yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 22.09.2016
    מפקד המחוז התריע, שר הביטחון לא עודכן, ראש השב"כ קיבל טלפון ברגע האחרון, וראש אמ"ן שמע למחרת בבוקר ברדיו: "פתחנו את מנהרת הכותל"
    הפגישה החשאית אצל ראש העירייה אולמרט ("נתניהו החליט שבמוצאי יום כיפור פותחים את המנהרה. אל תדברו על זה מילה"). ההיערכות המאסיבית ברחבת הכותל ("אני רואה שוטרים, משוריינים, ג'יפים. כוח שיכול לכבוש את ביירות"). הפרשנות המוטעית של הפלסטינים ("המטיף של הר הבית היה משוכנע שהיהודים הולכים להשתלט על ההר"). והתפקוד של ראש הממשלה אחרי שהכל התפוצץ ("הוא היה מאוד לחוץ. תשובות לא לעניין"). ראשי מערכת הביטחון ומקבלי ההחלטות בספטמבר 1996 חושפים איך בדיוק התגלגל האירוע שהבעיר את השטחים
    נבו זיו

    בקצה המנהרה הזו אין אור, רק 17 חיילים ישראלים שנהרגו בעקבות פתיחתה. זה קרה בדיוק לפני 20 שנה, אבל החל במנהרת מים מימי החשמונאים שנתגלתה בחפירה ארכיאולוגית לאורך החומה המערבית של הר הבית. המנהרה משכה לתוכה אלפי תיירים בשנה, הם היו נכנסים למנהרה הצרה מרחבת הכותל וחוזרים לאותו מקום, ואז עלתה האפשרות לפתוח דלת מצידה השני. לכאורה, אקט תיירותי נבון שאמור להיטיב עם כל הצדדים, בפועל - הניצוץ שחיפשו הפלסטינים כדי להדליק מדורה.

     

    אלו היו ימים קשים ומתוחים בבירה. תקופה של פיגועי התאבדות באוטובוסים בירושלים ובתל־אביב לצד הפגנות אלימות של הימין הקיצוני. ארבעה חודשים לפני פתיחת המנהרה הפסיד שמעון פרס בבחירות לבנימין נתניהו בן ה־46, שהפך לראש הממשלה הצעיר בתולדות מדינת ישראל. יאסר ערפאת, טרוריסט מנוסה ומנהיג ותיק, הבין שנתניהו מדבר על המשך התהליך המדיני, בעיקר על הפריסה המחודשת של צה"ל בעיר חברון, אבל בשטח לא נעשה דבר. גורמי הביטחון העריכו ודיווחו לממשלה כי התהליך עומד לקרוס, ובשילוב אלמנטים נוספים יביא להתפוצצות בשטח. מה חסר? גפרור.

     

    ב־24 בספטמבר 1996 הוא נשלף: נתניהו הורה על פתיחת מנהרת הכותל, ערפאת הסית בפומבי וקרא לעמו להגיב באלימות. במהומות שפרצו בשלושת הימים הבאים בגדה וברצועת עזה נהרגו 17 חיילי צה"ל וקרוב ל־100 פלסטינים, ומאות נפצעו בשני הצדדים. בין ההרוגים היה אלוף־משנה נביה מרעי ז"ל, סגן מפקד אוגדת עזה. זה היה העימות הראשון בין ישראל לפלסטינים לאחר הסכמי אוסלו שהיה בו שימוש רחב בנשק חם. שוטרים פלסטינים ירו על הקולגות הישראלים שרק אתמול ערכו איתם סיורים משותפים. שנה לאחר מכן חתם נתניהו עם ערפאת על הסכם חברון, שהביא לנסיגה ישראלית מרוב שטחה של העיר.

     

    20 שנים לאחר אותם אירועים, המילה "מנהרה" הפכה שם קוד לאיום פלסטיני תת־קרקעי שמזכיר טראומה ישראלית אחרת. אבל אולי דווקא סיפור פתיחתה של מנהרת הכותל יכול לשפוך אור על האופן שבו עדיין מתנהלים פה העניינים, ולהזכיר לנבחרי ציבור שדיבורים על הקשר בין הר הבית ואינתיפאדה נוספת הם לא רק דיבורים.

     

    נתניהו נוחת בארץ לקראת סיום המשבר
    נתניהו נוחת בארץ לקראת סיום המשבר

     

     

    אז מה אפשר וחשוב ללמוד 20 שנה אחרי? הנה טיפ מראש שב"כ: "כל תחקיר צריך להתחיל בשאלה הפשוטה: בדיעבד, אם היית צריך היום לקבל את אותן החלטות, מה היית עושה אחרת?" מסביר עמי אילון שעמד בראש שירות הביטחון הכללי באותם ימים. "היה מצוין אילו כל אחד מהמעורבים היה נותן את התשובה שלו". ובכן, נלך עם ראש השב"כ.

