מאחורי העט
היא אחת הסופרות האיטלקיות הכי מצליחות מאז ומעולם, וספריה תורגמו כמעט לכל שפה אפשרית. כעת מתברר שמאחורי שם העט "אֶלֶנָה פֶרַנטֶה" האיטלקייה קשת היום מנאפולי, עומדת בעצם אניטה ראג'ה, עורכת ומתרגמת מרובת ממון ונכסים. התחקיר על אודותיה כבר מעורר סערה בעולם הספרות, ומעלה שוב את השאלה האם אין זו זכותו של כותב להישאר אנונימי?
אז שהגישה להוצאת הספרים האיטלקית "אדיציוני א/או" את "אהבה מטרידה", כתב היד של ספר הביכורים שלה, רחש וגעש עולם הספרות סביב תעלומת שמה ודמותה של הסופרת שהזדהתה בשם "אלנה פרנטה". 25 שנים חלפו מאז, ספריה כבר מכרו מיליוני עותקים ברחבי העולם, וכעת מתנפצת הבועה המוגנת שבנתה לעצמה הסופרת האיטלקייה, בועה שהעניקה לה בין השאר גם את כוחה.
תחקיר שהתפרסם במהלך החג ב"ניו יורק טיימס" ובמקביל בכלי תקשורת נוספים בגרמניה, בצרפת ובאנגליה, מגלה שמחברת ה"רומנים הנפוליטניים", שהטיבה לתאר בספריה את חיי העוני של נאפולי, רחוקה מאוד מחיי העוני שאימצה לעצמה. על פי התחקיר של העיתונאי קלאודיו גאטי, פרנטה היא בעצם אניטה ראג'ה, עורכת ומתרגמת מגרמנית בהוצאת הספרים שבה יצאו לאור ספריה, שנשואה לסופר האיטלקי דומיניקו סטרנון. לא ענייה ולא נפוליטנית.
במשך חודשים ארוכים עבד גאטי על התחקיר, שכלל מעקב אחר תשלומי המיסים ורישומי המקרקעין של ראג'ה. הוא השווה בין התשלומים של המו"ל ל"פרנטה" לבין אורח החיים הנהנתני של ראג'ה ובעלה, אסף פרט לפרט, ולבסוף הגיע למסקנה חד־משמעית: ראג'ה היא הסופרת הפופולרית אלנה פרנטה.
אין זו הפעם הראשונה ששמה של ראג'ה עולה לכותרות בהקשר של פרנטה, אבל הפעם אין זו השערה אלא תחקיר מעמיק שמעורר רעש ברחבי העולם. אבל אם גאטי חשב שהממצאים שלו יתקבלו בברכה ובאהדה, הרי שנכונה לו אכזבה. הפרסום עורר מיד גל של ביקורת, לא רק מקרב מעריציה של הסופרת, על הנחיצות שבזיהוי הכותבת שמאחורי שם העט. אנשי ספרות בכירים הגיבו לממצאים והאשימו את גאטי ואת עורכי ה"ניו יורק טיימס" במציצנות, ואף במעשים בעלי גוון פלילי.
"אין לי עניין לדעת מיהו הסופר אשר מפרסם רומנים תחת השם אלנה פרנטה", כתבה פובליציסטית "הניו־יורקר", אלכסנדרה שוורץ. "לא אכפת לי. למעשה, כן אכפת לי: אכפת לי לא לגלות". העיתונאית והסופרת ג'וג'ו מויס הוסיפה: "לאלנה פרנטה יש אולי סיבה טובה מאוד לכתוב תחת פסבדונים. אין זו 'זכותנו' לדעת מי היא". אחרים השתמשו במילים כמו "בושה" ו"שערוריה".
אחת המשפיעות בעולם
זהותה של פרנטה, שספריה תורגמו לשלל שפות, סיקרנה במשך שנים מיליוני קוראים ברחבי העולם, בשל סגנון הכתיבה הייחודי שלה והסיפור שסופר על אודותה. כתבו עליה שהיא "הסופרת האיטלקייה הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מחמאה שמעטים זכו אפילו לחלום עליה; ספרה הראשון אף זכה ב"פרס אלזה מורנטה" לשנת 1992 (ולטקס היא לא הגיעה); ורק השנה היא נבחרה על ידי מגזין "טיים" לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם.
