שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    כללי • 09.10.2016
    מעשה נבון
    יום הכיפורים הזה הוא הראשון אותו יציין ארז נבון ללא אביו, יצחק נבון, נשיאה החמישי של ישראל: "אם יש משהו שאני מתגעגע אליו, זה מגע ידו על ראשי בתפילת הכהנים ביום כיפור". בראיון חשוף לרגל צאתו לאור של ספר לזכרו של אביו מדבר נבון הבן על הגעגועים לאמו שנפטרה מסרטן כשהיה בן 19, על המשבר ביחסים בין הוריו ("בית הנשיא לא עשה להם טוב") וגם על הפגישה שלא הספיק לקיים עם שמעון פרס, שהייתה אמורה להתקיים יומיים אחרי שלקה באירוע המוחי שממנו לא התאושש
    אתי אברמוב | צילום: יונתן בלום

    לפני שבועות אחדים הרים ארז נבון, בנו של הנשיא החמישי של ישראל, טלפון ללשכתו של שמעון פרס, הנשיא התשיעי. "הוצאתי ספר על אבא ואני רוצה לתת אותו לנשיא לפני ראש השנה", אמר לאנה, עובדת מרכז פרס לשלום. כך תמיד קרא לו: "הנשיא", ללא המילה "לשעבר". "אנה אמרה לי, 'בטח, הוא ישמח', וקבעה לנו פגישה ליום חמישי, 15 בספטמבר", משחזר נבון הבן. אלא שיומיים לפני כן, ב־13 בספטמבר, לקה פרס באירוע המוחי שממנו לא השתקם.

     

    ה"פגישה" בין נבון לפרס אכן התקיימה, אבל בוודאי לא בדרך ששניהם התכוונו אליה. נבון, שהיה במסע עסקים בפנמה, הקדים את שובו ארצה כדי להגיע להלוויה שנערכה בהר הרצל בירושלים, מטרים ספורים מקברו של אביו, שנפטר בנובמבר האחרון. "הידיעה על מותו של פרס", הוא משחזר, "תפסה אותי בעת ישיבה. פתאום מישהו אמר, 'שמעת, פרס מת'. חשבתי שהוא לא מעודכן ועניתי שהוא לא מת, הוא מאושפז. כשהבנתי שאכן זו ידיעת אמת, הרגשתי כאב, דקירה בלב, סוף תקופה, עצוב בשביל המשפחה. הייתי בקשר עם חמי בווטסאפים, סימסתי לו תנחומים וכתבתי שלצערי אני בפנמה. ביום למחרת פירסמו בעיתון מקומי תמונה מצמררת עם הכיתוב: 'היסטוריקוס: יצחק רבין, יצחק נבון ושמעון פרס ב־1995', ופתאום חשבתי: רגע, בעצם אני רוצה להיות בהלוויה, והקדמתי את הטיסה שלי בארבעה ימים. נחתתי בשתיים לפנות בוקר ובשש וחצי כבר הייתי בהסעות בקריית שאול". במהלך טקס ההלוויה הושבו נבון ואשתו חניטל בשורה הרביעית, ממש מאחורי הנסיך צ'ארלס.

     

    הנשיא החמישי יצחק נבון | צילום ארכיון: אלכס קולומויסקי
    הנשיא החמישי יצחק נבון | צילום ארכיון: אלכס קולומויסקי

     

    הוזמנת כי אתה הבן של הנשיא החמישי, או בגלל שאתה חבר של הבן, חמי פרס?

     

    "להיות בנו של הנשיא החמישי תמיד פותח דלת, אבל היכולת להשאיר אותה פתוחה היא, בכל הצניעות, שלי. הוזמנתי על ידי גורמים ממרכז פרס, כמובן לפי הנחיית המשפחה".

