yed300250
הכי מטוקבקות
    גבריאל בהרליה
    7 לילות • 09.10.2016
    "היה לי תהליך השלמה עם הילדה המטומטמת שפחדתי להיות. היום? שיבוא הבן זונה שיגיד לי, את רק יפה!"
    בת חן סבג כתבה ארבע שנים בלי הפסקה, והפכה את הצלקות מהחיים שלה ל–50 פרקים. עכשיו 'מטומטמת' כובשת את המסך וסבג יכולה להפסיק לפחד מזה שלא לוקחים אותה ברצינות. רק אל תבקשו ממנה להפסיק לקלל
    יהודה נוריאל

    "כשהייתי בתיכון נסעתי לפולין, ובאוטובוס התחלתי לספר בדיחות שואה", מספרת בת חן סבג. "היה משפט שמישהי הטיחה בי שם, 'אם השואה הייתה מגיעה למרוקו, לא היית צוחקת מכל זה'. משפט שנתקע לי בראש. וואלה, יש מצב שהיא צודקת. אבל כמו מטומטמת המשכתי לפגוע באנשים".

     

    בהמשך לכך, ולא ממש מזמן, הגיעה לנשף פורים כלשהו. מחופשת לניצולת שואה. "והיה מי שראה את זה ונעלב. אבל לי באותו רגע זה נראה מגניב. מצחיק. וגם כמו איזו התרסה שאומרת - תחפושות פורים של בחורות נהיו מיניות ופרובוקטיביות? הנה לכם פרובוקציה", היא מוסיפה. "אבל אחר כך הגיעה תחושה מחורבנת. בנאדם מסתכל עלייך בעיניים ואומר, נפגעתי. היום לא הייתי עושה את זה".

     

    סבג כבר לא, אבל שירי אזוגי כן. בחולצת פסים, מספר (טלפון) על הזרוע, וטלאי צהוב, מגיעה ניצולת השואה למסיבת פורים של החבר'ה מהתיכון. יחד עם החבר שלה, לירז ההומו - שאותו חיפשה להיטלר. זה קורה בפרק 5 של 'מטומטמת', הסדרה החדשה של סבג. סצנה קורעת מצחוק. לא כל יום תראו את היטלר ובאטמן מפלרטטים.

     

    היא גם מעליבה את כולם. קודם כל את אזוגי הפרובוקטיבית, "שרמוטה חולנית ושטוחה", כמו שקורא לה אדולף. ואת אורחי המסיבה, שאזוגי עוברת מאחת לאחד ומגלה עליהם סודות מיניים מביכים מהתיכון. ואת השכן, ניצול השואה הקשיש, שמתקומם ומוטח ארצה. ומסתבר, שהשואה לא נעצרה במרוקו. "זו תחפושת פוגענית", אומר השוטר השחום, שנדרש לפזר את המהומה. "עוד דגנרט עם מדים וזין קטן", יורה אזוגי, "כי השואה מה, הגיעה גם לתימן?"

     

     
    צילום: גבריאל בהרליה
    צילום: גבריאל בהרליה

     

     

    "זו לא פרובוקציה בשם הפרובוקציה", אומרת סבג עכשיו. "פרק אחר כך שירי משתחררת מהמעצר. ומוריס (השוטר) אומר לה, 'על מי את חושבת שאת עושה רושם? מה אומרת התחפושת הזו, שאת חכמה, שאת גדולה? מה שאני רואה, זה ילדה פתטית ומסוממת שעושה פרובוקציות של ילדה בת 12' והיא סותמת את הפה, המומה. פעם ראשונה בחיים שמישהו אומר לה את זה. וזה מחסל את כל הסיפור של 'בוא נלך בפורים ונתחפש לניצולת שואה והיטלר'".

     

    חבל. כי רציתי להציע לך שעכשיו, כשתכף תהיי מפורסמת, תגיעי ככה לכל מיני פתיחות סטייל גיא פינס.

     

    "אז זהו, כבר מינפתי את התחפושת. עשיתי מהפרובוקציה 50 פרקים. דרך טובה להתבגר".

