קשיש וחולה? זבש"ך

תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם. מאז קום המדינה היא עלתה ביותר מעשר שנים. כיום תוחלת החיים של גברים היא כ־80.5 שנים ושל נשים 84.5 שנים. והיא ממשיכה לעלות. בכל עשור נוספת שנה.

ישראל נחשבת לצעירה בהשוואה למדינות אירופה עקב שיעור הילודה הגבוה בה – כמעט כפול לעומת מערב אירופה. אולם שיעור בני ה־65 פלוס באוכלוסייה נמצא בקו עלייה רצוף: נושק ל־12% (לעומת 16% במערב אירופה) וצפוי לחצות את קו ה־15% בעוד כעשור.

ההוצאה השנתית לבריאות בבני 65 פלוס גבוהה פי 6 לעומת הממוצע לבני 20־40. פירוש הדבר הוא שבפועל יותר מ־40% מכלל ההוצאה לבריאות נצרכת על ידי בני ה־65 ומעלה. אם המדינה תשאף להותיר את זמינות ואיכות שירותי הבריאות לפחות ברמתם הנוכחית, עליה להגדיל את ההוצאה הלאומית לבריאות לפחות ב־5% בשנה. 2% עקב הזדקנות התושבים, 1.8% עקב גידול האוכלוסייה ו־1.5% עקב התייקרות הטכנולוגיות הרפואיות.

ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל, כידוע, נמוכה לעומת מדינות מערב אירופה (7.8% מהתל"ג בישראל, לעומת 9.4% בממוצע במדינות ה־OECD). מתוך ההוצאה הכוללת, שיעור ההוצאה הציבורית על בריאות הוא רק 62% – נמוך משמעותית ממדינות מערב אירופה (כ־80% בממוצע). במונחים מוחלטים של כוח קנייה, בדולר אמריקאי, ההוצאה הציבורית לבריאות בישראל ב־2015 הייתה 1,500 דולר בלבד לכל תושב, לעומת 4,800 דולר בגרמניה ו־5,000 בהולנד. עוד כ־1,000 דולר בשנה יצאו מכיסו הפרטי של כל ישראלי.

הגורם העיקרי שמאפשר לשמור על הוצאה נמוכה הוא שכר העבודה של הסגל הרפואי והסיעודי, המהווה 70% מכלל ההוצאה לבריאות. הפער הריאלי בין ישראל לאירופה בהקצאת המשאבים לבריאות הוא כ־35% (תקציב הבריאות הוא כ־20 מיליארד שקל). על מנת להתקרב לרמה האירופית נדרשת תוספת של כ־7 מיליארד שקל בכל שנה. חלום באספמיה.

עד עתה הזדקנות האוכלוסייה לא הובאה בחשבון בחישובי תקציב הבריאות. לכן, בפועל, האמצעים העומדים לרשות הרפואה לטיפול בקשישים הולכים ופוחתים ברציפות זה כעשר שנים. בנוסף לשחיקה ביכולת המערכת לספק טיפול רפואי לקשישים, הולך ומחריף המחסור בכסף ובכוח אדם לטיפול בקשישים סיעודיים שמספרם צפוי לגדול במקביל לעלייה בתוחלת החיים.

הביטוח הסיעודי הקבוצתי, שעובדים רבים שילמו עבורו פרמיות רוב שנות עבודתם, בוטל על ידי חברות הביטוח. ביטוח חלופי פרטי הוא יקר מאוד, ומחוץ לתחום לרוב האוכלוסייה המבוגרת. אנשים בגיל העמידה חייבים כיום לדאוג להוריהם הזקנים ולמשכן את עתידם ואת עתיד ילדיהם.

שר הבריאות הציע להעלות את מס הבריאות ב־0.5% כדי לממן ביטוח סיעודי לציבור. זהו מס פרוגרסיבי היאה למדינה ששואפת להיות מדינת רווחה. בסקרים התברר, כי קרוב ל־80% מהנשאלים תומכים במס המוצע. במשרד האוצר טירפדו את ההצעה.

ההצעות החלופיות למימון הביטוח הסיעודי באמצעות מיסוי ביטוחי הבריאות הפרטיים בחברות הביטוח הן לוליינות מילולית חסרת תוכן. המהלך הנוכחי של האוצר הוא המשך ישיר למדיניות אנטי־סוציאלית ארוכת טווח. תחילה בוטל המס המקביל (מס המעסיקים), וההבטחה כי הסכומים החסרים יבואו מתקציב המדינה לא קוימה. אחר כך נוצרו הביטוחים המשלימים, הגורמים לכך שחלק גדול מההוצאה בא מהכיס הפרטי. כעת בוטל הביטוח הסיעודי הקבוצתי. מי שיש לו, ישרוד. מי שאין לו – למי אכפת?