yed300250
הכי מטוקבקות
    Jonathan Bloom
    כללי • 09.10.2016
    לא סוררת. מאושרת
    רגע אחרי שילדה את בנה השלישי, מצאה את עצמה ענת מגן־שבו נסחפת לפרשייה שטילטלה את התיאטרון הישראלי: היא נקראה להחליף בדחיפות את מיה דגן בהצגה "אילוף הסוררת" בבית ליסין, אחרי שדגן, חברתה הטובה, עזבה לקאמרי. בראיון בלעדי היא מספרת על זוגיות, היריון והכניסה לתפקיד בתוך הסערה
    יואב בירנברג

    ענת מגן־שבו הייתה בטוחה שעכשיו, אחרי לידת בנה השלישי ליאו, היא תיקח קצת חופש מהתיאטרון לטובת התינוק, ובעיקר לטובת תוכנית היחיד הראשונה שלה, עליה חלמה יותר מדי שנים. אבל אז הגיעה שיחת טלפון מציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין, שביקשה ממנה להחליף את מיה דגן בתפקיד הראשי בהצגה "אילוף הסוררת", אחרי שזו בחרה לקבל את התפקיד הראשי במחזמר "מצחיקונת" בתיאטרון הקאמרי ולנטוש את נמל הבית. פרשה שהפכה להצגה הכי טובה של עולם התיאטרון, וזכתה לכותרות שמנות ולכתבות עסיסיות, נוטפות עלבון וזעם.

     

    דגן והסוכן שלה אמנם הציעו שהיא תגלם את התפקיד עד חודש נובמבר, מועד יציאת "מצחיקונת" לבמה, אבל פינס הפגועה, שזעמה על כך שדגן לקחה, לדבריה, את התפקיד בקאמרי בניגוד לרצונה ובלי ליידע אותה, החליטה לשלוף לכוכבת הבית שלה כרטיס אדום, ומיד. וכך יצא שמגן־שבו הוזעקה לחזרות עם תינוק בן חודשיים בבית, ובימים אלה היא מתחילה לגלם את התפקיד על במת בית ליסין.

     

    מגן — שחקנית מוכשרת ובהחלט ראויה לתפקיד בלי שום קשר לסערה העזה שטילטלה את מאחורי הקלעים של התיאטרון הישראלי — היא גם חברתה של דגן, מה שצובע את הפרשה בצבעים מסקרנים עוד יותר. השתיים למדו יחד בבית הספר למשחק בית צבי, חלקו דירה משותפת במשך כשנה וחצי, וכיכבו יחד בדומינו גרוס, מעוז הסטנד־אפ והצחוקים, במחזור אפוף הכישרונות של אסי וגורי, אילן פלד, רותם אבוהב ועדי אשכנזי.

     

    מה עושים? אכן, סיטואציה מורכבת ורגישה, אבל כשציפי פינס מבקשת, לא מסרבים לה. בטח לא מגן־שבו, שחבה הרבה לפינס, ובטח כשצריך להמשיך לאלף את הסוררת, בהצגה שהביקוש אליה גדול. "קשה לי להגיד לא לציפי. היא סימנה אותי עוד כשלמדתי בבית צבי ונתנה לי מאז תפקידים, מה עוד שהתפקיד ב'אילוף הסוררת' הוא פשוט מצוין", אומרת מגן־שבו. "נכון, עזבתי את ההצגה 'המוגבלים' בחודש התשיעי וחשבתי שלא אחזור לבמת התיאטרון כל כך מהר אחרי הלידה. ידעתי שאני רוצה להקדיש זמן למופע הבידור כי הוא באמת הבייבי שלי ואני חולמת עליו כבר הרבה זמן. הטלפון מציפי די הפתיע אותי, אבל הסכמתי ואני לא מצטערת לרגע".

     

     
    צילום: Jonathan Bloom
    צילום: Jonathan Bloom

     

     

    מה ידעת על הפרשה הזאת לפני ההצעה?

