כשמדברים על "בר מצווה" חושבים בדרך כלל על הדודה עם הנשיקות, הקול הרועד בקריאת התורה ומטח הסוכריות שאחריה. אבל חגיגת הבר מצווה שנערכה בלוס־אנג'לס בדיוק לפני שנה הייתה משהו אחר לגמרי. מה זה משהו אחר? מספיק להסתכל על אחת האורחות המרכזיות, הזמרת והפרובוקציה מיילי סיירוס, שהפציעה לאירוע בתלבושת שכללה מגן דוד ופחות או יותר זהו.
את המסיבה הראוותנית והססגונית הזאת אירגן לעצמו חתן השמחה, הכוכב והבמאי ההוליוודי ג'יימס פרנקו, בעזרת חברו הטוב ושותפו ליצירה סת' רוגן. חוץ מסיירוס שכרגיל גנבה את ההצגה, השתתף באירוע גם ג'ף גולדבלום היהודי שתיפקד על תקן של רב, וברשימת האורחים כיכבו שרה סילברמן, ג'ק בלאק, פול ראד, ברונו מארס, הבקסטריט בויז, סמואל ל. ג'קסון, מינדי קלינג, קווין הארט וג'וזף גורדון לויט.
כנהוג על פי מיטב המסורת, החברים הרימו את פרנקו בעודו יושב על כיסא, והתוכנית האמנותית כללה את להקת הפופ "חיים" שזימרה את "הבה נגילה" המתבקש. החבר רוגן, שבדרך כלל מככב לצד פרנקו בקומדיות פרועות, הופיע כטוביה החולב ב"כנר על הגג", ועוד מקבץ קוסמים וקומיקאים דאגו שהאירוע המפתיע והמוטרף יהיה קסום ומשעשע. במהלך הטקס אפילו נערך לפרנקו טקס ברית מילה, אמנותי וסימבולי כמובן.
מה הוביל את פרנקו לחגוג בר מצווה כשרה בגיל 37 ולמה בעצם הוא לא עשה את זה בגיל 13? "טכנית אני יהודי, מאחר ואמי יהודייה, אבל לא גדלתי כיהודי באמת ולא חגגתי את החגים והטקסים", הוא מספר בפגישתנו בפסטיבל ונציה, לפני שבועות אחדים. "אני מניח שככל שהתבגרתי, זה גרם לי לתחושת פספוס. במשך השנים, דיברתי הרבה על הרצון שלי לחגוג בר מצווה, ושאני לא נחשב גבר באופן רשמי, בגלל שלא חגגתי בשעתו את האירוע. סת׳ רוגן שמע אותי לא אחת מדבר על הנושא, ואז בשנה שעברה הוא אמר: 'יש לי עמותה למען חולי אלצהיימר, ואני רוצה שהנושא של נשף איסוף הכספים יהיה הבר מצווה שלך, וזה הולך להיות לילה של סטנד־אפ'. אז אמרתי לסת': 'טוב, אעשה את זה, בתנאי שתשיג לי רב אמיתי, ואעשה את זה באמת'. ואכן עבדתי עם הרב, והיה לי טקס בר מצווה אמיתי, ואחר כך עשינו טקס נוסף ומתוקשר, עבור העמותה של חולי האלצהיימר. למרבה המזל גייסנו הרבה תרומות".
אז עכשיו אתה גבר?
"עכשיו אני גבר".
מזל טוב. ואחרי שחגגת בר מצווה, אתה עומד לחגוג את החגים? תלך לבית כנסת? תצום השנה ביום כיפור?
פרנקו פורץ בצחוק, "אמנם עשיתי בר מצווה, אבל אני לא שומר מסורת. אני עדיין לומד. אתה תצטרך ללמד אותי את כל הדברים האלה".
אז תבוא לישראל ואלמד אותך.
"תודה רבה על ההזמנה. מאוד מעריך את זה".
אחרי שהפכת, לדבריך, לגבר, אתה חושב גם להקים משפחה?
"כן, אני חושב על להקים משפחה. לאחרונה הלכתי לכנס המחזור של התיכון שלי, ומרבית חבריי לכיתה כבר נשואים והורים לשני ילדים. היה משהו בזה שנורא קסם לי, אז אולי גם אני אעשה ילדים".
ובינתיים, הילדים שלך הם הסרטים שלך?
"כן, אולי. כרגע אני מאוד עסוק, וזה קשה עבורי לנהל מערכות יחסים או להקים משפחה בתקופה עמוסה זו. אני רוצה שתהיה לי משפחה, ואז אני חושב על הגיל, ושזה הזמן שאמור להיות לי ילדים. אבל אז אני חושב שאני בכל זאת עדיין עסוק מדי. אחרי שעבדתי עם השחקן האנק עזריה, שהפך לאבא באמצע שנות ה־40 לחייו, זה גורם לי לחשוב שאולי יש לי עוד קצת זמן".
