"כל השנים במוסד היו לו אפס שגיאות, דווקא בכביש הוא נהרג"
עבור גל צחור, אבא שלו היה איש שלא טועה אף פעם: המפקד האגדי של יחידת כידון במוסד, שניצח על עשרות מבצעים סודיים שלא ייחשפו גם בעוד עשרות שנים. אבל בטעות הראשונה שביצע גיורא צחור הוא מצא את מותו. זה קרה כשהתנגש עם אופניו במשאית במהלך רכיבת בוקר שגרתית. בסוף השבוע יקיים בנו תחרות רכיבה לזכרו. "מה קרה ברגע שהוא נדרס? זו חידה שעד היום לא פתרתי"
זה התחיל כמו עוד בוקר שגרתי עבור גל צחור, מאמן ורוכב אופניים מקצועי. השעה הייתה שש ורבע בבוקר, ובדרכו לאימון קבוצתי עמד בחלון ביתו בשכונת בית אליעזר בחדרה וראה את אביו, גיורא, לשעבר מפקד נערץ במוסד, רכוב על אופניו בדרך לאימון הבוקר. "בשמונה וחצי בבוקר", לוקח גל נשימה עמוקה, "אמא התקשרה: 'זה אבא', היא אמרה, 'פגע בו איזה אוטו, לא יודעת אם צריך להגיע לבית החולים'. לא חשבנו שזה כזה חמור. חשבתי לעצמי: 'יא אללה, עד שעכשיו הוא יחלים'. בכל זאת, עצמות שבורות, לוקח זמן. פגשתי אותו בהכרה בחדר הטראומה של הלל יפה, בדרך לרנטגן. 'לא יודע', הוא אמר, 'כואב לי, שורף לי', ונכנס.
בנו של גיורא חוזר למקום התאונה
"ופתאום אנחנו רואים את האלונקה יוצאת בריצה לחדר הניתוח והתחיל בלגן: אחיות רצות החוצה ופנימה עם שקיות דם, וכל המומחים מגיעים. העובדת הסוציאלית מתחילה להתקרב אלינו, או לפחות נשארת באזור, ומתחילים לטפטף לך: 'מנסים, בעיה, לא יודעים'. באזור אחת וחצי ידענו שזהו. לקחו אותנו למשרד ואמרו, 'חבר'ה, הוא מת'".
קשה להאמין, אבל צחור, שהיה מפקד יחידת כידון במוסד, האיש שבין השאר הבריח ארצה את מרדכי ואנונו, זה שפניו עדיין אסורות בפרסום בגלל המבצעים הנועזים שבהם השתתף ועליהם פיקד, מצא את מותו חמישה ק"מ אוויריים בלבד מביתו. לא בפעילות מבצעית מסוכנת, אלא בתאונת דרכים שגרתית שאירעה לפני כארבע שנים בין אופניו למשאית.
צחור האב, בן 70 במותו, נולד בצרפת בימי מלחמת העולם השנייה בשם ג'ורג'. כשיתגייס למוסד, יזכה לשם רובר. עבור המורות של הילדים הוא היה גיורא. במלחמת ששת ימים זכה לעיטור העוז. כשיגיע מועד גיוסו של גל, יתגייס גם הוא לשריון כמו אביו ויהיה מפקד טנק.
למוסד גויס צחור בשנת 68', גם בשל אישיותו וגם בשל מבטאו הצרפתי המושלם. לימים מונה למפקדה של כידון, יחידת העילית של המוסד, הפועלת על פי פרסומים זרים במדינות ידידותיות ועוסקת בפעילות התקפית — מחבלות ופיצוצים ועד לחיסולים. המשמעת העצמית הגבוהה שלו וקור הרוח המושלם, יחד עם הצניעות וחוסר ההתבלטות, הפכו אותו לדמות נערצת. בתקופה בה שירת בכידון יוחסו לישראל אינספור התנקשויות באנשי אש"ף ברחבי העולם, מדעני אטום שעבדו עבור עיראק וחוסלו בנסיבות מסתוריות, ועוד.
ב־84' בחר בצעירה יפהפייה שנודעה בכינוי "סנדי" והובילה ללכידתו של מרגל האטום מרדכי ואנונו. צחור גם היה אחראי להבאתו ארצה. שמונה שנים אחר כך, ב־1992, דלק ברחבי אירופה אחרי איש העסקים נחום מנבר, שהורשע במכירת נשק כימי לאיראן. גם לאחר שפרש מהשירות המשיך לפעול במסווה של איש עסקים. על אחת מפעילויותיו קיבל צל"ש נוסף. "הוא לא היה מדבר, אלא עושה", אומר גל. "חברים מה'משרד' שהגיעו לשבעה סיפרו שאבא היה אגדה ולאורו מגדלים חניכים. אותי זה ריגש. להבין שדמות הסופרמן הזו, זה לא רק בגלל שהוא אבא שלי, אלא בגלל שהוא היה ככה באמת".
