ענבר, איך הסטייקים בארגנטינה?

"הסטייקים מושלמים! והאלפחורס! מהבחינה הזו הגעתי לגן־עדן".

איך הגעת לגן־עדן הזה?

"נתקלתי בפייסבוק בפוסט של ההסתדרות הציונית שמחפשים שליחים לדרום אמריקה בקהילות דוברות ספרדית. אני מאוד מחוברת לשפה ולתרבות, לימדתי את עצמי ספרדית. התקבלתי, ועכשיו אני פה בשליחות עם עוד שותפה, בעיירה קטנה שנקראת פראנה בצפון ארגנטינה. נודדות בין כמה קהילות יהודיות, נשארות בכל אחת עשרים יום וממשיכות. אנחנו אמורות להשתלב בקהילה, להביא את ישראל, פעילויות, שירים, עברית. הולכות איתם לבית כנסת, חוגגות יחד חגים. אתמול העברתי להם הדרכה על הצבא. המטרה היא להביא להם דברים שהם לא מוצאים עלינו בגוגל".

איך נראים החיים היהודיים שם?

"רוב היהודים בקהילה הם לא יהודים מלאים — אבא יהודי, אמא לא, ולהפך. אבל יש כאן ניסיון לשמור על היהדות: בית ספר עברי שעתיים ביום אחרי בית הספר הקתולי, תנועת נוער ציונית, בית כנסת שמנגנים ושרים עם פסנתר, עושים קידוש ומזמינים פיצה, ניסיון לשמור על לכידות וקשר בצורה שלהם. ויש לכולם אפליקציות של חדשות בארץ, תמיד יודעים על פיגועים. מסתכלים עליי כישראלית שמטיילת — משהו שהוא לא נכון כי אני צריכה לחזור לתואר — ובעיקר כאישה שעשתה צבא, החזיקה נשק".

ומה למדת מהם?

"למדתי שאין דרך אחת להיות יהודי, יש המון רבדים ליהדות, וכל אחד לוקח למקום האישי שלו. הם עם מאוד רגוע. פותחים חנויות בתשע בבוקר, בשתים־עשרה וחצי סוגרים לסייסטה, פותחים מחדש בארבע וחצי, ובתשע בערב העיר כבר ישנה. כל שבוע יש כאן איזו חגיגה — יום האביב, יום הקדוש, יום הסטודנט, ואז סוגרים את העיר. זה משפיע על האופי. הארגנטינאים אמרו לי שבישראל מאוד לחוצים ופה רגועים".

תספיקי גם לטייל בלי לעבוד?

"אטייל שבועיים בסוף השליחות. לא טיילתי בעבר, רק קצת טיולים רגועים של אירופה ונופש, בטח לא תרמילאות. אני נהנית מהמקום. יש פה נוף יפה, משקיפים על נהר, המון חנויות ודוכנים של מזכרות, ואנשים מאוד חמים. בכל מקום אתה אומר שלום ונפרד לשלום בנשיקה. נשיקות, נשיקות כל היום, גם מאנשים זרים שאתה לא מכיר. הגיע אליי טכנאי הביתה לתקן מנורה — ישר נתן לי נשיקה. דברים מאוד מוזרים".

מכירים מישהו רחוק?