חידת פרנקו
פרנקו הגיע לפסטיבל ונציה כדי להשתתף בבכורת In Dubious Battle, סרטו החדש כבמאי, המתבסס על ספרו של ג'ון סטיינבק, ולקבל פרס יוקרתי למפעל חיים, המוענק על ידי האיטלקים. כן, בגיל 38, פרנקו מקבל עיטור מהסוג המוענק ליוצרים מקשישים, בשלהי הקריירה שלהם. פרנקו – אמן, במאי, שחקן, תסריטאי, מפיק, מרצה, סופר, אושיית אינסטגרם – מעניק פרשנות חדשה למושג "מולטי־טאלנט". תוך ארבעה עשורים הוא הספיק מה שאנשים לא מספיקים במשך 90 שנה. הוא אמנם לא אוהב את המילה "וורקוהוליק", בגלל הקונוטציה השלילית שלה, אבל קשה שלא להשתאות מהקצב ומההספק שלו, וגם מהמגוון – המנעד של פרנקו רחב ביותר, קומדיות פרועות עם הומור סטלנים ("פיינאפל אקספרס", "מסיבת נקניקיות"), לצד הופעה בסרטים של במאים אמנותיים (גאס ואן סנט, וים ונדרס, וורנר הרצוג ודומיהם), סדרות טלוויזיה איכותיות (למשל "נובמבר 63" על פי סטיבן קינג) ובימוי עיבודים ליצירות ספרות אמריקאיות נחשבות. "אני נהנה לעשות גם להיטים קומיים מוטרפים וגם עיבודים לקלאסיקות", אומר פרנקו. "אנשים מנסים לגרום לכך שאיראה סכיזופרני, אבל אני רואה קשר בין כל הדברים שאני עושה. הכוח המנחה מאחורי הכל הוא העניין שלי בדברים שונים והמרדף אחר צורות שונות של יצירתיות. חשוב לי למצוא דרכים להמציא מחדש, למצוא גישות חדשות. אני מרגיש שלכבוד הוא לי, לקבל פרס מפעל חיים. אני אסיר תודה. בדרך כלל מקבלים את הפרס בסוף הקריירה, אז למזלי אני לא צריך לדאוג מזה מעכשיו".
פרנקו, המסתתר במהלך הריאיון מאחורי משקפי שמש שחורים (וזה לא בגלל שאנו יושבים על מרפסת המשקיפה על חוף הים, בלידו של ונציה), הוא חידה. תעלומה. לפעמים אתה לא יודע אם מעלליו האמנותיים והתקשורתיים הם אמת או בדיה, האם זו יצירת אמנות או מציאות. הוא אוהב לטשטש את הגבולות. לפני כמה שנים למשל הוא התחיל עם תיירת בריטית קטינה באינסטגרם. אחרי שההתכתבות ביניהם הופצה לכל עבר באינטרנט והפכה לוויראלית, התעוררה השאלה האם פרנקו אכן נתפס בקלקלתו, או שמא מדובר בגימיק יחצ"ני לסרט "פאלו אלטו", שבו גילם מאמן פתייני, שמנהל רומן אסור עם תיכוניסטית. בכל מקרה, פרנקו רץ לטלוויזיה והתנצל על המקרה. "שיקול הדעת שלי היה מוטעה ולמדתי את הלקח שלי", אמר אז.
המבקרים מתעצבנים לא אחת מהמשובות ומהעבודות של פרנקו. האיש שלפני שש שנים היה הבחור הכי קול וחמוד בהוליווד, איש רנסנס מעורר השראה ומושא קנאה, ואף נבחר להנחות את טקס האוסקר, עשוי להתיש את מי שמנסה לעקוב אחריו בשנים האחרונות. מי שנחשב בעיני רבים ליצירתי, נועז ומגניב, נתפס על ידי מתנגדיו כנודניק מייגע וכפרובוקטור רודף פרסום, שלא מפסיק להתאמץ כדי לעשות כותרות ולמשוך תשומת לב. דבר אחד בטוח, הוא בהחלט ממשיך לעורר עניין, ואף אחד לא נותר אדיש למסכת הגימיקים שלו. תשאלו את שליט קוריאה הצפונית, קים ג'ונג־און, שרתח ושיגר האקרים לנקום בהוליווד בגלל "ראיון סוף" (2014), שבו פרנקו ורוגן גילמו אנשי תקשורת, המשוגרים לראיין את קים ג'ונג־און בעוד אנשי סוכנות הביון האמריקאית מנצלים את הזדמנות ומתדרכים אותם איך להתנקש ברודן. "לא האמנתי שקים כל כך יתרגז", מודה פרנקו. "לא ציפיתי לכאלה תגובות ולכל מה שקרה בעקבות הסרט".