     

    פרס נקבר לבקשת משפחתו בין יצחק רבין ליצחק שמיר. הנשיא החמישי נבון נקבר ליד הנשיא שהחליף אותו, חיים הרצוג, שנפטר ב־1993. הסיבה: די טכנית. אופירה, אשתו הראשונה של נבון ואמו של ארז, נפטרה באותה שנה ממחלת הסרטן, ובעלה בא לבחור לה חלקת קבר שלצידה ייקבר גם הוא בבוא יומו. "וכשבחרנו את החלקה לאמי", משחזר ארז, "אבי, שמאוד התחשב באנשים, אמר: 'אני רוצה חלקה עם צל, כדי שלמי שיטריח את עצמו יהיה צל'. סיפרו לו שבדיוק עומדת לקום סככה - וכך הוא בחר את החלקה שנמצאת במעגל הפנימי. במעגל החיצוני, בו קבור פרס, יש נוף יותר יפה, וזה גם ליד רבין".

     

    כשראית את שיירת המנהיגים שהגיעו מכל העולם לחלוק כבוד אחרון לפרס, את ימי השידורים המיוחדים, את הררי המילים בעיתונות, חשת קנאה שאביך לא זכה לזה?

     

    "אבי ירד מבמת ההיסטוריה לפני הרבה שנים. אני רוצה להאמין שאם היה נפטר שנתיים אחרי שסיים את תפקידו, הוא היה זוכה לסיקור דומה. אבל אני גאה שגם 25 שנה אחרי שסיים את תפקידו הציבורי האחרון, כשר החינוך, הוא זכה בכבוד גדול. בהלוויה של פרס, אני יכול להגיד לך, היו רגעים שממש הרגשתי לא נעים, כשראשי ערים ופוליטיקאים תפסו אותי לשיחות על הנצחת אבי, אותה אני מקדם בימים אלו".

     

    משפחת נבון: יצחק, אופירה, ארז ונעמה | צילום: דוד רובינגר
    משפחת נבון: יצחק, אופירה, ארז ונעמה | צילום: דוד רובינגר

     

    אגב הנצחה, נראה שעכשיו, כשפרס נפטר, מפעל ההנצחה לאביך, אם זה קריאת שמות לרחובות או בתי ספר, קצת יינזק מהתחרות שתהיה.

     

    "המורשת שונה. אבי מדבר על לכידות חברתית ותרבות ישראל, ופרס על שלום וחדשנות. לכן, אני לא חושב שההנצחה של פרס תפגע בנו. בניגוד לאחרים, אנחנו פועלים במישור של קריאת מוסדות חינוך על שמו של אבי, ולאו דווקא רחובות או כיכרות. עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי, אמר לי שזו טעות, כי בתי ספר ייסגרו, הדמוגרפיה תשתנה, אבל אני חושב שמבחינת המורשת יותר חשוב לי בית ספר שאולי ייסגר מאשר רחוב שחוץ משם בווייז לא יידעו מי היה האדם הזה. השאיפה היא שעד סוף השנה ייקראו על שמו 15 בתי ספר. כבר היום יש קמפוסים על שמו בהוד־השרון, מעלות, ירוחם, אילת ולוד, ואני לא צופה ביטולים של מגעים בגלל שפרס נפטר. זה לא מתמטי, יהיו כאלה ויהיו כאלה".

     

    גם אביך כתב צוואה שבה ביקש לא להשאיר אותו בחיים בעזרת אמצעים מלאכותיים?

     

    "לאבי הייתה בעיית כליות, ובנקודה מסוימת הוא נשאל האם לחברו לדיאליזה או לא וענה שלא. ההידרדרות אצלו הייתה ארוכה יותר משל פרס. הוא התאשפז לראשונה ביוני, חשבנו שהכל מסתדר והוא יצא הביתה, אך חזר מיד. מאז, למעשה, הבנו שהסוף לא עתיד להיות טוב, ובנקודה מסוימת באוגוסט ביקשנו להחזירו הביתה. הרופאים חשבו שזה לכמה ימים והרשו לנו לעשות זאת, מפאת כבודו, אבל אבא החזיק מעמד עוד שלושה חודשים. אבי היה בן 94 כשנפטר. חודשיים לפני אשפוזו עוד היה אומר לי: 'מה אתה דואג, הבטחתי לך שאחיה עד מאה לפחות'".

