"מכל הבחינות, זאת השנה הכי טובה שלי"

רגע אחרי שבתם הבכורה של עדי עזרא ובר רפאלי נולדה, כשהשניים עוד בחדר הלידה, קיבל עזרא סמס ממנכ"ל קבוצת נטו, עמי גולדין. גולדין איחל מזל טוב, ועל הדרך בישר לבעלים שמחיר המניה של נטו נסק לשיא כל הזמנים. "אני באמת נמצא בתקופה הכי טובה שלי", מחייך עזרא, "גם בפן האישי, גם במקצועי. בינתיים, זו השנה הכי מאושרת בחיים שלי".

"ברגע שאני מגיע הביתה כל ענייני היום זזים הצידה". רפאלי ועזרא | צילום: שאול גולן

בדרך לאותו שיא אישי ומקצועי חווה עזרא בשנים האחרונות שינוי מסחרר באורחות חייו. איש העסקים הצעיר, שמונה לפני כשש שנים ליורש הרשמי של אביו, דודי עזרא, וליו"ר קבוצת נטו, הכיר את מדורי הרכילות מעברו כבליין אטרקטיבי בימי הרווקות, אבל הזוגיות עם הדוגמנית של המדינה הפכה אותו לשם מוכר בכל בית בישראל. בן לילה הפך לאיש שהצליח לשים טבעת על ידה המבוקשת של הרווקה הכי לוהטת בארץ.

כשהוא לא הודף פפראצי, עזרא מנהל אימפריית מזון משפחתית בשווי של כ־1.2 מיליארד שקל, שנחשבת לאחד השחקנים החזקים בשוק המזון הישראלי. הקבוצה, שנוסדה ב־1940 על ידי סבו של עדי, מאיר (שהתחיל את דרכו כסוחר בשר בשוק לוינסקי בתל־אביב), היא היבואנית הגדולה בארץ של בשר קפוא ודגים, ועוסקת גם במאפים, גבינות ושימורים. פעילותה מתחלקת בין יבוא, ייצור וסחר במוצרים של חברות אחרות.

המספרים מרשימים: נטו מעסיקה כ־2,800 עובדים, ומחזור מכירותיה השנתי מסתכם ב־2.5 מיליארד שקל; הרווח שגזרה ב־2015 עמד על 114 מיליון שקל. השנה נכנסה מניית נטו לראשונה למדד ת"א 100 היוקרתי בבורסה בתל־אביב, ולא איכזבה את משקיעיה: מתחילת השנה הוסיפה לערכה 28%. לא רע בשביל בחור בן 42.

"כל הקלישאות התגשמו"

אבל עם כל הכבוד לקבוצת נטו ולעסקי הבשר, הפרט הפיקנטי ביותר בקורות חייו של עדי עזרא קשור לזוגיות שלו. כשהוא מגיע לראיון - מצויד בג'ינס, טי שירט, חפיסת מרלבורו לייט וסימנים כחולים על הזרוע מתאונת גלישה – ניכר שאין לו חשק רב לדבר עם התקשורת על אשתו ועל התינוקת בת החודשיים, ליב.

בספטמבר 2015 מיסד עזרא את הקשר עם רפאלי בחתונה מתוקשרת במיוחד, וכמה חודשים לאחר מכן בישרה בר לכל בית ישראל כי היא מצפה לתינוק(ת). מדורי הרכילות סערו, ועזרא נאלץ להתמודד עם תשומת לב בעוצמות שלא היה רגיל אליהן. רק לפני מספר שבועות נאלצו רפאלי והוא להתמודד עם ביקורת נבזית לאחר פרסום תמונתם של השניים במסעדה, נהנים מסושי ("היא מזניחה את הילדה!", זעקו טוקבקיסטים).

"מאז שאני עם בר סגרתי את עמוד הפייסבוק שלי", מספר עזרא, "רכילות זו לא קבוצת ההתייחסות שלי. בר ואני כבר לא מתייחסים לרשתות ולא קוראים טוקבקים".

