"ארז טל צדק. לנשים אין הומור, ובעיקר אין הומור עצמי"
היא התחילה כתופעת רשת: סטנדאפיסטית בועטת ממוצא רוסי שלא מפחדת להכניס לסרטונים הוויראליים גם בדיחות עם נוזלי גוף. אבל עכשיו, כמחליפה של דרור רפאל במה שהיה פעם התוכנית של שי ודרור, לאה לב, רק בת 21, מנסה להתאים את עצמה למיינסטרים. ועם רשימת נעלבים כה ארוכה, נדמה שזו לא משימה קלה
בשבוע שעבר לאה לב פתחה את הבקבוק הלא נכון, ושיחררה את השד העדתי הישן והטוב. זה התחיל כבדיחה: באחד הסרטונים האחרונים בעמוד הלהיטי 'הישראליות', לב קבלה על האוכלוסייה שאיתה היא חולקת מרחב ציבורי באוטובוס. הבחירה ליד מי לשבת, התאוננה, תמיד כוללת בסוף "איזו פרחה שמסריחה מקרם של ללין". הפעילה החברתית אורטל בן־דיין לא הייתה צריכה יותר מזה. היא שמעה את המילה "פרחה" ונדלקה.
היא ענתה ללב בפייסבוק באיפוק אופייני: "אויש סתמי חתיכת פאקצה אשכנזייה גזענית עם חולצת פלנל שקוראת לעצמה ישראלית". השלב הבא היה אייטמים על הנושא, טוקבקיסטים זועמים וקטטה רבת משתתפים ברשת. ועדיין, הניסיון לגרבז את לב לא הפריע לסרטון להפוך - כמו סרטים אחרים של 'הישראליות' - למחלה ויראלית. נכון לעכשיו מספר הכניסות לעמוד קרוב לחצי מיליון. ולב, פרח סטנדאפ צעירה ומושחזת, פשוט לא דופקת חשבון.
"בואי נרגיע", היא מסכמת את הפרשה. "פרחות הן לאו דווקא מזרחיות. כמה פרחות אשכנזיות יש? או רוסיות? לא שחסרות מזרחיות, כן? פרחה זו פשוט מישהי עם טעם זול. זה חוצה עדות. היא מדברת על גזענות? בינתיים היא קראה לי אשכנזייה ופאקצה – שזה בעצם פרחה קטנה וצעקנית, או קיבוצניקית!"
זו לא פעם ראשונה שלב נכנסת חזיתית בסטריאוטיפים עדתיים, וחוטפת כאפה. "אני זוכרת מתי מאוד כעסו עליי: כשהחליפו את השטרות של ה־50 שקל לטשרניחובסקי (מגלגלת עיניים) כל פעם מתחיל השיח של למה כולם אשכנזים ואין אף מזרחי על שטרות? אז כתבתי שאני לא מבינה למה מזרחים בוכים שהם לא נמצאים על משהו שגם ככה אין להם. לא נכון!? (צועקת) כי למזרחים אין כסף! הנה, הוצאנו את זה החוצה. סבבה? אין מה לעשות: מזרחים הם עדיין עניים יותר בחברה. ואנשים מאוד כעסו. כתבו פוסטים על לאה לב בלי לב. וואלה, למישהו יש בעיה עם העמוד הזה? תעשה אנלייק".
כל מי שמזרחי שיאנפרנד?
"די עם הפי־סי. בואו נודה באמת: מזרחים כיום הם הרוב במדינה ואני כרוסייה הרגשתי את זה, במיוחד כמי שגדלה בבת־ים, לכן אמרתי לעצמי תמיד איך הם מקופחים? אני חובת"ית! הם שולטים ביד רמה! תמיד הייתי צריכה לפחד מהם ולא להפך! אין מה לעשות: מי שמקופח כרגע בארץ זה בכלל האשכנזים. אז אנשים מוזמנים להמשיך להגיד מה שהם רוצים. וגם אני אמשיך להגיד מה שאני חושבת".
* * *
בגיל 21 הזעיר, לב אומרת מה שהיא חושבת, והיא חושבת הרבה ומלוכלך. ההומור הבוטה מאוד שמאפיין אותה כסטנדאפיסטית (הרבה סקס, הרבה נוזלי גוף), מזכיר יותר את שרה סילברמן מאשר את הומור אמצע הדרך של הסטנדאפיסטיות הבכירות בישראל – מעדי אשכנזי ועד ליטל שוורץ ואפילו אורנה בנאי – שבדרך כלל מעדיפות בדיחות על אימהות או נשיות ואת האנדרסטייטמנט.