     

    איך מתמודדים עם אובדן של אב ענק כמותו?

     

    "כשיש לך ילדים, זה מקור כוח אדיר ומאוד עוזר. אתה בא הביתה ומחבק אותם. אני שמח שהם זכו להכיר את סבא, גם אם לא יזכרו ממנו הרבה. השיחה האחרונה ביני לבין אבי הייתה מתישהו בספטמבר. הוא כבר לא כל כך דיבר, התחיל למלמל, ואז פתאום יצא לו משפט שלם. 'המצב שלי קשה', הוא אמר. 'זה עצוב, אבל עצוב יותר המצב החברתי במדינה, איזו מורשת אני משאיר. מה אתה מתכוון לעשות?' יום אחרי אמר לי: 'ארז, אני סומך עליך'".

     

    הספר אותו היה אמור נבון להעניק לנשיא לשעבר הוא "נבון, חייו ויצירתו של הנשיא החמישי" (בהוצאת "ידיעות אחרונות") - אסופת כתביו, נאומיו ויצירותיו הספרותיות. הספר כולל תמונות וחומרי ארכיון נדירים, מאמרים ונאומים משנות פעילותו של נבון כיד ימינו של דוד בן־גוריון ומימי כהונתו כחבר כנסת, כשר החינוך והתרבות וכנשיא. כמו כן מובאים בספר פרקים מיצירותיו של נבון, בהם המחזה "בוסתן ספרדי". בספר כותבים גם הנשיא רובי ריבלין, שמעון פרס, יהורם גאון, חיים גורי, א.ב. יהושע, חיים באר, אלי עמיר, יוסי אלפי, שלמה ארצי ובני משפחת נבון.

     

    אם הפגישה בינך לבין פרס הייתה מתקיימת, מה היית אומר לו?

     

    "אני חושב שהייתי אומר לו פעם אחת, בצורה בלתי אמצעית, כמה אבי אהב אותו, וכמה זה מתגלה מהפתקים שמצאנו בארכיון. הייתי מספר לו על מאמציי להנצחת אבי, אולי הייתי מקבל ממנו עצה טובה, כמו תמיד. בטח היינו נפרדים באיחולים לשנה טובה. הייתי רוצה לחבק אותו, דבר שמעולם לא עשיתי, כמו בן שמחבק את דודו הקרוב לו".

     

     

    "אחרי מותה של אמא הייתי בהדחקה מוחלטת". נבון
    "אחרי מותה של אמא הייתי בהדחקה מוחלטת". נבון

     

    הילדים של המדינה

     

    ב־1978, בעת שאביו דרך לראשונה בשעריו של בית הנשיא, ארז היה בן ארבע, ומהר מאוד הפכו הוא ואחותו נעמה, המבוגרת ממנו בשנה, לילדים של המדינה. מראה המדשאות המטופחות של בית הנשיא, שפתאום שובצו בצעצועים ילדותיים, והחדרים שהוסבו לטובת ילדים, העלו חיוכים על שפתי רבים. יופיה של אמם, אופירה, רעיית הנשיא ובעצמה פעילה חברתית, והסגנון שהכתיבה בימים שאופנה הייתה מילה גסה, עוררו אצל רבים אסוציאציות על משפחת הנשיא ג'ון קנדי – לאשתו ז'קלין ולילדים ג'ון ג'וניור וקרוליין.

     

    כשארז היה בן תשע עזבו את בית הנשיא, אבל לא את החברים של אבא וגם לא את הפוליטיקה. בשנות ה־80, כשאביו כיהן כשר החינוך והתרבות, חלף עם אמו ליד בית ראש הממשלה, שבאותו זמן היה פרס. "אמא הציעה", הוא נזכר, "שניכנס להגיד שלום. דפקנו על הדלת, הכניסו אותנו, ומכיוון שאחת הנכדות שלו באה לבקר, מצאתי עצמי עסוק, משחק איתה".