האב דודי עזרא | צילום: נועם מושקוביץ'

אלא שעכשיו, כשליב התינוקת נכנסה לתמונה, לעזרא אין ברירה אלא להתייחס לתשומת הלב הטורדנית מצד כתבי הרכילות. מתחת לבית הזוג בצפון תל־אביב (שם הם מתגוררים עד להשלמת וילת החלומות שלהם בתל ברוך) חונים דרך קבע צלמי פפראצי, להוטים להביא את תמונתה של התינוקת. לפני מספר שבועות שלחו עזרא ורפאלי מכתב מעורך דינם למדורי הרכילות בו דרשו מהצלמים להימנע ממרדף אחר ליב הקטנטנה. "ישנה אי־הסכמה מוחלטת של מרשיי לניסיון צילום של ליב", כתב עורך הדין, "הם מבקשים לגדל אותה הרחק מאמצעי התקשורת".

"חשבתי על זה הרבה", אומר עזרא, "והגעתי למסקנה שהקו האדום שלי הוא הילדה. אני, כהורה, עומד על זה שתהיה לה ילדות נורמלית ושהפרטיות שלה תישמר. אני לא מוכן שיצלמו אותה ויפרסמו תמונות שלה".

אמא שלה כבר די רגילה לזה.

"בר היא אדם מבוגר שעשה את הבחירות שלו בחיים, והקריירה שלה כוללת חשיפה ואובדן פרטיות. זו הבחירה שלה. גם אני אדם בוגר ויודע למה נכנסתי, ומבין שיש לזה מחיר. הילדה שלי, לעומת זאת, היא בת חודשיים ולא בחרה דבר. להטריד ילדים זה לא סביר בעיניי, מעבר לעובדה שזה פשוט לא חוקי".

מה תעשה אם ליב תרצה להיות דוגמנית?

"אם יש משהו שלמדתי בוודאות מאבא שלי, זה שילדים צריכים לעשות מה שעושה להם טוב".

אם כבר מדברים על צילומים, בוא נחזור לרגע לחתונה שלכם. חטפתם הרבה ביקורת על הדרישה שלכם לסגור את השמיים לטיסות מעל מתחם האירוע.

"בתקשורת עיוותו את כל הסיפור. עם כל הכבוד, אני חושב שזכותי לצלם את החתונה שלי לא נופלת מזכותם של אלפי זוגות אחרים. ביקשנו להעלות בלון צילום ורחפנים רק מעל השטח הספציפי של החתונה ביערות הכרמל - מתחם שלא עובר מעליו שום נתיב טיסה. הרי אם היה עובר, לא היינו מקבלים מלכתחילה אישור להעלאת הבלון. הדרישה לסגור את המרחב האווירי הייתה של רשות התעופה האזרחית, שניתנת מטעמי ביטחון בלבד. זה היתר שניתן עשרות פעמים בשנה, לעיתים בגלל אירועים פרטיים שמעלים רחפן צילום.

"כל השאר הוא פופוליזם וניסיונות של שר בממשלה (שר התחבורה ישראל כץ, שדרש מרשות התעופה לבטל את האישור ואף איים בפיטורי מנהל הרשות – נ"ז) להרוויח עוד כמה לייקים. כל העניין נחשף כי התקשורת רצתה להרים מסוק מעל החופה כדי לצלם, ואז התברר להם שהמתחם האווירי מעל החופה שלי סגור. בואי נהיה כנים: הטייס שהתלונן לא רצה לטוס שם כדי לספור עצים ביערות הכרמל, אלא כדי לצלם את החתונה. הוא פשוט כעס שאיבד את הג'וב".

בזמן שאנחנו מדברים, בר מפגיזה את עזרא בעשרות תמונות של ליב בסלולרי, שחלק מהן אני זוכה לראות. מדובר, בלי ספק, בתינוקת תכולת עיניים ויפהפייה, ממש כמו אמא.

שבוע אחרי הלידה אמרת לי בשיחת טלפון שאתה עדיין בהלם, בעוד שבר כבר כולה בתוך האימהות. התאוששת?