     

    לפני שבועיים עלתה למסך 'מטומטמת', הדרמה היומית החדשה של HOT (ב'־ד' ב־HOT3), שכתבה סבג, המופיעה גם בדמות הראשית של שירי אזוגי. ועוד בטרם יתחיל הבאזז - סיכוי גדול שזה יקרה - סיפורה מעורר השראה בפני עצמו. "עשיתי מהלך בחיים: לכתוב לעצמי סדרה", אומרת סבג. "יצאתי לדרך כשחקנית מתוסכלת, שמקבלת תפקידי ילדות, ומתעבת את העובדה שהיא נראית ילדה־בובה. מבחינת מנהלי התיאטראות הרגשתי שאני יכולה להמשיך לשחק ילדה עוד עשר שנים.

     

     
    עם מוקי ב'מטומטמת'. עיסוק נרחב במיניות
    עם מוקי ב'מטומטמת'. עיסוק נרחב במיניות

     

     

    "אז החלטתי להפסיק לתלות את הגורל שלי בידי אחרים. להראות שאני לא רק יפה, ולא רק ילדה. ההתבגרות שלי בתוך הדבר קרתה לבד. והכתיבה האירה את חיי בחמלה. לפני חמש שנים, אם מישהו היה מרגיז אותי - הייתי משתלחת בו. פתחתי פה, כמו כל מי שמשתמש בו כנשק. היום לא אעשה את זה. היום אפרק את זה".

     

    איך?

     

    "כשמעליבים אותי אני מדמיינת אנשים בגיל 12. יש לו אופי, אבל הוא ילד. הוא מחורבן, אבל אתה רואה ילד שעושה את זה. ובכל בנאדם בוגר יש את הילד הזה בפנים. זה תהליך התבגרות שקרה לי בחיים יחד עם כתיבת הסדרה, וזה התהליך שהדמות של שירי עוברת בסדרה. שירי מבינה שדווקא הדברים שהיא שונאת הם הפורטה שלה. דווקא כשהיא מרשה לעצמה להשתמש בטייטל של חסרת ישע, אז היא רותמת אליה את כולם. זה תהליך השלמה עם הילדה המטומטמת. זה שאני היום לא מתנהגת כמו שירי, השריטות עדיין שם. הילדה המטומטמת עוד שם.

     

    "אז היה לי תהליך השלמה עם הילדה המטומטמת שפחדתי להיות, עם הבעיות שלי והשריטות שלי: אני יפה, אז אין כלום נוסף. כי אצלי, מה לעשות, היופי והלוק קיבלו את הפוקוס הראשון. קודם כל הייתי יפה. זה הגדיר אותי, במשך הרבה זמן, ו'יפה' זה אומר שאין בי כלום. היום? שיבוא הבן זונה שיגיד לי, את רק יפה!"

     

    * * *

     

    סבג, 32, היא ילידת באר־שבע. אבא מוטי עלה בגיל תשע ממוגדור שבמרוקו, היא אסווירה, עיירת החוף היפהפיה שהנדריקס בכבודו הגיע אליה, גם כדי לטעום. "אפילו סבתא סיפרה לי על החשיש המרוקאי המפורסם", צוחקת סבג. בארץ היה האבא סא"ל בקבע, ובצבא גם הכיר את אמא רבקה, מנהלת חשבונות ממוצא רומני. בית ספוג תרבות - האבא היה מתרגם לבתו שאנסונים של אדית פיאף, האח הגדול אושר הוא מאייר בוגר בצלאל, והאחות הקטנה רוני משחקת, עכשיו לצידה בסדרה. בת חן מעידה על עצמה שמאז ומעולם ידעה שהיא רוצה לשחק. זה הייעוד. "'הביטו בי' היה מנוע גדול בחיים שלי", היא אומרת, "אבל הבעיה הייתה שתמיד נראיתי צעירה לגילי. עד שהתחלתי לכתוב התבאסתי על זה. כי זה גם תקע לי את קריירת המשחק. אני יכולה לעשות אחושרמוטה תפקיד של אישה, אבל תמיד רואים בי ילדה".