     

    נבון האב היה בתפקיד שר החינוך והתרבות שלוש קדנציות רצופות ורשם שיא ישראלי כנשיא היחיד שחזר לפעילות פוליטית. אבל עבור ילדיו, שכבר היו מתבגרים ולא פעוטות, זה לא תמיד היה קל. בראיון עבר סיפרה נעמה, היום אמא לבן המתגוררת בקיבוץ דליה, כמה זה היה מביך כששר החינוך מגיע לאסיפת הורים ואינו שומע מהמורה שבחים על בתו. ארז, לעומת זאת, שאהב לשחק כדורגל ועשה זאת במדי הקבוצה המקומית בית"ר ירושלים, ספג מלבד נאצות גם ביקורת מיוסי שריד, "איך זה שהבן של נבון משחק בבית"ר". היום נבון צוחק ומציין שפרש ממשחק בגיל המופלג 11. "לא הייתי שחקן טוב, שיחקתי יותר כקיצוני ימני ספסלי, אבל תמיד צילמו אותי כי מה לעשות - זה מעניין".

     

    ומה אתה חושב על מה שקורה היום עם הקבוצה, המעצרים בלה פמיליה, האלימות?

     

    "מה שקורה היום בבית"ר זה גועל נפש. זה מדיר אוהדים כמוני ממגרשי הכדורגל. אומרים שקבוצת כדורגל אי־אפשר להחליף, אבל עובדה - אין לי מינוי".

     

    היום הילד של המדינה כבר בן 42, נשוי לעורכת הדין חניטל נבון, שותפה במשרד יגאל ארנון, אותה הכיר בעת ההתמחות. הוא עצמו עבר לעסקים ולנדל"ן. השניים מתגוררים בצפון הישן של תל־אביב, והם הורים לשניים: יואב (6) ואלונה (2). בנרתיק הסלולרי שלו יש תמונה קטנה של אביו, ובדופן הג'יפ הדיסק "אושר אקספרס" של שלמה ארצי, אותו הוא אוהב מילדות.

     

    אז אפשר היה לסדר לך פגישה כבנו של הנשיא, לא?

     

    "אגיד זאת כך: בגיל 13 ביקשתי מאבי שיסדר לי כרטיס למשחק של בית"ר. הוא היה אז שר החינוך, ואמר: 'ארז, תעשה לי טובה, זה מטריח אותי ומטריח אחרים, ואני לא רוצה לקבל מתנות. קח 50 שקל וקנה כרטיס', ושם זה נפסק. יותר לא ביקשתי. אבל במסיבת הגיוס שלי", הוא בכל זאת נזכר, "אמא שלי עשתה לי הפתעה והביאה את שלמה ארצי. באותם ימים היא הייתה מסתובבת בעולם ומקימה בתים ישראליים, כמו בית חב"ד, אבל לא דתי. ושם שמעו שלמה ארצי וקראו עיתונים בעברית. ולבקשתה, הוא הגיע אלינו הביתה עם ילדיו. עכשיו בוא נהיה ישרים, גם עבורם להיפגש עם יצחק נבון הנשיא לשעבר ושר החינוך זה לא רע. זה היה סינרגטי. באופן כללי, אבי ניסה לא להרגיל אותנו למנעמי השלטון. בחגים, למשל, הגיעו לביתנו משלוחי פרחים ושוקולדים, וכפי שהם באו - כך יצאו לבתי חולים. כילד אני זוכר שאמרתי לו: 'אבא, תשאיר חבילה אחת', והוא ענה: 'זה בר חלוף. היום אני שר ויש פה הרבה שוקולדים, ומחר לא, אז עדיף שלא להתרגל'. ובאמת, ביום שהוא הפסיק להיות שר, זה נפסק. אני זוכר אדם אחד שתמיד היה מתקשר הביתה במתק שפתיים, ומכיוון שעניתי לטלפון היה שואל 'מה שלומך', וגם מביא מתנות, ואבי היה אומר לי: רואה אותו? זה המשל והנמשל. אתה תראה שביום שלא אהיה בתפקיד הוא לא יתקשר יותר. וכך היה".

