ד"ר גיל מאור (41) מקיבוץ שמרת, נשוי ואב לשניים, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, מנתח התנהגות מטעם משרד החינוך
"רק בגיל 24 אובחנתי כבעל הפרעת קשב. זה היה ממש במקרה, אחרי שרוב חיי שמעתי ש'ממנו לא ייצא שום דבר'. קיבלתי אבחנה משולבת של דיסלקציה, דיסגרפיה, הפרעת קשב והפרעת קואורדינציה. בגיל 15 לראשונה עלה חשד לדיסלקציה, אך התקשיתי לקבל את האבחנה – קל היה לי יותר לעבוד עם המחשבה שאני עצלן. הקשיים של הפרעת קשב כילד הם כמעט בכל התחומים: החל מקושי להירדם בלילה ולקום בבוקר, חוסר יעילות גם במשימות יומיות, קשיים לימודיים, קושי חברתי – להבין סיטואציות חברתיות מורכבות – וחוסר סדר בחדר, בתיק ובמחברות".
אבל המציאות הפתיעה: "כיום, לאחר שאובחנתי וטופלתי נכון, אני עצמי עוסק בהכוונה של לקויי קשב. בעבודה החינוכית שלי בכיתות אני מציג כיצד לעבוד עם הפרעת קשב בצורה נכונה מניסיוני האישי. לדוגמה: ערב לפני העברת שיעור אני נערך לקראת הנושא הנדון. בתחילת השיעור אני רושם לעצמי תוכנית עם חלוקת זמנים מפורטת ומעדכן כל מעבר ואפילו הפסקות יזומות בתוך השיעור. לאחר השיעור אני מכין סיכום קצר לסטודנטים ולי שבו אני רושם את הנושאים, התיאוריות המרכזיות ומילון מושגים שכדאי להכיר. במבחנים שלי אני מאשר לתלמידים להיכנס עם דף כתוב שהם הכינו, ולרוב מילון המושגים שעבדנו עליו במהלך השנה משרת אותם בלמידה ובמבחן כתומך זיכרון".
ד"ר מאור טוען כי בשל הפרעת הקשב שלו, הוא מבין את התלמידים שעולה להם רעיון אסוציאטיבי באמצע השיעור גם אם הוא לא ממש קשור לנושא. "לרוב אני נותן תשובה קצרה, מבצע סיכום ביניים וחוזר לנושא הנדון. אני נוהג להשתמש בסרטונים כדי לאפשר פסקי זמן לסטודנטים עם הפרעת קשב. לרוב אני ממליץ לא לכתוב בשיעורים, אלא להקליט ולצלם ממישהו ללא ההפרעה את החומר".
העצות של ד"ר מאור לתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז:
* יש אמצעי טכנולוגיה כמו אפליקציות ותוכנות שיכולות לעזור בארגון סביבה, ארגון חומר, ניהול זמן ועוד. כל התוכנות הללו משמשות ככלי עבודה חשוב בהתנהלות יומית – שם מוקד הקשיים.
* הכינו תכנון לו"ז שבועי ויומי המחולק לפעילויות חובה ופנאי. תכננו גם זמנים למנוחה. הפטנט הוא להכניס בתכנון הזמן את המעברים.
* במידה שיש המלצה לטיפול תרופתי מרופא, בדקו מהי תוכנית הטיפול התרופתית המומלצת ביותר. ישנם צעירים שזקוקים לטיפול בעיקר בערב כאשר הם לבד, ויש כאלה שדווקא כשהם לבד הם מצליחים יותר טוב. יש גם כאלה שזקוקים לכיסוי תרופתי כל היום. חשוב לבדוק ולהתאים טיפול לצרכים.
* שיעורים - עדיף להקליט. הכינו פנקס עם מילות מפתח וצלמו ממישהו אחר שמסכם הכל במחברת. רצוי במהלך השיעור להתעסק עם משהו ביד (למולל בידיים). גם למי שאין את החלק ההיפראקטיבי. מניסיון – זה יכול לעזור.
* בתכנון משימה מורכבת, פרקו אותה למשימות קטנות. בעלי הפרעת קשב לא יודעים לרוץ מרתון אלא ריצות קצרות. ודאו בהכנה למשימה שהמטרה ברורה כמו גם האמצעים והדרך לביצוע.
* נסו לספק לעצמכם תועלת ברורה וראשית של מה באמת תרוויחו מהמשימה. לצידה ניתן להוסיף גם רווחים משניים, כמו: כשתסיימו את המשימה תוכלו לנוח.
