קורקינט: כן או לא?

השטח בעמוד מוגבל ואני מבטיח לקצר. שכן דברי הימים של הקורקינטים החשמליים יכולים להיות מצע עשיר לתיאוריות קונספירציה רבות, ולפחות שתי סדרות ריאליטי עם מיטב כוכבי הבידור+דוגמנית+כדורגלן/אקס פוליטיקאי. לצד זה חייבים להודות באמת - תמיד היו כאן קורקינטים. ממונעים ולא ממונעים, כאלו שהגיעו במזוודות יד מחו"ל, אחרים מוברחים במכולות, ורבים הורכבו ואף "הומצאו" כאן בידי חובבים בעלי חוש טכני וידיים טובות. אפשר היה למצוא כל דבר - מכלים מפלצתיים המונעים במנועי מלגזות ומוזנים ממצברי עופרת גדולים, קורקינטים שטירטרו בעצבנות של חרמש מכאני אחרי שמנועו עבר התאמה, ורבים שהורכבו מקיטים שהגיעו אלינו בדרך־לא־דרך. רשמית, המכס אסר את היבוא ב־2003, אבל זה "רק" יבוא. מה עם אותה מכולה של "כלי עבודה לאדריכלי נוף"? או צעצוע תמים לילד שהופך לכלי תחבורה המגיע למהירות 40 קמ"ש חודש מאוחר יותר כשמצורף אליו המנוע החשמלי - במשלוח נפרד.

חוק דודו

העניין עלה לסדר היום הציבורי כאשר איסור יבוא הקורקינטים הגיע לפתחו של הראשון בבידור, הלא הוא דודו טופז. המכס אסר, הטופז רתח, ומזה יצא מונולוג בפתיח התוכנית שלו אשר - כבעל אחוזי הצפייה הגדולים ביותר אז - הפך לסטנד־אפ על המכס ומה דעתו עליהם, ההתנהלות שלהם ותהליכי החשיבה בארגון הזה. ואין כמו פוליטיקאי החרד לסטטוס הציבורי שלו כדי לגרום להנעת מהלכים - כך קרה שמאיר שטרית (ממלא מקום שר התחבורה דאז) הזדרז לכבות את האש בשדה הקוצים התודעתי וקבע באופן שרירותי "צו יבוא חופשי" אשר מתיר לייבא קורקינטים בתנאים הבאים: עד 12 ק"ג, עד 12 קמ"ש ומנוע שלא יהיה חזק יותר מ־100 וואט. ולמי שלא בקי במשמעות הטכנית של הנתונים הנ"ל - הם קיבעו את סטטוס הקורקינט כצעצוע לילדים.

ההמלצות נדחו

זה בדיוק היה הסטטוס במשך 13 שנים. לא מעט תאונות ונפגעים, כולל הרוגים, הניעו תביעות פיצויים וגם פשיטות מתוקשרות על משווקים ומפעלים אשר ניצלו את הגדרת החוק לאיסור הייבוא - אבל לא היה באמת איסור על ייצור או על שימוש בקורקינטים שאינם צעצועים.

בסוף הוקמה ועדה להכשרת השרץ. שהרי אי־אפשר היה להמשיך ולהתעלם מהמספר הרב של הכלים ברחובות ועל המדרכות - הרבה לפני האפידמיה של האופניים החשמליים. אותה ועדה אשר הורכבה גם מגורמים מהענף ומאנשי מקצוע קבעה סדרת דרישות שתאפשר לקורקינט לזכות סופסוף במעמד של כלי תחבורה לגיטימי. אלא שאז מוזג עניין האופניים החשמליים - שהפכו לשוק עצום ומורגש מאוד בתחבורה העירונית - לתוך החלטות הוועדה. יש שיאמרו כי הוועדה נאנסה לקבל המלצות שעמדו בניגוד להמלצות המומחים, ואומצו תקנות הקשורות דווקא לעולם האופניים.