     

    חיים על זמן שאול

     

    נבון התייתם מאמו ב־1993 כשהיה בן 19 וחצי. "אחרי מותה הייתי בהדחקה מוחלטת", הוא אומר. "חברה שאמה נפטרה כמה חודשים לפני כן אמרה לי: 'זה עוד ייפול עליך'. המשכתי את חיי עם המוטו של אמי: להמשיך קדימה. היא הייתה אישה שהבינה שאנחנו חיים על זמן שאול לא מהמקום העצוב, הנוגה והדיכאוני, אלא מהמקום של להספיק ולהיות.

     

    "עם מות אמי הבנתי שזוג ההורים הזה שאתה אוהב הם לא רהיטים בבית ולא יישארו לנצח. לכן, מאז מותה הקפדתי לחזק את הקשר עם אבי. היינו נפגשים אחת לשבוע במסעדה ומדברים על כל נושא שבעולם. אפילו כשהוא רצה לדעת מה קורה בחיי הרומנטיים, הוא היה מנסח את זה בדרכו האופיינית: מה קורה בתחום שבינו לבינה. אמא שלי זה כאב שלובש ופושט צורה. כבר לא הכאב היומיומי, אלא תחושה של החמצה. כמה הייתה שמחה לראות אותי עם אשתי, או לבלות זמן איכות עם ילדיי. תחושת האובדן שאני חש ביחס אליה שונה מזו שאני חש ביחס לאבא. אמא הייתה אמו של ילד מתבגר שעסוק בכדורגל ובצופים ובחברים. לא ניהלנו שיחות נפש. אבא היה מקור לעצות טובות. עם מותו אבד לי חבר מאוד יקר".

     

    רק היום, 23 שנה אחרי מות אמו, וכמעט שנה אחרי מות אביו, הוא מדבר בגלוי על מה שהיה ידוע לעיתונאי התקופה: היחסים הרעועים בין הוריו, שלא היטיבו עם אביו שרצה ב־1984 לרוץ לראשות הממשלה כמועמד מפלגת העבודה. "בית הנשיא לא עשה להם טוב, להוריי", אומר נבון לראשונה. "אף פעם לא דיברתי עם אבי על זה שיחסיהם עלו על שרטון, כי כמו אצל הרבה זוגות היחסים חזרו למסלולם, ובסופו של דבר הם התנהלו כזוג לגיטימי. זה שהיה משבר — כולם ידעו".

     

    לאחר שסיים את שירותו הצבאי, המשיך ללימודי משפטים ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית. נאמן למשנתה של אמו, וגם לנטייתו האישית להספיק כמה שיותר, ארז ליהטט בין עיסוקים. "הייתי גם סטודנט וגם דייל באל על וגם מלצר". הוא אולי לא יודה בזה, אבל רשימת השמות המנקדים את קורות חייו, אפילו כשהיה מלצר, מדברת בעד עצמה. "עבדתי במסעדת אוקיינוס של אייל שני", הוא משחזר, "וזה היה בית הספר הכי טוב שהיה לי למינהל עסקים. למדתי בה כל מה שלא צריך לעשות בעסק. אצל אייל, לפחות אז, העסק לא התנהל כמו עסק, אלא כמו סדנת אמן. הוא קנה מפות פשתן בידיעה ששמן לא יורד מפשתן, והפוקצ'ה תמיד טיפטפה עליהן כי הייתה יותר גדולה מהצלחת. הוא היה מבשל במים מינרליים של אוויאן, וכשהיה קצת פחות כסף עבר למי עדן, ובסוף למי ברז. או שהוא קנה צלחות באיטליה כשכל צלחת עולה 100 יורו והתחיל להגיש בהן מנות עסקיות בצהריים. אמרתי לו: הצלחות לא יעמדו בזה, הן מיועדות לסרוויס של 20 איש, לא ל־150. ובאמת, אחרי כמה חודשים נותרו רק שלוש, אחת מהן הוא נתן לי במתנה. אייל לימד אותי משהו מאוד חשוב: תהיה טוב במה שאתה מצטיין בו. והוא באמת מאוד יצירתי והצטיין במטבח".