בדומה לקומיקאיות צעירות אחרות גם היא לא חוששת לצאת פרובוקטיבית ואפילו וולגארית. להפך. גם במציאות, אגב, היא ממש לא פרח קיר. מושחזת ומצחיקה. בטוחה בעצמה באופן שלא פוגשים אצל בחורות בגילה.
סטנד־אפ היא התחילה לעשות בכיתה י"א, אחרי שיצאה חודשיים עם סטנדאפיסט שהיה מבוגר ממנה בעשר שנים, והספיק להדביק אותה בחיבה למקצוע. משם היא התגלגלה ממועדון למועדון, ממרתון אחד לשני, עד שגילתה את הרשת והפכה ויראלית.
הסרטון הראשון שהפך ללהיט היה על הומופוביה והגיע ליותר ממיליון צפיות, מספר לא רע למישהי שהיא לא אייל גולן. באינטרנט היא גם משכה את תשומת הלב של איל קיציס, שקטף אותה ישר לפריים טיים: תוכנית שישי שלו 'עוד כותרות'.
"קיציס הוא נשמה", היא נמסה. "גדלתי על 'ארץ נהדרת' ואני זוכרת שהתאהבתי בו. ממש. ברור שסיפרתי לו והוא אמר שאיט ווז מנט טו בי שאני אעבוד איתו. למדתי ממנו המון. הוא גם מצחיק נורא: היה איזה יום שהוא הבין שישנתי אצל חבר שלי, אז הוא שאל לאה, את זונה? וככה זה המשיך בסימן זה שאני זונה – זונה רוסייה כמובן. וכל מה שאמרתי לעצמי זה שהייתי מתה לחזור ללאה בת ה־11 שיש לה פוסטרים של 'ארץ נהדרת' על הקיר, ולספר לה על זה".
מה שנקרא יום יבוא, בתי, ויקראו גם לך זונה רוסייה?
"בדיוק. הייתי מתה לראות את עצמי מגיבה לטירוף הזה. אני לא מתה על הומור עדתי. בכל המופע שלי יש רק ארבע בדיחות על רוסיות. הבעיה הייתה שאלו הבדיחות שתפסו".
עכשיו היא יכולה לרשום הישג מקצועי חדש להשוויץ בו: לפני חודש הצטרפה לשי גולדשטיין ואורי גוטליב ב'תוכנית הבוקר של גולדשטיין, גוטליב ולאה לב' ברדיו ללא הפסקה. צירופה של לב היה כנראה חלק מהשינויים שעוברת התוכנית בעקבות עזיבתו של דרור רפאל. אבל כך או אחרת זה הספק די מדהים לבחורה בת 21. "היה לי מזל, של להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון", היא מצטנעת. "זה שבכלל הכניסו אותי לדבר הזה זה הימור מטורף שלהם. זה לא סביר שיכניסו בחורה בת 21 בלי ניסיון ברדיו בכלל לתוכנית כזאת".
ומתנהגים אלייך יפה?
"יורדים עליי הרבה, שאני צעירה, שאני רוסייה. שי קשוח, אבל הוא מאוד בעדי. גם הוא וגם אורי מאוד טובים. הם מאוד מרימים לי. ובגלל שכולם רוצים שזה יצליח אז כולם שמו בצד אגו וכל מיני מלחמות. ואין לי שום פאסון. הכי צועקת במסדרון 'הנה אדיר מילר'".
ומה את זוכרת מהשידור הראשון?
"לא דיברתי הרבה. ניסיתי להבין מה הדינמיקה. זה כמו להתפרץ לשיחה שהיא לא שלך. מאוד פחדתי לצאת לא לעניין. אני זוכרת שדיברתי על גילי מוסינזון. מה אמרתי עליו? שאם גילי עומד מאחורי הסרטון שיהיה לו לבריאות אבל שהבעיה הגדולה יותר היא אובדן פרטיות. אגב, הוא נדלק עליי. מגיב לי באינסטגרם. איים לבוא להופעה שלי".