* עבדו עם שעון ולפיו תגדירו כמה עבודה לבצע וכמה הפסקה לאפשר לעצמכם.
* עבדו בסביבה מותאמת לצרכים שלכם: מוזיקה או שקט, יום או לילה - כל אחד מה שעוזר לו.
* חפשו "מקום בטוח" - מעין בסיס שממנו כדאי לצאת כל בוקר, ולשוב אליו בסוף היום. זה יעניק לכם המון כוח. זה יכול להיות מקום פיזי (חדר, חוף ים, ספסל), שבו אתם יכולים להירגע, או מקום בדמיון.
רונן צפריר (47) ממקווה ישראל, נשוי פעם שנייה ואב לארבעה, מנכ"ל כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל
"להפרעות קשב אצל ילדים נחשפתי לראשונה כאשר לימדתי שחייה קבוצות של ילדים בגילי 6־12. בכל קבוצה היו תלמידים שלא הצליחו לעקוב אחר התנועות ולחבר ביניהן. הבנתי שיש בעיה אבל לא ידעתי להגדיר אותה. למרות זאת הצלחתי למצוא פתרונות יצירתיים אשר הובילו את הילדים להצלחה, ואין לתאר את חוויית ההצלחה אצל ילד הסובל מהפרעת קשב ואצל משפחתו. לאורך השנים הייתי שותף לפיתוח תוכניות לימוד וטיפול אלטרנטיביות לנערים עם הפרעות תפקוד ואת פלאות הריטלין גיליתי לפני כ־20 שנה, כטיפול משלים בעשייה רב־מערכתית מורכבת העוטפת את הנער ומשפחתו. במהלך השנים הובלתי וליוויתי התערבויות משפחתיות רבות עם ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז.
"אני בעצמי, כנער מנותק, זכיתי מגיל צעיר לשמוע פעמים רבות שהפוטנציאל שלי לא ממומש. רק מאוחר יותר הצלחתי להבין בכלל מה זה פוטנציאל. הפרעת הקשב שלי ליוותה אותי לאורך השנים. את הבגרות השלמתי לאחר הצבא במאמץ רב ואת התואר הראשון שלי סיימתי לאחר שבע שנים של למידה במספר מסגרות. כיום אני לומד לתואר שני עם הבנה וידיעה ברורה כיצד להתמודד עם הקושי האישי שלי".
צפריר לא אובחן מעולם באופן רשמי, אך מספר: "מניסיוני הרב בניתוח דוחות פסיכו־דידקטיים ופסיכו־סוציאליים אני סובל מקשיי ריכוז ומיקוד בנוסף לדיסגרפיה קלה. אני חי איתם בכיף לאורך השנים - למדתי את נקודות התורפה שלי ואת הפתרונות הנדרשים לגשר על הפער שיש לי מרוב האוכלוסייה. היו לי תקופות שבהן נעזרתי בריטלין, שמאוד קידם אותי. עם הזמן, הצלחתי לייצר לעצמי מיקוד וחוויות של הצלחה שהובילו אותי להיות מנהיג חינוכי טיפולי. בניתי לעצמי תוכנית עבודה מסודרת, אירגנתי סביבי גבולות ברורים עם יעדים ומטרות. פתחתי אפשרויות שחיברו אותי למקור, דרך ספורט, בעיקר שחייה. סדר היום שלי בנוי בהתאם לקשיים שלי ולצרכים. ללא ספק, למדתי להפוך את החיסרון שלי ליתרון ואת הלימון ללימונדה".
העצות של צפריר לתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז:
* הכירו את הקושי שלכם והבינו אותו: צרו את הפתרון מתוך למידה. לכל אחד מאיתנו יש חיסרון מסוים, כמו שלכל אחד מאיתנו יש מעלה כלשהי. מצאו תחום עניין שכיף לכם לחקור אותו.
* הקפידו לעשות הרבה ספורט, כמו שכיבות סמיכה וקפיצה בחבל.
* כדי ליצור סדר בחייכם, הסתובבו בכל מקום עם פנקס או רשימות בסמארטפון.
* הקפידו על ארוחות מסודרות ובזמנים קבועים ככל האפשר, וכך גם לגבי שעות שינה. שעות הבוקר הן השעות הטובות ללמידה ולריכוז.
