אדם בתוך עצמו הוא גר, עד ששורפים עליו את המועדון. זה מה שקרה לשגב משה בקיץ האחרון, כששורת אירועים הפכה אותו לאיוב של המסעדנות המקומית: מה שהתחיל בשריפת מסעדת הדגל שלו בהרצליה המשיך בפיגוע בסמוך למסעדות שלו במתחם שרונה בתל־אביב והסתיים בקינוח בלהה: שידור חוזר של השריפה הראשונה, הפעם במסעדה שלו ברמת החייל. שגב, הסלבריטי־שף הציוני הראשון, תמנון מסעדנות מצליח והאיש שחותך את הסשימי לראש הממשלה ורעייתו, חטף אש והתפרק לחתיכות.
"אני עדיין בטראומה", הוא אומר בפנים חיוורות. "כשמשהו כזה קורה לך אתה מרגיש שאתה חי בסרט רע. אין לי פלאשבקים כי פלאשבק זה משהו שנעלם ואז חוזר אליך, וזה עוד לא נעלם. אתה חושב כל הזמן: מה הסיכוי שזה יקרה בשתי מסעדות בזמן כל כך קצר? ולמה זה קורה דווקא לי? אלה מחשבות שיכולות לשגע אותך".
וכשאתה שואל את עצמך, מה עצמך עונה?
"שאין לי מושג. אני מאמין שיום יבוא ואני אסתכל אחורה ואגיד שזו מתנה מבורא עולם (מגחך). זה עוד לא קרה".
השריפה הראשונה תפסה אותו בפגישת עבודה. "אני נוסע להרצליה על אוטומט ואין לי מושג מה אני הולך לראות: הבניין נשרף? המסעדה נשרפת? מה רואים במצב הזה? אני לא מאחל לאף אחד רגעים כאלה. כשהגעתי ראיתי מכבי אש ומאות אנשים שמסתכלים. פינו את כל הבניין מעלינו. מלא עשן. הכל שרוף. ריח מסריח. וזה הבייבי שלך. אתה עומד שם בהלם. כמויות של הודעות נכנסות. אני בשוק. לא חושב, פשוט פועל. הרגשתי שוואלה, כוסומו הכל טוב. לא קרה כלום. אין נפגעים. באותו ערב אני רואה הודעה מהשף של המסעדה בשרונה מרקט, 'אנחנו סגורים במקלט, כולם בסדר, נעדכן בהמשך'. באותו יום של השריפה בהרצליה היה הפיגוע בשרונה מרקט! ושוב מגיעות המון הודעות. והאמת? עד אותו רגע הייתי יחסית בסדר".
ומאותו רגע?
"לא סבבה".
הוא נאנח לרגע וממשיך, "למחרת אני מתעורר, רואה את ההודעות וקולט שכל החלום הרע הזה הוא מציאות. ואני קם וקצת כואב לי הגב, אבל אני מתעלם ומתחיל לנסות לטפל בהכל. בשלב מסוים של היום ההוא אני אומר, 'וואו, איזה כאבים, אני חייב להחליף נעליים. זה מדהים כמה שהייתי מנותק לגמרי מהגוף שלי. לא קולט מה עובר עליי.
"הגעתי לשרונה ויש מלא ניידות. מתברר שהמחבל היה ממש קרוב למסעדה. אנשים התחבאו במקררים. סיפרו לי שהשף רץ עם סכין ואנשים התרוצצו כמו עכברים מהלחץ. סיוט. אחד העובדים קיבל התקף חרדה וסידרנו לו פסיכולוגית. ואתה די לא קולט מה עובר עליך בתוך זה. אתה רק עושה רונדלים בין אזורי האסון ומנסה לחשוב איך ומאיפה מתחילים".
מאיפה באמת?
