עושים לביתם
הם מתכננים את המבנים שמהם מורכב הנוף שבו כולנו חיים, וכבר שינו את קו הרקיע של ישראל. אבל מה קורה כשהם נדרשים לתכנן את ביתם המשפחתי? שבעה אדריכלים מובילים פתחו בפנינו את הדלת למקום האינטימי שבו הם גרים. פרויקט בשטח בנוי
בדרך כלל הם עובדים עבור הלקוחות, והם אלה שמכתיבים את הטעם, התנאים והדרישות. לכן מעניין במיוחד היה לגלות איך נראים הבתים שתכננו טובי הארכיטקטים בישראל עבור עצמם ומשפחותיהם, כשהם מופיעים בתפקיד הלקוח.
כדי להבין זאת, ביקרנו בבתיהם הפרטיים של שבעה אדריכלים, שיצירותיהם הרבות מוכרות לכולנו מהמרחב הציבורי. ניסינו להבין את הקשר בין הבחירות שעשו עבור עצמם ומשפחותיהם, לבין הבניינים שתכננו עבור כולנו. רצינו לגלות אילו בחירות תכנוניות ועיצוביות הם מקבלים, האם הקו המזוהה איתם שולט גם במרחב הפרטי שלהם ומה הערכים המקצועיים שהנחו אותם כשנדרשו לתכנן ולעצב את הקן המשפחתי שלהם?
35 בתים כאלה, השייכים לנותני הטון בעולם האדריכלות והעיצוב הישראלי, מוצגים בספר "ביתו של אדריכל 2" של שרון היבש (הוצאת סטימצקי), שיצא לאור החודש.
1. רונית נתנה לבית את החום והצבעוניות
אבנר ישר / בן 60. התאלמן לאחרונה מהשחקנית רונית אלקבץ / אב לחמישה (32, 26, 25 ותאומים, בן ובת, בני 4.5)
עבודות בולטות: מגדל רוטשילד 1. מגדל הגימנסיה. ווייט סיטי רזידנדס. מגדל W ומגדל W פריים. מגדל ליבר. מטה חברת אפל בהרצליה. השוק הסיטונאי. מגדלי בסר 3 ובסר 4.
זה הבית שלי: דירת גג, קומה רביעית, בבניין בן יותר מ־50 שנה בתל־אביב. "הדירה עברה שיפוץ מהיסוד, ובעצם מלבד הקירות החיצוניים לא נותר בה שום דבר שדומה למקור. בחשיבה על תכנון פרויקט מגורים, בין אם מגדל ובין בנייה נמוכה יותר, הדגש הוא על חיבור לסביבה. לכל אתר יש ייחודיות, שאותה אפשר למצוא גם בדירה שלי. בתהליך השיפוץ ההפניה הראשית של הדירה שונתה מכיוון הרחוב לכיוון הגינה, העצים והירק".
מה הבאתי מעולם העיצוב שלי לתכנון הבית? "פתחתי חלונות גדולים שמרחיבים את שטח המחיה אל מחוץ לדירה. התחושה היא של מרחב מתמשך מן החוץ אל הפנים ומהפנים החוצה. אפשר להתחבר אל המרחב סביב, והנוף לא רחוק כמו במגדל".
מה היה חלקה של בת הזוג בעיצוב? "אחריותי הייתה תכנון החללים. את עיצוב הפנים, הטאץ' האנושי והאישי, הצבעוניות והחום, נתנה אשתי רונית".
הפינה האהובה בבית: "מרפסת הגג של הדירה. היא המשך רציף של החללים הפנימיים, ואני אוהב להרגיש מתחת לכיפת השמיים. אני מביט בעננים, בכחול שלמעלה, וליבי מתרחב".
בעיניי, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "אדריכלות יוצרת מבנים וסביבה שאורך חייהם עשרות רבות של שנים. בעולמנו רווי האימג'ים והאופנות, המגמה השלטת, הטרדנית, מתחלפת חדשות לבקרים בקצב שלא הכרנו עד ימינו אלו. החטא האפשרי של האדריכלות היא לנסות להיות אופנתית וטרנדית. אסור לה להיכנע לאופנה, אלא להיות על־אופנתית, על־טרדנית. היא צריכה להיות נכונה וטובה עשרות שנים".
