תוכנית הערב (עם טל ואביעד)
אהרוני הזמין את צמד שדרני הרדיו, טל ברמן ואביעד קיסוס, לארוחה החגיגית המסורתית בביתו, והפעם, בסגנון אסיאתי. הזדמנות מצוינת לחשוף מי משוגע על גפילטע פיש משומרים בצנצנת, איך נערך טל לקיזוז קלורי לפני המפגש ולמה החליט אביעד להתחיל ללמוד פסיכולוגיה. שניים צינים? שניים סינים!
קצת מוזר לתפוס את טל ברמן ואביעד קיסוס ללא מילים. אבל כשצמד השדרנים הרהוטים נכנסים לדירתי ונתקלים בשולחן האוכל הערוך והמהודר שמחכה להם — באופן טבעי לגמרי, הם מעט מהוססים. הם בכלל הרבה פחות פטפטנים במציאות מאשר ברדיו. טוב, אולי זו המנוחה שלהם, אחרי הדיבור השוטף וחסר המעצורים בעבודה. כבר 14 (!) שנה ברציפות שהם מגישים יחד את תוכנית הבוקר הפופולרית ברדיו 99FM ומפגינים זוגיות נדירה שכבר הפכה לשם דבר.
ישראל אהרוני מארח את טל ואביעד
אז זימנתי אותם אליי, לארוחת טרום־חג מיוחדת, כמנהגי, כדי לתהות על פשר הקשר ביניהם, אם הוא נמשך גם כשהמיקרופונים כבויים, ואיך שומרים על הלהט הרדיופוני אחרי כל כך הרבה שנים של שידור.
ראשונה: סשימי אינטיאס וקוויאר או נתח הדייגים
כמנהגי, כמה ימים לפני הארוחה שאלתי את אביעד – המקפיד בקנאות על גזרתו הדקיקה והמאוד מרשימה, יש לציין — אם יש מאכלים שהוא נמנע מהם. "אצלך אני אוכל הכל", השיב וזכה מיד בחיבתי. אחרי הכל, מי כמוני יודע להעריך אנשים שמוכנים לערוך ויתורים מפליגים למען ארוחה טובה. טל, שמור וחטוב גם הוא, החליט להיערך מראש לכל תרחיש. "יצאתי לריצה במיוחד, כדי שאוכל לאכול", הצהיר.
ובכל זאת, מה שבטוח, החלטתי להכין לשניים ארוחה אסיאתית מהסוג הקליל (לאכילה כמובן, ומושקעת מאוד, שלא יהיה ספק) — שנראתה לי הולמת גם את האורחים וגם את מזג האוויר. לשם כך גם גייסתי את השף הצעיר והמוכשר ענבר גפני, שעובד איתי בשנה האחרונה.
את השולחן המצופה לכה שחורה ערכנו בקפדנות, עם גיל אטלן הסטייליסט חד העין, בכלים יפניים מסורתיים ויפהפיים, וסאקה משובח וקר נמזג על ההתחלה לכוסיות ייעודיות, כדי להפשיר את האווירה. ובעוד ענבר חותך פרוסות דקיקות מפילה של דגי אינטיאס זעירים וטריים שבטריים למנה הראשונה, שקדתי אני על ה"פונזו" ‑ רוטב יפני ניחוחי, שתמציתו הדרים, סויה, מירין וסאקה, אך עדין. שלא להאפיל, חלילה, על טעמן של פרוסות הדג הנא.
ליתר ביטחון, הוספתי מעל גם מעט קוויאר שחור משובח במיוחד, שסיפק את מכת המחץ הסופית למנה. אגב, את הקוויאר הזה, תאמינו או לא, מייצרים כאן אצלנו בגליל העליון (והוא נקרא: Jordan River Black Caviar). לכל אלה נוספו גם פרוסות צנוניות דקיקות, שסודרו במרכז, לרענון החך, וכמה עלי שיסו זעירים — להשלמת הטעם והמראה.
