ההורים: בנצי (37), מנהל מחסן, ושמרית (33), מנהלת קו ייצור בחברה לשיווק ביצים.

הילדים: ליאל בת ה־7, תלמידת כיתה א', ואושר בת ה־4, בטרום־חובה.

ההיכרות: לפני כ־15 שנים עבד בנצי כמאבטח בקניון ערים בכפר־סבא. שמרית עבדה באותו קניון, בפיצרייה. ההיכרות הפכה לאהבה ומאז הם ביחד. לפני כעשר שנים נישאו.

ארוחת בוקר: "לא מספיקים לאכול", מתאר בנצי. "אושר הקטנה היא היחידה שדורשת לשתות שוקו".

סנדוויצ'ים: בנצי מכין מדי בוקר כריכים לבנות. "אושר מוכנה לאכול אך ורק ממרח שוקולד־אגוזים. לליאל אני מכין טוסט עם גבינה לבנה, צהובה וטונה. גם לשמרית אני מכין כריך של חמאה עם ריבה. הכריכים הם או בלחמניות או בפיתות. אלה סוגי הלחם היחידים שיש אצלנו בבית".

צהריים: ליאל ואושר אוכלות מנת קייטרינג שמוגשת להן בצהרון. לבנצי יש חדר אוכל מסודר בעבודה. "אני אוכל שם בדרך כלל פסטה בולונז, או שניצל או מנת עוף עם תוספות כמו אורז, תירס ותפוחי אדמה". לשמרית אין חדר אוכל בעבודה וגם לא זמן או אפשרות להזמין או לצאת לאכול בחוץ. "ארוחת הצהריים שלה זה אותו כריך שאני מכין לה בבוקר, או אם היא הספיקה להכין לעצמה ערב קודם ולקחת בקופסה מנה של פסטה או שקשוקה".

אהבה חמה: בשעה חמש אחר הצהריים מסיימות ליאל ואושר את הצהרונים שלהן, ואז בנצי אוסף אותן ולוקח אותן לחמותו, נאוה, אמא של שמרית שגרה בכפר־סבא, ואז חוזר לעבודה, או שסבתא נאוה אוספת אותן בעצמה ולוקחת אותן אליה. "אצלה הנכדות לפני הכל. הלוואי על כולם חמות וסבתא שכזו", מפרגן בנצי.

סבתא נאוה: "כשליאל ואושר מגיעות אליה אחרי הצהרון היא מכינה להן אוכל", מספר בנצי. "זה יכול להיות מוקפץ, או שניצלים, אבל הן לא ממש אוכלות. מקסימום הן טועמות קצת כדי לקבל את ההפתעה שהיא מבטיחה להן כדי לשכנע אותן לאכול".

ארוחת ערב: "בסוף יום העבודה ואחרי שאספנו את הילדות, אנחנו מתיישבים בערך בשבע וחצי לארוחת ערב", מתאר בנצי. "אנחנו אוכלים ביצת עין, גבינות, ירקות, טוסטים, טוסט־פיצה כזה. שמרית והילדות אוכלות לפעמים מלאווח, אבל לי זה עושה צרבת. הבעיה היא שאושר וליאל לא ממש אוכלות. הן יכולות לבקש משמרית שתכין להן פסטה שמנת־פטריות, שניצל עם פתיתים או סלט עם גבינה, ואחרי שהיא מסיימת להכין להן הן מסרבות לאכול ומסתפקות בקורנפלקס או פיתה".

בישול: שמרית היא הבשלנית של הבית. "היא יודעת להכין הכל", מתגאה בנצי. "פסטות מדהימות, פשטידות, לזניה. והיא גם אופה מעולה".

חטאים: "יש לנו המון חטיפים וממתקים בבית", מודה בנצי. "ולא רק בגלל הבנות. גם אני אוהב מדי פעם".

שתייה: "עד לפני כמה חודשים הייתה לנו המון שתייה קלה בבית", מגלה בנצי. "מוגזים, מיצי פירות ממותקים. הבנות היו שותות עד שממש 'התפוצצו', ואחר כך גם לא אכלו כלום. לאחרונה מנסים להפחית כמויות".

אוכל בחוץ: לא הרבה. "באחת מרשתות ההמבורגר למיניהן, שהבנות אוכלות בגלל ההפתעה".

קניות: שמרית ובנצי עורכים במשותף, בדרך כלל בשעות הערב של יום חמישי, ועל פי רשימה שהם מכינים מראש. "גבינות, חלב, קורנפלקס, אורז, פתיתים, חומוס, לחמניות, פיתות, שוקו וחטיפים, זה הבסיס של הרשימה", מונה בנצי. "אנחנו לא צמחונים, אבל יש אצלנו בבית פחות בשר. ליאל אוהבת דגים, אז שמרית קונה דגים קפואים ומכינה לה דניס, לוקוס".

כושר: "הלוואי. לא מגיעים לזה".

הכי מפריע: "משגע אותנו שלבנות אין סדר יום תזונתי שמאורגן נכון", מסביר בנצי. "התחושה שלנו היא שהן חיות בלי לאכול ממש אוכל ביתי אמיתי. חשוב לי להפחית את המתוקים. הן אוכלות שוקולד בטירוף, שלוקים וארטיקים. מחסלות חבילות".

דבר הדיאטנית, רותי אבירי

הדבר הכי בולט אצל שמרית ובנצי הוא שהם הורים שעובדים מאוד קשה, והם כל כך עייפים ומותשים שנראה שפשוט אין להם כוח להתחיל לחנך ולהתמודד עם הילדות, וכך נוצר מצב במשפחת וארון שלהורים אין כל קול סמכותי שמחליט וקובע איך יתנהלו הדברים בבית. כשהילדות מחליטות בעצמן מה ומתי הן יאכלו וישתו, לא מפתיע שהתזונה שלהן עתירת ממתקים ושתייה מתוקה.

כדי לעשות שינוי ולהכניס יותר בריאות הביתה, על שמרית ובנצי להעלות את ההחלטה למקום גבוה יותר בסולם העדיפויות שלהם ולהחליט קודם כל שהם מפנים לזה זמן וכוחות ושעליהם קודם כל ללמוד לשנות את סגנון ההורות שלהם. אם נסתכל על סגנונות הורות שונים, נמצא את ההורה הרודן והשתלטן שקובע בעריצות איך יתנהלו הדברים בבית; את ההורה המתירני (כמו שמרית ובנצי) שלא יודע להציב גבולות ונכנע לכל מה שהילדים רוצים; ואת ההורה הסמכותי, שכזה אני ממליצה לשמרית ובנצי לשאוף להיות. הורה שנותן את הטון בבית ומציב גבולות באווירה אסרטיבית, ללא ריבים, תוך כיבוד, התחשבות והבנה של צורכי הילדים. אחרי ששמרית ובנצי ילמדו לשים גבולות כהורים סמכותיים, הדרך לבית בריא יותר עבור הילדות תהיה קצרה מאוד.