"הרצליה הייתה טוטאל לוס. 80 עובדים שאין לי עבודה בשבילם. וגם בשרונה מרקט. מי רוצה לבוא לאזור מוכה פיגוע? חודש אחרי היה שם ריק. ואתה אומר אוקיי, צריך לשבת עכשיו עם הבנק. כי יש תזרים והוצאות ואין הכנסות. כל דוכן בשרונה עלה מאה אלף שקל לחודש. כשהולך, הכל סבבה. כשלא - זה לחץ, מפחיד, כמו מגדל קלפים. גם הייתי בלתי נסבל. השותפה שלי שאיתי 15 שנה סימסה לי, 'מתי אתה מסיים עם המחזור?' אז סימסתי לה, 'כשכל העובדים יחזרו לעבוד ונפתור את כל העניין בבנק'.
"בתוך כל זה הכאב גב עולה למעלה ואני לא ישן, או לא ישן טוב", הוא מוסיף. "אחרי יומיים אני מגיע לרופא ואומר לו שיש לי כאבים שאני לא יכול לתאר. ואני בחיים לא סבלתי מכאבי גב קודם. בדיעבד, זה כאילו כל העולם על הכתפיים שלך. הגעתי בסוף לרופא משפחה שהוא האליל שלי. כשהוא שאל אם אני בלחץ אמרתי לו, 'אני?! לחץ?! מה פתאום, אני גבר'. הוא נתן לי כדורים שגמרו אותי, עשו לי בלגן מטורף בבטן, אבל בכאבי הגב הוא לא טיפל. אני חוזר לרופא אחרי שבועיים ואומר לו, 'הכדור הזה הורג אותי, אבל עכשיו יותר כואב לי בגב והתחיל לכאוב לי גם בחזה'. הוא אמר לי שוב, 'תקשיב, נראה לי שאתה בלחץ'. ואני עדיין מסרב להבין. חזרתי להתאמן עם הכאבים. ואז הכאבים בגב עברו והתחילו כאבים בחזה, כמו דקירות סכין.
"עוברים עוד כמה ימים וזה כואב נורא. ואני זוכר שאני אומר לעצמי שאם אני בהופעה של אדיר מילר וצוחק ועדיין כואב לי, ברור שזה לא מלחץ. אבל אחרי ההופעה אני מרגיש מאוד לא טוב. בבוקר אני קם ומת מכאבים. לא יכול לזוז. סנדרה (רינגלר, אשתו - ג.ב.ח) אומרת לי, מספיק, הולכים לבית חולים. אנחנו מסמסים לרופא שלי והוא אומר, 'לפני הבית חולים תגיעו אליי'. מגיעים, הוא בודק אותי ואומר, 'תשמע, 'תעשה מה שאני אומר לך עכשיו ואם לא - אני לא הרופא שלך יותר".
מה היו ההוראות?
"הוא רשם לי קלונקס, נגד חרדה. הגעתי הביתה, נכנסתי למיטה ולא יצאתי שבוע. זה היה שבוע רע מאוד. פשוט התפרקתי. גם ללכת למטבח ולחזור היה מאמץ. אתה לא רוצה לדבר. הטלפון על מצב טיסה. החיוך הבודד בימים ההם היה מוקדש לילדים. אלה היו ימים של מחשבות על למה זה קורה לי. אולי העלבתי, אולי פגעתי, אולי כתבתי רע על מישהו. אני מאמין בעין הרע. בחרתי להיות אדם תקשורתי, לשתף באינסטגרם ובפייסבוק ולהראות את אשתי ואת הזוגיות ולשלב חופשות. אולי הייתי צריך להעלות פחות תמונות, אולי להחליף מזוזות. אתה מתחיל לחשוב על כל הדברים האלה. פתאום אמרתי לעצמי, מה אתה צריך מלא מסעדות ומאות עובדים אם בסוף זה המחיר. הבטחתי לעצמי שאם אני יוצא מהכאבים האלה, אני עושה שינוי בחיים. כי באותו רגע הרגשתי שזה לא יעבור לעולם".
אז מה שינית?
"הייתי במעמד חתימה על מסעדה במיאמי, ברמה של חוזה מוכן. הגעתי למעמד החתימה אחרי יומיים של כדורים והשותף שלי כבר יודע שאנחנו הולכים לעשות שם תרגיל יציאה, כי אני מסביר להם שאני לא מסוגל לעמוד בזה כרגע. הייתי צריך המון אומץ לבוא ולהגיד את זה, כי זה לא רק להודות שאני לא מסוגל כרגע, אלא גם להשלים עם הוויתור על ההזדמנות הזאת. אחרי זה ויתרתי על ייעוץ קולינרי לחברה גדולה. עכשיו, אחרי כמה חודשים שאני חושב על זה, החלטתי שאני עוזב גם את תפקיד השף הראשי של אל על".