"דווקא הרגשתי הורה מהרגע הראשון. אמרו לי שלגברים בדרך כלל לוקח יותר זמן להתחבר. אז אמרו. אולי בגלל ההורות המאוחרת, והעובדה שאני את תקופת הרווקות כבר מיציתי, מצאתי עצמי מוכן. כל הקלישאות על ילד ראשון והורות, שחברים היו מספרים לי ונשמעו לי ממש מופרכות, התגשמו. הפרופורציות של מה חשוב ומה לא משתנות בן רגע. ברגע שאני מגיע הביתה כל ענייני היום זזים הצידה, ואני מתעסק רק ביצור קטן שכל חיוך לא רצוני שלו זה אושר.

"היינו לאחרונה בהופעה של אדיר מילר באמפי שוני. ישבנו בסוף, כדי לא להיות בטווח הראייה שלו. מאוד התחברתי לקטע שהוא מכנה את השלב הזה בחיי התינוקות כ'שלב הנוזלי'. אני אוהב את אדיר כקומיקאי, אבל בשלב מסוים - כשהייתי עוד רווק והוא כבר היה בענייני הורות - איבדתי אותו. עכשיו שוב התחברתי אליו".

יש כבר מיומנויות הוריות שהספקת לפתח?

"בינתיים עובד לי טוב עניין ההרגעה", הוא מחייך.

יש פירוש מסוים לשם ליב?

"לא. זה שם אמריקאי, כמו ליב טיילר. אני לא הייתי מעורב בשם, אבל תרמתי את השם עזרא, כך שזה מתאזן".

תרצה עוד ילדים?

"שלושה זה המקסימום".

הנישואים שלך הפגישו שני מגה־מותגים - בר רפאלי ונטו. אתה לא חושש מזליגה בין השניים? שנטו תיפגע, למשל, מאירועים כמו העימות של אביה עם המשטרה, או האפליקציה השנויה במחלוקת של אחיה? רק בשבוע שעבר הפגינו עובדי מפעל "אדום־אדום" עם שלט: "כחלון מעדיף לשלם לבר רפאלי", כשלמעשה התכוונו לעסקי יבוא הבשר שלך.

"רפי, ציפי ודור רפאלי הם לא נושאי משרה בחברת נטו. בנושא השלט, זה היה לא לעניין. הזהות של אשתי לא קשורה לעניין התעסוקתי שלהם, חשוב ככל שיהיה. זאת הסיבה שאני מקפיד לא לערב בין שני העולמות בהם אני ובר פועלים, ולא לקחת חלק בשום אירוע שקשור בעולם הדוגמנות".

ולעצם העניין - אתה לא חושב שיש זכות קיום למפעל "אדום־אדום"?

"כבר ב־2003, ערב ההקמה שלו, אמרתי שבישראל אין כדאיות כלכלית למפעל גדול נוסח 'אדום־אדום', בגלל נושא הכשרות. כללי הכשרות מחייבים אותך למכור את חצי העגל הלא כשר במחיר נמוך, שמסובסד על ידי המחיר הגבוה שמשלם הצרכן על הבשר הכשר. זה מנכ"ל תנובה בעצמו, לא אני, שהודה אצלכם שמפעל 'אדום־אדום' הפסיד עד כה 140 מיליון שקל - מה שמוכיח שצדקתי".

הקרבות עם תנובה

גם כאב טרי שקם בלילות עזרא מתייצב כל בוקר במטה נטו בקריית־מלאכי, שם מרוכזים מפעלי הייצור של החברה ('טיבון ויל', המייצרת מוצרי בשר מעובדים, 'שלושת האופים' למאפים קפואים, וטונה ויליגר). הוא רגיל לקום מוקדם - עוד כילד אביו היה מקפיץ אותו לפעמים ללימודים בדרכו לעבודה, ועזרא הצעיר היה מוצא עצמו במגרש בית הספר בשש וחצי בבוקר, מתאמן בקליעות לסל עד ששאר הילדים מגיעים.