התקנות החדשות עברו בכנסת במארס 2016 והן מגבילות את הספק הקורקינט ל־250 וואט, את המהירות המרבית ל־25 קמ"ש, ואת משקל הכלי, שחייב להיות חשמלי, ל־30 ק"ג. הכלי גם מחויב במעצורים, בתאורה ובמצערת. גיל הרוכב לא יפחת מ-16 שנים, ועליו לחבוש קסדה בכל עת ואפוד זוהר בלילה. התנועה מותרת על נתיבי אופניים, או על הכביש כשאין נתיבים כאלה - המדרכה אסורה. וכדי שעורכי הדין ובתי המשפט יבינו בדיוק במה מדובר, הקורקינט קיבל שם רשמי - "גלגינוע" - המעניק לו גם מעמד משפטי ככלי תחבורה, על כל המשמעויות המשתמעות מזה.

ורק כדי לסגור את המעגל עם המלצות הוועדה המקוריות - אלו התייחסו להספקים של עד 1,500 וואט, משקלים של עד 60 ק"ג והגבלת מהירות של 25 קמ"ש. מטרת ההספק והמשקל המוגדלים הייתה לאפשר לקורקינט להשתלב באופן בטוח בזרימת התנועה שבעיר.

אז למה קורקינט?

כי ישראל מאוד מתאימה לזה, עם מזג האוויר החם ועם הצפיפות הגוברת בערים. אם לפני עשור וחצי היו רבים אשר התייחסו לקורקינט החשמלי כאל כלי תחבורה לגיטימי, כיום המהפכה (לטוב ולרע) של האופניים החשמליים רק הפכה את הקורקינטים לכלים רלוונטיים מתמיד.

מהצד הטכנולוגי חלה התקדמות רבה. סוללות ליתיום קטנות וקלות (אך יקרות) במקום מצברי עופרת, שמקנות טווחי רכיבה ארוכים יותר וזמני טעינה מקוצרים. יש השקעה רבה יותר בעיצוב המוצרים, וחלקם יודעים אפילו להתממשק לאפליקציות סמארטפון כדי לספק נתוני מהירות, טווח, ואפילו ניווט.

כדי להתרשם בעצמי מהכלי, שאלתי לכמה שבועות קורקינט חשמלי בשם CITYBUG (מחירו כ-4,500 שקל). זהו כלי קטן ומעוצב העונה לתקנות החדשות ומשווק בשלוש רמות הספק: 100, 200 ו־250 וואט. הוא שוקל רק 11 ק"ג, ומסוללת הליתיום שלו - בנפח 5.6 אמפר/שעה - הצלחתי לסחוט טווח של כ־14 ק"מ מרשימים.

וגם אם הייתי ספקן בתחילה, מצאתי עצמי משתמש בכלי הקטן יותר ויותר - לא לטובת הכתבה הזו, אלא משום שבא לי. הוא פשוט היה כיפי ואינטואיטיבי כל כך להפעלה, שנראה לי הכי טבעי לקפוץ עליו לסידורים בעיר, או לזרוק אותו בתא המטען של הרכב ולהמשיך העירה כשאני חוסך זמן רב וכסף (חניה). ולמה לא אופניים, בעצם? לטעמי, בעיקר בזכות ה"קוטן", כפי שהגדירה עירית לימור, הוא מספיק קטן וקל כדי שיהיה נוח מאוד לטלטל אותו לרכבת או לאוטובוס, להעלות אותו לדירה, או להסתיר מתחת לשולחן בעבודה או בבית הקפה.

הרכיבה? אם אתם מסוגלים ללכת כנראה שגם תצליחו להתמודד עם שליטה בקורקינט. פשוט עומדים עליו, והכלי לוקח אתכם לכיוון שאליו אתם מביטים. הטיה קלה של הגוף - ואתם פונים, הטיה עמוקה יותר תקטין את הרדיוס. החיסרון? עם גלגלים קטנים יש לקורקינט רגישות רבה לאיכות האספלט או אבני המדרכה. אבל כלי תחבורה חוקי חדש נולד.