     

    20 ס"מ של אבנים

     

    עו"ד אמנון לורך הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין "יגאל ארנון". הוא גם עקשן לא קטן. לפני ארבע שנים יצא האזרח לורך למאבק במדינה כדי שתעלה את שכר חיילי החובה, שקפא ב־2002. הוא הגיש בג"ץ בעניין, והודות לזכייתו מקבלים חיילי צה"ל בכל חודש משכורת גבוהה ב־50%. ב־1993 מינה אותו ראש הממשלה יצחק רבין ליו"ר החברה לפיתוח מזרח ירושלים, תפקיד התנדבותי בתחום של קידום התיירות במזרח העיר.

     

    במסגרת הסיורים במזרח ירושלים הגיע לורך למנהרת הכותל. באותן שנים החלו, בעזרת עמותת "הקרן למורשת הכותל", לארח בה קבוצות תיירים שנכנסו ויצאו באותו נתיב צר. "לקבוצה היה לוקח שעה הלוך־חזור, ואז הקבוצה הבאה נכנסת", הוא מספר במהלך סיור שהוא עורך לי במנהרה. "היה ברור שצריך לפתוח למקום הזה יציאה נוספת, כדי שתיכנס קבוצה כל עשר דקות. הגענו למסקנה שיציאה בוויה דולורוזה היא הנתיב הנכון. נתנו את התכניות לוואקף המוסלמי והצגנו להם מה אנחנו מתכננים לעשות, לפני שהתחלנו לפלס את הנתיב כדי לצאת".

     

    ראש העירייה אולמרט במנהרת הכותל
    ראש העירייה אולמרט במנהרת הכותל

     

     

    מה אמרו בוואקף?

     

    "זה לא דו־שיח. אתה לא מבקש אישור. אתה מודיע להם כדי שתהיה שקיפות ואתה לא רוצה מהומות. בתחילת שנת 95' העסק נהיה מסובך מבחינה פוליטית. גורמי הביטחון חששו שזה יעורר מהומות, ערפאת חיפש לברוח מאוסלו ולהדליק את השטח. היו הרבה מאוד דיונים איך פותחים את המנהרה בלי שזה יהיה טריגר למהומות. הזמן הנכון זה לתפוס יום חורף, בצהריים, בדממה תקשורתית. אתה פותח דבר שכל מטרתו תיירות. מביא ברכה לכולם. אבל רבין היה מוטרד, הוא לא רצה לתת לערפאת אפשרות לפרובוקציות. הוא אמר שזה לא זמן מתאים, למה להיכנס לפינה הזו?"

     

    ואז מה?

     

    "רוצחים את רבין. פרס שבא אחריו לא סיפק תשובות. התחילו פיגועי אוטובוסים ואתה מבין שזה כבר לא זמן טוב. ואז נתניהו נהיה ראש ממשלה. האתר עומד, 20 ס"מ עובי של אבנים מפרידים מהפתיחה, עבודה של שמונה שעות כולל צבע".

     

    אילון במסיבת עיתונאים נדירה כראש השב"כ לאחר אירועי המנהרה
    אילון במסיבת עיתונאים נדירה כראש השב"כ לאחר אירועי המנהרה

     

     

    כמה מכות בסלע והמנהרה פתוחה. אבל אפשר ללמוד מההיסטוריה היהודית שכמה מכות בסלע יכולות לעורר תגובות בלתי צפויות. למעשה, לא רק מההיסטוריה. שליח אונסק"ו שביקר במנהרות הכותל שנה קודם פירסם דו"ח שבו נכתב כי "המשך העבודות הוא חומר נפץ מסוכן". אנשי הוואקף טענו כי "החפירה מזעזעת את יסודות המבנים בהר הבית". בממשלת רבין דנו באיומים ומשכו את ההחלטה על הפתיחה במשך שנתיים. בממשלת פרס כבר אישרו אותה, אבל חיכו לרגע הנכון מול הפלסטינים. לכולם היה ברור: עלולה לבוא תגובה חריפה. גם ראש הממשלה נתניהו, רק שלושה חודשים בתפקיד, ידע זאת היטב מדיונים ביטחוניים אצלו. חשוב לציין: למרות האיומים, לפי החוק הישראלי הממשלה היא הריבון של "ירושלים השלמה והמאוחדת" ויש לה זכות ברורה למהלך כזה למרות הסיכונים. השאלה היא רק איך מבצעים את המהלך.

     

    איציק מרדכי, שהיה שר הביטחון בממשלה, מספר על דיון שהתקיים חמישה ימים לפני פתיחת המנהרה: "דיון קבינט שהשתתף בו גם דוד לוי כשר החוץ, ושנינו ביקשנו לא לעשות את זה עכשיו. זה היה שלושה ימים לפני יום כיפור וביקשנו: לא סמוך לחגים, יש באזור מלא יהודים ומתפללים ומבקרים וצריך לעשות את זה בתיאום עם הפלסטינים, לדבר איתם, לקחת מישהו מהם שיבוא ויראה שאין שם דבר שקשור למוסלמים ולפלסטינים. דעתנו הייתה ברורה לחלוטין. הסיכום ביום רביעי בצהריים היה: 'אוקיי, ההחלטה היא שלא פותחים ויהיה דיון קבינט נוסף בעניין הזה שבו יוחלט'. ידעתי שיש קולות וגורמים שדוחפים לעניין, אבל לא הערכתי שראש הממשלה ילך לפתוח ללא עוד ישיבת קבינט סדורה. אלו היו הסיכומים".