טיפ לשדרוג הדירה: "מיקום המטבח והסלון הוא חשוב ומכריע לאופי חיי המשפחה הנוצרים בדירה. המטבח הוא המרכז — מיקום נכון שלו יוצר מרכז כובד אמיתי, שסביבו נרקם סיפור חיי המשפחה".
אני הכי מתגעגע: "מטבעי איני עסוק בגעגועים למה שהיה. מה שמעסיק אותי הוא ההווה והעתיד, אבל אוכל לומר שיש בי כמיהה לפשטות, לניקיון, לחוסר ההצטעצעות שאפיינה אדריכלות מודרנית קלאסית; אדריכלות שיוצרת מעטפת אנושית, חללים נקיים, חומרים פשוטים, שמאפשרת לאדם לפרוח בתוכה, להשתנות, להתפתח; אדריכלות שאינה כופה עצמה על האדם ואינה אופנתית, אלא היא על־זמנית מכוח השקט שבה.
2. שנינו דעתנים. סיכמנו שלכל אחד יש זכות וטו
פרופ' משה וארנה צור / משה צור, 68, נשוי לארנה, אדריכלית ושותפה במשרד / אב לשלושה ילדים — בת 41 מנישואים קודמים, ותאומים משותפים בני 31
עבודות בולטות: מגדל עזריאלי שרונה (הבניין המפותל), שנחשב כרגע המגדל הגבוה בישראל ויתנשא לגובה של 255 מטר. בארי־נהרדעא – פרויקט מגורים יוקרתי במרכז תל־אביב. פרויקט מידטאון בתל־אביב. אמות אטריום ברמת־גן. קניון שבעת הכוכבים בהרצליה. מתחם גב ים של מיקרוסופט בהרצליה.
זה הבית שלי: "אנחנו גרים כבר חמש שנים בקומה ה־24 של מגדל בתל־אביב, בדירה של 184 מ"ר. הדירה תוכננה כמערכת גמישה שיכולה לשנות מבנה, כדי לתת מענה לתרחישים שונים. הילדים שלנו מבוגרים וכבר לא גרים איתנו, לכן זוהי דירה לזוג, אבל אנחנו רוצים לעודד את הילדים לשהות איתנו ושיהיה להם נוח. אנחנו מאוד אוהבים שהם אצלנו כמה שיותר, ולכן בדירה יש מחיצות נגררות בקירות כפולים שמאפשרים לסגור ולפתוח חדרים ולהפוך אותה מדירת שני חדרים לדירה של שלושה או ארבעה חדרים.
"בחרנו בחומרים איכותיים במובן האסתטי, כל קירות הדירה לבנים, הריצוף הוא פרקט עץ כהה והכל מאוד נקי ועקבי. השקענו הרבה בדירה. בתקופת הבנייה שכרנו דירה בבניין וכל בוקר התחלנו את היום בלעלות למעלה ולנהל את העבודה".
מה הבאתי מעולם העיצוב שלי לתכנון הבית: "אני מאמין שעקרונות תכנון של דירה, מגדל, שכונה או עיר מבוססים על אותו היגיון תכנוני. את חוכמת התכנון, הגמישות, הפונקציונליות והעיצוב הנקי והמוקפד הבאנו גם לדירה שלנו".
מה היה חלקה של בת הזוג בעיצוב? "אנחנו שני אדריכלים דעתנים וקפדנים, התכנון היה עבודה משותפת של שנינו. כדי שלא נגיע למצב של משברים בגלל חילוקי דעות, סיכמנו שלכל אחד מאיתנו יש זכות וטו, ובכל פעם שלא הסכמנו המשכנו לחפש פתרונות אחרים".
הפינה האהובה בבית: "החלל גדול, זורם ונותן הרגשה מרווחת, כל חלקי הבית קשורים זה לזה ואנחנו מאוד אוהבים לראות אחד את השני ורוצים כל הזמן להיות יחד. לכן אנחנו אוהבים במיוחד את פינת המשפחה, את אזור האכילה בדלפק המטבח ואת חדר השינה. הישג גדול בבית הוא הגמישות. מעבר לזה, יש איזון עדין בין עיצוב מוקפד, אחיד ונקי לבין אווירה חיה ותוססת, בצורה של מדפים פתוחים שמראים את החפצים, המטבח והספרים".
