כשאישה אומרת לי שהיא הוטרדה מינית, אני מאמינה לה

אדריאנה טריג'יאני עבדה במשך שנים עם ביל קוסבי. כתבה תסריטים לסדרה המיתולוגית שלו, ראתה אותו הופך לאחד הכוכבים הגדולים באמריקה. הוא היה המנטור שלה, היא העריצה אותו. מאז עבר הרבה זמן, טריג'יאני צמחה להיות אחת הסופרות המצליחות בארה"ב. קוסבי, מאידך, הפך למי שעשרות נשים מאשימות באונס.

"זה שבר אותי לחתיכות", היא אומרת, "הייתי אישה צעירה כשעבדתי איתו, הוא מעולם לא אמר או עשה משהו שגרם לי להרגיש לא נוח. לא ראיתי כלום וגם לא שמעתי סיפורים. עבדנו סביב השעון, הוא ניהל את התוכנית באופן מושלם. אבל הנה העניין: כשאישה אומרת לי שהיא הוטרדה מינית, אני מאמינה לה. נקודה. ובמקרה הזה מדובר בכל כך הרבה נשים, אני לגמרי שבורת לב מזה. כואב לי על הנשים האלה, כואב לי על המשפחה הנהדרת שלו שפתאום עוברת דבר כזה, אני לא מבינה את זה".

מאידך, אולי תכתבי על זה ספר בעתיד.

"זו לא שערוריה שמלהיבה אותי, לשערוריות של היום אין האיכות של פעם".

איפה האמת ואיפה הבדיון? הכוכבת לורטה יאנג ועטיפת הספר

כותבת ספר בכל שנה

אדריאנה טריג'יאני בכלל בטוחה שהיא נולדה מאוחר מדי. נכון שטוב לה עכשיו, סופרת מצליחה מאוד, נשואה באושר, אמא לנערה צעירה, גרה בבית לבנים מקסים מהמאה ה־18 בגריניץ' וילאג' במנהטן. היא מכירה את כולם בהוליווד, וכולם מכירים אותה, היא שומעת את כל הרכילויות ומספקת לא מעט בחזרה. היא כותבת ספר אחד בשנה, שתמיד הופך לרב מכר, והיא חיה את החלום ההגירה האמריקאי המושלם. לא רע בכלל בשביל מי שגדלה באפלצ'ים בווירג'יניה, מוקפת בעיקר במכרות פחם.

ובכל זאת, אם הייתה יכולה לבחור, הייתה נולדת מוקדם יותר, מספיק מוקדם כדי שתוכל לחיות בזמן אמיתי את תור הזהב של הוליווד, ללכת כל ערב לסרט אחר של קלארק גייבל, לעקוב מקרוב אחר מאבקן של נשים בתעשייה בימים ההם, ואם אפשר גם לחיות בקצב קצת יותר רגוע מהיום. לא שהיא ממש מתלוננת על החיים היום. "אוי, אני אוהבת כל רגע, אוהבת להיות במרכז העניינים בניו־יורק, יש אנשים שזה מתיש אותם אבל לא אותי", היא אומרת בקול רם, באינטונציה איטלקית, מצחקקת בלי הפסקה, מסוג האנשים שהייתם שמחים להיות חברים שלהם כי הם לא ייתנו לכם להיות עצובים.

לטריג'יאני יש יכולת להתעסק בנושאים רציניים בדרך קומית, ותמיד ממקום של לב רחב ואמפטיה גדולה. היא אמנם לא תהיה מועמדת לפרס נובל, אבל היא סופרת מהנה שהספרים שלה נוגעים בלב, ובאמת שזה מספיק.

עטיפת הספר

את דרכה החלה בטלוויזיה ככותבת בסדרות קומיות, כולל הרבה שנים על הסט של "משפחת קוסבי", אבל בשנת 2001 פירסמה ספר ראשון, Big Stone Gap, סיפורה של רווקה מתבגרת בעיר הקטנה שבה נולדה בווירג'יניה. הספר הפך רב מכר מיידי ושנים אחר כך גם היה סרט קולנוע עתיר כוכבים אותו ביימה טריג'יאני עצמה. מאז היא כותבת ספר בכל שנה, וכל אחד מהם משתלט על רשימת רבי המכר של הניו־יורק טיימס.

טריג'יאני נשואה לטים סטיבנסון, שהיה מעצב התאורה של התוכנית של דייויד לטרמן במשך 17 שנה. החבר הכי טוב שלה, שגר מעליה, הוא מייקל פטריק קינג, האיש שייצר את "סקס והעיר הגדולה" ו"מרוששות". הם מרכלים המון, ברור. אבל בכל פעם שיש לה זמן, היא נוסעת לבקר את המשפחה בווירג'יניה, כי פעם מהגר איטלקי, תמיד מהגר איטלקי.

הגירה היא נושא מרכזי מאוד בספרים שלה. סבא וסבתא, שגרו זה ליד זו באיטליה אבל נפגשו רק באמריקה, התמקמו בווירג'יניה וגידלו משפחה איטלקית־אמריקאית שסימנה וי על כל הקלישאות, אולי חוץ מהקטע של הסופרנוס. טריג'יאני מעולם לא שכחה את שורשי ההגירה שלה, וכשהיא רואה את דונלד טראמפ ותומכיו בטלוויזיה היא תולשת שיערות.

