עץ הדעת

בני טורג'ה הם שבט ילידי מהאי סולוואסי באינדונזיה, שנוהגים לקבור תינוקות מתים בתוך גזע עץ, כך שיעלו עימו אט אט השמיימה, כשהוא צומח לאורך השנים והדורות. העץ הוא מעין כלי לשימור נשמתו הנצחית של האדם.

"העץ של בני טורג'ה", ספרו של הבמאי והסופר הצרפתי פיליפ קלודל, הוא מעין תשובה מערבית לפולחן המוות המיוחד הזה מצידו השני של העולם. הגיבור, בן דמותו של קלודל, מגיע לסולוואסי שלושה חודשים לאחר יום הולדתו החמישים, אחרי שסרטו האחרון נחל הצלחה חלקית בלבד וזכה בביקורות פושרות. כשהוא חוזר הוא מגלה שהמפיק שלו וחברו הטוב ביותר, אז'ן, גוסס מסרטן. כעבור שנה הוא נפטר. אז'ן היה מין טיפוס כזה, שאחרי כל שיחה רצינית על משמעות החיים היה שולף ספר רלוונטי ואומר, "נראה לי שתאהב את זה". מהאנשים שמשנים את חייך ותורמים להם במובן העמוק ביותר.

אחרי לכתו של אז'ן נזכר הגיבור בעוד ועוד פרידות כאלו, שהותירו בו חותם. למשל, חבר לספסל הלימודים שתמיד היה לו מבט מרוחק, כאילו הוא מציץ אל מעבר לקצה החיים, ובסוף התאבד בגלל אהבה נכזבת לנערה שכלל לא הייתה מודעת לקיומו. חלק אחר ממחקר המוות שלו, הוא מטבע הדברים בגידת הבשר: האם המחלה היא מעין שער אל המוות, שנפתח כשאנו מבינים אותו ומכירים בקיומו? הגיבור מסתובב בין רופאים וחוקרים, שמתחילים לראות בו תימהוני עם שאלות מוזרות – עד שהוא מגיע אל אלנה המדענית, שמסבירה לו את שלבי היחס שלנו אל גופנו, מהזרות של הילדות ועד לטינה של הבגרות. באורח פלא, אלנה היא השכנה ממול שהוא נוהג להציץ לה בשעות הפנאי הרבות שלו.

כשהוא מתחיל לשכב עם אלנה, הצעירה ממנו בשני עשורים, הוא מפסיק לשכב עם פלורנס, גרושתו הנשואה בשנית. כזה הוא – גבר של אישה אחת בכל פעם, ככה הוא יכול לעצור ולחשוב עוד על הזמן. הוא לוקח את אלנה למקומות בהם ביקר בעבר עם פלורנס. ככה החיים סוגרים מעגלים, בספרות פילוסופית או בפילוסופיה ספרותית, שאין יפה ממנה.

• העץ של בני טורג'ה / פיליפ קלודל. מצרפתית: שי סנדיק. בהוצאת תמיר / סנדיק, 212 עמ'