דקה ארוכה עמדה הצלחת במרכז השולחן, וחרף הפצרותיי, השניים לא העזו לגעת בה. "חבל לקלקל", לחש אביעד. "לא חבל", נתתי את האות, ורק אחרי שאספתי לעצמי בצ'ופסטיקס פיסת דג שעליה ערמתי גבעונת קוויאר — הם ניאותו לטעום אחריי.
"טוב, זו לא חוכמה", מסביר אביעד, אחרי שהתפעל מטריותו הניכרת של הדג, כמי שיודע להעריך איכות. "זה מהדגים ששומרים במיוחד בשביל אהרוני. כמו נתח הקצבים — כאן מדובר ב'נתח הדייגים'".
אביעד, מתברר, הוא דווקא לא איש של דגים. "פעם ב... אני אוכל דג בתנור", הוא מעיד על עצמו, "ובטח לא גפילטע פיש".
"אני דווקא מאוד אוהב גפילטע פיש", מכריז טל בלי שמץ של התנצלות ולוקח עוד פיסת דג נא עמוסת קוויאר.
"גפילטע????" חוזר אחריו אביעד בזעזוע, תוך גלגול עיניים. "אני מת רק מלראות את זה מסתכל עליי מהצלחת, עם חתיכת הגזר העצובה הזו מעל. אני ידוע כמעליב סבתות סדרתי".
"אוהב גפילטע", טל חוזר שוב ומבהיר: "כולל כאלה מהצנצנת של הסופר. מה? זה מתוק. זה טעים. גפילטע פיש זה כמו ממתק".
מנת ביניים: כיסונים מאודים או: לבשל בחמש דקות
כמאזין ותיק של תוכניתם המצליחה, אני מתעניין כאמור בזוגיות שהם מציגים בתוך האולפן ובחוץ. מדובר בחברות גברית, אבל לא מהסוג המאצ'ואיסטי־מילואימניקי המקובל בארצנו. עם השנים הם גם הפכו יותר ויותר דומים פיזית זה לזה, והם הראשונים להודות בכך. לשניהם תספורת קצוצה, זקן זיפי המעטר את פניהם וגזרה דקיקה. לטל יש קול בריטון עמוק ונעים שנסדק קלות לקראת סוף המשפט, ולאביעד אינטונציה מאנפפת־מתפנקת קלות, ולשניהם יש שפה עשירה ויכולת ביטוי מרשימה. וכן, ברור לגמרי, גם משהות קצרה בחברתם, שהם באמת אוהבים מאוד אחד את השני.
אני תוהה אם החברות המוקדמת ביניהם הובילה לתוכנית או להפך. טל מספר שלפני התוכנית היה ביניהם פעם רק מפגש קצר שלא התפתח לכלום. "אבל כשהתחלנו לעבוד יחד, זה קרה ודי מהר".
אביעד נתקל בטל לראשונה עוד כמאזין, כשברמן הגיש תוכנית יומית במסגרת שירותו בגל"צ. "הייתי שומע את התוכנית שלו כשהייתי חוזר מבית הספר בצהריים ומתתי עליה".
האמת היא שלמרות שמבחינת הגיל הייתי יכול בקלות להיות אבא שלהם ‑ אני מתחבר מאוד לכל הסיפור. זה מה שקרה גם לי עם גידי גוב. לשנינו הייתה מין היכרות קלושה ומוקדמת, אבל המפגש המקצועי שלנו, במסגרת התוכנית "המסע המופלא", הפך אותנו מיד לחברים קרובים באמת.
מי מכם מבשל, אני שואל, ומעביר את הכיסונים לאידוי מהיר. הם עשויים בצק דקיק, כמעט שקוף, ומלאים להתפקע בתערובת פרגיות עוף טחונות, פטריות שיטאקה קצוצות, בצל ירוק, ג'ינג'ר ותבלינים. "הנה, כבר קיפלתי אותם עבורכם", אני מציג בפניהם בגאווה את המגש, ועליו מסודרות שורות־שורות של כיסונים ששוליהם מסולסלים למעין כרבולת חיננית.