בעיניי, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "אני חושב שלא כולם מקפידים על איכות אדריכלית ואורבנית בלתי מתפשרת. זה משפיע על הסביבה שכולנו חיים בה, יש לזה השפעה דרמטית על איכות הסביבה ואיכות החיים שלנו. עיצוב ואסתטיקה הם חלק קריטי באיכות החיים שלנו. כמו שקונים בגד יפה, כך גם אנחנו, כמשתמשים במרחב הציבורי, זכאים להסתובב במרחב אדריכלי מעוצב".
טיפ לשדרוג הדירה: "לפתוח כמה שיותר את החללים, לאחד אותם ליצירת הרגשה מרווחת יותר וליצור גמישות על ידי מחיצות שמאפשרות להתאים את החלל לפרוגרמות משתנות בתוך הדירה".
אני הכי מתגעגע: "פעם היו יותר פונקציונליות, פשטות, איפוק ותרבותיות. ופחות התלהבות צורנית בלתי מוצדקת".
3. מכל פינה בבית אני רואה את הים
אילן פיבקו / בן 68 / נשוי ללא ילדים, גר לבד
עבודות בולטות: פרויקט בלו – מתחם מגורים יוקרתי ליד צומת גלילות. רביעיית פלורנטין – ארבעה מבנים שצורתם מעוגלת בשכונה התל־אביבית הוותיקה. מגדל הגן ברמת־גן.
זה הבית שלי: "בימים אלו אני מתגורר בדירת 200 מ"ר ביפו העתיקה, המשלבת בין חלקים עתיקים בני כאלפיים שנה לחלקים חדשים. המבנה יושב על הרציף ועל המים, ומכל פינה בבית רואים את הים. הבית קומפקטי יותר מהבתים שגרתי בהם בעבר. פעם, כשגרתי עם אשתי, עסקתי יותר באירוח. כיום אני פחות עוסק בזה ורואה את הבית כמכונת מגורים טובה".
מה הבאתי מעולם העיצוב שלי לתכנון הבית? "בכל מה שאני עושה יש את כתב ידי ואני מניח שגם בזה. אני אדריכל קונטקסטואלי ואני עושה דברים שהם בדיאלוג עם הסביבה. לכן הם שונים זה מזה, אבל יש משהו אישי שעובר ביניהם".
מה היה חלקה של בת הזוג בעיצוב: "גם בבתים הקודמים וגם בתקופה שגרתי עם אשתי היא נתנה לי חופש גמור לעשות והכירה בעובדה שזה אני וידעה שתקבל תוצאה טובה".
הפינה האהובה בבית: "מכל פינה בבית יש את אותו נוף, אני רואה את הים מכל פינה. הכל נוח וטוב לי ואין לי העדפות".
בעיניי, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "אדריכלות היא לא מקצוע שהתרבות היהודית התעסקה בו הרבה, מפני שהיינו בגלות ולא הייתה לנו אפשרות לבנות. זה הולך ומשתנה, אבל אנחנו לא באותה רמה כמו מקומות אחרים בעולם, לעומת היכולות האדירות שלנו בתחומים אחרים. זה לא חטא, אבל זה פגם שצריך לטפל בו ולנסות להשלים את הפערים".
טיפ לשדרוג הדירה: "אני ממליץ לקחת אדריכל טוב, שיעזור לכם ליצור חלל שיעטוף אתכם בתחושות טובות ונעימות".
אני הכי מתגעגע: "אין לי העדפה לאיזושהי אדריכלות, היא צריכה להיות טובה וזהו — ולא משנה אם מדובר בבארוק, בגותיקה או במודרניזם של תחילת המאה ה־20. אין לי איזה געגוע לאדריכלות ספציפית בעבר, יש הרבה דברים שאני מאוד אוהב וכל העולם מלא בהם. ברגע שאתה בא ממקום מקצועי אתה לא בוחן את זה ממקום רגשי מדי, אלא כמידע מתוך הערכה לפתרונות שנעשו ולחומרים שאיתם עבדו".
4. עבדנו בהרמוניה. רבנו רק על נקודות החשמל
מיכל קימל־אשכולות ואיתן קימל / בני 50 פלוס / הורים לשני בנים, בני 26 ו־29. שניהם עזבו את הבית
עבודות בולטות: שותפים לאדריכל־העל האמריקאי איאן בידר בתכנון מחדש של יקב כרמל מזרחי בראשון־לציון. הרחבת קריית הממשלה בירושלים. בניין דילר (הפקולטה למדעי הרוח) באוניברסיטת בן־גוריון. בית הלוחם בבאר־שבע, שעליו קיבלו את פרס רכטר לאדריכלות. משכן אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטת תל־אביב. מרכז דוידסון בירושלים – מוזיאון למבקרים בגן הארכיאולוגי הסמוך לרחבת הכותל.