המדינה קודמת לכל
גל שיחזר את מותו של אביו בראשו עשרות פעמים. "אבא הגיע מהפרדס, יצא שמאלה לכביש הראשי, נסע בשול השמאלי לכיוון קיבוץ המעפיל, מביט אחורה ששום דבר לא עובר, ואז החליט לחצות. משאית שהגיעה מכיוון גבעת חיים זיהתה אותו, לקחה ימינה וירדה לשוליים בניסיון לא לפגוע בו. מה שפגע בו היה בעצם הברזל שבדופן המשאית. אבא ריסק את האגן ונפטר משטפי דם פנימיים שלא זוהו. לא יודע אם היה מה לעשות, אפילו אם היו עולים בזמן על חומרת הפגיעה".
נסיבות אותו יום ייסרו מאוד את גל, השני מארבעה ילדיו. "היו שלבים", הוא אומר, "וברור לי שזה לא הגיוני, שאמרתי לעצמי: 'מספיק שהייתי אומר לו: 'אבא, בוקר טוב', או 'מה קורה, אבוש?', משהו כזה שהיה מעכב אותו בשנייה, ואז המשאית כבר הייתה עוברת, והכל היה אחרת. שנים הסתובבתי עם התחושות הקשות האלו.
"הפעם הראשונה שחזרתי למקום התאונה הייתה באותו יום. לא היה דם על הכביש, רק סימני בלימה של המשאית. אחר כך באתי פעמים רבות, כולל בשעה שזה קרה, 06:38 בבוקר. בדקתי את שדה הראייה, את זווית השמש — אולי משהו סינוור את אבא, אולי זה העיקול, אולי המשאית הגיעה מהר מדי והוא לא ראה — אבל לא. הכל היה בסדר. וזה הטריף אותי, כי גיורא צחור לא טועה. כל החיים היו לו אפס טעויות. גם בתפקידים השונים במוסד, כשהוא היה סגן מפקד ומפקד. ואז הוא בא ונדרס. מה קרה עכשיו? זו חידה שעד היום לא פתרתי. לקח לי הרבה זמן, אבל בסוף עשיתי שלום עם הכביש הזה, עם המקום הזה".
גל, 44 - נשוי לעינת, מרפאה בעיסוק, ואב לאיתמר, בן 14, ולשי בן ה־7 - נולד בבית אליעזר, שכונה כפרית צמודה לחדרה. לא תמיד היו היחסים בינו לבין אביו קרובים. "היה ברור שכל המשפחה מגויסת לדבר הגדול מהחיים — העניין הלאומי", הוא מספר. "הוא לא היה אבא שרכב איתי בילדות. אני זוכר את עצמי יוצא לבד לפרדסים, נושם את האוויר. אבל במבט לאחור אני חושב שזה מה שעשה אותי מה שאני היום. העדר האב הזמין הפך אותי ליותר עצמאי, ובסך הכל היום אני שמח על כך".
שמתי לב שאתה קורא לו לפעמים אבא ולפעמים גיורא.
"זה תלוי. אם אני מדבר על התחרות שאנחנו מארגנים לזכרו, הוא גיורא צחור, למרות שאני מרגיש שאנשים מתייחסים אליו ואל זכרו בכבוד, כאילו היה אבא שלהם, אבל בשיחות עם חברים ובני משפחה מובן שאני קורא לו אבא".
כפנסיונר היה לצחור האב יותר זמן לבלות עם המשפחה, וגל מצא את הדרך לליבו דרך תחביב ישן של שניהם: הרכיבה התחרותית. "אבא שלי היה צרפתי, ושם כל עניין האופניים זה דת, ואני גדלתי לתוך התרבות הזו. אבא היה מלווה אותי כצוות תמיכה בתחרויות בחו"ל. המועדון שהקמתי, CCC (סיטי סייקלינג קלאב), אירגן תחרויות קטנות בקנה מידה לאומי, ותמיד אמרנו: 'בוא נעשה כזה בארץ'. אבל זה נשאר ב'בוא נעשה כזה'. כשאבא נהרג, תוך 24 שעות מרגע התאונה ידעתי שההנצחה תהיה דרך תחרות ברמה הגבוהה בעולם, כיאה לגיורא צחור".
רציתי שהנהג ימשיך לחיות
עוד בשבעה יצרו מעסיקיו של נהג המשאית שדרס את אביו קשר עם גל, ולמרות שהנהג לא נמצא אשם שאלו במה אפשר לעזור. בתרומה הכספית שלהם מומן מרוץ האופניים הראשון לזכר אביו. "גם עם הנהג דיברתי", הוא מספר. "התקשרתי ואמרתי לו, 'בחורצ'יק, אחי, שחרר'. רציתי שהבן אדם ימשיך לחיות. הוא הרי קם בבוקר, הלך לעבוד ולא תיכנן את זה. הנהג היה המום, אמר שהוא שמח שהתקשרתי, ומשתתף בצערי. 'תמשיך בחיים', אמרתי לו, אתה אבא, מספיק סבל יש בדבר הזה. לא צריך עוד מעגלים".
