אֲנִי צְרִיכָה לִכְתֹּב אֶת מוּסִיקַת

הַדֶּלֶף שֶׁשָּׁמַעְתִּי לַיְלָה־לַיְלָה

בְּהֶרְיוֹנִי — אוֹתוֹ טִפְטוּף מֻשְׁקָט

שֶׁהִתְחַבֵּר כָּל לַיְלָה לְבָּלָדָה

שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ שׁוּם דָּבָר שָׁלֵו.

שָׁכַבְתִּי בֵּין שִׁכְבוֹת הַמַּרְמֶלָדָה

שֶׁל הַחֲלוֹם שֶׁהֶעֱלָה הַלֵּב,

אָמַרְתִּי: מִישֶׁהוּ בַּחוּץ שָׁכַח

לִסְגֹּר אֶת הַצִּנּוֹר וְהוּא דּוֹלֵף

וְכָל הַלַּיְלָה הַטִּפְטוּף נָכַח.

מתוך: התאומה הנראית / הוצאת הקיבוץ המאוחד