זה הבית שלנו: גרים בבית שבנו לפני 30 שנה בנווה־צדק (אחד מארבעת הבניינים הראשונים שבנו בשכונה, שעליהם זכו בפרס רוקח לאדריכלות). הם היו רק בני 26 כשיצאו להרפתקה הגדולה של חייהם, בוגרים טריים של הטכניון והורים לתינוק קטן. עם השנים, הבית התאים את עצמו לצרכים המשתנים של בני המשפחה. בשיפוץ האחרון שעשו הגדילו גם את המרפסת והתקינו בריכה.
"כשתיכננו את הבית לא חשבנו על סגנון, עשינו מה שנראה לנו נכון אז, לפני 30 שנה. לשמחתי, הרוב – החלל, הגובה, האור ומערכת התנועה – נראה נכון גם היום. חלק מהדברים בבית, המטבח למשל, התעדכנו ושודרגו עם הזמן", אומרת מיכל.
מה הבאנו מעולם העיצוב שלנו לתכנון הבית: "יש הרבה דיוק בבית שלנו, הוא נמצא בנווה־צדק ואופי השכונה מחייב דיוק, כי המסגרת והשימוש בחומרים מצומצמים".
מה היה חלקו של כל אחד מבני הזוג בעיצוב: "עבדנו בהרמוניה, הדבר היחיד שרבנו עליו היה נקודות חשמל. יש כמה נקודות בבית שעד היום אנחנו מתווכחים אם צריך אותן או לא. בדרך כלל בתחילת פרויקט אנחנו עובדים יחד. מרגע מסוים זה הופך להיות הבייבי של אחד מאיתנו והוא ממשיך לטפל בו לבד. כמובן מתייעצים, אבל בגדול יש הפרדה. זה טוב בשביל הלקוחות וגם בשביל הזוגיות".
הפינה האהובה בבית: "המרפסת בקומה העליונה בשעת השקיעה".
בעינינו, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "יותר מדי תעוזה במקומות הלא נכונים. פעמים רבות מתכננים ישראלים הולכים עם הרצון או החלום בלי להסתכל ימינה ושמאלה, והתוצאה הסופית היא אדריכלות רועשת, שמבקשת לבלוט ולא מתחשבת בסביבה".
טיפ לשדרוג הדירה: "למצוא את החוזקות של הדירה וללכת איתן עד הסוף. למשל, אם יש נוף יפה, גם נוף קרוב כמו עץ שאוהבים, לפתוח אליו חלון גדול, רצוי עד הרצפה. בכלל, חלונות עם סף תחתון נמוך 'מגדילים' את החלל. כדאי להקפיד לא לפגוע בחזות הבניין, כמובן, ולדאוג לבטיחות".
אנחנו הכי מתגעגעים: מיכל: "בעולם של פעם הכל היה פשוט יותר, הייתה נאיביות, לפחות באדריכלות. אם הייתי יכולה לחזור לאחור במכונת זמן ולהסתובב בתל־אביב ובארץ בכלל בשנות ה־30 וה־40, הייתי נהנית. לכל תקופה יש את הבעיות שלה ולכן לא נכון לומר שאני מתגעגעת, אבל הייתי עושה את זה בשמחה".
5. הבית שלי הוא על-זמני
עמי מור / בן 60 / גרוש ואב לשלושה, בני 30, 26 ו־24. אחד מהם גר בבית
עבודות בולטות: משרד יסקי־מור־סיון תיכנן את מגדלי יו, מגדלי אקירוב, מגדלי עזריאלי, מגדלי אסותא ומגדלי השוק הסיטונאי בתל־אביב. קניון עיר ימים בנתניה. התכנון מחדש של כיכר המדינה.
זה הבית שלי: נמצא ברמת־השרון. "במשך הקריירה שלי תיכננתי רק שלושה בתים, ואחד מהם קניתי. הבית נבנה לפני 20 שנה, עבור לקוח ועל פי טעמו ודרישותיו. בניתי אותו כקופסאות בחלל שיוצרות תחושה של גודל ומרחב. קניתי בית שהיה צמוד לו בקיר אלכסוני, עשיתי התאמות, פירקתי והרכבתי מחדש. הבית בן שלוש קומות והוא בנוי על מגרש שגודלו 400 מ"ר ומחופה באבן, מה שמאפשר לו להזדקן בחן".