     

    שלושה ימים לאחר מכן עברו הסיכומים הללו שינוי קיצוני, אבל שר הביטחון לא עודכן בו. "במוצ"ש אני מקבל טלפון, כנראה משולה: 'מחר בשמונה בבוקר תהיה בקינג דיוויד, אהוד רוצה שתבוא'", מספר אמנון לורך. "שולה" היא שולה זקן, ו"אהוד" הוא אהוד אולמרט, שהיה אז ראש עיריית ירושלים. "אני מגיע לחדר פרטי. יושבים אולמרט, מפקד מחוז ירושלים ניצב אריה עמית, ומפקד מרחב ירושלים בשב"כ ישראל חסון. אהוד פותח ואומר: 'ראש הממשלה החליט שבמוצאי יום כיפור פותחים את המנהרה'. אנחנו ביום ראשון, ערב יום כיפור, ובמוצאי החג, מחר, פותחים. אני מתחיל להגיד לאהוד שזה לא מספיק זמן. תבין, זה אחרי כמעט שנתיים של דיונים על מתי ואיך פותחים. אני אומר לו: 'זה לא מה שדיברנו', והוא אומר לי: 'ראש הממשלה החליט'. אני יושב שם, חסר אונים, מרגיש את הראש שלי דופק, ישראל חסון כמוני. אתה לא עושה את זה באמצע החגים, כשהעיר העתיקה מלאה תיירים מכל העולם ובוודאי יהודים. אני מתחרפן, מנסה כל מיני כיוונים, ואהוד אומר: 'לא לדבר על זה מילה'".

     

    ההחלטה נשמרה בכזו סודיות, עד כדי כך שכל הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל לא שמעה עליה בזמן - לא ראש השב"כ, לא ראש אמ"ן, אפילו לא שר הביטחון. אף אחד לא ידע שבצאת יום הכיפורים עלולה לפרוץ תבערה. נשמע מוכר?

     

    שר הביטחון דאז יצחק מרדכי יוצא מהערכת מצב במהלך המהומות
    שר הביטחון דאז יצחק מרדכי יוצא מהערכת מצב במהלך המהומות

     

     

    "במוצאי יום כיפור הייתי בבית הכנסת הגדול בירושלים, הגעתי הביתה ואז ראש הממשלה נתניהו מתקשר ואומר לי: 'פתחנו את מנהרות הכותל'", מספר שר הביטחון דאז, מרדכי. "אני אומר לו: 'רגע, אבל סוכם שיהיה עוד דיון'. הוא אומר לי: 'התייעצתי עם השר לביטחון הפנים קהלני ועם אהוד אולמרט והחלטנו לפתוח'. התקשרתי לדוד לוי, שר החוץ ושאלתי אם הוא יודע. הוא אמר: 'לפני דקה היה טלפון שהודיעו לי'".

     

    ניסית לשנות את דעתו של נתניהו?

     

    "הוא אמר לי שכבר פתחו, אז מה אני אשנה? מה אתה יכול לעשות? לעצור? פתחו, מה זה ייתן?"

     

    "זה לא ייאמן הדבר הזה", אומר עו"ד לורך, "זה אומר שראש הממשלה צילצל לשר הביטחון ואמר לו שפתחו לפני שהחלו העבודות בשטח. גם אני והעובדים היינו בארוחה אחרי הצום, המשטרה החלה להתארגן בשטח בתשע, העבודות החלו רק אחרי עשר בלילה, והפתח במנהרה נוצר אחרי 12 בלילה".

     

    יוני בן מנחם
    יוני בן מנחם

     

     

    לא רק את שר הביטחון העמידו בפני עובדה מוגמרת. משה (בוגי) יעלון היה ראש אגף המודיעין בצה"ל. הוא בוודאי אמור היה לדעת על אירוע שעלול להתפתח לעימות צבאי. פניתי ליעלון כדי שייתן את גרסתו, דוברו עופר הראל ענה כי הוא לא היה מעורב כלל באירוע, והוסיף פרט מדהים: "הוא פתח רדיו בבוקר ושמע על פתיחת מנהרת הכותל". שאלתי: הוא היה ראש אמ"ן, לא דיווחו לו על הפתיחה? הדובר השיב "לא", והוסיף כי בכל הקשור למה שהיה לפני והוביל לזה, יעלון לא היה בתמונה. "על העיתוי הספציפי הוא לא ידע ובדיונים שקדמו לפתיחה הוא לא שותף. הוא הופתע לשמוע שפתחו".

     

    תיאורטית, אין סיבה שראש אמ"ן יידע על כל דלת שפותחים בירושלים, אבל זו הייתה דלת יוצאת דופן שאמורה הייתה לייצר אתגר לכוחות הביטחון וגם לצה"ל. אמנם זה התחום של השב"כ והמשטרה, אבל מתברר שגם ראש השב"כ עצמו ידע על כך רק סמוך לפתיחה עצמה. "מאוד הופתעתי כשראש מרחב ירושלים ישראל חסון הודיע לי על פתיחת המנהרה באותו ערב", מודה עמי אילון. "הוא התקשר אליי כמה שעות לפני ואמר לי: 'שמע, הולכים לפתוח את המנהרה הלילה'".

