משפחתי וצרות אחרות

כשהבן שלך מתקשר ומספר לך שהוא הומו, התשובה הכי לא נכונה שאפשר לתת לו היא "אל תדבר שטויות". רד ויטשנק, אבא של דני, לומד את האמת הפשוטה הזו בדרך הקשה. כך נפתח "סליל של חוט כחול" של אן טיילר, סאגה משפחתית יפהפייה על ארבעה דורות מהמעמד הבינוני בפרברי בולטימור: אבא רד, קבלן שיפוצים. אמא אבי, עובדת סוציאלית, הבנות הגדולות אמנדה וג'יני, הבן דני (סטרייט חלוטין, אגב) והבן המאומץ דגלאס המכונה סטם – כולם כבר הורים בעצמם.

בכל משפחה יש כבשה שחורה, שכולם דואגים לה אבל גם קצת פוחדים ממנה. אבי תמיד תתלהב יותר מדי, רד תמיד יגיד את הדבר הלא נכון, ושניהם יאשימו את עצמם עד כאב כשדני שוב ייעלם, כי ככה זה משפחות – האשמה באה איתן בילט־אין.

הספר מדלג באלגנטיות קלילה בין תקופות ודמויות שונות בהיסטוריה של משפחת ויטשאנק, שתחילתה כבר באמצע שנות ה־20. דווקא בשיא המשבר הכלכלי מצליח האב הקדמון של המשפחה, ג'וניור ויטשאנק (סתם קראו לו ג'וניור, זה לא שהוא שייך לאיזו שושלת), להקים חברת בנייה ולבנות את בית חלומותיו, אבל בשביל משפחה אחרת. ג'וניור מחכה בסבלנות, שנה אחר שנה, עד שהאנשים האלה יבינו שהבית שלהם הוא בעצם שלו וימכרו לו אותו.

הסיפור המכונן השני של המשפחה עוסק במריק, בתו של ג'וניור ואחותו של רד, שגונבת מחברתה הטובה ביותר את ארוסה. אבל מריק לעולם לא רואה אושר בנישואיה, כפי שג'וניור מעולם לא היה באמת מרוצה מבית חלומותיו. האתוסים שעליהם קמה סאגת ויטשאנק עוסקים בסבלנות מופלגת, קנאה בוערת ומסקנה עגומה: היזהרו מהגשמת משאלותיכם.

טיילר אינה שופטת את הדמויות שלה, אלא דגה ומוצאת את האנושיות החבויה גם בחלקים הקשים והפחות פוטוגניים של נפשן. בני ויטשאנק שלה הם הכי רגילים, לא הכי יפים, מוצלחים או חכמים. הם מיוחדים רק בדרך שבה הם מתוארים, שמוצאת את המיוחד ברגיל ואת הנשגב ביומיומי. זה מה שהופך את "סליל של חוט כחול" ליצירה ייחודית ונדירה, הראויה להיקרא רומן אמריקני גדול.

• סליל של חוט כחול / אן טיילר. מאנגלית: דנה אלעזר הלוי. ידיעות ספרים, 266 עמ'