התקפת מעבר

"הראית התלהבות, אמציה?! בחיים לא מראים התלהבות! אני כשנולד לי הילד לא הראיתי התלהבות", אמר במבטו המאיים ובשיערו השזור "שאולי", הלא הוא אסי כהן, בסדרת המערכונים "הפרלמנט", לעברו של "אמציה" (ערן זרחוביץ') הקל לשכנוע בדיון ישראלי סטנדרטי על רכישת דירה. השניים, מבלי שהתכוונו, מסמלים את הקול הפנימי והחיצוני של אוהדי מכבי ת"א בפתחה של עונה חדשה.

לכל אחד מהם יש "אמציה", שרואה את ההחתמות, השמות, המספרים, החגיגות בנתב"ג, ורוצה לצעוק ולקפוץ. ויש גם "שאולי", שזוכר את הכישלונות, איך התרגש למשמע השמות רוצ'סטי ופרמאר, ואת ההתרסקות ההיסטורית שבאה לאחר מכן. "שאולי" שמפחד שעוד התלהבות, ממש כמו בדירה, תעלה שוב מחירים ביציע.

האמת נמצאת בין שני הקולות. כי עונת 2016/17 צריכה להיות קודם כל עונת מעבר עבור מכבי ת"א. כל חלק בנפרד וכולם ביחד. מעבר משנים אפורות לכוח משמעותי ביבשת (גם בזכייה הסנסציונית עם בלאט מכבי לא באמת הייתה כזו), מעבר של כוכבי יורוקאפ (ויקטור ראד) ליורוליג, מעבר של שחקנים מובילים בקבוצות בינוניות ביורוליג (צירבס) לטופ האירופי (לפחות מה שהצהובים מייחלים להיות), מעבר של ישראלים כמו לנדסברג ומקל ללב הקהל שנואש לחיבור לזהות מקומית.

על פניו יש עומק וגם איכות, אבל הכל עניין של תיאום. הקו האחורי מרשים, אבל זכורה היטב העונה האחרונה שבה רכזים לא ריכזו וקלעים לא קלעו. אנדרו גאודלוק וסוני ווימס יוצרים כוח התקפי מיוחד, אבל ללא שביל הביניים עם מקל כרכז, הכל שוב יכול להתבלגן. רעיון הקו הקדמי המקורי שהתבסס על שני שחקני הכוכב האדום בלגרד היה נכון, אבל אז הגיעה הפציעה של קווינסי מילר ואיתה הפתרון היצירתי והמסקרן בדמות קולטון אייברסון. הלא ברור עולה על ברור, למעט שורה תחתונה חשובה – קו קדמי גרוע יותר מהעונה שעברה, אי־אפשר למצוא. גם אם יתאמצו.

אבל המעבר החשוב מכל יהיה בידיו של ארז אדלשטיין. מעבר מעוד מאמן כדורסל מצוין, אשף של המשחק, לדמות של מאמן ראשי ברמה הגבוהה ביותר ובסיר הלחץ הדחוס ביותר. מעבר לדמות שקולה, עניינית. מול השחקנים ומול המצלמה. האם אלו שחקנים שהוא הביא? שהגיעו בידיעתו? בהוראתו? לפני שהגיע? אחרי? אדלשטיין יצטרך להיות גמיש, כי המערכת הצהובה, זו שאחראית לכישלון העונה שעברה, לא באמת השתנתה. והמרקם שלה שונה מכל מה שהכיר בעבר.

אז מכבי ת"א מתלהבת, ובצדק, להתחיל הכל מחדש. רק כדאי שלא תראה את זה לאף אחד.

הקו האחורי מרשים, אבל זכורה היטב העונה האחרונה שבה רכזים לא ריכזו וקלעים לא קלעו. ווימס וגאודלוק יוצרים כוח מיוחד, אבל ללא שביל הביניים עם גל מקל כרכז, הכל יכול להתבלגן