וואלה.
"הוא לא הטעם שלי. ממש לא הייתי רוצה להיקלע איתו לשלישייה ובאמת שיהיה להם בכיף".
עם מי כן היית רוצה להיקלע לשלישייה?
"שאלה מעניינת. את רוצה שאני אצטרף לזוג או שאני אבנה את זה? יש זוגות באמת מרשימים. הייתי רוצה להיות מעורבת במשהו עם יהודה לוי ושלומית מלכה. זה נראה לי גם סקס יפה וגם אנשים מגניבים. אם לבנות מחדש, אז הגבר שצריך להיות מעורב זה קיציס כי הוא מדהים. הוא גם נראה לי סקס אדיר. יכול להיות שאני טועה, בכל מקרה זו סגירת מעגל חולנית מהילדות. כאישה הייתי מצרפת חברה טובה".
את מדברת מתוך ניסיון?
"אני לא מדברת מתוך ניסיון. אני רגועה דווקא במין שלי. בואי נגיד שראיתי פורנו וראיתי איך שני גברים מתנהלים עם אישה. לא תודה".
תגידי, כבר קיבלו תלונות על הפה המלוכלך שלך בתחנה?
"לא. מאוד הבנתי את המקום. קלטתי ישר את הגבולות. למשל אסור להגיד מילים כמו זין ושפיך וכוס שהן מילים שאני מאוד אוהבת להשתמש בהם בשפה העברית. אז אני ממש מתמתנת. ריסנתי את עצמי. אני לא באה לעצבן אף אחד, אבל אם מישהו בוחר להתעצבן אין לי מה לעשות עם זה. התחלתי לקבל הרבה הודעות ולדעתי זה אדיר כי יש אנשים מריאליטי או שחקנים ופתאום באינטרנט הם מקבלים את הסטירה הזאת שלא כולם אוהבים אותי. מסתבר שיש אנשים ששונאים אותי מאוד. אני מחושלת. התרגלתי לעלבונות".
מי את כשלוקחים ממך את הגסויות?
"הגסויות שלי לא מגיעות מחוסר ביטחון, הן משענת. זה פשוט מה שמצחיק אותי. ברדיו גיליתי על עצמי שאני מעדיפה לתקוף נושא מסביב, משהו שהוא יותר מתוחכם. זה הכי קרוב למה שאני באמת".
ואיך את בזוגיות?
"זו אני, אין מה לעשות, אני מקללת הרבה. אני לא עושה את זה בשביל לזעזע או משהו. אני פחות אוהבת מילים מכובסות".
את בחורה מאוד זוגית. מה עם סטוצים? ווק אוף שיים?
"זה הכי לא ווק אוף שיים, כי למשל שכבתי עם מישהו שליווה אותי לרכב והיה מאוד חמוד. לא יכולה להגיד שהיו לי סטוצים - אני בדרך כלל מכירה את הבנאדם והמחשבה היא שאם אפגיש איתו איברי מין לא אשנא את עצמי. לא קרה ששכבתי עם מישהו ולא ידעתי את השם שלו. אני לא איזה שרלילה מטורפת. לא אפרגן לכל אחד את האושר של לשכב איתי (צוחקת)".
* * *
לב נולדה בארץ להורים שעלו מרוסיה, ונחתו כשאמה בחודש התשיעי להיריון. "היה לה מאוד חשוב ללדת אותי בישראל, לכן גם קראה לי לאה. היא רצתה שם ישראלי ולא היה לה מושג (צועקת), היא יכלה ללכת על איזה קורל אבל לאאאא! הייתה חייבת לעשות פאדיחות". המשפחה התחילה בקרוואן בבאר־שבע. משם המשיכו לבת־ים. אביה למד מחשבים, אמה הייתה עורכת לשונית. בגיל שלוש התגרשו הוריה. מאז יש לה את אלכס, אב חורג ש"גידל אותי כמו אבא", ואת קיריל, אבא ביולוגי שעובד בגוגל והבת משוויצה בו.
אני מניחה שקריירה בסטנד־אפ היא לא מה שייעדו לך. יותר סטארט־אפ.
"ההורים שלי באמת פירגנו לי על הסטנד־אפ, אחלה תחביב, אבל זה לא מקצוע. הרבה יותר קל להיות אמן כשיש לך גב כלכלי. למזלי יש לי אבא שמרגיש מאוד אשם שהוא פירק את המשפחה, אז הוא מעביר לי דמי כיס".