* האמינו בעצמכם כי אתם יכולים הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
אליסף יעקב (29) ממעלה־אדומים, נשוי ואב לשניים, מחנך ומורה לאנגלית ובעל הבלוג "אבא בלאגן"
"כשהייתי ילד בבית הספר הבנתי שאני שונה מאחרים. היו לי הרבה רגעים של מידע שחסר, כאילו לא הייתי שם בזמן שהמורים דיברו. אם מדמיינים ילד היפראקטיבי שצריך לזוז כל הזמן - זה בדיוק מה שקורה לי, רק שאצלי זה קורה בראש: הראש שלי כל הזמן עובד במרץ. מן הסתם, היו לי קשיים בלימודים בעקבות כך. הציונים שלי בתיכון היו נמוכים ויש לי תעודת בגרות רק בזכות אשתי שישבה איתי לפני כל בגרות למרתון לימודים".
את האבחון יעקב קיבל רק בזמן שלמד לתואר הראשון. "גילו שיש לי בעיית קשב וריכוז, קיבלתי ריטלין ונאמר לי לקחת אותו כל יום. בהתחלה, זה מה שעשיתי אבל תוך מספר ימים הבנתי שהכדורים אמנם גורמים לי לשבת וללמוד, אבל הם גם גורמים לי להיות אפאתי ומנותק מהסביבה. החלטתי לקחת את הכדורים רק לפני למידה למבחנים וגם את זה הפסקתי לעשות אחרי תקופה מסוימת. בעיית הקשב והריכוז שיש לי מלווה אותי בכל תחום בחיים: בין אם זה בזמן הלימודים, בבית עם אשתי, ואפילו עם הילדים שלי. יחד עם זאת, בעיות הקשב והריכוז נותנות לי יתרון משמעותי על פני האחרים – בעקבות המחשבות שרצות לי מהר בראש, החשיבה שלי מאוד מהירה וזה נותן לי זווית ראייה אחרת על דברים שאנשים לפעמים מפספסים כי הם מקובעים בדרך חשיבה מסוימת".
לא קל להיות מורה עם הפרעות קשב וריכוז, מספר יעקב: "כל כך הרבה פעמים אני מאבד את חוט המחשבה שלי. זה יכול להיות כי ילד התחיל לדבר בכיתה, קם כדי לזרוק משהו לפח או אפילו אם אני קולט בזווית העין ילד שעושה משהו שלא קשור לשיעור. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם העניין אבל לאט־לאט למדתי לשחרר ולהתעלם מרעשי הרקע עד כמה שאפשר.
"אני מתייחס לתלמידים שלי כמו שאני מתייחס לילדים שלי: אני מעניק להם המון מילים טובות, מחבק וגם גוער כשצריך. לצערי, לי לא היה מורה שהשפיע עליי והשאיר את חותמו. אני מתכוון לעשות בדיוק ההפך אצל התלמידים שלי. בכיתה יש לי מספר תלמידים שמאובחנים בבעיות קשב וריכוז. כמובן שאני נותן להם את ההקלות שמגיעות להם ועוזר להם בכל מה שאני יכול. יחד עם זאת, אני לא מוותר להם ודורש מהם יותר ממה שהם דורשים מעצמם. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהם יחשבו שהם לא יכולים לעשות משהו ויהיה פה מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. גם לי יש בעיות קשב וריכוז אבל בחרתי שלא לתת לזה למנוע ממני לעשות דברים ולהגשים את החלומות שלי".
העצות של יעקב לתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז:
* לפעמים אנחנו לא רוצים שיידעו שאנחנו צריכים עזרה. זה יכול להיות כי אנחנו פוחדים שיצחקו עלינו, כי אנחנו לא בטוחים מה להגיד ואיך לבקש או מכל סיבה אחרת. מאוד חשוב שלא תפחדו לבקש ולקבל עזרה. אם אתם לא בטוחים, תשאלו מבוגר שאתם סומכים עליו. תחשבו על ילד שיש לו בעיית ראייה, האם הוא היה נשאר ככה או שהוא היה מנסה לטפל בזה ומרכיב משקפיים?
* אחד הדברים המבאסים שיכולים לקרות לתלמיד זה לעבור מבחן ולקבל ציון נמוך יותר מהחברים שלו. חשוב שתזכרו לא להשוות את עצמכם ביחס לחברים שלכם אלא רק ביחס לעצמכם.
