חומר מוכר

אחרי וולטר ווייט מ"שובר שורות" חיכינו לנשק שובר שוויון. הדיון באנטי גיבור הגיע למיצוי. גילינו איפה נמתח גבול ההזדהות איתו, מתי נייחל כבר לסופו, ומכאן לסופה של הסדרה. תקוותינו טרם נענו. עוד ועוד גברים דפוקים במסע של הרס עצמי ממלאים את המסך. ואז הגיעה "נרקוס" של נטפליקס, סיפורו של מנהיג קרטל הסמים של מדיין והאיש שכמעט השתלט על מדינה. ושוב: גבר שאפתן, כוחני ופגום, נוסק לשחקים ובו זמנית יורד לשאול. עלייתו ונפילתו של. "נרקוס" לא באה לעשות מהפכה, אבל האם יש לה משהו חדש לספר לנו על מפלצות?

"נרקוס 2" 

העונה הראשונה פרסה את סיפור הקמת האימפריה של אסקובר והאופן הלא ייאמן בו הצליח לשתק את הפונדקאי בו צמח והתעצם, קולומביה, מלפעול נגדו ביעילות. היא כיסתה 17 שנה, שילבה קטעים דוקומנטרים ופרטים אמיתיים באופן שהפך אותה לשחזור אמין אבל לא דידקטי של פיסת היסטוריה משוגעת. אגדה שהייתה באמת. רצח שופטים, מתקפה צבאית על בית־המשפט, הפלת מטוס נוסעים. הידיעה שכל זה קרה באמת גרמה לנענוע ראש בלתי פוסק מול המסך, לא, זה לא ייאמן.

העונה השנייה מתרכזת בשנה וחצי בלבד. ספירה לאחור. אנחנו יודעים שאסקובר חוסל בדצמבר 1993. כשעושים זום אין קיצוני, מאבדים את תחושת הצעידה במשעולי ההיסטוריה אבל זוכים ברזולוציה. אסקובר מתחת למיקרוסקופ. אחד הפרקים נפתח בהצהרה: כשאתה מאיים של משפחתו של אדם, אתה מגלה ממה הוא עשוי. אסקובר היה עשוי מזעם, נקמה וטרור. יריביו סוגרים עליו, המצוקה שלו מחריפה מדי פרק והוא מסרב להתפכח, לצאת מהמשחק עם המיליארדים שעשה ולברוח לחוף מבטחים. המאסטרמיינד עם הקול הרך שהפעיל מניפולציות גאוניות ושטניות על השלטונות הפך לחיה אימפולסיבית רדופה ונפיצה, אכולת תסכול. ואגנר מורה מתעלה על עצמו בתפקיד אסקובר. מהבעות הפנים ועד שפת הגוף, הנגיעות הקטנות בחגורה מתחת לכרס שגדלה, תצוגת המשחק שלו מהפנטת. אבל "נרקוס" לא מכוונת לעומק. לתאר רוצח כמי שמלטף פרחים בעדינות אין קץ ומרעיף אהבה על משפחתו ואז פוקד על חייליו למלא את רחובות העיר בדם לא מבטיח פיצוח פסיכולוגי מעניין. לך תשווה את זה לוויט או לטוני סופרנו שהסדרות בכיכובם לקחו את הצופים למסע אמיתי בתוך נפש מסוכסכת. "נרקוס" נתפרה כסדרת לבליסה בבינג', והיא פה בשביל כיף, ובשפע. מה נזכור ממנה אחרי סיומה? מה זוכרים בכלל מסדרות שטוחנים תוך סוף שבוע אחד?

אולי את זה: האופן בו מתגלגלות עסקאות עם השטן. האמריקאים והשלטונות הקולומביאנים מאפשרים לפלג פוליטי קיצוני לחבור למתחרים של אסקובר ולהקים צוות חיסול שיוצא למסע ציד אחריו, הורג בדרך את כל מי שקשור אליו. ברור שהם הורגים אזרחים. ברור שהם אכזריים לא פחות מאסקובר עצמו. אבל האינטרס המשותף, חיסול האויב של היום, מעוור את כל מי שהיה צריך לראות איך הוא יוצר ומאכיל את האויב של מחר. ארה"ב ששיתפה פעולה עם כוחות מחרידים בשם אג'נדות כמו מלחמה בקומוניזם מסביב לעולם וגם ישראל, שאוהבת לבחוש אצל יריביה לפי צרכיה, מכירות את המשל הזה מצוין.