היום הוא פוגש את אביו במשרדי נטו. החלוקה ביניהם ברורה: דודי, שנחשב אחד המנהלים הטובים בענף המזון ובעל ידע עצום, עדיין מתייצב מדי בוקר בשש וחצי במשרדים ואחראי על הסחר ועל הקשר עם הלקוחות והספקים. עדי, שסיים בהצטיינות מינהל עסקים עם התמחות במימון במרכז הבינתחומי בהרצליה, אחראי על האסטרטגיה. ב־2015 הסתכמה עלות שכרו השנתית ב־2.7 מיליון שקל. לאחרונה העביר לו אביו את מניות נטו שבבעלותו.

"במשפחה שלנו תמיד היה ברור שאני הממשיך של אבא", אמר עזרא ל"ממון" עם מינויו ליו"ר, לפני שש שנים. "תמיד הייתי בעמדת בעלות, אף פעם לא על מסלול מנכ"לות. לנהל בשוטף זה מרתק, אבל התפקיד שלי הוא להניע מהלכים מלמעלה". שני אחיו הצעירים של עזרא אינם מעורבים בעסק המשפחתי: מאיר הוא רופא, ורן מטפל בילדים. אין צורך לדאוג להם: איש לא קופח בחלוקת הרכוש המשפחתי, והשלושה נפגשים מדי שבוע לארוחת שישי אצל ההורים.

מאז מונה עזרא ליו"ר הקבוצה, היא נמצאת במגמת צמיחה. "הביצועים של נטו בשש השנים האחרונות טובים מאוד: עלינו במכירות, ברווח וגם בצד של שוק ההון", הוא מתגאה, "זאת למרות ששוק המזון עבר זעזועים קשים כמו קריסת רשת מגה, המחאה החברתית ורגולציה הולכת ומחמירה. זו הייתה יכולה להיות רשימת תירוצים אופטימלית למנהל כושל. מצבנו טוב כי נטו, בניגוד לאחרים, הייתה מוכנה לשינויים בשווקים. תנובה, למשל, לא הייתה מוכנה – ורואים את זה בתוצאות".

תנובה הייתה ונשארה סדין אדום במשפחת עזרא. מנכ"ל תנובה לשעבר, אריק רייכמן, שהקים את מפעל הבשר 'אדום־אדום', כינה בעבר את בתי המטבחיים של דודי עזרא "פח אשפה", ובמשפחה לא שוכחים ולא סולחים. נטו אף הגישה תביעת דיבה נגד רייכמן, ותנובה נאלצה לשלם לה פיצוי של 250 אלף שקל. במסגרת ההסדר רייכמן גם חזר בו מהאמירות.

לפני שנה שוב נקלעו תנובה ונטו לסכסוך משפטי: הפעם הייתה זו נטו שנתבעה על ידי תנובה, בטענה שאריזת 'עלמה' – גבינה צהובה זולה שנטו מייבאת מפולין – היא העתקה של אריזת גבינת עמק מתוצרת תנובה. הפעם התביעה הסתיימה בגישור.

"היה פה ניסיון של תנובה להלך עלינו אימים, במטרה לחסום אותנו ולמנוע תחרות", טוען עזרא, "זו הייתה טעות איומה מצידם. הפרסומים בדבר התביעה יצרו עבורנו חשיפה גדולה של עלמה כאלטרנטיבה זולה. חשבתי לעצמי למי אני צריך לשלוח פרחים בתנובה על הפרסום החינמי למוצר החדש שלנו, שבגלל המרווחים הנמוכים שלו לא זכה לתקציבי פרסום גבוהים. התביעה נגמרה בכך שבסוף הפס האדום על האריזה זז בשני ס"מ".

ובכל זאת עלמה, שזולה משמעותית מגבינת עמק, לא כבשה את השוק.

"נוכחנו לדעת שחלק מההצלחה של מותגים ישראליים גדולים, כמו שוקולד פרה, קפה נמס וגבינת עמק, נעוץ בטעם הנרכש של הצרכן הישראלי. זה מה שהוא רגיל אליו".