* תכנון מראש חוסך כאב ראש. לילדים (וגם למבוגרים) עם בעיית קשב וריכוז יש קושי בתכנון קדימה. אני ממליץ לכם בכל תחילת חודש לעשות טבלה עם הימים של אותו חודש, בתוך הטבלה תכניסו מטלות שיש לכם: מבחנים, אירועים וכל דבר שתרצו שיהיה שם. את הטבלה תתלו במקום נגיש כמו מעל המיטה או מעל שולחן העבודה בחדר שלכם. ככה תוכלו בכל פעם להסתכל ולראות מה המטלות והדברים שיש לכם בשבוע הקרוב.
* מצאו תחום שאתם טובים בו והתמידו בו. זה יכול להיות ציור, מוזיקה, ספורט או אפילו מקצוע בבית הספר כמו חשבון או אנגלית. תמיד תתמקדו במה שאתם טובים ובדברים שאתם כן יכולים לעשות במקום בדברים שלא.
* חלקו כל משימה ארוכה לכמה שיותר משימות קטנות. תמיד תזכרו שגם מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן.
* אל תיתנו לבעיית הקשב למנוע מכם לעשות דברים ולהגשים את החלומות שלכם. לביל גייטס, תומס אדיסון ואלברט איינשטיין היו בעיות קשב וריכוז. הם לא נתנו לזה למנוע מהם להשפיע על העולם.
ישראל שירן (48) מקריית־ארבע, נשוי ואב לשישה, מורה, מחנך, מנחה מורים, מנהל בית ספר, מנחה בכיר בפרויקט מיכא"ל ומפתח ומנכ"ל "המחברת הגאונית" לתלמידי היסודי
"לצערי, כתלמיד לא איבחנו אותי, אבל סבלתי מקשיי ריכוז וכתיבה. הייתי משתעמם בקלות ורוב הזמן מצייר וממציא כל מיני מוצרים. כך פיתחתי כישרון איור וציור, יצירתיות וחשיבה יצירתית. אני חושב שדווקא הקשיים שלי הם שהפכו אותי למורה מאוד ייחודי. בזמנו, מאוד סבלתי מכל תחום הכתיבה והלמידה הלא־מסודרת. אהבתי דיוק וסדר, אך המחברת הקטנה עם הדף הלבן הפריעה לי מאוד לריכוז, רק לפני כמה שנים גיליתי שיש לא מעט תלמידים כאלה. לכן, פיתחתי מחברת שמותאמת לעידן המחשב וצימצמתי בה את הדף הלבן לכדי מינימום, כך ששורת הכתיבה היא לבנה אך שורת המרווח היא בצבע תכלת מרגיע. באופן חד־משמעי הקושי שלי כתלמיד מינף אותי ודחף אותי להיות מורה שמסייע לתלמידים. למעשה, היום אני חולק עם תלמידים בארץ ובעולם את פירות הקשיים שהיו לי. בזמנו, כשהפכתי למורה, פיתחתי שיטות הוראה יצירתיות, לימדתי את עצמי להיות מרתק ולא צפוי. הקשר שלי עם תלמידיי היה כמו אב לבניו: מלא אהבה וקשר אישי".
העצות של שירן לתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז:
* נסו להפוך כל קושי לאתגר ופתחו יצירתיות וחשיבה אחרת, לא מקובעת.
* הציבו לעצמכם מטרות, וחשוב לא פחות - התמידו בדרך להשגתן.
* אל תיבהלו מכישלונות. זכרו שהם חלק בלתי נפרד מההצלחות.
* הימנעו מביקורת והרבו בהערכה חיובית על כל דבר שרק ניתן - גם על דברים קטנים. היו "חירשים" כשמישהו מנסה להחליש אתכם או מפקפק ביכולות שלכם.
* עזרו לאחרים בכל זמן פנוי. זה נותן תחושת סיפוק, ביטחון עצמי והערכה עצמית וסביבתית.
* לתלמידי חטיבת הביניים והתיכון, מומלץ לעבוד כך כאשר קוראים חומר מתוך ספר לקראת מבחן:
א. לקרוא את הטקסט בקול ובלי דילוגים כאשר האצבע המורה מצביעה על הטקסט, זאת מכיוון שהאצבע משפרת את הקורלציה בין העין והמוח.
ב. למרקר מילות מפתח ומשפטים חשובים שבלעדיהם לא ניתן להבין את הטקסט (הדגשת העיקר ביחס לטפל).
ג. לחזור על החלקים הממורקרים לפחות חמש פעמים.