תחושת השונות שלה התגברה כשהגיעה לחטיבת הביניים. מצד אחד, כאמור, לא הייתה עולה חדשה כי נולדה בישראל, מצד שני בגלל שידעה רוסית נחשבה בעיני התלמידים לזרה. "לא אתקרבן על שום דבר בחיים, אבל תכלס? למדתי בבת־ים והייתי הרוסייה. אני מסתכלת מסביב וסליחה על הביטוי, אבל כל הכיתה שלי פרחות! סליחה, אם אורטל נעלבת. פרחות זה סטייט אוף מיינד. חוצה עדות. איך שאני הסתבכתי פעם עם פרחות רוסיות! הייתה מישהי שהאקס שלה דיבר איתי. בכיתה ח'. והיא באה ואיימה עליי ולמחרת הביאה חברים שלה שחיכו לי בחוץ לתת לי מכות".
די נורא.
"זו הייתה תקופה עצובה מאוד. ברגע שאני דוברת רוסית, אוכלת אוכל לא כשר, לא עושה ארוחות שישי, לא חוגגת חגים - אין מה לעשות – אני לא אשכנזייה, אני רוסייה. זה לא אותו הדבר. וכשהרוסים עלו לארץ הם היו במעמד הכי נמוך, עד שהאתיופים הגיעו".
בתיכון זה כבר היה אחרת. היא מצאה את עצמה עם חבר חדש, דרמות רומנטיות ומלוא החופן נכשלים, כראוי לטינאייג'רית שמורדת בהוריה. בכיתה י"א, כאמור, היא מגלה את הסטנד־אפ ואת הכוח שיש באישה מצחיקה ויותר מזה: אישה מצחיקה שלא חוששת להתבטא כמו נהג משאית.
לארז טל הייתה בזמנו את ההערה ההיא שפשוט אין נשים מצחיקות בישראל, והרגיז לא מעט קומיקאיות. דעתך?
"זה נכון מה שהוא אמר. יש איזה קטע ברמה האבולוציונית שגבר צריך את מה שיש לטווסים - את הנוצות האלו כדי להרשים בחורות. והנוצות האלו זה ההומור. וזה קומדיה ולהצחיק את הבחורה. לנשים אין את זה. זה נטו כלי לחיזור. אצל נשים אין הומור, ובעיקר אין הומור עצמי. למה? בואי נאשים את הפטריארכיה (מגלגלת עיניים), בגלל שאנחנו כל כך מדוכאות וכל הזמן רק מוצאים דרך לשפוט אותנו, ואיך היא נראית ואיך היא מדברת, אז אנחנו מאוד־מאוד מנסות להיות בסדר תמיד וזה לא ממש מסתדר עם הומור".
"התפתחנו והתקדמנו ולא צריך לאנוס בשביל להתרבות – בכל זאת התבדלנו מהחיות – אבל אני עדיין מרגישה שיש בנות שבלי קשר להומור, מרגישות שהן לא צריכות לפתח את עצמן. אומרות אני יפה, טוב לי בחיים. אותי לימדו בבית שיופי זה לא לנצח וצריך להשיג עד משהו".
ו...
"רוב הנשים הן באמת חסרות ביטחון. ובצדק. ברמה הכי בסיסית של ללכת לבד בלילה בסמטה חשוכה כי יכולים לאנוס אותנו. אנחנו מסתובבות בעולם שהוא די גברי ולעשות סטנד־אפ שם אותך במקום כל כך שברירי: את עומדת על במה, ואת אומרת אוקיי – אספר עכשיו בדיחות ואתם יכולים לצחוק או לא. ואם כולם חושבים שזה לא מצחיק מה זה מוציא אותך? גברת לא מצחיקה שחושבת שהיא משהו מיוחד? אלה רגעים איומים. אבל כשמצליח לך, זה מתגמל נורא".
כבר מזהים אותך ברחוב?
"זה קורה וזה נחמד. אבל לפעמים כשבנים מסתכלים עליי אני אומרת לעצמי רגע, אז הוא אוהב את איך שאני נראית או שהוא מזהה אותי? או שתקוע לי משהו באף?"
