מקלט מדידי
"דידי ב־20", ערוץ 20, שישי ושבת
שנה סוערת במיוחד עברה על דודו אהרון. מה סוערת, מטורללת: בחזית אחת הוא הסתכסך קשות עם המנהל הוותיק שלו, אייל מלכא, שהגיש נגדו תביעה בהיקף של עשרה מיליון שקלים ואף פתח עליו פה בגודל הטאג' מהאל בראיון לעיתון זה. בחזית שנייה ישנו הנתק המגה־מתוקשר שלו עם הוריו על רקע יחסיו עם מי שהיא כיום ארוסתו, שיר רוזנבלום. מה לא היה שם: משיחות טלפון הזויות של האם לרדיו ועד טקס "הסרת כישוף" שנערך מול מצלמות. המדינה שלא צפתה ב"הרווק" חיככה ידיים בהנאה מול הגרסה המתקדמת שלה: "המשפחה".
מי שצפה בראיון עם אהרון ב"דידי ב־20", תוכניתו החדשה של דידי הררי בערוץ 20, לא יכול להיות בטוח שכל זה באמת התרחש. בפתיחת התוכנית הררי הציג את הקונספט, שלפיו הוא עומד לשוחח עם זמרים ולחלץ "לפחות 20 דברים שאני חייב לדעת עליהם". ובכן, מלבד היבט קטנוני — בשום שלב לא נספרו פריטי המידע שהתגלו — מתברר שהמהומה שהכניסה את הקריירה המוצלחת של אהרון לסחרור אינה נמנית עם מה שהררי "חייב לדעת" על האורח שלו. אולי המגיש כבר נחשף לאינפורמציה ולא חש צורך לחלוק. ואולי דחוף לו יותר לחשוף מה עומד מאחורי הכינוי "דודו בורקס".
ייתכן שתאמרו כי מדובר ברכילות ואילו כאן מפטפטים על מוזיקה ועל יצירה. אלא שאהרון עצמו בחר לספר כיצד כתיבת הלהיט (המדבק והמהנה) "שם טבעת עליה" גרמה לו להציע נישואים לזוגתו על החוף של לימסול. אהרון, וזה לא לגנותו, לא נוהג להפריד בין שיריו לבין חייו הפרטיים. כנות היא מרכיב ניכר באמנות שלו וחלק מסוד קסמו. אבל ב"דידי ב־20" הוא לא נדרש לה. כך התאפשר לו לבצע שיר כמו "אמא יקרה" ולהקדיש אותו לאמו בלי לפרט מה מצב הקשר ביניהם כיום (מלבד וידוי מטאפורי למדי: הוא החליף את הג'חנון באיקרה). "אנחנו מדברים רק על דברים שכיפיים לנו", הסביר הררי. ואכן, נראה שאהרון מבסוט. אפשר להבין: מה רע בלבצע שירים, לפזר אנקדוטות ולקבל בתמורה חנופה מוגזמת וטונות של קידום לאלבומו הבא.
לזכותו של ערוץ 20 ייאמר כי הוא מוצא לנכון להשקיע זמן מסך במוזיקה ישראלית. לצד "דידי ב־20" ניתן לתפוס, למשל, גם פרקים של "סוף עונת התפוזים" ושל "ים של דמעות", שתי סדרות דוקומנטריות חשובות, אחת עסקה בתולדות הרוק המקומי והשנייה במהפכת המוזיקה המזרחית. אומנם אלו שידורים חוזרים שחוסכים בעלויות, ו"דידי ב־20" היא רצועה נוטפת דבש וזולה להפקה, אבל כל דקה של טלוויזיה מהסוג הזה קולעת יותר להגדרה של מורשת מאשר עוד תוכנית אקטואליה שקובעת כי השמאל הוא מקור כל הצרות בעולם.
בקטנה
בשבוע שעבר "אולפן שישי" של ערוץ 2 חגגה את עושרם הבלתי נתפס של כמה ישראלים בעלי טעם גרוטסקי להחריד. בסוף השבוע התענגה "שישי" של ערוץ 10 על ההכנות לבת־מצווה של האלפיון דרך עיניו של מארגן אירועים. הכתבות האלה מאופיינות בטון פסוודו־אירוני ומודע לעצמו, אולם בסופו של דבר אין בהן כלום מלבד הוצאת עיניהם של הצופים באמצעות
נפנוף בחיים שלעולם לא יהיו שלהם. אכן, נשמע כמו אינטרס ציבורי ראשון במעלה.
לפנייה לכתב/ת 