אתה שש שנים שם, לא חבל?
"החלטתי שאני מוריד את כל מה שאני מרגיש שמזיז אותי מהפוקוס או לוקח ממני אנרגיה על חשבון דברים שאני לא רוצה לוותר עליהם. אני היום רוצה להיות יותר בחופש. יותר בריא. יותר עם המשפחה. כשהרגשתי לא טוב ישבתי עם השפים של המסעדות, ואחד מהם אמר לי, מה עוד אתה רוצה? עוד ספרים? עוד טלוויזיה? עוד חברות תעופה? מה עוד אתה רוצה? כששמעתי את זה מהפה שלו פתאום נפל לי האסימון. וואו, כמה שהוא צודק. יש פה מחיר וחשבתי שאני יכול לעשות הכל בלי לשלם את המחיר, ואין דבר כזה. תביני, ההוא - זה שריטה. קעקוע".
ואז, דווקא אחרי שהחל בעיצוב חייו החדשים הגיעה התפנית שלא תיאמן. העסקים כבר חזרו לעמוד על הרגליים והוא מקבל שיחת טלפון: המסעדה ברמת החייל עלתה באש. בדיוק, אבל בדיוק כמו במסעדה בהרצליה.
"זה היה בזמן ארוחת שישי אצלנו. לרגע לקחתי את הטלפון וראיתי הודעה מהמנהל של המסעדה, שכותב לי שיש שריפה במטבח וכל האורחים מפונים. אני בשוק. קורא את ההודעה שוב ושוב, יוצא מהצ'ט, נכנס, מכבה את הטלפון, נכנס שוב. אומר לעצמי שלא יכול להיות ואולי אני לא קורא טוב. למשפחה אני אומר שיש שריפה במטבח וסנדרה מחייכת שהבדיחה לא מצחיקה. ואז הם קולטים שזה באמת קורה. אני מגיע למסעדה ומסתכל..."
קולו של שגב נשנק. "וזה שידור חוזר של הרצליה, רק בלילה. עוד פעם שריפה שעלתה בתעלות והגיעה מהטאבון. אותו דבר".
אתה מבין איך זה נראה. מה הסיכוי שזה לא צירוף מקרים?
"איך שאני מגיע לשם השוטר לוקח אותי הצידה ושואל, 'אתה מסוכסך עם מישהו? יש לך בעיות? מישהו מחפש אותך?'"
מישהו מחפש אותך? עם מי הסתבכת?
"לא יודע מה להגיד לך. כל מה שהיה לי בראש באותם רגעים זה להבין במי פגעתי. למי עשיתי רע. אני בנאדם שאם אני עושה לחתול קישטה, אני אומר לעצמי, 'מה עשיתי'. זה האופי שלי".
דיברו על זה הרבה בין המסעדנים. אמרו שהסתבכת עם הלוואות של השוק האפור. שזה פרוטקשן. אתה בטח מבין למה זה נשמע הגיוני. מה הסיכוי ששתי מסעדות יישרפו תוך חודשיים באותה דרך?
"אני מבין, אבל אין אדם אחד שאני חייב לו כסף. אין אחד שפוטר מהעבודה ולא קיבל מה שמגיע לו. זה לא באופי שלי".
איפה החקירה עומדת היום?
"נסגרה. כולם - משטרה, חברות ביטוח ומכבי אש - ניתחו את השריפות ונקבע שזה פשוט צירוף מקרים כואב. צריך להבין שלא משנה מה הביטוח יעשה, אני מפסיד, וזה הרבה כסף".
אחרי פעמיים כאלה, אולי אתה צריך מומחה לטאבונים.