     

    גם בתיכון. "מגיע גיל 15 ולא גדל לי ציצי. בחורות מתפתחות, ואני נשארת נער בן 12. בדיעבד אני מבינה שכן היו לי מחזרים בתיכון, אבל לא שמתי לב לזה. ובמקום שדיים הצמחתי פה מאוד גדול. הפה היה הקלף שלי. לא העזו לצחוק עליי שאין לי ציצי. הנשק שלי, כדי שאנשים לא יעליבו. ותמיד הייתה לי יכולת לראות אנשים, את הלב שלהם. אבל אז, גם לנצל את זה לרעה. להתעלל, בעיקר במורים. זה מתחיל אצלי כבר בכיתה ב'. פעם אחת המורה אמרה, 'חמורה'. תיקנתי אותה. אומרים אתון. היא ענתה, 'מה, את רוצה לבוא וללמד במקומי?' בטח. קמתי ועליתי".

     

    סבג, כפי שהבנתם, היא מישהי שלא כדאי ליפול אצלה בפה, או מה שמכונה במרוקאית, "מקוחה", תואר שהיא מאשרת בחיוך. "כן, יושבת מולך עכשיו, המקוחה, אחרי שהשתחררה מכל הכבלים. עד שהשתחררתי, היו מקרים ששפכתי לאגר על אנשים". הטיפוס המסתבך. למשל כשנסעה בגיל צעיר לחו"ל עם משלחת נוער, נשאלה בביטחון אם קיבלה משהו להעביר. "בטח, יש לי חבר קולומביאני", ענתה, עוכבה ועיכבה את כל היתר.

     

    תפקיד די מעייף, לייצר כל הזמן קוצים ונעצים.

     

    "מאוד מעייף. רק כדי שאנשים לא יעליבו אותי. וביטוי לערך עצמי נמוך. כל בחורה יפה, שהיא לא רק יפה, מטריד אותה אם חושבים שהיא רק יפה. לא במקרה קוראים לסדרה 'מטומטמת' - למרות שאף אחד, חוץ ממני, לא חשב ככה. ה'מטומטמת' התלבש אצלי על המראה הצעיר: אף פעם לא ייקחו אותי ברצינות. וזה מה שמעצב את האישיות שלך".

     

    מתי מגיע המרד בהורים?

     

    "לא מגיע. יש לי הורים שהלכו איתי עם הכל. בגיל 15 חשבתי לעשות פירסינג, וכל החברות שלי אז עשו והחביאו מההורים. יצא שאמא שלי שמעה ואמרה, 'יופי, אני אבוא איתך'. איך התבאסתי! לא עשיתי".

     

    ההורים גם לא עשו סיפור כאשר בדרך חזרה מחופשה באילת, באמצע י"ב, עצרה במלון בים המלח, והצטרפה לצוות הבידור שלו. "אגדודודו, מתחפשים לדמויות, הפעלות, אירובי בבריכה - וצורך בלתי פוסק להטביע את הילדים. שמונה בבוקר אתה על הבריכה. בבובה של פו הדב. בים המלח. מזיע, 40 מעלות. וכל הילדים עליך", היא צוחקת, "אבל אתה מרגיש שאתה חי את החלום".

     

    מהצבא שוחררה בשל עניין רפואי, בכל זאת התנדבה לתיאטרון צה"ל, ואחרי חצי שנה הספיק, גם מתל־אביב, שאז נראתה מאיימת. אחרי השחרור חזרה לעבוד בצוות בידור, הפעם כבר בכפר הנופש של צה"ל באשקלון. "באמת כיף. ושם גם אין ילדים, רק חיילים", היא אומרת במבט ממזרי, "תקופה סוערת". באחד המקרים גם קיבלה הצעה מקצועית, שתבשיל מאוחר יותר ב'מטומטמת'.

     

    "בכפר הנופש היו מתארחים לפעמים מהמשטרה, והייתי יושבת איתם, משחקים שש־בש", היא משחזרת. "יום אחד, אח של מישהו שהכרתי אמר שהוא רוצה לדבר איתי. לקח אותי למגרש חניה, הכניס אותי לרכב עם עוד מישהו. הם ידעו שאני הולכת ללמוד משחק, והציעו לי להיכנס כסוכנת סמויה לתיכונים. השתעשעתי ברעיון ל־24 שעות. כי מכרו לי את זה בתור, 'הנה תפקיד חייך'".