"אני מאוד אוהב לבשל", אומר אביעד ומצטרף כדי להביט בסיר האידוי.
למי אתה מבשל?
"רוב הזמן לעצמי, ואני לא מתכוון שזה יישמע עצוב, למרות שזה נשמע עצוב, אבל גם לחברים, למשפחה כשאפשר".
"אני אוכל", עונה טל לקונית.
"למעשה, הפעם הראשונה שדיברתי עם אהרוני", מתוודה אביעד, "הייתה לפני כמה שנים. כתבתי לך בפייסבוק, למרות שלא הכרנו, ושאלתי במין חוצפה כזו על טכניקה חדשה שכתבת עליה פעם לצליית רוסטביף. ופשוט ענית לי בתוך שנייה, ורק שאלת בענייניות: באיזה משקל הנתח?"
"אני לא מכיר את הסיפור הזה", שולח אליו טל מבט מופתע. "אתה הטרדת את אהרוני???" הוא שואל, כאילו נרעש.
"טוב לא ביקשתי שיסגיר סודות מקצועיים", מתגונן אביעד. "מדובר במתכון שפורסם קודם בעיתון ואיבדתי, לגמרי לגיטימי".
"מה, בשמך? בפרופיל האמיתי שלך?" מתפלץ טל בסוג של תדהמה, בדינמיקה הכל כך מוכרת ביניהם.
"תרגיעו", אני אומר. "אני עונה בסבלנות, שלוש פעמים ביום בממוצע, לאנשים זרים שנתקעים באמצע בישול ומתקשרים לבקש עצה, זה חלק מהעבודה שלי".
ואיך אתה מבשל, אני שואל את אביעד, מהראש או שאתה נעזר בספרים ובבלוגים? "אני מאוד קשור לספרי הבישול שלי. יש אמנם בלוגים מצוינים לבישול. אבל אני אדם זקן עם כבוד מוגזם למילה המודפסת".
"אם אני כבר מחליט לבשל או לחפש מתכונים באינטרנט", מכריז טל, "זה תמיד יהיה בתוספת המילים 'בחמש דקות'. פסטה בחמש דקות. קציצות בחמש דקות".
"כן", אני נאנח. "זה כמו עם החברים שלי שעזבו את העיר ומספרים לי שהם גרים '20 דקות מתל־אביב'. בהליקופטר זה 20 דקות. הדרך היחידה לבשל בחמש דקות היא אם מישהו אחר כבר קצץ, עירבב וחתך קודם".
טל: "אני זוכר שכשהתארחנו אצלך בטלוויזיה, מה שהכי הימם אותי היה כל הקעריות הקטנות האלה, עם הבצל החתוך והפטרוזיליה הקצוצה. ואז אתה לוקח קצת מזה, קצת מזה. בבית זה לוקח שעות. לך תמצא את זה ואז אין את זה, קפוץ לסופר, תביא ותחזור".
אביעד: "אבל לבשל זה כיף. כיף להיכנס למטבח ולשתות הרבה תוך כדי ולהכין הרבה אוכל. אני ממש אוהב את זה".
ומה עם הכלים? אני שואל בפרקטיות לא אופיינית.
"אם אני אוכל עם המשפחה, אז לא אכפת לי לסנג'ר אותם עם הכלים אחר כך. עם חברים אני קצת יותר מנומס. נכון, טל? אתה אף פעם לא שוטף כלים אצלי".
טל: "נכון, אבל אני מפנה".
אביעד: "בסדר. לפנות את הצלחת שלך זה אלמנטרי".
מנת ביניים 2: "באן" עם בקר או: בטן לאריות
כמו תמיד בישראל, עד מהרה מתברר ששי נייבורג הצלם למד עם אביעד בתיכון בכפר־סבא. זה מוביל לתגלית, הלא מפתיעה, שגם אביעד וגם טל היו תלמידים מעולים. "למדתי במגמה הפיזיקלית, מתמטיקה וזה, אבל על תקן הליצן של הכיתה. הייתי זנב לאריות", אומר טל.
