"עלובי החיים", מאת אלן בובליל וקלוד־מישל שונברג, בימוי: משה קפטן, תיאטרון הבימה.

העיבוד הבימתי שיצרו אלן בובליל וקלוד־מישל שונברג לספרו המונומנטלי של ויקטור הוגו "עלובי החיים" הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר בתחום התיאטרון המוזיקלי המודרני. זהו מחזמר מורכב מבחינה מוזיקלית, שכמעט כולו מוגש בשירה, עם עלילה דרמטית סבוכה וארוכה, כמעט ללא הפוגות קומיות. ההפקה הראשונה שעלתה בארץ, לפני כמעט 30 שנה בתיאטרון הקאמרי, זכורה כאחת הפסגות של התיאטרון הישראלי באותה תקופה. זה רק הוסיף לאתגר הצפיות שעמד בפני היוצרים של ההפקה החדשה בהבימה.

הבמאי, משה קפטן, והצוות המקצועי שעבד עימו עמדו באתגר בהצלחה מרובה. זאת בזכות העבודה המופתית של המנהל המוזיקלי, יוסי בן נון, וכל הצוות המוכשר שעבד עימו, שהעניקו להפקה צליל עוצמתי אבל בהיר ומדויק, ושל צוות המעצבים הויזואליים, ערן עצמון (תפאורה), ילנה קלריך (תלבושות), קרן גרנק (תאורה) ושי בונדר (וידאו־ארט), שיצרו במה גמישה ויפהפייה. גם מעצבת התנועה, מירי לזר, תרמה חלקה בתמונות הבימתיות המרשימות שבנתה.

זהו הרקע לביצוע המוקפד של צוות השחקנים הגדול, הכולל מבצעים הבאים מתחום השירה, כמו מירי מסיקה (פאנטין), הראל סקעת (מריוס), רוני דלומי (אפונין) וטל ברגמן (קוזט), לצד שחקנים בעלי רקע תיאטרלי, כמו יגאל שדה (ז'אבר), אבי קושניר (מר טנארדייה), חנה לסלאו (גב' טנארדייה) ועידו ברטל (אנז'ורא). כולם עושים מלאכתם על הצד הטוב ביותר. מעל לכולם בולט אמיר דדון, המגיש ביצוע רגיש, אנושי ועמוק בתפקיד הראשי של ז'אן ולז'אן, האסיר הנמלט שעברו ממשיך לרדוף אותו לאורך 20 שנה. הוא שר בצורה מופלאה בקול טבעי וחם ומזדהה לחלוטין עם הדמות. זה מה שגורם לביצוע שלו לגעת בנשמה בסופו של דבר. לסיכום, זו הצגה סוחפת ואיכותית, העומדת בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר ומעניקה לצופה חוויה מרוממת נפש ומרגשת בסיום.