העיקר הרומנטיקה

אם כבר נפלתם על ספר של מריו ורגס יוסה הפרואני, עדיף שזה יהיה אחד מהרומאנים הסקסיים והמגניבים שלו ולא אחד מהספרים הפוליטיים המתישים שלו. למרבה השמחה, "הרומנטיקן" (מספרדית: עינת טלמון, בהוצאת אחוזת בית) הוא רומאן מהסוג הראשון, ואחד מגיבוריו הוא אפילו ריגוברטו מ"המחברות של דון ריגוברטו", מספריו היותר אהובים ומענגים של יוסה.

ב"הרומנטיקן" יש גיבור נוסף, פליסיטו, בעל חברת הובלה משגשגת מהעיר פיורה, שמקבל בוקר אחד מכתב פרוטקשן מאיים, אבל לא מתכוון לשלם את דמי הכופר כדי שעסקיו ימשיכו להתנהל כרגיל ולא יאונה לו ולבני ביתו כל רע. ריגוברטו קשישא, לעומתו, מחליט לפרוש לפנסיה מוקדמת מעבודתו כיועץ משפטי בחברת הביטוח של חברו הטוב איסמאיל, שמבקש ממנו רק בקשה אחת אחרונה: לשמש כעד בחתונתו של הבוס עם עוזרת הבית שלו, ארמידה. הוא עושה זאת כדי להתנקם בשני בניו המרושעים והבטלנים, שרק מחכים שיתפגר כבר כדי לזכות בירושה ולפרק את החברה. על מי הם יוציאו את העצבים עכשיו? ברור שעל ריגוברטו המסכן.

פליסיטו תקוע כבר רבע מאה בנישואים נטולי תשוקה או אהבה לחרטרודיס הגוצה והמכוערת, אבל בשמונה השנים האחרונות יש לו מאהבת, מאבל הסקסית והיפה. ומה עכשיו? הסחטנים של פליסיטו חוטפים את מאבל והוא לא יודע את נפשו מבהלה וחרדה.

"דברים כאלה לא קורים רק בטלנובלות?" שואל ריגוברטו. יוסה צוחק כאן על עצמו. ודאי ש"הרומנטיקן" הוא טלנובלה, אבל איזו טלנובלה – כזו שמבעד לענני התשוקה והזימה אפשר לזהות בה את זרמי המעמקים שמשסעים את החברה הפרואנית ובעצם את האנושות כולה: השחיתות, הסיאוב, תאוות הבצע והעצלות. זה עולם מסוכן לאנשים טובים, אולי כי הם פשוט כל כך נדירים.