"אל תמעיט בערכך, היית מוצלח", נוזף בו אביעד. "נו טוב, הייתי הבטן לאריות", טל מתרצה.
אני תוהה איך הם מתניעים את היום בתוכנית כל כך מוקדם בבוקר. "אנחנו מגיעים לאולפן כבר בשש", מסביר טל, "אז כשהתוכנית מתחילה אנחנו כבר שם, מותנעים ומוכנים".
ובאיזו שעה אתם הולכים לישון? אני מברר. "אני הולך לישון בסביבות 23:00, 23:30", אומר טל. "אני פורש ממש מוקדם", מודה אביעד. "בעשר אני יכול להיכנס בקלות למיטה עם הספר ובעשר וחצי אני כבר ישן".
מתברר שבניגוד לרוב העוסקים בתחום, אין להם עורך בתוכנית, הם עורכים לבד וקובעים על מה ידברו. "אנחנו משתדלים לתת הכל מהכל", טל מסביר, "קצת אקטואליה, קצת שטויות, קצת עלינו. זו לא תוכנית חדשות, אבל הרבה מאזינים מתעדכנים דרכנו במה קורה בארץ ובעולם".
ואכן, תוכנית הבוקר שלהם היא סלט חינני שמצליח להיות חתרני במידה, ציני במידה, רציני במידה, רכלני במידה וסאטירי במידה, וכל זה, מבלי להפגין שמץ פומפוזיות. בדרך כלל זה מתנהל על מי מנוחות. לפעמים יש דרמות ושערוריות קטנות. הייתם צריכים לשמוע את אביעד שוצף וקוצף על אסי עזר והראל סקעת בעקבות תגובתם לשיר שנטען שהוא הומופובי באודישנים ל"הכוכב הבא". זכורה כמובן גם תביעת הדיבה שהגיש נגד השניים הזמר אייל גולן, שבה ניצחו לבסוף בבית המשפט.
טל משדר היום בערוץ הספורט, ואביעד כותב פה ושם — אבל אחרי כמה ניסיונות, הם הפסיקו לנסות לעשות טלוויזיה יחד. אביעד: "הרבה פעמים ישבו איתנו בישיבות קריאטיב כאלה ואחרות ואמרו לנו, בואו נעשה תוכנית שבה אתם פשוט עושים מה שאתם עושים ברדיו. אנחנו מסבירים כל פעם את אותו הדבר, שזה בלתי אפשרי".
אני מספר להם שראיתי השבוע, לגמרי במקרה, את הסרט "ימי הרדיו" של וודי אלן, על הימים שבהם הרדיו מלך, בטרם המצאת הטלוויזיה. "וודי אלן קילקל לי את וודי אלן", מבהיר אביעד. "כמי שמתנדב במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית הרבה שנים, מאז שהילדים שלו — גם הבת וגם הבן, שמתכחש לו בעקבות העניין — האשימו אותו בתקיפה מינית, ולמרות שהוא הכחיש ‑ גמרתי עם וודי אלן. לצערי".
הדיון על טבעונות נפתח במנה הבאה: לחמניות באן מאודות, רכות ואווריריות כענן, במילוי פרוסות בקר בבישול ארוך, עם מיונז קימצ'י קוריאני, צנוניות ומלפפונים כבושים.
"אשתי טבעונית", אומר טל. "מסכן", אני פולט אוטומטית. "ממש לא", הוא ממהר לתקן. "אתה חייב לבוא פעם לטעום את האוכל הטבעוני שהיא מכינה, היא מבשלת נפלא". ואביעד, שאכל הרבה ארוחות אצל הזוג ברמן, מאשר את הדברים. מתברר גם שאביעד ואשתו של טל בכלל מסתדרים מצוין. "כן. כן. אשתי ואביעד חברים טובים", טל מספר.