"אחרי הפעם הראשונה לא האמנו שזה יקרה שוב. אחרי הפעם השנייה הוצאנו אותו מהמסעדה. וצריך להבין שהוא מהחברה הכי טובה וברמה הכי גבוהה. ואמרו לי המומחים, אין לך מה להוציא אותו מהמסעדה. זה צירוף מקרים הזוי. אמרתי, אין מצב. גם אם זה יעלה לי 200 אלף שקל. כאילו, איזה עוד סימן צריך?"
איך התמודדת מנטלית?
"אמרתי שלא משנה מה, אני לא חוזר למיטה כמו בפעם הקודמת. הרופא צילצל אליי למחרת ואמר לי, 'איך אתה?' אמרתי לו את האמת, לא כואב לי. הוא אמר לי, 'אז הצלחנו'. גם לא חזרתי לפסיכולוגית שלי. לא יצא".
אז בלי כדורים נגד חרדה.
"כן. אבל ברור שיש בבית. ליתר ביטחון".
* * *
הרבה לפני שטבחים אחרים גילו את נישת השף־סלב, שגב משה כבר היה שם. עד לקיץ האחרון היה מדובר בסופלה שלא הפסיק לתפוח. הוא היה הראשון שהופיע בטלוויזיה ללא מדי שף והשתמש באגביות במראה החיצוני שלו ("אני כבר לא פרגית צעירה ויפה", הוא צוחק בתגובה). לאחר מכן גילה את מכרות הפייסבוק והאינסטגרם ומאחוריו קריירה ארוכה כאישיות טלוויזיונית מבלי שפסע במשעולי הריאליטי. "הציעו לי כמה פעמים להיכנס ל'מאסטר שף', אבל אני לא טוב בזה. ל'משחקי השף' כן הלכתי להיבחן, אבל רציתי מאוד להיות המנחה. הרגשתי שבתור האו"מניק אני יכול לספק את עצמי ואת הקהל. ואז לא קיבלתי את זה והרגשתי מבואס נורא. אני משכנע את עצמי שזה שלא קיבלתי את זה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
בינתיים הוא מתחזק את חומרי הגלם המוכרים: שורת מסעדות (שלושה סניפי 'שגב קונספט', שתי מסעדות 'שגב אקספרס' ומסעדת השף 'שגב ארט'), מוצרי מזון שנמכרים ברשתות השיווק ובסוף החודש ייצא ספר הבישול החמישי שלו, 'המטבח המשפחתי שלי' (בהוצאת קוראים), תצוגת תכלית של כל מה שהפך את שגב למאמי שמדבר בשתי השפות: גם יקיר האלפיון וגם נכס לאומי עממי.
באמתחתו גם קילומטראז' כשף של בית ראש הממשלה לאירועים מיוחדים, מה שבעצם סלל את הדרך לחברות הקרובה בין אשתו, סנדרה רינגלר, לשרה נתניהו.
הוא הגיע לשם עוד בתקופת אהוד אולמרט. "התקשרו ואמרו שרוצים שאבשל ארוחות ממלכתיות. הראשונה הייתה עם הילארי קלינטון. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה. גם רעייתו של אולמרט היא אישה מאוד סימפטית שהראתה לי ציורים שלה. הוא עצמו נתן לי כאפה שכמעט הפילה אותי. הוא מענטש, אחלה גבר כזה. נורא אהב את מרק החצילים שלי, אמר לכל הטבחים שלום והצטלם עם מי שרצה. גם גברת קלינטון הצטלמה וקראה לי 'גורג'ס'. אבל גם איתו וגם עם ראש הממשלה הנוכחי אין לי באמת יחסי עבודה קרובים. סנדרה עובדת צמוד מאוד עם גברת נתניהו. מאוד צמוד".
כשאתה אומר בסרט ליום ההולדת של נתניהו שיש לו לוק פצצה זה נשמע יותר קרוב מיחסי עבודה.
"אני יכול להגיד לו שיש לו אחלה סטייל. ואני לא אדם עם דעה פוליטית. אני מגיע מבית ימני יותר, מודה. ראש הממשלה הוא איש מאוד חם. אחת הארוחות שם הייתה צהריים, ורציתי להגיש איזושהי מנה, ורציתי למלא את כל השולחן בעשן מקרח יבש. ובאתי ונכנסתי כזה ב'סורי, איי דונט וונט טו דיסטרב', ואני עם כל העשן נכנס ביניהם. וראש הממשלה אומר לראש ממשלת יפן, 'אני רוצה להכיר לכם את השף שגב משה. הוא מאוווווד יצירתי'".