     

    "לא ידעתי כמעט כלום, עד שסיפרו לי. הייתי עסוקה בלהיות אמא 24 שעות ביממה ולהניק את ליאו. אני גם איומה ברכילויות. אם הדברים לא מגיעים לווטסאפ שלי, אני הרבה פעמים לא יודעת מכלום. דברים מגיעים אליי באיחור, ולפעמים זה טוב. בשביל מה להתעסק בדברים כאלה. ברור שבאיזשהו שלב עידכנו אותי ושלחו לי את הכתבה ב'ידיעות אחרונות' וקראתי אותה. אבל כשציפי התקשרה, לא שאלתי אותה למה. אני אף פעם לא נכנסת לעניינים שהם לא מענייניי ולא שואלת שאלות שאני לא צריכה לשאול".

     

    וכשציפי הציעה לך את התפקיד, מיד התקשרת לספר על כך למיה?

     

    "לא, כי שום דבר עוד לא היה סגור, אז למה למהר? ואם זה לא היה קורה בסוף? גם התבקשתי מהתיאטרון להצניע את העניינים עד שהחוזה איתם ייסגר. לא היה לי ספק שמיה תפרגן לי. הרי לא פיטרו אותה מהתיאטרון וגזלתי לה את התפקיד ועכשיו אין לה עבודה. התסריט רחוק מאוד מלהיות כזה. לשחקנית מוכשרת כמו מיה יש ברוך השם המון עבודה. שתינו שחקניות מקצועיות. כל אחת עשתה את הדרך שלה, כשאת חלק מהדרך עשינו ביחד ואפילו שיחקנו זו לצד זו בבית צבי. נו הארד פילינגס. פעם היינו יותר בקשר, עכשיו פחות — ככה זה כשיש לך בעל וילדים והחיים מושכים אותך לכיוונים אחרים — אבל תמיד פירגנו זו לזו מכל הלב ואהבנו וכיבדנו אחת את השנייה, ובטח שלא הייתה ולא תהיה בינינו קנאה".

     

     
    ענת מוסברג
    ענת מוסברג

     

     

    אז מתי דיברת על זה לראשונה עם מיה?

     

    "כשבאתי לראות את ההצגה, אחרי שלמדתי את התפקיד בבית, כחלק מהעבודה עליו. התחבקנו, דיברנו מאחורי הקלעים, והיא מאוד שמחה שאני אחליף אותה. מיה מאוד מפרגנת לי ואני מאוד מפרגנת לה. אותי המהומה הזאת באמת לא מעניינת. אחרים אולי כן. בטח שאת התקשורת. מביך אותי בכלל לדבר על זה. מעניין אותי לעשות את התפקיד שלי הכי טוב שאפשר וזהו. כל השאר באמת קאט דה בולשיט, כמו שאומרת מירי רגב. הסכסוך הזה הוא של ציפי ומיה, לא שלי. אני הכי רחוקה מזה".

     

    ביקשת ממיה טיפים?

     

    "כרגע לא. אם אצטרך בהמשך – בטוח שאפנה אליה. כשסיימנו את לימודי המשחק היינו חבורה – כל אנשי דומינו גרוס. גרנו בדירות שכורות, הסתדרנו נהדר, בילינו יחד הרבה, וכל מה שהיה לנו בראש זה 'דומינו' וחלומות להיות שחקנים טובים. העיקר לשחק. מיה שחקנית מעולה, מהטובות שיש לנו בארץ, היא גם זמרת אדירה. אני מתה עליה, ואני בטוחה שהיא תעשה את התפקיד ב'מצחיקונת' נהדר. הוא תפור עליה. הרבה תפקידים תפורים עליה".

     

     
    Jonathan Bloom
    Jonathan Bloom

     

     

    ומי יטפל בתינוק כשאת תשחקי?