מה הבאתי מעולם העיצוב שלי לתכנון הבית? "החלל מאוד מאפיין את העבודה שלנו במשרד, אנחנו אוהבים ארכיטקטורה נקייה ועל־זמנית. הפרויקטים שלנו מתייחסים להקשר שבו הם נמצאים והם על־זמניים, כך שגם אחרי 20 שנה הם נראים נכונים. גם הבית שלי הוא על־זמני".
מה היה חלקה של בת הזוג בעיצוב? "תיכננתי את הבית עם בת זוג שבאה מתחום העיצוב, חלק מהבית שיפצנו וחלק נבנה ממש מחדש, ואת האזורים האלה תיכננו ביחד – מטבח, אמבטיה, גינה. שאר הדברים רק שופצו".
הפינה האהובה בבית: "פינת מדיטציה עם מזרקה בין חוץ לפנים".
בעיניי, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "האדריכלות הישראלית מגיבה לצרכים התכופים והקיומיים של המדינה. בעיניי היא הולכת ומשתבחת, והדוגמה הכי טובה לכך היא שיזמים מבקשים לבנות בראשון־לציון, בנתניה ובבת־ים באיכות של מגדלי אקירוב. זה סימן שיש פה שאיפה לאיכות ולרמה גבוהה שמחלחלת לתרבות שלנו. עם זאת, אני חרד מתופעת מגדלי הענק שמכילים כמות אינסופית של דיירים, זה דורש חינוך לתרבות ומערכות תחזוקה שימנעו יצירת סלאמס. צריך לעשות את התכנון הזה במחשבה תחילה. תחזוקה של מגדלים כאלה יקרה, ובפריפריה לא ברור אם אפשר לעמוד בזה".
טיפ לשדרוג הדירה: "מומלץ להתאים את הבית לאופי המשתמש. כלומר, אם זו משפחה שחיה יחד והאירוח משמעותי, כדאי לתת בדירה דגש לחלל ציבורי. חדרי השינה ישמשו לשינה בלבד ולא לשהות, ועיקר הפעילות תתבצע בחלל משותף. לכן מומלץ לתכנן אותו פתוח ככל שאפשר, כלופט. זה עיקרון שהשתמשתי בו גם אצלי בבית".
אני הכי מתגעגע: "לשרטוט, זה היה תהליך שדרש מיומנות ולא היה טכני. היום הכל ממוחשב, וזה אמנם תורם, אבל גם גורע וכבר לא צריך להיות מומחה גדול כדי לבנות בניין שיהיה בסדר, כי המחשב יודע מספיק. התוצאה היא שעובדים יותר בשטנץ ושואלים פחות שאלות".
6. הכי אוהב? פינה צדדית בחדר המגורים
אמנון רכטר / בן 58 / כרגע ללא בת זוג. אב לתאומים, בת ובן, בני 17 וחצי
עבודות בולטות: המשרד הוותיק בארץ הוקם ב־1919 על ידי סבו של אמנון, האדריכל זאב רכטר. אמנון רכטר תיכנן את מגדל בתי המשפט בתל־אביב, היכל התרבות בכפר־סבא וביבנה ומלון אלמא בזכרון־יעקב (עם האדריכל רני זיס). התיאטרון הקאמרי תוכנן על ידי אמנון רכטר ואביו יעקב בשתי פעימות. כיכר אתרים תוכננה על ידי אביו (ואמנון רוצה לחדשה).
זה הבית שלי: דירה בקומה חמישית בבניין דירות צנוע במרכז תל־אביב, 125 מ"ר. סגנון העיצוב רשלני במתכוון עם אסתטיקה של אתר בנייה.
מה הבאתי מעולם העיצוב שלי לתכנון הבית? "יש בדירה שימוש מכוון בחומרי גמר פשוטים שהם בדרך כלל תשתית לגמר, ופה הם הגמרים עצמם".
הפינה האהובה בבית: "פינה צדדית בחדר המגורים, שם עומדים גוף תאורה ישן ופסל קטן, שניצבו יחד בדירתה של אמא שלי ועם מותה עברו אליי. הפינה הזאת היא מעין העברה מטפיזית של פיסה קטנה מהדירה הנהדרת ההיא, שאותה עיצבתי יחד איתה, ובה היא חיה בשנותיה האחרונות ושם גם מתה".