     

    עוד היית הולכת ומפילה תיכוניסטים, שכולה דפקו שאכטה או עלו על אקסטה.

     

    "עובדה שבסוף אמרתי, 'לא, אני רוצה להיות שחקנית!' אז 'מטומטמת' זו קצת התפרעות על מה היה קורה אם הייתי אומרת כן".

     

    אגב, בנאדם של איזה סמים את? רק אל תגידי לי גראס, זה הכי סחי.

     

    "דווקא כן. אבל שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני לא בעד ולא נגד".

     

    * * *

     

    את לימודי המשחק שלה עשתה בבית צבי. וכל הזמן נותר העניין המייסר הזה, "את בחורה יפה". "בלימודים הייתה לי נטייה לכער את עצמי. גבות מחוברות, שיניים שחורות, שמה רסן. היה לי מורה שלא הצליח להבין למה אני עושה את זה. כדי שלא יגידו שקיבלתי את התפקיד כי אני יפה. שאני לא מספיק מוכשרת. רציתי שייקחו אותי ברצינות", היא מספרת.

     

    שם גם פגשה את נדב נייטס, שהפך בן זוגה לארבע שנים. היום הוא מככב אצלה בסדרה בתפקיד נמרוד, בן הזוג שזורק אותה. "ואין שום בעיה עם זה. אז זה נגמר כי הבנו שאנחנו לא עושים טוב אחד לשני, כלום לא עובד", היא עונה. "ברור שזה מעורר כעת סקרנות, אבל עבורי אין פה שום סיפור: עשינו אודישן, מצ'ינג, והרגיש מאוד נכון שזה יהיה הוא". בלי שום קשר, סבג גם - תודה לאל - לא מהאנשים שמאמינים בדבר הנורא הזה, "סקס עם האקס". אף פעם לא היה. רומן מתוקשר אחר היה לה עם הבמאי רני סער, על הסט של הגרסה המחודשת ל'עניין של זמן' ששודרה ב־2012, "חצי שנה, אין מה לדווח", היא עוברת הלאה.

     

    אין לה שאיפות להתחתן אבל היא רוצה זוגיות, למרות שהיא לא נמצאת באחת כזו כבר כמה שנים. "כי רציתי לעבור את התהליך לבד, של כל הארבע שנות עבודה על הסדרה. היו לי רומנים מדהימים בתקופה הזו, אבל לא לטווח ארוך", היא אומרת, וחוזרת אל הכתיבה, ששינתה את חייה. "הייתי משועממת ותקועה באינספור תפקידי ילדות שקיבלתי. פשוט התחלתי לכתוב מתוך השיעמום, ו'מטומטמת' היה הדבר הראשון שכתבתי בחיים", היא מספרת.

     

    זה התחיל בדאחקות שכתבה סבג בטלפון במהלך נסיעות. דב נבון, פרטנר לאחת ההצגות, הציץ, נפגע ואמר, "יש לך את זה". סבג נרשמה לסדנת תסריטאות לשחקנים של אסף ציפור. "בסוף השיעור הראשון התבקשנו לכתוב סצנה מסוימת. חזרתי הביתה, ובאותו ערב בעצם התחלתי לכתוב את הסדרה: שחקנית בת 30, תקועה, סטלנית ושבורה, חיה חיים בינוניים לחלוטין - עד שיום אחד היא נאלצת להתגייס למשטרה כסוכנת סמויה", היא מספרת.

     

    האקס, נדב נייטס. "הרגיש נכון שזה יהיה הוא"
    האקס, נדב נייטס. "הרגיש נכון שזה יהיה הוא"

     

    לשיעור הבא, כעבור חודש, חזרה עם 600 עמודים כתובים. "זה פשוט נשטף ממני החוצה", היא מחייכת. ציפור קרא והחמיא, "ייקחו את זה".