טל עצמו חורג מדי פעם ממגבלות הז'אנר, וגם ילדיהם לא ממש הצטרפו לטרנד. "הם שונאים את זה, אגב", מודה טל. "אשתי אמנם מכינה להם שניצלים וספגטי בולונז מצוינים, שאי־אפשר להרגיש שהוכנו בלי בשר, אבל תמיד הם מקטרים ש'אוף, זה טבעוני'".
אני מספר להם על השלב המתסכל שבו ילדיי דרשו רק מקדונלדס וקטשופ ולא עזר לי כלום. "גם כשהייתי ילד, בורגר ראנץ' היה מבחינתי הדבר הטעים ביותר עלי אדמות", מרגיע אביעד.
אביעד, 37, רווק, מתגורר בצפון תל־אביב. טל, 42, נשוי לאמי, פסיכולוגית, ואב לארבעה, מתעקש להגדיר את עצמו תל־אביבי למרות שהוא מתגורר ברמת־החייל (כן, אני יודע זה נכון רשמית, אך כתושב לב העיר אני מוחה על כך!).
"אגב, אתם אוכלים בזמן התוכנית?" אני שואל. "לא", הם אומרים. "גם לא בזמן הפרסומות. רק שותים קפה". "אני חוזר הביתה ואוכל", אומר אביעד. "יש לי את לחם השיפון שלי. הכל מסודר. אני לא אחטוף איזה בורקס מחוץ לאולפן. אבל טל ואני נורא אוהבים אוכל ומדברים המון על אוכל בתוכנית. באמת, הדיבורים הכי נחותים. כל מיני: איך אני כבר רעב. למה אני כבר רעב בשעה כזאת. מה נאכל אחר כך. בכל מקום שאנחנו מתכננים להגיע אליו, מגיע שלב ה'אבל איפה נאכל?'"
עיקרית: מוסר ואספרגוס או: מפפריקש לפסטה
גם המנה הבאה מבושלת על אדים. נתחים של פילה דג מוסר, משכשכים בתערובת של מיסו, סויה ומירין, ועליהם רצועות דקיקות של ג'ינג'ר ופטריות שיטאקה. את כל אלה הנחנו על גבעולי אספרגוס, וסיימנו בתלתלי בצל ירוק רעננים ופריכים ושתי פרוסות דקיקות של צ'ילי אדום חריף.
"הדג המאודה הזה", משתאה טל, "זה אוכל יומיומי כזה אצלכם בבית?"
"כן בטח", מגחכת גיגי (חגית) אשתי, "כל יום אנחנו אוכלים בדיוק ככה".
אביעד: "פיסות הג'ינג'ר על הדג זו שלמות".
בספר הבישול הסיני הראשון שכתבתי, אני נזכר, הייתה אזהרה: "אין להשיג ג'ינג'ר טרי בארץ".
"והיום?" שואל טל. היום יש מלא, אני מעדכן אותו.
"טוב, אני לא יודע. אני לא קונה", הוא מודה. "תראה, אני יכול לבשל מדי פעם עם מתכון. אבל אני לא אפתח את המקרר בבית ואגיד: אה, יש את זה ואת זה, יאללה — נכין מנה".
"אני דווקא מבשלת משאריות", מודה גיגי.
"נכון, זה לפעמים מאוד כיף", מצטרף אביעד. "אני למשל מאוד אוהב להכין עוף בפפריקש. ממש שיכללתי את המתכון מסבתא לכדי שלמות. אבל הבנתי שהדבר שאני הכי אוהב זה ביום אחר כך, להפוך אותו לרוטב לפסטה. זה יוצא נפלא".