     

    הבוס הבא שלו היה איל העסקים וחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, סטף ורטהיימר. "סטף ואייל שניהם אמנים", הוא מנסה להסביר את משיכתו לגאונים בתחומם, "אנשי יצירה. אני זוכר שיום אחד סטף הוציא מכיסו עט, עט פשוט, ואמר לי: 'לא משנה מה אתה עושה, תעשה רק אותו'. אגב, אחת הבעיות של אייל בשעתו שהוא חשב שהוא מבין בהכל".

     

    פעם ישבת עם אביך וצחקת שב־2020 תרוץ לראשות הממשלה, וכנראה שזה יהיה מול פרס. אתה עדיין חושב להיכנס לפוליטיקה, ואולי אפילו עוד ארבע שנים?

     

    "לא תשמעי ממני משפט שאני רוצה לרוץ לראשות הממשלה. לכל אדם ששוקל כניסה לחיים הפוליטים אייעץ שלא להתבטא כך. את הכמיהות והשאיפות שמור לעצמך. ולגביי - אני לא שוקל. יש לי חֶברה בשם טֶרָה שעוסקת ביזמות נדל"ן בארץ ובחו"ל, בעיקר בפנמה, בשותפות עם ד"ר ברק אפיק, הבעלים של החברה הגיאוגרפית. בישראל אני שותף בקרן בולווארד שמנהליה הם עמי פדרמן, מקבוצת מלונות דן, ושי פולונסקי".

     

    המסע בעקבות הזיכרון

     

    יום הכיפורים הזה יהיה הראשון ללא אביו. "כל עוד הוא היה בחיים", אומר ארז, "הלכנו לבית הכנסת ברחוב ז'בוטינסקי בשכונת טלביה בירושלים, ואם יש משהו שאני מתגעגע אליו זה מגע ידו על ראשי בתפילת הכהנים ביום כיפור. אם יש סיבה אחת שלא רציתי לגבוה בצעירותי - זה הרצון שהוא יצליח להמשיך ולהניח את ידו על ראשי ויעטוף אותי בטלית בלי שהדבר יקשה עליו".

     

    מעט לפני מותו של אביו ביקש ממנו ארז מתנה: את הסידור לחגים שקיבל מהרב עובדיה יוסף בזמן שהלה שימש כרב הספרדי הראשי. הסידור נושא עליו שתי הקדשות: זו של הרב לנשיא וזו של הנשיא לבנו. "אבא", אומר נבון, "לא ידע להפריד בין הפרטי לבין הציבורי, או המדינה. אני זוכר שהייתי מתקשר אליו מפנמה ושואל לשלומו, והוא היה מתחיל: 'התקבלה היום בכנסת החלטה...'. 'אבא', אני אומר לו, 'אני בחו"ל, השיחה עולה ביוקר. שאלתי מה שלומך, לא מה קורה בכנסת'. 'אני לא יודע להפריד ביני לבין המדינה', היה עונה לי בזעף. 'ואם אתה לא רוצה לדעת מה שלום המדינה - אל תתקשר'. עם השנים פיתחתי טקטיקה: 'אבא, אני בין פגישות ומעודכן דרך האינטרנט מה קורה במדינה. ספר לי מה שלומך'. אבל הוא היה עונה: 'טוב, אז אם עברת על האינטרנט בטח קראת על ההחלטה בכנסת...' בקיצור, לא הצלחתי להערים עליו".