הסתלבט עליך.
(צוחק) "קצת. ואז פתאום הם מוציאים את הטלפונים ומצלמים. שמעי, אף אחד מכל האנשים האלו לא יזכור אותי. אני עוד שף שעשה להם ארוחה, אז הרגע הזה הוא שלי. ובגלל שזה הרגע שלי אני מוכן לעשות אותו בשכר נמוך, כי אתה עושה את האמנות שלך לאנשים המשפיעים בעולם. זה מלטף את האגו טוב־טוב".
מה ביבי ושרה אוהבים לאכול?
(מזועזע) "אבל זה לא ביבי. זה ראש הממשלה! את מבינה? אני לא קורא לו ככה. סלט נבטים זה הקונצנזוס. אצל ראש הממשלה אין ארוחה שלא מתחילה באיזו הנחתה לא מתוכננת, שבאים ואומרים לי, 'תכין לו משהו קטן עד האוכל'. ואני לא יכול להביא לו סתם סנדוויץ'. זה ראש הממשלה! ואז אני נלחץ, ויוצאת ממני סבתא מרוקאית שבסוף הוא יהיה שבע ולא יאכל ארוחת ערב. אז אני מכין לו סשימי קטן, או מערבב איזה סלט עם גבינה מדליקה. הוא מאוד אוהב אוכל קטן, אבל אני ממש מעדיף שזה יהיה לא ממלא - הכי מפחיד כשהצלחות חוזרות משם לא ריקות".
ומה הגברת נתניהו אוהבת?
"דגים. והיא מאוד לא אוהבת כוסברה".
היה אז את הסרט של מושיק גלאמין, שתיאר את בית ראש הממשלה כבית מוזנח ומט לנפול. המטבח שם באמת כזה עלוב?
"המטבח שם הוא זוועת עולם. לא יודע איך לתאר את הפח הזה. זה פשוט פחון. וזה כבר לא קשור אליו. זה פח שעובר מפח לפח. פשוט מביך. הכל שם מתפרק. אין ידית לתנור, הכיריים לא עובדים, הקולט אדים נתקע לי בראש. מעליב".
אבל אומרים שהם לא משתמשים בכלל במטבח הזה, אלא בקומה השנייה.
"לא יודע, אני לא גר בבית הזה".
כל הסיפורים שמספרים על שרה והגיעו לבית המשפט - הצעקות, הקללות, זריקת החפצים. ראית משהו כזה?
"לא. אני יכול להגיד לך שהיא אישה מקסימה. היחס שאנחנו מקבלים שם הוא חם בצורה יוצאת דופן. תמיד אני מגיע ותמיד תהיה נשיקה והיא תמיד דורשת בשלומם של הילדים והעובדים וזה חשוב לה. היא מכירה את השמות ולוחצת יד לכל אחד, ואם מישהו רוצה תמונה היא נרתמת ומברכת אותם ובודקת שכולם קיבלו לשתות. עם סנדרה בכלל, היא עוד יותר. מצד שני, אני לא גר בבית הזה. כל העולם הזה של הפוליטיקה הוא עולם שאתה לא יכול לצאת ממנו טוב".
לפי פרסומים, שרה אמרה למני נפתלי, 'אנחנו אירופאים עדינים, לא אוכלים הרבה כמוכם המרוקאים'. כמרוקאי, זה צרם לך?
"אם זה נכון וזה נאמר, זה עצוב מאוד, ולא משנה מי אמר אותו. זה פשוט עצוב. לי קצת קשה להאמין, כי היא מטורפת על האוכל הזה. הם חוגגים בכל התימניאדה והמרוקיאדה. בחייאת. זה נראה לי אאוט אוף קונטקסט. ושוב, אני לא גר שם אז אני לא יודע".