     

    מעודדת חזרה סבג הביתה. לשנה של עבודה. מנתקת את עצמה מהעולם, מוצאת מחליפים לתפקידי משחק באותו זמן, מתקיימת בעיקר ממה שההורים יכולים לתת. אחרי שנה הגיעה למשרדו של הסוכן מאיר קוטלר עם 1,300 עמודי תסריט מתוקתק, "בערך 90 אחוז ממה שיש היום בסדרה", היא מגלה. "אני הסוכן שלך", אמר קוטלר, "דבר כזה עוד לא היה לי". לסבג היה רק תנאי אחד, היא בתפקיד הראשי. "זה אפילו לא הוטל בספק. מי עוד תשחק בת 32 שנראית כמו בת 17, פנים בובתיות ופה ג'ורה?"

     

    למחרת נפגשו עם מירית טובי, מנהלת הדרמה ב־HOT, מי שאחראית, בין היתר, על הצלחות אדירות כמו 'הבורר', 'עספור' וכמובן 'זגורי אימפריה'. טובי נתנה אור ירוק. "וביציאה נזכרתי, שהכנסתי אוטו לחניון, בלי שיהיו לי 14 שקל", צוחקת סבג, "אשכרה הגעתי על טיפות הדלק האחרונות". מכאן ואילך זה היה כבר קלי קלות. רק עוד שלוש שנות כתיבה, עכשיו כבר עם שותפה ליצירה והבמאי שי קפון, "שהוא העולם בשבילי. הדביל שבמטומטמת", היא אומרת. "ארבע שנות כתיבה, 12 שעות כל יום, כולל שישי־שבת, והרבה־הרבה רגעים של בכי ודמעות. התפרצות של יצירה".

     

    * * *

     

    וככה נראית רק הטעימה הראשונה. שירי אזוגי, שחקנית תיאטרון כושלת עם פה סכינים, מאבדת את המעט שהיה לה - עבודה, חבר, ואיזון נפשי שגם ככה לא היה מי יודע. אחרי ריבאונד־סטוץ כושל עם איש משטרה שאספה - בגילומו של מיקי ליאון, זה נתקל ביציאה מהבניין באקס הטרי של שירי, דווקא בחור טוב, ומוצא אצלו 500 כדורי אקסטה, ועוצר אותו. כדי לעזור לאקס, אזוגי מקבלת הצעה לשמש סוכנת משטרתית בבית ספר תיכון, על רקע תאונה שבה תלמידה מיוחסת עלתה על כדור והתאשפזה. תוסיפו לזה גם קשר מיני לכאורה בין מנהל בית הספר, שמגלם מוקי, לתלמידה, שלל עלילות משנה ודמויות, וקיבלתם רמז לעולמה המרהיב־שחור של סבג.

     

    זו רק ההתחלה, היא אומרת בחיוך. חכו־חכו. ועל השאלה המתבקשת, הטבעית, מה מהעלילה על המסך לקוח מחייה במציאות, היא עונה בסבגית צחה, "לא מוכנה לגלות. אין טעם. תשאירו מקום לדמיון. בכלל, הצעתי שתצלמו אותי לשער מטושטשת. יותר מגניב".

     

    הזינוק של סבג, מאנונימיות מוחלטת לסדרה בת 50 פרקים פרי דמיונה, ש־HOT החליטו לשים עליה את כל הז'יטונים, מעלה מאליו את השם זגורי - האימפריה, ומאור. כל הסימנים המעידים נמצאים שם: סיפור הצלחה מטאורי, עלילה השואבת ביד רחבה מהביוגרפיה הפרטית, וכמובן היותם ילידי באר־שבע ממוצא מרוקאי.

     

    אלא שסבג, גם כאן, היא לא פרטנרית נוחה. "אף פעם לא הייתי מוכנה שישימו עלי לתוויות, כמו מה שמנסים לעשות לי גם בראיון הזה", היא מתקוממת, כשאנחנו נדרשים ל"עניין המזרחי". "אני מרוקאית כשנוח לי, רומנייה כשנוח לי, פמיניסטית כשנוח לי, באר־שבע כשנוח לי. למה להכניס למסגרות? ולא, העניין המזרחי לא שיחק תפקיד בחיי. וואלה לא. אולי בגלל שגדלתי בבאר־שבע, אתה לא גדל באפליה עדתית. זה לא היה אישיו בעולמי".

     

    את ההתעוררות המזרחית האחרונה את מכירה? מתחברת? ערס פואטיקה כמשל?