     

    "אמא שלי, אמא של אורן בעלי, ובערבים גם אורן יהיה בבית. שני הילדים שלי כבר גדולים ויכולים לעזור. הילדים שלי רגילים לזה שאמא עובדת בערבים ולא נמצאת בבית. הם נולדו לתוך זה".

     

    "לאישה בהיריון צריך לסלוח"

     

    מגן־שבו, 41, נשואה לשחקן־מפיק אורן שבו, ואמא לאיליי, בן 12 וחצי, יהלי, בן שמונה, וליאו הקטן. היא נולדה ביבנה. את בית הספר למשחק בית צבי סיימה לפני כ־18 שנים. מאז, למרות כישוריה הדרמטיים (פרס השחקנית המבטיחה בטקס פרסי התיאטרון 2005 על תפקידה עתיר השבחים ב"מקווה"), היא בעיקר שחקנית קומית מוערכת – בתיאטרון בית ליסין ("המוגבלים" ו"מדליה להארי", למשל), בדומינו גרוס, במופע המשותף שלה עם רותם אבוהב ובפינה הטלוויזיונית שלהן בתוכנית של יאיר לפיד.

     

    "כשהייתי תלמידה בבית צבי, מעבר לתפקידים הקומיים, עשיתי גם כל מיני תפקידים דרמטיים, ובהצלחה, אבל כשיצאתי מבית הספר, הבנתי מהי האהבה הגדולה שלי ובמה אני הכי טובה – להצחיק. על הבמה אני מצחיקה, אבל במציאות אני די חננה, רחוקה מענת שעל הבמה", היא אומרת. "הייתי ילדה שמצחיקה מבוגרים גם בלי להבין למה והמשכתי בזה. היינו כיתה היסטרית בבית צבי — עדי אשכנזי, יובל סמו, שלומי קוריאט, אופיר לובל, עירית קפלן, אילן פלד ואני. זאת הייתה תקופה נהדרת, עם המון חוויות. בשנה ג', ציפי פינס הייתה המורה שלי, וכבר שם סומנתי על ידה. היא נתנה לי כמה מלגות במהלך הלימודים ובהמשך הציעה לי תפקידים. זה בהחלט החמיא לי כשהייתי זבוב קטן בבית צבי, ולא ידעתי אם אני בכלל שווה משהו כשחקנית".

     

    דומינו גרוס היה עוד בית ספר חשוב עבורה. "הגעתי לשם כשסיימתי ללמוד", היא מספרת. "היה ערב פתוח של סטנדאפיסטים בצוותא. אילן פלד ואני, שהיינו צמד חזק בהפסקות בבית הספר, החלטנו שאנחנו מציגים את השטויות שלנו על הבמה. לא ידענו אם מישהו בכלל יצחק מזה, אבל כשגילינו, להפתעתנו הגדולה, כמה הקהל צחק משני המערכונים שעשינו, שביחד היו לא יותר משלוש דקות, ידענו שעלינו על המסלול. בדומינו גיליתי שאני גם יודעת לכתוב, לא רק להצחיק. מה שאני עושה עד היום עם הדמויות שלי. זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש".

     

    לתיאטרון בית ליסין מגן הגיעה קרוב ללידת בנה הבכור. "ילדתי אותו חודשיים אחרי שנכנסתי לתיאטרון. הרבה נשים אומרות שקשה להן כשהילד הראשון נולד. הן מבוהלות, מודאגות, מלאות חששות, היסטריות. לי זה היה טבעי. הכל היה כיף, זורם, סבבה. הייתי בעננים. אולי מעצבן לשמוע, אבל זאת האמת. היום, כשילדתי בגיל 40 וקצת, אני הרבה יותר חרדה מאשר בגיל 29. ככל שאתה יותר בוגר ומבין, יש לך יותר סיבות לחשוש.