     

    מדוע ראש השב"כ עודכן על ההחלטה רק כמה שעות לפני מועד הביצוע, כטענתו? ישראל חסון, שהפך מאז לח"כ ב"ישראל ביתנו" ומכהן היום כמנכ"ל רשות העתיקות, ביקש שלא להתראיין לכתבה. "לי זה נראה תמוה", אומר אילון. "אני לא הייתי מודע לזה שאהוד אולמרט אסף את האנשים, אמר, הודיע, תיכנן. אני מודה: פעם ראשונה שאני שומע על זה". האם ההתראות הללו נמסרו באיחור לכל הגורמים כדי למנוע מצב של עצירת העבודות? לא ברור. מה שבטוח הוא שההחלטה על פריצת המנהרה אכן נמסרה יום קודם על ידי ראש העיר ירושלים דאז, אהוד אולמרט.

     

    דו"ח אולמרט

     

    עו"ד אמנון לורך
    עו"ד אמנון לורך

     

     

    באותם ימים מדובר באולמרט אחר מזה שהכרנו כראש ממשלה - ימני יותר בדעותיו ובסביבתו הפוליטית. גורמים רבים עימם דיברתי במסגרת הכנת הכתבה הצביעו עליו כשושבין של האירוע, האיש שדחף מאחורי הקלעים לפתיחת המנהרה. זה לא דבר רע, באופן כללי, ובעיקר לראש עיר שרוצה להגביר את זרם התיירים ולהתחזק במפלגת הבית שלו. על אולמרט, שיושב היום בכלא, נאסר להתראיין מבין כותלי בית הסוהר. בעזרת דוברו קיבלתי את התייחסותו לפרשה. היא מובאת, בקיצורים המתחייבים, מטיוטת ספר שכתב לפני כניסתו למאסר: "באחד מימי שישי של חודש ספטמבר 1996 היה אצלי בעיריית ירושלים ראש שירות הביטחון דאז עמי אילון. בתום השיחה ערכתי לאילון סיבוב במרפסת הקומה השישית של בניין עיריית ירושלים. כשהשקפנו על העיר העתיקה אמר לי אילון, ביוזמתו, כי הוא תמה למה לא פותחים את מנהרת הכותל. השבתי לו כי בדיון שהתקיים עם מפקד מרחב ירושלים בשב"כ, ישראל חסון, הוא היה בדעה כי פתיחת המנהרה עלולה ליצור בעיות ולעורר תגובה חריפה של הפלסטינים. אילון אמר כי דעתו בעניין שונה והבהיר כי 'אין אף פעם זמן נוח בירושלים'. לדבריו, זו לא סיבה לא לפתוח את המנהרה".

     

    בהמשך מספר אולמרט כי ביקש מאילון להציג לראש הממשלה נתניהו את עמדתו, ואז קיבל ממנו טלפון. "נתניהו אמר לי שהייתה לו הפתעה גדולה יום קודם לכן בפגישה עם עמי אילון. לדבריו, אילון אמר כי איננו רואה בעיה בפתיחת מנהרת הכותל. לאור דברים אלה הודיע נתניהו כי הוא מוכן לקיים דיון בעניין. ימים ספורים אחר כך התקיים הדיון אצל נתניהו, בלשכתו בירושלים. היו שם נציגי השב"כ, המשטרה, הצבא ואנוכי. נתניהו חזר על דברי אילון, ואמר כי לדעתו בעקבות המלצה זו הוא לא רואה מניעה לפתוח את המנהרה".

     

    אילון מאוד לא אוהב את הגרסה שמציג אולמרט. "כשאני אומר חצי משפט או חצי אמת זה יותר גרוע משקר. עמדתי הייתה כעמדתו של ראש המרחב ישראל חסון, דהיינו - לפתוח את המנהרה זה מהלך שיש בו סיכון גדול. אמרתי אז לראש הממשלה שבתנאים מסוימים ניתן ליצור מצב שבו פתיחת המנהרה יכולה להיות אפשרית, והתנאים היו מאוד ברורים: נכונות - אפילו אם נכונות שבשתיקה - של ערפאת, נכונות או נכונות שבשתיקה של אנשי הוואקף, ונכונות ואינטרס ברור של הסוחרים במזרח ירושלים. אתה לא צריך ללכת לאולמרט. נתניהו ביקש שנתראיין לטלוויזיה. זו הייתה פעם ראשונה שאני הופעתי בראיון טלוויזיה אחרי שנהרגו 17 חיילים ואמרתי: 'אני המלצתי לראש הממשלה לפתוח את המנהרה - באותם תנאים שלא קוימו ובאותה עבודת מטה שלא בוצעה'".

     

    התנאים הללו לא קוימו, ובכל זאת המנהרה נפתחה.