אתה הונגרי? אני מסיק מיד. "לא, זה מתכון מסבתא של חברה", הוא מפתיע. "אני חצי פולני וחצי מרוקאי". גם ברמן, מתברר, הוא סוג של מיזוג גלויות: חצי ליטאי מצד אבא וטורקי־יווני מצד אמא. כצפוי, הוא מודה שהצד המצטיין בבישול הוא היווני־טורקי. "סבתא שלי הכינה אוכל מדהים. לעולם לא אשכח את המוסקה שלה".
ומי הצד המבשל אצלכם בבית? המרוקאי או הפולני? אני מקשה על אביעד. "הפולני דווקא", מפתיע אביעד. "אמא שלי מבשלת נפלא, למרות שבארוחות שלה הכל ברדק כזה. יש לך לזניה וליד זה משהו סיני. ואיכשהו הכל טעים, אבל שום קשר. שום דבר. שום נרטיב לארוחה".
קינוח: אפרסקים צלויים או: איפה אתם בחג?
רגע לפני הקינוח אני מתעניין, כמקובל במקומותינו, איפה הם בחג. טל מתברר מקפיד על מנהג הטיסה לחו"ל בתשרי, עם פרוש עלינו חודש החגים. אביעד מצידו מתמודד עם הדילמה הקלאסית של כל הילדים להורים גרושים. "אני הולך לבלות את ערב החג אצל אבא ולמחרת אצל אמא, שמקפידה לקרוא לזה ערב חג שני, על אף שזה לא ערב חג שני, כדי לא להרגיש מקופחת", הוא מסביר.
בקערית יפנית קטנטנה אנחנו מגישים את חצאי האפרסקים שצלינו בתערובת של סירופ מייפל, מעט חמאה וג'ינג'ר עד שנתרככו דיים ונעשו מבריקים מזיגוג. כף של גלידת דבש־לבנדר בזוקה במעט קראמבל שקדים מעל השלימה את המנה שאמנם לא הייתה אסיאתית, אבל לגמרי התאימה לרוח הארוחה.
זה הזמן לברר מה התוכניות שלהם לשנה הבאה. אביעד, מתברר, יתחיל כנראה ללמוד. פסיכולוגיה. כן, כן, שנים של טיפול גרמו לו להתאהב בתחום. "באיחור של 15 שנה", הוא נאנח. "ואני בהלם במפגשים שלי עם יתר הסטודנטים מכמה שהם צעירים. זה גורם לי להרגיש את הגיל".
איזה להרגיש את הגיל, אתם ילדים בעצמכם. אני מוחה, ממרום שנותיי.
"זה לא משנה", מסביר לי אביעד. "אתה נכנס לכיתה ורושם את השם ומספר תעודת הזהות ואת השנה שבה נולדת. אני כותב 79' ואז אני מסתכל למעלה ורואה שהכל 94' ו־95'. אז אתה פתאום קולט עד כמה אתה מבוגר".
ויש גם מתכונים:
סשימי אינטיאס בפונזו
החומרים הדרושים:
400 גרם פילה אינטיאס (או דג ים לבן אחר), ללא עור וללא אדרות
לרוטב הפונזו:
4 כפות רוטב סויה
1/2 כפית שמן שומשום
4 כפות מירין
4 כפות סאקה
3 כפות מיץ תפוזים סחוט טרי
2 כפות מיץ ליים או לימון
1 כפית ג'ינג'ר, מגורר דק
אופן ההכנה:
1. מערבבים את חומרי רוטב הפונזו ושומרים במקרר, בצנצנת, כמה שעות לפחות.
2. פורסים את פילה הדג לפרוסות דקות מאוד ומסדרים יפה, בשכבה אחת, על צלחת שטוחה.
3. לפני ההגשה יוצקים על הדגים מהפונזו ומגישים.
4. אפשר לפזר מעל ביצי דגים מכל סוג שהוא.
גיוזה במילוי פרגיות
יש לכם מזל שהיום כבר אפשר לקנות בחנויות של מוצרים מהמזרח הרחוק עיגולי בצק מוכנים להכנת גיוזות של "מעדני ישראל".