     

    "הם כותבים יפה, ואני מוצאת את עצמי בכל מקום שיש בו טקסטים חזקים. אני בכלל לא מרגישה כמותם, אבל כשבן־אדם מדבר מסבלו, אני מאמינה לו. אבל אני אף פעם לא חשתי בקיפוח. גדלתי בבית שהוא חצי־חצי, זה לא היה אישיו - וגם אם מישהו יגיד, 'רומנים זה בעצם המרוקאים של האשכנזים', זה שוב להכניס אותנו לרובריקות".

     

    אבל אנחנו שם, לא? מלחמת התרבות של מירי רגב.

     

    "באמא שלך, עזוב אותי ממירי רגב. למה לבאס? מה, יש מישהו שהסתכל על הקרקס שהתנהל שם, בפרס אופיר, וכאילו אמר, איזה כיף? ממש לא בא לי לדבר עליה".

     

    אבל יש סיכוי שתכף יהפכו אותך לנערת הפוסטר של המאבק המזרחי. כבר משווקים אותך ככה, בת חן סבג שבאה מבאר־שבע ובמו ידיה ונגד האליטה, וכו' וכו'.

     

    "אז ברוך השם, יש מספיק סבג במדינה הזו, ויש מספיק אנשים מקופחים וסובלים, איפה שרק תזרוק אבן. רק אל תשימו אותי בשום פרונט וחזית ופוסטר של שום דבר, ואל תדחפו אותי לשום מאבק. באתי לספר את הסיפור על שירי והדור שלה. מזרחיות? אם אתה מתעקש לשים אותי בחזית של מאבק באפליה, בוא נדבר על נשים וגברים".

     

    תכף. ומה עם התגובות שיגידו, כפרה, את גאווה מרוקאית?

     

    "תענוג. אם יש מזרחי מבאר־שבע שמרגיש מקופח ויראה מישהי שגדלה איתו וזה יעשה לו טוב? סבבה".

     

    ו"המקבילה הנשית למאור זגורי"?

     

    "ההשוואה הייתה שם תמיד, כי הגעתי לאותו סוכן (מאיר קוטלר), ואז הם היו בתחילת הצילומים של הסדרה. אז אחלה, מאור פתח רמפה לעוד הרבה אנשים אחריו, ואין מה לעשות, יש גאווה באר־שבעית. מה עוד אגיד על זגורי? לתת לך כותרת?"

     

    תמיד.

     

    "אני ומאור זגורי בני דודים. והיה לנו פעם קטע. ונכנסתי להיריון. ונולד לנו ילד. מונגולואיד. וקוראים לו ציון. ציון כרקוקלי".

     

    מאור זגורי. ההשוואה הייתה שם תמיד
    מאור זגורי. ההשוואה הייתה שם תמיד

     

    ובכל זאת נקודת השקה בלתי נמנעת. כמו 'זגורי אימפריה' בתחילת הדרך, גם 'מטומטמת' מייצרת בפרקים הראשונים הרבה רעש בגלל השפה הבוטה שלה. קללות עסיסיות, דיבורים מטונפים אללה יוסתור - שקצת מסתירים, לפחות בהתחלה, את העלילה הסחרחרה, ההומור המושחז, והרגשות שמעוררות הדמויות.

     

    קללות, העלבות, השפלות - זה לא אלימות לכל דבר? דיבור אלים, במקום שבו המון ילדים סובלים מזה להרבה שנים, והמון נשים חוות אלימות מילולית איומה של גברים.

     

    "הכל נכון. ועדיין, אנחנו חיים במדינת ישראל. ככה אנחנו מדברים, ככה אני מדברת, ככה אנשים סביבי מדברים - מה, יש אפילו חברי כנסת שמדברים ככה. דיבור אלים, כי יש יסוד אלים בחיים שלנו. זה עולם אלים. חברה אלימה וכוחנית. אז נעשה דרמה לטלוויזיה בעברית של שבת, כשזה מה שאנחנו רואים ושומעים ביומיום ברחוב?"