בעיניי, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "רוב האדריכלות המקומית לוקה באופן חמור בתסמונת ADHD – הפרעות קשב קשות וחוסר ריכוז חמור כלפי הסביבה הבנויה ובמיוחד כלפי בני האדם החיים בה. האדריכלות בארץ מנסה לשרוד באקלים עוין ובסביבה אלימה וחסרת תרבות ותוך עזרה ניכרת ושיתוף פעולה אקטיבי עם הכיבוש המשחית ביהודה ושומרון ורמיסת זכויות האדם, כולל זכויות אורבניות וזכויות קניין, של הפלסטינים".
טיפ לשדרוג הדירה: "לצמצם ככל האפשר את חדרי השינה הפרטיים ולהשקיע בחלל משפחה שיהיה מעין מרחב מתווך בין הפרטי לציבורי. תכנון ברוח זאת יעודד אינטגרציה, שיתופיות ומשפחתיות. תהליך תכנוני כזה יאפשר למשפחה לנהל חיים מגוונים ועשירים יותר בתוך המרחב הנתון".
אני הכי מתגעגע: "לתחושת הגעגוע. לצערי בשנים האחרונות ולאור מה שקורה בארץ הפכתי מריר וציני באשר למצבנו ולעתיד החיים פה. אני מתגעגע לאני היותר אופטימי והפחות קודר".
7. גר כאן 26 שנה, ולא הייתי משנה כלום
יואב מסר / בן 59 / נשוי לורדה, בת 54, מעצבת ומנהלת פיתוח עסקי. הורים לשלושה, בני 27, 23 ו־13 (ולכלבה בת 4)
עבודות בולטות: ליווי האדריכל האיטלקי מסימיליאנו פוקסס שתיכנן את מרכז פרס לשלום ביפו. בית שניאור בפארק הירקון. מלון נורמן ברחוב נחמני בתל־אביב.
זה הבית שלי: "אנחנו גרים בדירת גג בתל־אביב, בבניין לשימור שתיכנן האדריכל יהודה מגידוביץ' בשנת 1937. כזוג צעיר קיבלנו החלטה לוותר על וילה בפרוורים לטובת חיים במרכז העיר. גם היום, לאחר כ־26 שנה של חיים באותה דירה, לא היינו משנים בה דבר. הדירה תוכננה מתוך רצון ליצור בין הדיירים אינטראקציה שתתרחש במרכז הבית וחולקה לשלושה מפלסים: בתחתון — חדרי הילדים הפונים למרפסת אחורית, באמצעי — חלל ציבורי ומרפסת גדולה, ובעליון – חדר ההורים. מכל מקום קיים קשר עין בין החללים והנוף התל־אביבי ניבט גם מעומק הדירה. הבית הוא מכלול הזיכרונות, האוספים ועולם המושגים שלנו – הספרים, האמנות והריהוט. הוא ממוקם במרכז תל־אביב, על קו הרכס של השדרות מעל צמרות עצי הפיקוס, עם נוף לים".
מה הבאתי מעולם העיצוב שלי לתכנון הבית: "את החללים והאינטראקציה בין פנים לחוץ. החללים ברורים וטובים. הפנים פחות חשוב ופתוח לשינויים והתחדשות".
מה היה חלקה של בת הזוג בעיצוב: "אני תיכננתי את החללים ובת זוגי מילאה אותם באוספים, בריהוט, בצבע, בטעם ובאהבה".
הפינה האהובה בבית: "המרפסת, כי היא הכי תל־אביב והכי משתנה בשעות ובעונות השונות".
בעיניי, החטא הגדול של האדריכלות הישראלית הוא: "חטא היוהרה, בבנייה הפרטית למגורים, 'תפוס כמה שיותר' ללא שפה; בבנייה הציבורית הסטנדרט נמוך – 'תפוס כמה שפחות'; ובמרחב הציבורי – שאריות במקום העיקר".
טיפ לשדרוג הדירה: "קירות לבנים, רצפת פרקט ווילונות שקופים לכל הגובה ייתנו תחושת מרחב".
אני הכי מתגעגע: "למודרניזם, לצניעות ולפשטות".
לפנייה לכתב/ת 