     

    "בכלל, לאישה בהיריון צריך לסלוח. בטח גם לי. בהיריון האחרון הייתי מפוצצת בהורמונים. כל דבר קטן שיגע אותי או גרם לי להגיב בהתרגשות. אורן סבל בשקט. מגיע לו על זה צל"ש. כשאישה בהיריון רואה סרט פרסומת, היא ישר מתחילה לבכות כאילו אין מחר. יאללה, חלאס, תירגעי. הפעם זה גם היריון בגיל 40, אז טבעי שיתלוו אליו חששות. זהו, סגרנו את הבסטה. שיהיו בריאים, מספיקים לנו שלושה ילדים".

     

    כבר 18 שנה היא נשואה לאורן שבו – "אורן היפה" מצעירי תל־אביב ומי שנחשב לפני כ־20 שנה להבטחה לא קטנה. "פגשתי אותו בסוף שנה ג' בפסטיבל סרטי סטודנטים בסינמטק תל־אביב", היא מספרת. "באתי לראות את עדי אשכנזי, חברתי הטובה, שהשתתפה בסרט אחר. הוא ראה אותי וכבשתי את ליבו. כשהכרנו, הוא היה רווק הולל. הכל אצלו היה פאן־פאן. על זה שהוא חתיך הורס, אי־אפשר להתווכח גם היום. הוא הכי הורס בעולם. כשהתחלנו להבין שזה זה – התחילו הפחדים והמחשבות. אצלי זה או שזה מתאים, או שלא. זה לא התאים לי ועזבתי אותו. הוא היה בלתי אפשרי. נפרדנו לשבעה חודשים ולא דיברנו, אבל גם אז ידעתי שזאת אהבה גדולה. הוא התנצל, ואחרי זה גם התראיין אצלך ב'ידיעות אחרונות' ואמר, 'ענתי ענתי, איזה אידיוט אני', אז יש לך איזשהו חלק בקאמבק שלנו. חזרנו, ומאז ברוך השם אנחנו ביחד".

     

    איך שורדים 18 שנים יחד?

     

    "בזוגיות אתה צריך ללמוד לוותר. לא יעזור כמה אתה עקשן, ושנינו דומיננטיים ועקשנים פחד. בלי לוותר, הזוגיות לא תשרוד שנייה. אנחנו לא פותחים פנקס ומחליטים מי מוותר הפעם, אבל משתדלים לוותר. החברות הצעירות שלי מחפשות את הגבר המושלם, את הנסיך האידיאלי, עם המרכבה. אחרת הן לא יתחתנו. סבבה, תבינו מהר מאוד שאין דבר כזה מושלם. רק באגדות. כולנו נורא פגיעים ורגישים ורוצים שיבינו אותנו, ועדיין אנחנו גברים ממאדים ונשים מנגה, לא יעזור כלום – אנחנו שונים".

     

    כיום שבו כמעט ולא משחק, ומטפל בין השאר בקריירה של אשתו. "אורן, מבחינתי, הוא איש אשכולות", היא אומרת. "הוא אלוף בהמון תחומים, בין השאר בעריכת טקסטים, ואני נעזרת בו מאוד במופע שלי. כל אחד יודע מה התפקיד שלו בבית, וזו הסגולה לזוגיות המוצלחת שלנו. מסתבר ששני שחקנים יכולים לחיות באושר יחד. שנינו אנשים מאוד דומיננטיים, אבל תמיד פירגנו אחד לשני. הוא בנאדם מצחיק, קומיקאי נהדר, וגם זמר מצוין, אבל כשהוא פגש אותי והבין שזה הצד החזק שלי, הוא לקח צעד אחורה".