ב־2012, בעקבות המחאה החברתית, העלה עזרא פוסט חריף בפייסבוק שבו תקף את הרווח התפעולי "החזירי", לדבריו, של אסם, שטראוס ותנובה. "כתבתי את הפוסט אחרי שקראתי ידיעה על כך ש'פסק זמן' של שטראוס־עלית נמכר בניו־יורק במחיר נמוך יותר מאשר בישראל", הוא מספר.

ואיך היו התגובות?

"ספגתי לא מעט נזיפות בעקבות הפוסט מהסביבה העסקית ומקולגות. מבחינתם זו הייתה ממש בגידה במועדון".

היית מפרסם את הפוסט הזה היום?

"אמרתי לך", הוא מחייך, "סגרתי את הפייסבוק שלי".

מה אתה חושב על תנובה של היום, שחווה ירידה קשה בנתחי שוק?

"השוק פשוט השתנה, ותנובה – בניגוד לנטו – היא חברה שמנה ומסורבלת, שלא הגיעה מוכנה לשינויים. הקריסה של 40% בשווי של תנובה, בעקבות ירידה במחירים וברווחיות, היא תוצאה של חברה שבמשך שנים נהנתה מהגנות ממשלתיות. אמרתי את זה בפוסט שלי אז: אלו היו הגנות מפני תחרות, שיצרו לתנובה רווחיות גולמית גבוהה. עכשיו, כשההגנות האלה מוסרות והיבוא נפתח, התוצאה היא קריסה. נטו, לעומת זאת, היא חברה רזה, יעילה ומאומנת שפועלת בשווקים סופר־תחרותיים. התחרות היא אימון הכושר היומיומי הטוב ביותר לחברה. עובדה: אנחנו הגענו מוכנים".

נראה שאתה אוהב להתעמת עם הגדולים.

"נכון. כנראה אני אוהב במיוחד לריב עם הגדולים ביותר. יש לזה, כמו לכל דבר בכלכלה, היבט פסיכולוגי וכלכלי. בפן העסקי, משתלם להיכנס לשווקים מונופוליסטיים שבהם הרווחיות גבוהה יותר. אנחנו יודעים להיכנס מתחת למחיר של המונופול ולקחת ממנו נתח שוק".

ובפן הפסיכולוגי?

"אני מוכן להודות שברמה האישית אני שואב יותר סיפוק מהצלחה בהתמודדות מול יריבים גדולים ממני. נטו היא חברה גדולה ומשגשגת, אבל אנחנו תופסים את עצמנו כאנדרדוג ומתנהלים בהתאם, וכך תמיד נראה את עצמנו".

אתה לא מצטער על הפוסט ההוא? עכשיו אתה זה שמותקף. חקלאים, למשל, מאשימים את 'ביכורי שדה', סיטונאית הפירות והירקות שאתם שותפים בה, בעושק וברווח מופרז.

"אני עומד מאחורי כל מילה בפוסט שלי. אני ניצחתי, והקרדיט מגיע לציבור הישראלי שיצא במחאה לרחובות. בפוסט התייחסתי לחוסר התחרות שהיה אז בחלק מקטגוריות המזון כמו חלב, שנהנו מהגנה ממשלתית. ההגנה הזאת איפשרה להם לייצר רווחי־יתר, באמצעותם השתלטו ורכשו עוד ועוד קטגוריות.

"היום, אחרי חמש שנים ואין־ספור ועדות, הדברים שאמרתי תורגמו להחלטות ממשלה: המכסים והחסמים בוטלו, והמדינה מאפשרת יבוא פטור ממכס במוצרי חלב ובבשר. תסתכלי על מה שאמר הממונה על ההגבלים לשעבר, דיוויד גילה: הוא פירסם גילוי דעת בנושא מחיר מופרז וציין את הרווחיות הגולמית של עסק כאבן בוחן ראשונה במעלה. היום נסמכים על גילוי הדעת שלו בבתי המשפט שבהם מתנהלות תביעות ייצוגיות, למשל נגד תנובה, בגין מחיר מופרז.

"בכלל, כשמדברים על יוקר המחיה צריך להתייחס לרווחיות גולמית ולא לרווחיות תפעולית. יצרנים שלוקחים מחירים גבוהים נוטים להצטדק ולומר שהרווח התפעולי שלהם נמוך. בעיניי זו הסחת דעת, כי המבחן האמיתי הוא הרווח הגולמי".