     

    אגב, בהחלטה תמוהה, החליטו בחברת HOT לצנזר את הכתוביות לסדרה, בנוסח "כ... אמא שלך, יא ש... מ....!" - כלומר, להגן רק על החירשים שבינינו. סבג צוחקת, מבטיחה שהעניין יתוקן בהמשך, ומוסיפה: "לכל מי שישאל למה צריך כזה פה מטונף - כי זו סדרה מטונפת. ותשמע, העברית שלי, חד־משמעית, מאוד עשירה וטובה. אבל אני בוחרת להשתמש בשפה הזו. מעבירים כאן המון ביקורת על השפה של הדור הצעיר - בולשיט! סלנג רק מעשיר את השפה. רעיונות יפים, רגעים אמיתיים והרבה לב, אפשר להעביר גם במילים מטונפות".

     

    המטונפות האהובות עלייך?

     

    "מטומטמת, ברור. היא מתגלגלת יפה על הלשון. ומטומטמת היא לא סתם טיפשה. יש בה דוק של הרס עצמי. אתה רואה את שירי, ואנשים בסדרה, עושים טעויות, ואתה אומר, 'למה, יא מטומטמת?' נבלה, מילה כיפית. חרא על הפרצוף שלך. וגם חרא על הפרצוף שלי, הגורל מחרבן עליי. משתין עלינו בקשת. ואת כל הכושילי: כושיליאמאשך, כושילירבאק, כוס אוחתו. כוס זו בכלל מילה יפה. לא רק בקללות. כוס, מקור החיים. אוהבת אותה".

     

    * * *

     

    הסדרה, ניחשתם היטב, הולכת רחוק לא רק בדיבור, אלא גם בעיסוק במיניות. "פרויד אמר ששני יצרים מניעים את העולם, מין ואלימות. אז את השאלה למה יש כל כך הרבה מזה בחברה שאנחנו חיים בה, ובסדרה, תפנו אליו", צוחקת סבג, "שניהם הולכים יד ביד, מין וכוח. האקט המיני עצמו הוא דבר כוחני".

     

    ומתחת לנועזות הזו ולצחוק הפרוע מסתתרת אומללות גדולה. אנשים מוכרים את עצמם בזול, סחר־מכר, מין תמורת אינטרסים, והחלפת חוויות, "עבור איזה דברים הייתי מוכן להזדיין". וכאשר חוקר המשטרה שואל את שירי מה היא מוכנה לעשות כדי להציל את האקס שלה, היא עונה "הכל". החוקר מזמין אותה לחדר החקירות. לחרדתו, שירי מתפשטת מיד.

     

    מצחיק. נורא.

     

    "כן. זה עגום. אבל כמו שאמר אוסקר וויילד נדמה לי, 'אם אתה רוצה להגיד לאנשים את האמת, כדאי שתצחיק אותם. אחרת יהרגו אותך'. דמויות הנשים בסדרה מתחילות את הדרך שלהן מוחלשות. קורבניות. למשל שירי, שמאבדת ביום אחד את כל מה שיש לה. ובכזו מהירות היא מוכנה למכור את הגוף שלה ואת המיניות שלה, כי היא חושבת שזה כל מה שיש לה להציע לעולם. ומהמקום החלש והריק את מגלה את הכוחות שיש בך.

     

    "זה מסע שנועד להגיע למקום שאתה אומר, רגע, יש לי עוד מה להציע. לא רק הקילו הזה והחצ'קון הזה. גברים מתייחסים לנשים כאילו כל שיש להן להציע לעולם זה מראה חיצוני. ובגלל זה העיסוק במראה נהיה כל כך אובססיבי. כדי לתת לנשים להרגיש לא נוח עם עצמן, ולרכוש עליהן עוד כוח".

     

    ותיאורן של הנשים בסדרה מחמיא לאללה, מול הגברים, שחוטפים בלי רחמים בענבים. על קצה המזלג, ובקושי התחלנו: מנהל בית ספר שמבוזה ברשת על רומן אסור עם תלמידה. וחבר הומו שנותן את עצמו בקלות ו"מצץ לחצי העיר". ואחד סטרייט נשוי, אבל הנה שירי מספרת לאשתו שהוא קיבל מציצות בחשאי. ואחד סוכן שחקנים מניאק עם תאווה פדופילית קינקית לילדות בית ספר. והחוקר, הכי גבר־גבר, שבוגד באשתו, גונב איזה סטוץ - רק שכמו אימפוטנט, בכלל לא עומד לו. "אני מאוד אוהבת סצנות סקס שנדפקות. מי רוצה לראות משהו שעובד? כיף לראות מקולקל", צוחקת סבג. ותכף יגיע דובר קוסאשווילי, בדמות סוחר סמי הזיה, וידרדר את כל המיניות הגברית הזו לתהומות חדשים.

