יממה אחרי מדליית הארד של החותרת מורן סמואל, רשמה ישראל מדליה נוספת במשחקים הפראלימפיים בריו, כשהקלע דורון שזירי זכה בארד בתחרות לרובה חופשי בשלושה מצבים למרחק של 50 מטר.
כבר בשעות הצהריים סימן שזירי (49) את המטרה כשדורג במקום הרביעי בסיום שלב המוקדמות, מרחק נקודה מהשלישייה הראשונה. לאחר שעה וחצי של מנוחה התייצב הקלע הוותיק בגמר. בשלב זה מתחילים המתחרים מאפס, אך כדי להעצים את הדרמה, התחרות מתנהלת בשיטת הנוק־אאוט: בכל סבב יורים כדור בודד, והאחרון שנשאר מודח.
הכדור הרביעי של שזירי הראה על הלוח 10.1 נקודות והשאיר אותו במאבק על המקום השלישי מול הצרפתי דידיה רישאר. בהמשך השיג רישאר 8.1 נקודות לעומת 9.5 לשזירי שהבטיח את מדליית הארד. המנצח היה הסרבי לאסלו סורנג'י, ובמדליית הכסף זכה סולטאן אבדולה אלריאני מאיחוד האמירויות.
"ברור שאני מתרגש", אמר שזירי לאחר שהבטיח את הארד. "זו הייתה תחרות חלשה שלי ועדיין הצלחתי לעמוד על הפודיום. הייתי צריך את השקט כדי להוציא כדורים טובים. זו הייתה התחרות הכי טובה שלי בזמן האחרון, וטוב שהיא באה בעיתוי הזה".
שזירי נחשב לאחד הטובים בעולם בתחומו. עד ריו כלל הרזומה שלו שבע מדליות כסף וארד במשחקים הפראלימפיים, השמינית והאחרונה הגיעה אתמול. נוסף על מדליות אולימפיות הוא זכה בזהב באליפות העולם ב־2006 וניצח פעמיים באליפות אירופה (2002 ו־2007).
שזירי נפצע באוגוסט 1987 כשדרך על מוקש בעת פעילות מבצעית בסמוך לבופור. בעקבות הפציעה נקטעה רגלו מתחת לברך. את השיקום הוא עבר בתל־השומר. בהתחלה לא חשב על ספורט. עוד במהלך השיקום הוא התמחה בצילום אופנה, ובהמשך החל לעבוד אצל יבואן של כיסאות גלגלים. בשלב מאוחר יותר הקים בית לייצור כיסאות גלגלים בהתאמה אישית לספורטאים נכים.
"אני יודע שעדיין חסר לי זהב בקריירה האולימפית שלי", אמר שזירי. "כל עוד כוחי במותניי אני ממשיך, ועוד אולימפיאדה בהחלט באה בחשבון. אשמח שעוד ספורטאים במשלחת ישיגו מדליות, אנחנו רוצים כמה שיותר".
בני משפחתו של שזירי עקבו אחר התחרות בסלון ביתם במושב נוגה שבחבל לכיש. מול מסך הטלוויזיה התיישבו האם לאה, האב אברהם, האחות סיגל והאחיין רועי. על השולחן הונחו בקבוקי שתייה, פיצוחים ועוגות. אבל ההתרגשות לא איפשרה לאף אחד להכניס משהו לפה. "המתחרה הצרפתי נושף בעורפו. קדימה דורון, תן להם בראש", צעקה סיגל. "אני לא מצליחה לתפקד. הלוואי שיכולתי לדבר איתו". והאמא לאה הוסיפה: "כל היום לא יכולתי להכניס כלום לפה. רק מים. לא חשבתי על כלום. רק על דורון.
"הוא תמיד היה צלף", סיפרה אמו. "זה היה בדמו. מאז הוא לא הפסיק לנצח. עכשיו הוא הביא לנו מדליה שמינית. עבור כולם זו מדליית ארד, בשבילנו זה יהלום. דורון הוא היהלום שבכתר. כל היום רק התפללתי לאלוהים שייתן לו כוח לנצח".
שזירי, אב לשניים — בת 19 ובן 14 — התאלמן לפני חמש שנים. "עברנו הרבה עם דורון", סיפרה לאה. "היינו איתו תמיד. ראיתי אותו בטלוויזיה. הוא חייך. זה מילא אותי. אין לי מילים, אני רק רוצה לחבק אותו. עכשיו אני מרגישה שירדה לי אבן מהלב. כל היום הייתי מעופפת, רק עכשיו אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי".
ועדין שזירי לא אמר את המילה האחרונה: מחר הוא יחזור להתחרות בירי במצב שכיבה למרחק של 50 מטר — בתקווה להביא מדליה נוספת.