לדברי גל, המשפחה מעולם לא ביקשה את תוצאות החקירה המשטרתית. "זה לא כמו במקרה של שניאור חשין, שם יש חוסר אחריות, רשלנות שגרמה למוות. פה יש אדם שעשה תאונת דרכים עם רוכב, שהפתיע או שלא ראה בשמש בגלל הזריחה. לא היה פה משהו רשלני באופן חריג. ואין מה לעשות, במפגש של אדם מול משאית - המשאית מנצחת".
אחרי מותו של צחור החליטה עיריית חדרה להנציחו בקריאת רחוב על שמו. בנו בחר בעשייה, לא רק בתחרויות, אלא גם בהתמקצעות אישית. "עד שאבא נדרס, התייחסתי לעולם כאילו 'בסדר, אבות מתים, ילדים נולדים'. ואז הכל השתנה. הייתי בן ארבעים, אבא לילדים, בעל עסק, פעמיים אלוף ישראל, תופס עצמי מהמצליחים, ופתאום הרגשתי לא מוגן. וזה גרם לי לשים רגל על הגז, להגיד: עכשיו אני רוצה להיות טוב יותר".
סדר יומו מתחיל בחמש ורבע בבוקר. אחרי אימון רכיבה בן שעתיים, אותו הוא מעביר לאחרים, משלים גל את האימון האישי ומתפנה לפגישות שקשורות לעסק שלו, מועדון הרכיבה. המשרד שלו ממוקם בבית כדי להיות נגיש לילדים. אלא שהמשפחה, ובעיקר אשתו עינת, אינה שותפה לתחביבו. "עינת לא מבינה את הצורך בלסבול ולהזיע ולצאת למשך שעות לטובת אימונים מפרכים. איתמר, הבן שלנו, כבר מתאמן בקבוצה. שי עוד לא".
"אבא היה גאה בי"
56 דקות בלבד עברו מהרגע שפתח את ההרשמה לתחרות פלייטיקה אפיק ישראל, שעל ארגונה עבד כשנה, ועד שזו נסגרה. עלות ההפקה היא 1.7 מיליון שקלים, וישתתפו בה כאלף רוכבים, ביניהם אלופי עולם וזוכי תחרויות חשובות ברחבי הגלובוס, וגם ישראלי אחד, שלומי חיימי, שהשתתף השנה באולימפיאדה. כולם יגיעו בסוף השבוע (חמישי־שבת) למלון הבוטיק גליליון שבעמק החולה, משם יוזנקו בכל יום למסלולי רכיבה שאורכם מסתכם ב־300 ק"מ. במקצים הרגילים ישתתפו יותר מ־600 רוכבים. ביום שישי יתקיים מקצה חד־יומי ל־100 שומרי מסורת, ובשבת מקצה חד־יומי נוסף ל־200 איש, שבסיומו תינעל התחרות באירוע מתנפחים והפנינג לילדים ולמשפחות, אליו כל אחד יכול להגיע.
מה אבא היה אומר על התחרות לזכרו?
"הוא היה עף עליה, גאה בה. הייתה לי דילמה קשה לעשות את זה לזכרו, כי זה הפוך ממנו. אבא היה האדם הכי חשאי וצנוע, ואני הולך וצועק: 'לזכר גיורא צחור הגיבור'. אבל זו ההנצחה, ואני המנציח".
דיברתם על המבצעים שבהם השתתף?
"הייתה לנו שיחה על המבצעים, אבל בלי פרטים. ובינינו, לא צריך להיות נורא אינטליגנט כדי להצליב בין השנים שבהן הוא היה מפקד כידון לבין הפעולות שמייחסים לישראל כדי להבין במה כנראה היה מעורב".
שבעה חודשים אחרי מות אביו הגיעה ההכרה. "נסעתי לתחרות לראשונה בלעדיו, ובכניסה לכפר בדרום אפריקה מישהי ישבה על מדרכה, וגבר עמד לידה ומחא לה כפיים. זה ריסק אותי. בכיתי נורא, כי קיבלתי פלשבק על ההורים שלי. היא הייתה המלווה שלו בטיולים לחו"ל וככה הם נראו. זה היה אחד האסימונים שנפלו שאבא שלי מת".
מה היית אומר לו בבית החולים, לו ידעת שאלו רגעיו האחרונים?
"שזכיתי להיות הבן שלו, ושלא ידאג, אנחנו בסדר". •
לפנייה לכתב/ת 