     

    עטיפת הספר
    עטיפת הספר

     

    בעת תיאום הראיון נבון מתעקש שאבוא עימו ליישוב נאות קדומים שליד מודיעין. שם, במכולה, תחת יריעת בד כחולה, ארוזים ומתויקים כל המסמכים המרכיבים את עיזבונו הרוחני של אביו, וגם ספל הקפה שלו, ארנקו והעניבה עימה הופיע בנאומו במצרים. שם עתיד לקום מרכז יצחק נבון, שיטפח את תרבויות ישראל ותרבות ספרד בפרט, מתוך כוונה לקדם יעדים של לכידות חברתית וצמצום פערים. "בשנת 64', בזמן שאבי היה מזכירו של בן־גוריון, ביקש ממנו הבוטנאי נגה הראובני לקבל שטח לטובת פארק שבו יגדלו את כל הצמחים שמוזכרים בתנ"ך. בן־גוריון לא כל כך הבין מה הוא רוצה, אבל אבא חשב שזה רעיון מצוין ואמר לבן־גוריון: 'תן לו 2,500 דונם, הרי הוא לא יכול לברוח איתם לחו"ל'. כך הוקם פארק נאות קדומים שאליו מגיעים בכל שנה אלפי מבקרים ונערכות בו סדרות חינוך צה"ליות. כשאבי כבר לא היה בשיאו", ממשיך נבון, "קיבלה הנהלת נאות קדומים החלטה להקים פה את המרכז".

     

    את חומרי הארכיון שבמכולה החליט ארז למיין הרבה לפני ההידרדרות הגופנית של אביו. "כבר ב־2001", הוא אומר, "נחשפתי לכמויות חומר אדירות וחשבתי לעצמי: מה אעשה עם כל החומר הזה? הבנתי שאני חייב להתחיל למיין, אחרת כשאבי ימות תיפול עליי משקולת גדולה שלא אדע מה לעשות איתה".

     

    מאז מות אביו העלה נבון הילוך והוא נוסע אלפי קילומטרים מדי חודש כדי לפגוש משפיעים שיקדמו את מורשת אביו. "אני מרגיש כמו בספר 'פה ושם בארץ ישראל'. התחלתי בראשי ערים שידעתי שלאבי היה קשר איתם ועברתי לחברי כנסת ולשרים. זו הממשלה הכי פרו־נבונית שיכולתי לקבל. נפתלי בנט למד איתי משפטים; ואיילת שקד היא חברה טובה; ויהורם גאון, האיש הכי עסוק בארץ שתמיד מתפנה בשבילי. אבל בואי נדייק, אף אחד מהם לא היה נעתר לרצונותיי רק משום שהוא למד איתי. השם נבון פותח את הדלת, אבל לא משאיר אותה פתוחה. מה שמשאיר זו המורשת עצמה".

     

    היו כאלה שלא ראו בזה צורך?

     

    "כן, במסגרת מפעל ההנצחה יש לא מעט אנשים שציפיתי שיישאו איתי את הדגל, והם לא היו שם. חברים שלו. בלי שמות".

     

    מה, לדעתך, היה אביך אומר על תרבות השיח, לאור התנהגותה השנויה במחלוקת של שרת התרבות מירי רגב?

     

    "במבחן התוצאה אני מעדיף שיח פחות מכבד, מאשר שיח מכבד שמקנה הגמוניה. אפשר להגיד: 'אני רוצה להגשים מטרות שלשמן נבחרתי', גם אם זה דורש לפעמים להישמע פופוליסט".

     

    הפתק משמעון פרס

     

    בחפציו של יצחק נבון מצא ארז גם את הפתק הזה, ששלח שמעון פרס לאביו ב־ 1975 . "ליצחק הנבון באמת", כותב פרס וממשיך במשל מאויר על יונה, נץ

    וויתורים טריטוריאליים:

     

     
    פתק משמעון פרס ליצחק נבון מ-1975
    פתק משמעון פרס ליצחק נבון מ-1975

     


    פרסום ראשון: 09.10.16 , 18:47