“פעם שנייה בראיון הזה שאני צריכה להגיד שמשהו שובר לי את הלב, אבל זה מה שקורה כשאני רואה פוליטיקאים מדברים כמו שהם מדברים על מהגרים. אסור לנו לדחות אף אחד שרוצה לבוא לאמריקה, אבל זה מה שקורה כשלאנשים נהיה קצת נוח, הם פתאום לא רוצים שלאחרים יהיה את מה שיש להם, למרות שהם היו בדיוק אותם מהגרים. זו מדינה גדולה ויש מקום לכל אחד, והבדלי דתות ותרבויות זה בדיוק מה שעושה אותנו כל כך מיוחדים. אלה אנשים בורים. כשאני רואה אותם בטלוויזיה בא לי לעלות על המסך, להוריד את הנעל ולהרביץ להם: 'מה קרה לכם, מי גידל אתכם להפגין כזה חוסר כבוד ואנושיות כלפי אדם שמסתכן כדי לבוא לאמריקה? אידיוטים'".

הבסטי שלי. יוצר סקס והעיר הגדולה

הבן הסודי של קלארק גייבל

הספר שהפך אותה לתופעה חוצת אוקיאנוסים היה "אשת הסנדלר", אותו פירסמה ב־2012 והיה הצלחה גדולה גם בישראל. כמו הרבה ספרים אחרים שלה, גם הוא עסק בהגשמת החלום האמריקאי וגם הוא השתלט על הקורא בלי שום התנגדות. ועכשיו מגיע לישראל החדש של טריג'יאני, "כל הכוכבים שבשמיים" ("ידיעות ספרים", עריכת תרגום: מרים קוץ), שבו היא סוף־סוף הולכת לתקופה שבה רצתה להיוולד. הזמן – תור הזהב של הוליווד, סוף שנות ה־20' עד תחילת ה־60' של המאה הקודמת. הכוכבים קלארק גייבל ולורטה יאנג ניהלו רומן סודי שהוליד בן, אותו גידלה יאנג לבד. היא שמרה על זה בסוד כי להיות אם חד־הורית בימים ההם נחשב מוות מקצועי, שלא לדבר על כך שגייבל היה נשוי.

איך הגעת לכתוב על זה?

“בשנות ה־80' למדתי בקולג' קתולי קטן באינדיאנה, וכתבתי שיר על קלארק גייבל”.

תולשת שערות. טראמפ

בשנות ה־80' כתבת שיר על קלארק גייבל?

“כן כן, התעניינתי בו כשבנות בגילי חשבו רק על סילבסטר סטאלון. גדלתי ככה. סבא וסבתא שלי בווירג'יניה הלכו לסרט בכל ערב, בתקופה ההיא זה היה כמו לראות טלוויזיה. סבתא שלי ידעה דיאלוגים שלמים וממנה למדתי מי זה קלארק גייבל. אוי, הוא לקח את נשמתי, והרי אף אחד לא יטען שהוא היה השחקן הכי גדול בעולם".

ובכן, הלכת לקולג' קתולי.

"כן, אחת הנזירות הראתה לי תמונה של ילד קטן, ואמרה לי שזה הבן של קלארק גייבל. הוא הרי היה נשוי חמש פעמים. התחלתי לתחקר ומזה בא הסיפור שלי".

עבדנו סביב השעון. קוסבי

כמה קשה היה לגלוש לתקופה ההיא?

"לא קשה בכלל, אני חושבת שהיה לי קל כי אני מאושרת יותר כשאני מדמיינת את עצמי חיה אז".

הסיפור אמיתי, עם דמויות אמיתיות, אבל העלילה בדויה. איך מתמרנים בין האמת לפנטזיה?

"את מחליטה מהי האמת והולכת עם זה. ברגע שסיימתי לתחקר הייתי צריכה להחליט מה קרה ללורטה יאנג. אני אף פעם לא מפקפקת בעצמי בדיעבד, אפילו אם המבקרים נכנסים בי. קראתי 250 ספרים על התקופה, דיברתי עם המון אנשים והלכתי עם הסיפור שהחלטתי שהוא נכון".

היום אי־אפשר היה לשמור סקנדל כזה בסוד.

"בוודאי שלא, אבל מצד שני היום לא היה הלם כזה גדול אם מישהי הייתה נכנסת להיריון מכוכב קולנוע, גם אם הוא נשוי. זה כבר קרה. כשאת כותבת על התקופה ההיא, את צריכה לשמור על נקודת המבט של התקופה, אי־אפשר לשפוט דברים שקרו אז מההשקפה המוסרית של היום".

מה שהופך את ההחלטה של יאנג לגדל את הילד לבד מאוד אמיצה לתקופתה.

"בדיוק. אחד הדברים שאני מנסה להעביר בכל ספר הוא שנשים ניגשות לחיים שלהן בדרכים שונות, ושיש כל מיני ביטויים של העצמה נשית. אידה קוברמן הייתה בסך הכל המזכירה של לואיס מאייר מ־MGM, אבל היום כולם יודעים שהיא הייתה אחת הנשים החזקות אז בהוליווד. היא הייתה נשואה לעבודה שלה והיא אהבה את זה. לורטה יאנג רק רצתה להמשיך לעבוד, ואם היו יודעים שהיא אם חד־הורית, היא הייתה מובטלת. ואם הייתה מאבדת את העבודה, הייתה הופכת תלויה בגבר ולזה היא לא הייתה מוכנה בשום אופן".