     

    "לכן מאוד הופתעתי כשישראל חסון הודיע לי על פתיחת המנהרה. הייתי ראש שב"כ צעיר שהתמנה אחרי ובעקבות רצח ראש הממשלה. 33 שנים הייתי במערכת הביטחונית, שיחסית למערכות המדיניות והפוליטיות בישראל היא מאוד מסודרת. באותה תקופה לא הבנתי עד כמה המערכת המדינית־פוליטית שונה מהמערכת הביטחונית בעניין הזה, ועד כמה המושגים 'תיאום', 'פעילויות משותפות' וכו' לא קיימים בה. נתתי את המלצותיי על רקע מציאות שבדיעבד התברר לי שהיא שונה לחלוטין מהמציאות שבה חייתי במשך 33 שנים. אמרתי שברגע שהמערכת עושה א', ב' ו־ג', אז המלצת שב"כ היא 'ניתן לפתוח את המנהרה'".

     

    היום אתה יודע איך המערכת הזו עובדת. מה היית עושה אחרת?

     

    "בהבנה שזאת המציאות וזאת יכולת התיאום והניהול של ממשלת ישראל ברמות הכי בכירות שלה, הייתי אומר: 'חבר'ה, בתנאים הנוכחיים אני חושב שיהיה לא נכון לפתוח את המנהרה. נקודה'"

     

    לאחרונה פורסם כי נתניהו טוען בתדרוכים סגורים כי אולמרט ואתה לחצתם עליו לפתוח את המנהרה, ולאחר שפרצו המהומות יצאתם מהעסק. לטענתו, "שניהם לא אמרו אמת כשהעידו אחר כך שהזהירו אותי".

     

    "אם אכן זה מה שאומר ראש הממשלה, הוא משקר פעמיים. פעם אחת - אני לא המלצתי, אלא לשאלתו אמרתי שניתן לפתוח את המנהרה בתנאים מסוימים. ופעם שנייה - אחרי שפרצו מהומות, ואחרי שנהרגו חיילים ישראלים, מעולם לא אמרתי שהזהרתי את נתניהו. כל מה שאמרתי הוא שהתנאים ההכרחיים לפתוח את המנהרה לא קוימו".

     

    אז אולמרט טוען שזו בכלל יוזמה והמלצה של אילון, אילון מקבל על עצמו אחריות ומודה שהמליץ אבל הממשלה לקחה מהמלצתו רק את החלק הנוח. ומה לגבי העיתוי הבעייתי של פתיחת מנהרה אל הרובע המוסלמי, קרוב להר הבית, בתום היום הקדוש ביותר לעם היהודי?

     

    "בתיאום עם מפקד מחוז ירושלים דאז, ניצב אריה עמית, סוכם כי הפתיחה תתבצע במוצאי יום כיפור", כותב אולמרט, "זה המועד שהומלץ על ידי עמית". במקום אחר הוא מוסיף כי "המועד הסופי הוצע וסוכם לפי הצעת המשטרה".

     

    כשאני מקריא את הדברים לניצב בדימוס עמית, הוא מגחך. "היה לי ברור לגמרי שיהיו מהומות במזרח ירושלים ובתפילה בהר הבית. אמרתי את זה לכל מי שצריך: אולמרט, מפכ"ל, שר. הבהרתי שהפתיחה במוצאי יום כיפור מסוכנת מעבר לסכנה הרגילה של הפתיחה, משום שיש אלפים רבים של יהודים שמסתובבים במזרח העיר ובעיר העתיקה. שהקורא יחליט למי הוא מאמין, איזו גרסה נראית לו יותר. את ההחלטה על הפתיחה מסר לי אולמרט בערב יום כיפור. הוא אמר לי ששיכנע את ראש הממשלה להסכים לפתיחה. אמרתי: 'חבר'ה, לפתוח במוצאי יום כיפור כשמזרח ירושלים מפוצצת ביהודים? זה מנוגד לכל היגיון'".

     

    אז למה התעקשו לפתוח?

     

    "הרבה מאוד גופים היו מעורבים, אהוד אולמרט, תורמים, ארווינג מוסקוביץ' (איל־הון יהודי אמריקאי שתרם לארגוני ימין בישראל ולבנייה יהודית במזרח ירושלים). היו הרבה אינטרסים פוליטיים שהתערבבו שם. אולמרט היה זה שמשך בחוטים ולחץ על ביבי לאשר את הפתח הזה אל ויה דולורוזה. הוא היה אז הרבה יותר קיצוני בגיבוי שנתן לימין. ההתעקשות לפתוח הייתה משני טעמים. האחד הוא פן כלכלי – ברגע שהיציאה סגורה אתה לא יכול להכניס עוד סיבוב לפני שכולם יוצאים החוצה. הפן השני היה התעקשות של הימין להגיד: 'אנחנו בעלי הבית ואנחנו נחליט מה עושים פה במזרח ירושלים'".

     

    "כשהגעתי ערב פתיחת המנהרה לרחבת הכותל ראיתי שני תורמים כבדים של הימין הקיצוני, מוסקוביץ' ואייזנברג", מוסיף לורך. "הם לא באו בגלל שהם קראו על זה באינטרנט. אבל תשמע סיפור: לפני כשמונה שנים פגשתי את ישראל חסון באיזו חגיגת מופלטות. מאז פתיחת המנהרה לא ראיתי אותו. אני אומר לו, 'תשמע, אחרי הפתיחה של המנהרה הטריד אותי: מי נתן את ההוראה?' הוא אמר שקיבל אישור לעבור על המחברות של המזכיר הצבאי של רה"מ, ואין שם הוראה של ביבי לפתוח. למחרת הייתי במופלטות אחרות, הגיע אולמרט. אני אומר לו: 'אהוד, ישראל אומר ככה וככה'. הוא אומר: 'מה זאת אומרת? אתה ראית פעם את ביבי מקבל החלטה על משהו?' אני אומר לו: 'אתה אמרת שראש הממשלה החליט'. הוא אומר: 'ודאי. הוא אישר לפתוח והשאיר לי לקבוע את העיתוי'".