ומה עם ביכורי שדה שלך? אצלכם אין רווח מופרז?

"להצלחה של ביכורי שדה שותפים חקלאים רבים שמעדיפים לעבוד איתנו, ואנחנו משלמים להם מחיר הוגן. ביכורי שדה זה לא רק לקנות מהחקלאי מלפפון, למכור אותו לרשת ולגזור קופון: יש פחת אדיר בגלל חיי המדף הקצרים של התוצרת הטרייה. כתוצאה מכך, השקענו 130 מיליון שקל בהקמת מרכז לוגיסטי לאפסון ושינוע בתימורים, שמצמצם את הפחת הזה. משלחות מכל העולם באות אלינו ללמוד את הנושא התפעולי המורכב של אחסון ושינוע ירקות, ומשום כך חקלאים עובדים איתנו. הרווחיות הגולמית שלנו ביחס לספקי רשת אחרים סבירה. הדרך הנכונה לעזור לחקלאים ולשמור על מחיר נמוך לצרכן היא לתת להם סבסוד ישיר, ובמקביל לפתוח את השוק לתחרות וליבוא".

כל ההרצאה הזאת על רווחיות גולמית לא משנה את העובדה שאני משלמת בסופר מחיר כפול מזה שאתם משלמים לחקלאים, על אותו מלפפון.

"אנחנו לא גוזרים את הקופון הזה".

אתה חסיד של תחרות חופשית והסרת הגנות, אבל כשרצו להוריד את המכס על טונה התנגדתם, וטענתם שזה יחסל את המפעל שלכם. זאת לא צביעות?

"היה חשש לפיטורי עובדים, ולכן התנגדנו. למזלנו, אנחנו חברה מגוונת: אין לי בעיה להפוך מיצרן טונה ליבואן של טונה, ובזכות הגודל של קבוצת נטו אני מאמין שהפגיעה בעובדים תהיה מינימלית ונוכל לקלוט אותם במפעלים האחרים שלנו. בינתיים, כל זמן שהורדת המכסים לא הושלמה, אנחנו גם יצרנים וגם יבואנים של טונה".

"לא במילייה הטייקונים"

ב־2013 עלה שמה של נטו לכותרות בהקשר לקריסת אי־די־בי. דודי ועדי עזרא הצטרפו לקבוצה בראשות נוחי דנקנר, שניסה לרכוש בחזרה את השליטה בקונצרן אי־די־בי לאחר שאיבד אותה.

מה לך ולקבוצת אחזקות כמו אי־די־בי? איך זה קשור אליכם?

"זו הייתה הזדמנות כמעט חד־פעמית לרכוש חברה מובילה במשק. מחיר העסקה היה נמוך, והיינו חלק מקבוצת משקיעים. החלטנו לסגת מהעסקה לאחר שבית המשפט החליט כי תהיה התמחרות, והמחיר עלה. נטו מחזיקה בהון ובאיתנות פיננסית וביכולתה לבצע השקעות, וכמה הזדמנויות כבר נקרות בסדר גודל כזה?"

איך התרשמת מנוחי?

"אני יכול להעיד, מההיכרות המאוד מצומצמת שיש לי איתו, שבאותו זמן – בשיא המשבר - ההתנהלות שלו עוררה אצלי הערכה. התרשמתי מהדרך שבה הוא נלחם על מפעל חייו. אני אוהד מכבי תל־אביב מגיל 6 וחובב ספורט, וככזה אני רוצה לראות את הקבוצה שלי נלחמת. לפעמים הניצחון הוא לא חזות הכל: הייתה סדרת משחקים בלתי נשכחת בין מכבי תל־אביב לבין פנאתינייקוס, ולמרות שמכבי הפסידה הקהל עמד על הרגליים והריע לא פחות מאשר בניצחונות שלה, כי הנכונות להילחם והמאמץ ראויים להערכה".

אם הייתם קונים את אי־די־בי, מה הייתם עושים איתה?