אורלי ויינרמן הייתה חברה טובה שלך ושל סנדרה. מספרים שכשהיא התחילה לבטא דעות פרו־פלסטיניות ניתקתם איתה את הקשר, כי זה לא מצא חן בעיני ראש הממשלה ורעייתו.
"אורלי היא נשמה טובה שאיבדה את המסלול וזה לא קשור לדעות הפוליטיות שלה. אנחנו היינו בקשר עם המשפחה שלה, והלוואי ויכולתי לעזור לה. היא בחורה מוכשרת ומצחיקה. לא ראיתי אותה כמה שנים. בכל מקרה, הנתק לא היה בגלל הדעות הפוליטיות שלה. אני יודע שהמדינה הזאת היא של כל מי שגר כאן ושהדרך היחידה היא לחיות יחד - איך לעשות את זה? אני לא יודע. מזל שאני לא ראש ממשלה".
במקום לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים, שגב הסתפק באחריות להבאת הצוות שביצע את המהפך האופנתי של גברת נתניהו: הוא זה שהכיר לה את מעצב השיער ז'אן כהן ואליו הצטרפה אשתו של שגב, סנדרה רינגלר. "יום אחד באתי לעוזרת של אשת ראש הממשלה ואמרתי לה, 'תקשיבי, שתדעי לך שיש לסנדרה ספר שבעיניי הוא קוסם'. סתם, תוך כדי שיחה. אז היא אמרה, 'אבל אתה יודע, אין כסף לדברים האלה'. אמרתי לה, 'תקשיבי, כמו שאני בא ועושה את הארוחות במחיר שהוא מגוחך אבל בשבילי זה קרדיט ופרסטיז', אני בטוח שגם הוא יראה את זה ככה'. משמה היה ביניהם את החיבור, וז'אן הביא את סנדרה. אני לא העזתי. משם זה המשיך. אני באמת חושב שהיא עברה שינוי מדהים והיא נראית מדהים".
כשסנדרה מעלה תמונה שלה ושל שרה במסעדה שלך, זה מסייע לעסקים או פוגע בהם?
"תודה לאל שאני לא במקום שאני יכול להשוות כי המסעדה תמיד מלאה. ואני מאמין שזה בגלל שכתוב 'שגב'. ועדיין זה לא סוד שאם יש מפורסמים זה כן מסייע. אבל אני לא חבר שלהם והם לא חברים שלי. אני שף שנותן שירות. אלה לא קשרי חברות. גם לא נראה לי שהם רוצים שאני אהיה חבר שלהם".
אבל סנדרה ושרה כן חברות.
"נכון. אבל הן נשים והיא מלבישה אותה, זה אינטימיות. אני רק מכין אוכל".
תיזהר, כי הן מתחילות להיראות דומה.
(מסמיק') "זה את אמרת".
אגב, קיבלת מהם מסר אחרי כל מה שקרה לך?
"לא. סנדרה הייתה נכנסת הביתה ואומרת טוב, כל העולם מדבר איתי על זה. אבל היא גם רצתה להרגיע, לא להדליק".
* * *
לפגישה הראשונה שלנו הוא מגיע לבוש בטוניקה שחורה וסקיני ג'ינס. החיים, כנראה, הם מה שקורה כשמתחתנים עם סטייליסטית. לא אוכל פחמימות, אבל מאזן את הבריאותנות עם כמות יפה של עשן סיגריות. נחמד מאוד, חייכן באופן חשוד וסבלני במיוחד למקומיים של מתחם שרונה שתובעים ממנו תמונה וגם ללהק נשים שסוחטות מגע פיזי.
נולד לפני 43 שנה בשם משה סבג וגדל בראשון־לציון במשפחה ממוצא אלג'יראי־מרוקאי. אביו עבד בתעשייה האווירית, אמו הייתה מורה למלאכה. הבית לא היה משופע בכסף. "אני זוכר כמה היה להורים קשה. אני מבין כמה לא היה להם את הכיף של עצמם במשך שנים. הם עבדו בשתי עבודות, וניהלו את הבית דרך העבודה ועדיין השתדלו שנרגיש חום. תמיד היו סירים שיהיה לנו מה לאכול. במכולת אתה קונה את ארבעת הדברים שצריך במשך השבוע. ואתה לא הולך למסעדה".