     

    מה אמרת לו?

     

    "שהוא מטורף. ואז הוא עבר נושא".

     

    אגב, לתקשורת אמר אולמרט באותם ימים כי "ראש הממשלה החליט לפתוח את האתר ההיסטורי הזה לפני חג הסוכות, כדי לאפשר לעולים לרגל ליהנות ממנו".

     

    כיום אולמרט מסכם את הנושא באופן הבא: "אני, כמובן, תמכתי, ידעתי והסכמתי. וראש הממשלה הוא שקיבל את ההחלטה, ידע ואישר מראש. מעולם לא הזהרתי את נתניהו מפני פתיחת המנהרה ומעולם לא אמרתי שהתנגדתי לפתיחתה. לאור המלצת השב"כ תמכתי בכך כמו ראש הממשלה. נתניהו הוא שפנה אליי בעקבות השיחה שלו עם אילון והמלצתו, ואני בוודאי שלא הבעתי התנגדות. מהתרשמותי, נתניהו היה מאוד בעד המהלך – הוא זה שהכריז שהמנהרה היא 'סלע קיומנו' לאחר שנפתחה, והגן בתוקף על ההחלטה לפתוח אותה".

     

    עם שכפ"צ וז'קט

     

    הפתיחה תוכננה בחופזה, ללא תיאום עם הרשות הפלסטינית, ללא דיווח לצמרת מערכת הביטחון הישראלית, ביום הכי בעייתי בלוח השנה, ועדיין, עברה בשקט. יכול להיות שבהתנהלות אחרת, השקט הזה יכול היה להישמר.

     

    "מוצאי יום כיפור, השעה עשר בלילה, אני מגיע לרחבת הכותל עם שכפ"צ וז'קט יפה", נזכר עו"ד לורך. "ברחבת הכותל אני רואה את משטרת ישראל ערוכה: שוטרים, משוריינים, ג'יפים. אני בהלם, יש שם כוח שיכול לכבוש את ביירות. המטיף הראשי של הר הבית, היום הוא המופתי, מוחמד אחמד חוסיין, עומד שם, משוכנע שהיהודים הולכים לכבוש את הר הבית. זה גם הדיבור שרץ בעיר העתיקה. אני אומר לו: 'עזוב אותך, בוא איתי'. 12 בלילה, הוויה דולורוזה ריקה, הוא ואני מול הפתח. בשלב מסוים הוא הולך לישון. לפתע הגיע צוות טלוויזיה ישראלי, ואני מחוויר. הדבר הזה היה צריך להיות שקט. המשטרה התחילה להתארגן, ואז פתאום גם הגיעה טלוויזיה".

     

    ניצב אריה עמית מספר שאכן גייס כוחות גדולים של משטרה שיהיו ערוכים להתפתחויות, אבל דוחה את התיאורים של לורך. "היינו בפריסה רצינית בחוץ עם כוחות גלויים וכוחות סמויים, כמו שצריך".

     

    כמה שוטרים היו?

     

    "אלפים. בפתיחה עצמה לא עשינו פריסה מאסיבית צמודה. יכולתי לרכז כוחות במרחק של ארבע־חמש דקות נסיעה בלי שידעו במזרח ירושלים שהכוחות האלה שם. לא עשינו את זה בצורה מופגנת ובהרבה רעש".

     

    באותו הלילה המשטרה לא כבשה את ביירות ולא את הר הבית, ועל שני הדוברים מוסכם שהאירוע עבר בשקט. אבל הסערה עמדה בפתח. "למחרת הייתה אזכרה לחברינו ממלחמת יום הכיפורים", מספר איציק מרדכי על היום שאחרי פתיחת המנהרה. "ביקשתי מראש הממשלה שיקדים להגיע לטקס כדי שנוכל להחליף כמה מילים בעניין הזה. במקביל דיברתי עם הרמטכ"ל, ראש השב"כ, כל הגורמים הרלוונטיים לעניין. רה"מ לא הקדים להגיע. אחרי הטקס תפסתי אותו לכמה דקות כי הוא היה אמור לטוס באותו יום. ביקשתי ממנו שידברו עם ערפאת, שישלח את ראש השב"כ אישית לעדכן את הפלסטינים, למנוע אי־הבנות והתלקחויות, כי היה ברור שזה יוביל לזה. ראש הממשלה אמר לי 'כן כן כן', ועלה על מטוס".

