואל, "ידעתי שבגמר את תשיגי את כל אלה שהשיגו אותך. כולנו שמחים לחזק את ידייך כפי שחיזקת את ליבנו, יקרה".
חבריה של סמואל למועדון החתירה צפו בה מהאולם של מרכז דניאל ליד פארק הירקון. כשחצתה את קו הסיום כולם הריעו בהתלהבות גדולה. דימה מרגולין, מאמנה של הזוכה הטרייה בשלוש השנים האחרונות, התאכזב מעט אבל עדיין היה נרגש מההישג. "אנחנו קצת מאוכזבים, אבל זה מראה שיש לנו ציפיות וזה טוב. עכשיו צריך להמשיך לטוקיו".
לפנייה לכתב/ת 