בגיל 13 משפחת סבג הפכה לשגב. "זה היה קצת מוזר", הוא אומר. "לא ידעתי איך אקרא לעצמי מעכשיו. בצבא כבר הפכתי רשמית לשגב". בגיל ההתבגרות התחיל לבשל במטבח של הבאולינג המקומי. "מטגן, עושה טוסטים, סלט יווני. התלהבתי מזה. אבל ייקח שנים עד שאבין שאני רוצה קריירה במטבח".
כילד היה משוכנע שיהיה צייר. הוא מספר על תקופה של נכשלים מלבד שלושה מקצועות שבהם קיבל מאה - באמנות, במלאכה ובציור. כך התגלגל לבית ספר מקצועי ביבנה. היום, אגב, הוא סוגר מעגל כפרזנטור של בתי הספר המקצועיים של משרד העבודה, נושא נפיץ לאור השיח המתעורר סביב השסע העדתי ומושגים כמו "הסללה".
היה כבר מי שכתב על הפרסומת הזאת 'שגב משקר לילדים'.
"אני לא משקר. לא לכולם מתאים בית ספר ריאלי. אל תיקחו אותי ואל תשימו אותי במקום שלא מתאים לי. לדעתי חבל שמכיתה א' לא מחלקים את בתי הספר ככה, כי מה שקורה זה שלאט־לאט מתחילים להוציא את הילדים האלה מהמערכת. יש אנשים שכשהם נוגעים במשהו - בעץ או בשיער - הם אמנים. צריך להבין שכישרון זה לא רק במקצועות ריאליים. ובבתי הספר כיום עוד לא מבינים את זה, כי הם לוקחים אותך בדרך אחת ואם אתה לא טוב, תקבל כדורים ועונשים, ותהיה שונה. כל האאוטסיידרים האלה יכולים לעשות משהו אחר ולהיות טובים בו. לי היה ברור שאני טוב במלאכה, אמנות וציור - אבל לא ידעתי מה אפשר לעשות עם זה. אף אחד לא בא ואמר לי".
אחרי הצבא נסע לאוסטרליה ונחשף לבישול ולאפייה באופן מסודר. כשחזר לארץ החל לעבוד במסעדות, ומשם פתח מסעדה שלו שהפכה לתאגיד. בעידן שבו שפים קורעים אחד את השני במדיה החברתית או מפתחים חיבה לסמים קשים, הוא אאוטסיידר מוחלט. אין לו חברים מהתחום והוא גם מסרב להיגרר לקטטות מקצועיות. את ביצת הטסטוסטרון של הטבחים הוא החליף בחבורה אטרקטיבית שמונה אלמוניות כבר רפאלי, דורית בר אור ושלי גפני, לצד פיגורות כמוטי רייף.
"מאז שבר ועדי התחתנו היא כבר לא אחותי הקטנה", הוא אומר בחיבה. "היא נהייתה אשת איש ואמא. אתמול כל הבנות היו במסעדה בהוד־השרון והיא יצאה פעם ראשונה מאז הלידה. מההתחלה עם עדי מאוד רצינו שזה יצליח. היה לנו גם חלק בשידוך: בהתחלה אמרתי לה שתזכור לפרגן הרבה לעדי, כי גבר צריך המון פרגון. במיוחד אם הוא עם בחורה כמוך. הוא חייב מילים טובות. יותר סבלנות. כשמגיעים מרווקות ושניהם אנשים מצליחים ודומיננטיים, צריך לעבוד על החיבור. אני מאוד עודדתי אותם".
אתה זוכר ארוחה מסוימת שבישלת לה?
"היא חולת ניקיון כמו סנדרה. אמרתי, אני רוצה לעשות ארוחה בלי צלחות, בלי ניירות, בלי כלום. ניקיתי את כל השיש הארוך וחיטאתי אותו עם אלכוהול, וכל הארוחה הייתה עליו. היא וסנדרה היו עם חיוך וסמרטוט, מנקות ואוכלות. בר לא רוצה לאכזב אותי אז היא אוכלת ומנקה, אוכלת ומנקה. היא מאוד אוהבת גיוזות ודים סאם. בהיריון דאגתי לה לאספקה שוטפת".