     

    כמה ימים אחר כך יספר ראש השב"כ במסיבת עיתונאים כי מהבוקר זרמו אליו ידיעות על הכנות שעושה הרשות הפלסטינית לעורר מהומות בקנה מידה גדול. בצהריים הוא מדווח לכל הגורמים הרלוונטיים, איציק מרדכי מקיים ישיבות ביטחוניות, גורמי ביטחון מנסים לדבר עם ערפאת ואנשיו, אבל אלו לא ממש עונים להם. המון מוסלמי כבר מתחיל לתקוף באבנים את השוטרים והמתפללים בכותל המערבי. בערך באותה שעה ממריא נתניהו לביקור מתוכנן בשלוש ערים אירופיות – לונדון, פריז ובון. דוד לוי נמצא בדרכו לביקור בארה"ב. מי שממלא את מקום ראש הממשלה הוא שר התיירות משה קצב, שלא מכנס ישיבת חירום של ראשי מערכת הביטחון או שרי הממשלה כפי שהוא אמור לעשות במצבים מסוג זה. אף אחד מהגורמים המדיניים לא פועל מול הפלסטינים כדי לעצור את המהומות שאמורות להתרחש למחרת.

     

    "ואז בצהריים, היישר מ'אייר פורס 1', ביקשו מביבי על המטוס תגובה על יישום ההחלטה של הממשלה הקודמת לפתוח את המנהרה", נזכר לורך. נתניהו הגיב, התקשורת הפיצה, וביטוי חדש נולד: "אנו מיישמים את ההחלטה הזו בשמחה. מי שביקר במנהרות החשמונאים בכותל, כפי שאני עשיתי לפני שנה, אינו יכול שלא להתרגש עד עמקי נפשו. אנו נוגעים שם בסלע קיומנו".

     

    לורך מתעצבן. "'סלע קיומנו?' סלע קיומנו זה רק אחד: אבן השתייה. 120 מטר בערך פנימה. אבל אנחנו כמאה מטר צפונה להר הבית, איזה סלע קיומנו?! ערפאת חיפש את הר הבית וביבי נתן לו אותו".

     

    ביום רביעי בבוקר פרצה האש. אלפים הסתערו על עמדת צה"ל ברמאללה. שוטרים פלסטינים ואנשי כוח 17 – שומרי ראשו של ערפאת - ירו לעבר חיילים. אש נורתה לעבר עמדה בקבר רחל. למחרת האש התגברה והפכה קטלנית: 11 הרוגים ספג צה"ל בעזה וביהודה ושומרון ביום הדמים הקטלני ביותר במהומות, שישה מהם בקבר יוסף שבלב שכם.

     

    ובינתיים המשיך מטוסו של ראש הממשלה לדלג בין בירות אירופה. מנכ"ל רשות השידור לשעבר, יוני בן־מנחם, היה אז כתב השטחים של רשת ב' שהתבקש להתלוות למסע של נתניהו במקום הכתב המדיני. "זה היה עוד לפני שפתחו את המנהרה. אמרתי שאני לא רוצה לנסוע. התחום שלי זה השטחים וממה שהרחתי במזרח ירושלים, העסק של המנהרה הולך להתפוצץ. כל ההסתה עברה ברדיו קול פלסטין, שהיה אז מקור מידע מאוד חשוב. אמרו לי בכל זאת לנסוע. כשעליתי למטוס עוד היה שקט. ביבי כינס אותנו במהלך הטיסות כמה פעמים, תידרך את הכתבים. כשהתחילו הבלגנים בארץ הבעיה העיקרית הייתה שלא היו אמצעי קשר מאובטחים במטוס. לא היה לו קשר עם שר הביטחון. הכתבים התחילו לשאול אותו שאלות ולא הייתה לו אינפורמציה".

     

    למה לא?

     

    "באותם ימים למערכת הביטחון לקח המון זמן עד שהיא קיבלה דיווחי אמת, בעיקר על מה שקורה בצד השני. איך שנחתנו בפעם הראשונה פתחתי את הטלפון שלי. התקשר אליי ג'יבריל רג'וב, אז ראש מנגנון הביטחון המסכל, חבר טוב שלי הרבה שנים. הוא אומר לי: 'תגיד לראש ממשלה שלך שהוא השתגע, מה הוא עושה, מה אתם חופרים מתחת אל־אקצא?' אמרתי לו: 'מה אתה מאמין לשטויות האלה, אל תבלבל את המוח, מי רוצה להפיל את אל־אקצא?' אמרתי לו שאני בחו"ל ושיספר לי מה קורה בשטח. הוא התחיל לספר, לתת לי מספרי נפגעים, שערפאת רותח ונחוש ללכת עד הסוף. סיפרתי לשי בזק, יועץ התקשורת של ביבי, והוא אומר לי: 'רגע אני הולך לספר לראש הממשלה'. הלך לביבי ועידכן אותו, חזר ואמר לי: 'שמע ביבי מבקש טובה, תביא לו כמה שיותר אינפורמציה מהפלסטינים על הצד שלהם, הוא צריך לקבל החלטות'. ככה זה התנהל במשך שלושה ימים, כל כמה שעות הייתי מתקשר לרג'וב שיעדכן אותי, אני מספר לשי בזק והוא מעביר לראש הממשלה וחוזר עם שאלות".

     

    איך נראה ראש ממשלה צעיר בכזה משבר כשהוא לא בארץ?

