שלישי 29 בספטמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    חיים הורנשטיין
    7 ימים • 28.09.2016
    משפחת מיגירוב, אופקים

    המשפחה: זויה (25), עוסקת בטיפול בקשישים, סבי (27) עובד במפעל לייצור חומרי ניקוי באופקים, דורון (5) בגן חובה, ואלירן (3) בגן טרום־טרום חובה.

     

    עבודה: סבי עובד מדי יום 12 שעות ברציפות — מ־07:00 בבוקר עד שבע בערב. זויה, אחרי ארבע שנים שלא עבדה בגלל הלידות והטיפול בילדים, חזרה ממש לאחרונה לעבוד בטיפול בקשישים, במשרה חלקית מאוד של בין שעתיים לארבע שעות ביום.

     

    לוחם אש: או בשמו העממי, כבאי. זה מה שדורון חולם להיות. "כשדורון היה בן שנה ושמונה חודשים, מילד שכבר התחיל למלמל מילים ראשונות הוא פתאום הפסיק לדבר לגמרי אחרי שעבר אירוע פרכוס", משחזרת זויה. "במשך שנה הוא לא הוציא קול מפיו. לא ידעו לאבחן במדויק מה הגורם. לפני כשנה, אחרי ניתוח שהוא עבר, עברתי איתו ליד תחנת הכיבוי של אופקים. הוא היה חלש מאוד, לא היה לו כוח ללכת. בלב, ביקשתי לעצמי איזה סימן, איזה אות שדורון יחזור לדבר. ובדיוק כשחלפנו ליד תחנת הכיבוי דורון פתאום אמר: 'אבא, אמא, כבאי'. זו הייתה התרגשות עצומה. אחד הכבאים היה עד לרגע הזה והכניס אותנו לתוך תחנת הכיבוי, ומאז זה הפך לרומן בין דורון לבין לוחמי האש. אפילו את יום הולדת ארבע הכבאים חגגו לו בתחנה עם כל ילדי הגן שלו".

     

    ארוחת בוקר: לא אוכלים. הילדים שותים כוס שוקו, זויה שותה כוס של נס קפה, ללא סוכר.

     

    עשר: הילדים לוקחים חמגשית ובה ארוחת בוקר/עשר עבורם — עם חביתה או ביצה קשה, טונה או עם נקניק סלמי פרוס, וכמובן ירקות, עגבניות, מלפפון וגזר.

     

    ארוחת צהריים: דורון ואלירן אוכלים בצהרון מנת קייטרינג בשרית עם תוספות. סבי אוכל בחדר האוכל במקום עבודתו, ולזויה אין ארוחת צהריים קבועה. "לפעמים אני לא אוכלת כלום, אולי רק איזשהו פרי. אני לא אוהבת לאכול לבד", היא אומרת. "אם אני אוכלת זה כריך עם גבינה או נקניק וירקות. עד להיריון הראשון שלי הייתי בכלל צמחונית".

     

    מרק: המזון המועדף בבית משפחת מיגירוב. "אנחנו ממש חיים על מרקים", אומרת זויה. "חורף, קיץ, לא חשוב. אוהבים מרקי ירקות למיניהם".

     

    אחר הצהריים: בשעה ארבע דורון ואלירן מגיעים הביתה בהסעה מהגנים. "עד לארוחת הערב אני נותנת להם איזשהו נשנוש. בדרך כלל זה פרי. אנחנו מיוזמתנו לא מכניסים חטיפים הביתה. קונים אותם רק לעיתים נדירות".

     

    ארוחת ערב: יושבים ביחד לארוחה של בורקסים וירקות או שסבי מכין בלינצ'סים עם שמנת לילדים.

     

    בישולים: "בשנתיים האחרונות, בגלל המצב הבריאותי של דורון, כמעט שכחתי מה זה להיכנס למטבח", מתנצלת זויה. "כשאנחנו מבשלים זה בדרך כלל ביום שישי. סבי יודע לבשל מצוין. מכין לילדים את כל מה שהם אוהבים. זה מצחיק, כי גם אצלי בבית שבו גדלתי רק אבא בישל. אני מכינה תבשילים של אורז עם גזר או עם בשר, מכינה ממולאים. מעדיפה להכין את הרוב בתנור, ולהימנע מטיגון בשמן".

     

     

    דבר הדיאטנית, רותי אבירי

     

    נראה שמשפחת מיגירוב מרגישה די בסדר מבחינת ההתנהלות התזונתית של הילדים והאבא, והדבר העיקרי שמפריע לזויה הוא עודף המשקל שלה.

     

    כשאחד מההורים סובל מעודף משקל ורוצה לרזות צריך לקחת בחשבון שיש לזה השפעה על כל הבית. זה לא רק שבתקופות שהוא שומר יותר ייכנסו הביתה יותר מזונות בריאים מאשר בתקופות אחרות ותזונת כל המשפחה תושפע מכך, אלא גם כל השיח בבית מושפע מהנושא. השיח שמתנהל ונשמע בבית כשמישהו רוצה לרזות הוא שיח סביב אי־שביעות רצון מהגוף ורצון לשנות אותו ואי־אהבה עצמית: אם זה לא נעשה באופן שקול והגיוני, אלא על ידי ניסיונות דיאטה חוזרים ונשנים, הרי שמצטרפים לכל זה גם תסכולים ועוגמות נפש שמשפיעות על כל האווירה בבית.

     

    צריך לזכור שדוגמה אישית היא מודל החיקוי בעל ההשפעה החזקה ביותר על ילדים, ולכן מה שצריך להיות לנו כהורים חשוב הוא הרגלי האכילה שאנחנו מעבירים לילדינו, ולא המחשבה שצריך להשיג גוף מסוים.

     

    במילים אחרות, אני ממליצה לזויה לנסות לאכול כשהיא רעבה ולהפסיק כשהיא שבעה, להשתדל רוב הזמן לאכול אוכל בריא ולהיות פעילה ככל יכולתה. אם היא תשים את הבריאות בראש מעייניה ולא את הרצון לרזות, היא תעביר מסר מדויק ומעצים לכל בני הבית, שבעזרתו הם יכולים להשיג בית בריא אפילו יותר מזה שכבר קיים אצלם כעת. 

    ¿ שתייה מתוקה: "יש", מודה זויה. "אבל אם אפשר אנחנו משתדלים להימנע מלשתות אותה, אבל עדיין, מדי פעם שותים משקה מוגז או משקה אנרגיה, וגם הילדים שותים מיצי פירות".

     

    ¿ אורח חיים: כשר ("אבל אנחנו לא חרדים או דתיים").

     

    ¿ ספורט: "נמצא זמן", מבטיחה זויה. "למרות שסבי הוא רזה, גם הוא וגם אני הזנחנו את עצמנו מבחינה גופנית בשנתיים וחצי האחרונות בגלל שהתמקדנו בטיפול ובדאגה לבעיה של דורון".

     

    ¿ הכי מפריע: "מה שהכי מטריד אותי הוא משקל הגוף שלי", מגלה זויה. "אף פעם לא הייתה לי בעיית משקל, ופתאום אחרי הלידות כמעט כל הקילוגרמים נשארו עליי. אני צריכה מוטיבציה כדי להשתנות, לחזור למה שהייתי. אני חייבת סדר יום תזונתי שאעמוד בו. זה החלום שלי".

     


    פרסום ראשון: 28.09.16 , 14:30