על היד של שגב יש צמיד עם שמות שלושת ילדיו: ליאו (10), דניאל (7) וליבי (4). הוא ורינגלר נשואים כבר 11 שנה ואם לסמוך על שיחות הטלפון שלהם (שגב נוהג לפעות "בייבי"! כל פעם ששמה מרצד על המסך) מדובר בזוגיות אולטימטיבית. "כל עוד לא המציאו פטנט יותר טוב, המונוגמיה תישאר איתנו", הוא יורה. "ביחסים פתוחים אין סיכוי ליחסים. לא להגיד שאתה בוגד זה להישרף מבפנים. היא השותפה הכי טובה שלי לחיים. היא המזל, מורת הדרך, הסטייליסטית, הטועמת והסקס הכי מדהים שלי. אז עכשיו אני אלך ואעשה משהו שיכול לרסק אותה, אותי, את המשפחה? זה החטא ועונשו. לא. אני לא נכנס לרשימות, אבל באמת ניסיתי ובדקתי וראיתי לפני שהתחתנו והגעתי בשל. אני רוצה לשמור על הזוגיות הזאת מכל משמר".
נתוני הפתיחה שלהם דווקא היו לא משהו. אחרי כמה מהלכי חיזור ודייט שיכור בנווה צדק שהסתיים בנשיקה ("היא עצרה אותי. אמרתי, אלוהים ישמור, זה הולך קשה"), החליט שגב להפתיע עם נסיעה ספונטנית לפריז. "וזה היה אסון".
מה קרה?
"בשדה מתנשקים, במטוס אני אומר אין, זאת אהבת חיי. והיא אומרת, תקשיב, יש לי פה חברים בדירת דוגמנים - אנחל בונני, גיא אדלר ושירלי בוגנים. קבעתי איתם ויהיה מהמם. יצאנו למועדון, רוקדים, כיף ובסוף הערב תופסים מונית. הנהג שואל לאן נוסעים וסנדרה מבקשת ממני את הכתובת. 'איזה כתובת', אני עונה לה. לא לקחתי כרטיס ביקור, השארתי הכל במלון ומה שיש עליי זה מאה יורו ולא זוכר אף טלפון".
אוי.
"בסוף הגענו, אבל לא יכולנו לקבל חדר כי אין לנו אשראי לביטחון. לסנדרה היה טלפון של החברים. אף אחד לא עונה. מסתובבים כל הלילה. קר לה. היא עם נעלי עקב. אני מבין שסקס כבר לא יקרה. היא מתחילה להתבאס עליי. בסוף הם עונים לטלפון ונוסעים אליהם. ישנו כולם באותה מיטה. חבורת סמרטוטים מגעילים, קמים מעוכים, הכי עלובי החיים. היא עם האיפור מרוח, אני עם העדשות. ומשם זה עוד הידרדר, במפתיע (צוחק). חזרנו לארץ, חיבוק ונשיקה בלחי וזהו. היה ברור שזה לא זה. מדי פעם ראיתי אותה פה במסיבה, שם במסיבה. והייתי אומר לחבר, אני חייב לעשות סגירת מעגל, כמו גבר.
"שנה אחרי זה חיפשנו בנות לתוכנית כלשהי. אמרו לי לצלצל לסנדרה, 'יצאת איתה'. צילצלתי בבושת פנים. הצעתי לה לבוא עם החברות. ישר אמרה, בכיף. מתחילים הצילומים ואני מכין להן קוקטייל והן שותות עוד אחד ועוד אחד. הגעתי הביתה סמרטוט, גמרו את אמא שלי. היא הציעה לי להתלוות אליהן להרצאה של רב ואמרתי לה שאני לא במצב. ואז היא אומרת לי, 'מתי אני אבשל לך?' הלכתי והיא הכינה לי סלט עם טונה אדומה, עוף קצת שרוף עם מלא יין. שם התאהבתי בה! אמרתי, אישה שמכינה אוכל שרוף זו אישה להתחתן איתה".