     

    "מאוד־מאוד לחוץ. ראו את זה בשפת הגוף, תשובות לא לעניין. ערפאת זה טרוריסט מנוסה שניהל כמה קרבות בחיים שלו בג'ונגל הכי גדול של לבנון, יש לו קור רוח, לעומת ראש ממשלה חדש שלא יודע מה זה ערבים, מה זה פלסטינים ומי זה ערפאת".

     

    היו התלבטויות אם לחזור לארץ?

     

    "היו, אבל הוא פחד לחזור כדי שזה לא יתפרש כחולשה, שהנה ערפאת מחזיר אותו, אז עשינו את הסיור עד הסוף".

     

    הכישלון יתום

     

    בינתיים, בישראל, איציק מרדכי היה השר הבכיר בממשלה שנשאר להתמודד מול האש הפלסטינית. "כשהתחילו המהומות דיברתי פעמיים עם ערפאת. אלו לא היו שיחות נפש או שיחות סחב"קים אלא טונים מאוד חריפים. פעם ראשונה הסברתי: 'אל תיגררו לדברים שאחר כך אי־אפשר לעצור אותם'. הזהרתי אותו שאם הם לא יעצרו מה שקורה, תוך פרק זמן קצר הם יאבדו חלק גדול מהנכסים שלהם. השיחה השנייה הייתה מאוד נוקשה, ונדמה לי שאחריה החלה פעילות בשטח שהתוצאות שלה היו ברורות. הדברים החלו לדעוך. כשביבי הגיע וקיימנו הערכת מצב זה כבר היה בתהליך של רגיעה".

     

    נתניהו מספר שזה הוא שחזר מחו"ל, הרים טלפון לערפאת, איים עליו ואז העסק נגמר.

     

    "אני לא יודע אם ביבי דיבר עם ערפאת. אני דיברתי עם ערפאת לפחות פעמיים. ערפאת ניסה להפסיק את האלימות ומיום חמישי העסק התחיל לדעוך בצורה משמעותית. מי דיבר ומתי דברים החלו להיעצר בצורה משמעותית – תבדוק עם ראש השב"כ".

     

    בדקתי עם ראש השב"כ, שלא ידע לומר דבר על השיחות שערך מרדכי, ולגבי נתניהו מסר: "לדעתי מה שמספר ראש הממשלה זו אגדה אורבנית".

     

    ומה חושבים הגורמים המעורבים על כל זה 20 שנים אחרי? "בראייה לאחור אני סבור כי לא הייתה שום סיבה לא לפתוח את המנהרה ומעולם לא אמרתי דבר אחר", כותב אהוד אולמרט. "עם זאת, ברור שאילו נתניהו היה מקיים עם הפלסטינים קשר יותר הדוק, אפשר היה למנוע את ההשתלשלות החמורה בעקבות הפתיחה. כהרגלו כל השנים, נתניהו נוהג כפי שהנשיא קנדי אמר אחרי כישלון הפלישה האמריקאית לקובה: 'להצלחה אבות רבים. הכישלון – יתום'".

     

    "לא השתנה שום דבר בתובנות שלי על התנהלות הפתיחה", אומר ניצב בדימוס עמית. "הפוליטיקה שלנו היא פוליטיקה נטולת אינטגריטי, והיא הרבה פעמים לוקחת בחשבון שיהיו מחירים כבדים ולא כל כך אכפת לה. בבלגן שנוצר ראש הממשלה לא היה פה, הוא חזר אחרי, אבל כשהוא היה בחו"ל הזמין אותי קצב, שהיה ממלא מקומו. הוא היה כל כך לחוץ ואני הרגשתי כמו אבא שלו, הייתי עסוק בלהרגיע אותו שיהיה בסדר. הפוליטיקאים גיבורים גדולים עד שמשהו נוגע בהם והם נבהלים. לא יכולתי לעשות שום דבר אחרת. עוד אירוע מיותר, שעלה בהרוגים, סתם. ויהיו עוד. אירוע פתיחת מנהרת הכותל היה סנונית של סוג של חוסר אחריות בגלל צרכים פוליטיים".

     

    עמי אילון: "אני מאמין שכל ראש ממשלה, שר ביטחון, ראש שב"כ, ראש אמ"ן וכו' למד באופן אישי כמה דברים. מצד שני ברמה המערכתית שום דבר בפועל לא השתנה".

     

    גם אמנון לורך לא אופטימי. "ספק אם היה רגע מתאים לפתיחה, אבל אין ספק שהאמירות שליוו אותה מצד רבים היו מזיקות ומיותרות. מיקומה של מנהרת הכותל שולית בעניין. היא הייתה התירוץ של ערפאת למהומות, ושל נתניהו לרוץ ולספר לחבר'ה. 'סלע קיומנו' הפך בין רגע למרחץ דמים ול־17 חיילים הרוגים".

     

    "סוף מעשה במחשבה תחילה" מסכם איציק מרדכי, "קודם צריך לחשוב ואחר כך צריך לעשות".

     

    הצעתי לראש הממשלה להתראיין לכתבה, אך הוא סירב. בלשכת ראש הממשלה סירבו גם להגיב לטענות שעלו בכתבה ולהשיב לשאלות שהעברתי.

     

    Nevo21@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 22.09.16 , 18:34
    yed660100