     

    "לא הייתי רוצה להיות גבר. זה משעמם", היא אומרת. "אמנם אנחנו צריכות לסבול הרבה חרא, אבל אישה היא דבר מורכב, חי, עוצמתי. כל בוקר אני אומרת, 'שמחה שעשתני אישה'. והמצבים המחורבנים הם אשמתכם. מאוד מתסכל לדעת, שמתחת לכל אינטראקציה מול גבר מונח פחד בסיסי. ומה שמניע אותו זה הפער הפיזי. נשים הן לא 'המין החלש'. רק פיזית, לא שום דבר אחר. אבל זה חרא של דבר להסתובב בעולם, ולא משנה כמה את שווה ומוכשרת - אם גבר בא ומחליט לדפוק לך מכות, לא יישאר ממך כלום.

     

    "האלימות הזו מיתרגמת בתקופה שלנו לסמכות ולמניפולציות. היום לא תוריד סטירה לאישה ותגנוב לה את השרביט. אבל עדיין גדלנו על נורמות לא נכונות, שאישה צריכה גבר, שאישה זקוקה לו. שים לב לאגדות הילדים, היא תמיד ישנה ומחכה שיצילו אותה, הנשים פסיביות והגברים מצילים. זה כל כך מעפן, גם לגברים".

     

    זה נכון, העולם נשלט על ידי גברים. אבל קצת התקדמנו מימי המערה והאדם הקדמון עם הנבוט, לא?

     

    "נכון. אבל אם זה לא נבוט ומכות, אז היום זה משכורות. לשלם לנו פחות. גברים מעדיפים גברים, בגלל שהכניסו לראש של כולנו שנשים זה פחות טוב. תראה, שוויון אמיתי לא ייתכן, כי אנחנו סוג אחר של חיה. אבל מה שכן זה כבוד. תכבד אישה כמו שאתה מכבד גבר, תשלם את אותו כסף כמו לגבר, ואל תדחוף אותה לקיר ותיגע בה בלי שהיא רוצה. והמצב הולך ומשתפר (צוחקת), עכשיו זה רק 'קול באישה ערווה'. בהתחשב בעובדה שעד לפני כמה זמן עוד שרפו אותנו, יש התקדמות!"

     

    חווית אלימות באופן אישי?

     

    "כל אישה חוותה אלימות פיזית, או אלימות רגשית. כל אחת מצאה את עצמה במערכת יחסים שבה היא מבטלת את עצמה. כי יש בנו משהו מכיל בילט־אין, מטפל. כמו המשפט בשיר של יהודית רביץ, 'את חושבת ודאי שאיתך הוא יחזור למוטב'. כל אחת מאיתנו חוותה מצב שבו היא מקטינה את עצמה למען מישהו. לכן אנחנו צריכות לשמור על עצמנו, אקסטרה. ואתה יודע, יש את הדיבור הזה, שהפך לכינוי גנאי מטופש, 'היא מתנהגת כמו בחורה'. אבל מה זה להתנהג כמו בחורה? לדעת מה את רוצה מעצמך, מה את רוצה מהבן זוג, לבוא בדרישות, ולהגיד מתי פוגעים בך. אז לבוא ולהגיד, 'אני לא בחורה' במערכת יחסים - זה בולשיט! אני כן בחורה!"

     

    סבג מכבה עוד סיגריה ומיישירה מבט. "בטח לא תהיה לכם כותרת", היא צוחקת. "תשמע, תמיד אפשר לחזור לזגורי, ולילד המונגולואיד".

     

    אם אין ברירה.

     

    "בפעם הבאה אספר על הרומן שהיה לי עם חן אמסלם. היינו יחד בצבא, שתינו היינו מבולבלות, וזה".

     

    7nights@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 09.10.16 , 13:56
    yed660100