"אני אענה לך בסיפור: כשהייתי צעיר, היינו קרובים להשלמת עסקה לרכישת נצבא, חברת הנדל"ן של אגד. העסקה נפסלה בבית המשפט המחוזי בגלל התנגדות של גמלאי אגד. אחרי כמה שנים בית המשפט העליון הפך את ההחלטה, אבל העסקה כבר לא הייתה רלוונטית. יכולתי לשבת ולקונן עד היום על מאות המיליונים שהפסדתי בפוטנציה, אבל אני לא עוסק באילו. אני היום בתקופה טובה, וזה מה שמעניין אותי".

מה אתה חושב על שכבת הטייקונים הוותיקים שמתרסקת – פישמן, דנקנר, זיסר ז"ל, ושות'?

"ברור שחלק ניכר מהתופעה נובע מהמינוף הגבוה שהם לקחו. ההתרסקות שלהם היא תוצאה של המינוף הזה. נטו היא חברה שמרנית. אגב, אני חושב שכל ענף המזון שמרני: אנחנו סולידיים, לא ממונפים, ובשוק ההון מתייחסים אלינו כמניה דפנסיבית. אני לא רואה את עצמי כחלק ממילייה של טייקונים".

אבא שלך היה בין הראשונים שהפסיקו לספק מוצרים לרשת מגה כשהתחילו להתגלות בה קשיים. גם זה מטעמים של שמרנות?

"אנחנו פועלים באופן זהיר בנושא סיכוני אשראי. אין לנו עניין להעביר את כספי בעלי המניות של נטו לא לקופת הכינוס ולא לבעלי מגה, גם במחיר של ירידה במכירות. גם בקריסה של קלאב מרקט לא תפסו אותנו".

למה, לדעתך, מגה קרסה?

"בגלל התנהלות של בעלי המניות שלה, שמשכו כספים מהרשת באמצעות שכר דירה מופרז ודיבידנדים. ברור שבשוק תחרותי כמו ענף הקמעונאות, התנהלות פיננסית כזאת היא הרסנית. מגה נוהלה פחות טוב מרשתות אחרות, ופחות ידעה להתמודד עם אתגרי המתחרות הזולות. צריך לומר לזכות מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן, שהוא נערך טוב יותר: הוא קידם מהלך של מותגים פרטיים, למשל. צריך אומץ כדי להיכנס עם מותג פרטי מול ספק כמו תנובה בקטגוריה עוצמתית כמו חלב".

מה התובנות שלך, כיצרן מזון, מפרשת יוניליוור?

"אני אענה לך כך: התוצאות של הדוחות הכספיים שלי לא מדירות שינה מעיניי, אבל מציאת פגם במוצר שלי כן. זו הסיבה שאבא שלי העביר את המשרדים מתל־אביב לקריית־מלאכי, כדי להיות קרוב לפס הייצור.

"הייתה ביוניליוור סדרת תקלות, ולו רק אחת מהן הייתה נמנעת - הם לא היו מגיעים לתוצאה הגרועה הזאת. צריך להגיד בכנות: אף אחד מאיתנו, המנהלים בענף, לא נמצא כל שעה על קווי הייצור. בסופו של דבר, תעשיית המזון נסמכת על שגרת תקנים ובדיקות חוזרות ונשנות הן על המוצרים והן על חומרי הגלם. עם זאת, למרות כל המאמצים, תקלות מהסוג הזה יכולות לקרות. אפרופו יוניליוור, אני חושב שבמקרה כזה שקיפות היא התרופה הטובה ביותר.

"אגב, אני חושב שהתקשורת עסקה בנושא הזה מעבר לכל פרופורציה. אחרי יוניליוור כל ריקול שנעשה בשגרה זוכה פתאום לכותרות".

תגובת תנובה: "עדי עזרא חייב ללמוד ולהבין את ההבדל בין תעשייה וחקלאות ישראלית גאה, שמתמודדת מול אתגרים מורכבים, לבין יבוא מזון מחו"ל, שאינו מחויב לדבר, למעט לתוצאות עסקיות. מעבר לכך לא נוסיף".