     

    "יאיר לפיד עשה לנו אפ־גרייד"

     

    יותר משמגן־שבו אוהבת להצחיק, היא אוהבת לגלם דמויות – טיפוסים כמו בת־חן מיוחס, אילנית הקוסמטיקאית ודמויות קורעות מצחוק אחרות בסדרת הטלוויזיה "אחד העם 1" לצד יעל פוליאקוב, אילן פלד, ארז בן־הרוש ואורי גוטליב. אבל מי שמזוהה יותר מכל איתה, היא רותם אבוהב. עדי אשכנזי, חברה של השתיים, אחראית לשידוך ביניהן שנמשך שבע שנים. "אמרתי לרותם, בואי נבדוק אם יש בינינו כימיה. התחלנו לכתוב מערכונים, ואחרי חודש העלינו בצוותא את המערכון הראשון לניסיון. היה פשוט מג'יק על הבמה. קסם שפשוט אין לתאר. ירדנו והתחבקנו והחלטנו שאנחנו יוצאות לדרך משותפת. הייתה בינינו כימיה מוצלחת. שתינו היינו אמהות צעירות בתחילת הדרך, שתינו יוצאות דומינו. היה לנו מכנה משותף רחב. מיד קיבלנו את הפלטפורמה של יאיר לפיד שעשתה לנו אפ־גרייד והקפיצה אותנו לתודעה. היינו שתי קצ'קס גדולות. אנחנו נשים, לא?!" היא צוחקת. "באיזשהו שלב רותם נכנסה להיריון שלישי והתחילה לעבוד על סטנד־אפ לבד ואז החלטנו להיפרד. שבע שנים יחד זה המון".

     

    אומרים שנשים לא מפרגנות לנשים אחרות. איך זה בא לידי ביטוי בזוגיות שלכן?

     

    "אני מאוד אוהבת חברת נשים. ערבי נשים זה הערבים שיותר חביבים עליי. לא כי אתם, הגברים, משעממים. לפעמים אתם כן. בעיקר כי אנחנו הרבה יותר מעניינות מכם. אתם גם הילדים הקטנים שלנו. הרבה פעמים אני שמה לב שאני דואגת לאורן כאילו הוא הילד הרביעי שלי, בדיוק כמו לשלושת האחרים".

     

    מגן־שבו לא מתכוונת לוותר לרגע על התיאטרון ועל הבמה, אבל רוצה יותר מכל להגשים סוף־סוף את טיסת הסולו הבימתית שלה, אחרת לא תהיה רגועה. "מבחינתי, משחק זה המקצוע האולטימטיבי. אין לי שום מקצוע אחר. אם זה תלוי בי – לא תפסיקו לראות אותי, אבל זה מקצוע לא פשוט. יש כל כך הרבה שחקנים צעירים שחולמים לשחק ונשארים בידיים ריקות. מתסכל. גם אני קיבלתי בהתחלה לא מעט תשובות שליליות. אם אתה לא יודע לקבל את הלא, אתה לא יכול להישאר במקצוע הזה. כשהתחלתי לעבוד על ערב היחיד, עוד לא ידעתי שאני בהיריון", היא אומרת. "זה לא היה מתוכנן. לא תיכננו ולא שמרנו לא להיכנס. אמרנו, מה שבא ברוך הבא. אם יבוא, יבוא בכיף. אם לא, תודה על מה שיש. ויש לנו בבית שני ילדים מקסימים, שיהיו בריאים. הופעתי איתו בחודש התשיעי. מסבירה לו 'אמא בהצגה', מרגיעה אותו. מתחברת לעובר".

     

    "עשינו כבר שני ערבים, והם היו מאוד מוצלחים, לשמחתי. במקביל ל'אילוף הסוררת', נצא עם המופע החדש. הייתי בצמדים כל חיי, והגיע הזמן לנסות בגיל 41 לעמוד לבד על הבמה, לפני שיהיה מאוחר. אורן, שאני מאוד מקשיבה לו, כל הזמן אמר לי, 'תעשי לבד, את יכולה'. קיבלתי גם ריקושטים חיוביים מחברים. אתה מגיע לגיל 40, ואומר, פאק איט אול, העיקר לעשות את מה שטוב לי. יאללה, תחזיקו לי אצבעות, אני ממריאה".

     


    פרסום ראשון: 09.10.16 , 19:15
    yed660100