התמונה הביוגרפית שציירה לעצמה ראג'ה דרך דמותה של פרנטה, רחוקה שנות אור מהמתרגמת המבוססת כלכלית. לפי הספר האוטוביוגרפי ש"אלנה פרנטה" פירסמה באיטליה ועומד לצאת בארצות־הברית בנובמבר הקרוב, המחברת גדלה בנאפולי בעוני גדול עם שלוש אחיות, שאמן התופרת בקושי הצליחה לפרנס. ראג'ה, לעומת זאת, גדלה ברומא. היא בתה של מורה יהודייה ממוצא פולני, שנמלטה בשנת 1937 מגרמניה הנאצית ונישאה לשופט מנאפולי. ראג'ה אמנם נולדה בנאפולי, אך עזבה עם משפחתה ב־1956, כשהייתה רק בת שלוש. כיום היא עדיין מתגוררת ברומא עם בעלה ולזוג נכסים מפוארים רבים בעיר ובטוסקנה.
על פי התחקיר, התשלומים לראג'ה מהמו"ל שלה "גדלו בצורה דרמטית בשנים האחרונות", במקביל להצלחתה של פרנטה באיטליה ובחו"ל. אין זה מקרי, שכן לדידו של גאטי מתרגמים לא מרוויחים הרבה, בוודאי שלא מתרגמים עצמאיים, כפי שהעידו בעלי הוצאת "אדיציוני א/או" על ראג'ה. בשנת 2000, בזמן שהרומן הראשון של פרנטה עובד לסרט באיטליה, קנתה ראג'ה דירת שבעה חדרים בשכונת יוקרה ברומא; שנה לאחר מכן היא קנתה בית כפרי בטוסקנה; ורק לפני ארבעה חודשים קנה בעלה דירה ענקית בת 11 חדרים "בקומה העליונה של בניין עתיק, באחד הרחובות היפים ביותר ברומא", לא רחוק מדירתה של ראג'ה.
אם ראג'ה היא אכן אלנה פרנטה, היא כנראה עשתה עבודה לא רעה בכלל בקריאה והשלמת פרטים על מצב התושבים באותה תקופה בנאפולי, משום שפרנטה הטיבה לתאר את חייהם של אנשי נאפולי העניים, בזמן שראג'ה רחוקה מאוד מהביבים של "העיר הקסומה", שעליה היא בנתה בין היתר את הונה הספרותי.
תופעת השימוש בשמות עט, פסבדונים, אינה חדשה. משלום עליכם (שלום רבינוביץ') ועד אחד העם (אשר צבי גינצברג). מלואיס קרול (צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון) ועד מולייר (ז'אן־בטיסט פוקלן), ג'ורג' אורוול (אריק ארתור בלייר), מארק טוויין (סמואל לנגהורן קלמנס) ורבים אחרים.
האם לקורא יש זכות לדעת מי עומד מאחורי המילים שקרא? עמוס עוז הטיב לתאר זאת ב"סיפור על אהבה וחושך" דרך הקורא הטוב והקורא הרע; הקורא הרע, לדידו של עוז, הוא הרכלן, המציצן, אשר מבקש להבין את הספר דרך "הסיפור שמאחורי הסיפור". הקורא הטוב, לעומתו, "מחפש את לב הסיפור, לא במרחב שבין הכתוב לבין הכותב, אלא דווקא בין הכתוב לבין הקורא עצמו".
המו"ל של פרנטה, בני הזוג סנדרו פרי וסנדרה אוזולה פרי, סירבו לאשר או להכחיש את המידע, אבל האחרונה אמרה, כאילו בהמשך להגדרה של עוז: "אם מישהי רוצה להישאר אנונימית, תשאיר לה את האנונימיות שלה. היא לא חברה בכנופיית ברלוסקוני או במאפיה. היא סופרת, וזה לא פוגע באף אחד". •