החומרים הדרושים:
30 עיגולי בצק לגיוזה, מופשרים לגמרי
למילוי:
6 פטריות שיטאקה, שהושרו חצי שעה במים חמים
350 גרם בשר פרגיות, טחון
2 כפיות ג'ינג'ר טרי, קצוץ דק
2 בצלים ירוקים, קצוצים דק
1 כף רוטב סויה
1 כפית שמן שומשום
מלח, פלפל שחור טחון טרי
אופן ההכנה:
1. סוחטים מעט את הפטריות, מסירים וזורקים את הרגליים וקוצצים דק.
2. מערבבים את חומרי המילוי בקערה לתערובת אחידה.
3. מניחים במרכזו של כל עיגול בצק כף מהתערובת. מרטיבים מחצית משולי עיגול הבצק במעט מים, אוספים את שולי העיגול אל מעל למילוי ומהדקים את השוליים היבשים לרטובים. צובטים את השוליים לדוגמה מסולסלת.
4. מאדים בכלי במבוק במשך כ־8־10 דקות ומגישים.
אופציה: אחרי האידוי ניתן לטגן את הגיוזות כמה דקות במחבת טפלון רחבה, מרוחה במעט שמן, רק על החלק התחתון, עד שיהפוך פריך ושחום.
רוטב להגשת הכיסונים
החומרים הדרושים:
4 כפות רוטב סויה
2 כפות מיץ לימון
3 כפות מירין
1/2 כפית שמן שומשום
1 בצל ירוק, קצוץ דק
מעט שבבי צ'ילי חריפים
אופן ההכנה:
מערבבים הכל יחד בקערית.
פילה דג מאודה
החומרים הדרושים:
4 נתחי פילה של דג ים לבן, כ־140 גרם כל אחד, עם העור
4 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי, קלוף, חתוך לרצועות דקיקות
3 פטריות שיטאקה טריות, ללא הרגל, פרוסות דק
לרוטב:
1/2 1 כפות מיסו בהיר
3 כפות רוטב סויה
5 כפות מירין
4 כפות מיץ לימון
עוד צריך:
8 גבעולי אספרגוס מאודים, חתוכים לשניים
תלתלי בצל ירוק
8 פרוסות דקות של צ'ילי חריף
אופן ההכנה:
1. מערבבים את חומרי הרוטב לתערובת אחידה.
2. מניחים את הדגים בצלחת עמוקה, שמתאימה לכלי אידוי.
3. יוצקים מעל את הרוטב ומניחים על כל נתח מעט רצועות ג'ינג'ר ופטריות.
4. מבשלים בכלי האידוי כ־10־12 דקות.
5. מחלקים את חצאי האספרגוס ל־4 צלחות, מניחים מעל את הדג ועליו ערימת תלתלי בצל ירוק ושתי פרוסות של צ'ילי. יוצקים סביב מעט מהרוטב.
אפרסקים צלויים
החומרים הדרושים:
4 אפרסקים לבנים, חצויים לאורכם ומגולענים
30 גרם חמאה מומסת
1/3 כוס סירופ מייפל אמיתי
4 כפות מיץ לימון
1/4 כוס מים
2 כפיות ג'ינג'ר, מגורר דק
אופן ההכנה:
1. מערבבים את כל חומרי הגלם, למעט האפרסקים, לתערובת אחידה.
2. מסדרים את האפרסקים החצויים בתבנית שטוחה בשכבה אחת, עם הצד החתוך כלפי מטה, ויוצקים מעל את הרוטב.
3. מכניסים לתנור, בחום של 200 מעלות, לכ־20 דקות.
4. הופכים את האפרסקים, יוצקים מעל מעט מהסירופ וממשיכים לצלות עוד 10 דקות.
מקררים לגמרי.
מניחים כל שני חצאי אפרסק בכלי קטן, מניחים מעל כדור גלידה משובחת, מפזרים סביב מעט פטל ואוכמניות ומגישים.
לפנייה לכתב/ת 