למרות שערוריית נקמת ההאקרים שיצרה בהוליווד צונאמי לא קטן, ולמרות המסרים החברתיים שפרנקו נוטע בסרטיו, הוא, בניגוד לעמיתיו באצולת הוליווד, דווקא ממש לא חיה פוליטית קולנית. "אם תשאל אותי שאלה על פוליטיקה", הזהיר אותי בעבר, "תקבל תשובה מפגרת".
אתה יכול לדמיין שדונלד טראמפ יהיה הנשיא?
"מה אתה חושב?" הוא חומק.
מקווה שלא. עד כמה אתה מעורב בפוליטיקה או בתנועות חברתיות?
"אני לא הבחור הכי פוליטי שיש. הבחירות השנה באמריקה הן חשובות במיוחד ולכן אני אדחף את הדור הצעיר לצאת ולהצביע, כי אני חושב שזה חשוב בצורה יוצאת דופן. אני אישיות די ציבורית, אבל עד עכשיו לא הרבה מפעילותי התמקדה בפוליטיקה. אבל ישנם דברים מסוימים שאני מאמין בהם. וכשאני מאמין במשהו אני משתדל לדחוף אנשים, למשל באמצעות הרשתות החברתיות".
בסרט "ספרינג ברייקרס" ישנה סצנה מטלטלת, שבה אתה אומר: "זהו החלום האמריקאי", בזמן שאתה מצביע על הנשק שלך והבגדים שלך. האם זה אכן החלום האמריקאי?
"'ספרינג ברייקרס' הוא סרט טריקי, בגלל שהוא עובד בהרבה רבדים שונים, ומבחינה מסוימת אוכל את העוגה ומשאיר אותה שלמה, בכך שמצד אחד יש בו ביקורת על תרבות הפופ, הצרכנות הקפיטליסטית חסרת הרסן, והעולם השטחי, שחלק מהאנשים רואים אותו כעולמו של הדור החדש. אבל בזמן שהוא מבקר את כל הדברים האלו, הוא משתמש באסתטיקה ובזוהר של העולם הזה, כי זה אטרקטיבי. אני מניח שארה"ב בנויה על הקצנה של תשוקות. עבורי, מימוש החלום הוא לעשות את סוג העבודה שאדם אוהב. ומה שזה לא יהיה, בין אם אתה אמן או איש עסקים — לעשות את מה שאתה אוהב, זה חלום שמתגשם".
"הלוואי שהייתי הומו"
גם העובדה שפרנקו נוהג לשחק עם המיניות שלו בעבודותיו, מרבה לגלם הומואים, להתעסק בתרבות הגייז (כולל עיסוק באייקונים הומואים, תרבות הסאדו־מאזו והפורנו), ואף להתחפש לנשים, מצליחה לבלבל את העוקבים אחריו. ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט מתנהלים לא מעט דיונים לגבי זהותו המינית. הוא יצא אמנם בעבר עם שחקניות אחדות (מריה סוקולוף, אנה אוריילי), אבל בשנים האחרונות הוא מקפיד לשמור בקנאות על חייו הפרטיים. בעבר הוא אף הצהיר: "אני לא מתבייש לגלם דמויות של הומואים, כל עוד הן דמויות מאוד מעניינות וחזקות. אני לא חושש שיתייגו אותי בהוליווד. זה כבר קרה, ואנשים הכריזו שאני הומו. אני מניח שהם טעו. בכל מקרה, לא אכפת לי. אשמח לגלם מאה תפקידים של הומואים, כל עוד הם תפקידים טובים. נשיקה היא רק נשיקה". בהזדמנות אחרת אמר: "לא אכפת לי שאנשים חושבים שאני הומו. הלוואי שהייתי הומו".
אתה חושב שאנחנו מוגדרים על ידי המיניות שלנו?
"זו שאלה טובה. אנחנו רוצים לחשוב שתוויות מגבילות יכולות לשמש ככלי לבידוד ואפליה, ולכן אנחנו חושבים עליהן כדבר רע. אבל מצד שני, אם אתה לוקח את זה רחוק מדי - אולי אנשים יתחבאו. אחד הדברים שיש כיום להומואים ושמעולם לא היה להם הוא קהילה. יש להם זהות כקהילה. ובמובן הזה אפשר לומר שתוויות הן דבר חיובי מאוד, כי הן מאפשרות לקהילה להילחם כגוף יחיד ולא להסתתר יותר בצללים. בסרטים שלי מעניין אותי לפעמים לחקור ולבחון זהויות, האם אנחנו נולדים הומואים או סטרייטים, מי מחליט לגבי זהותנו, למי יש הכוח להחליט".
בתוכנית הסאטירית "גריל" שהוקדשה לך, החברים שלך אמרו שאתה סטרייט שמתנהג כגיי. איך אתה מרגיש עם זה?
"במהלך צילומי התוכנית הייתי קצת בהלם. אני לא כתבתי את הבדיחות האלה - החברים הקומיקאים שלי הם אלה שכתבו אותן. בעולם הקומדיה עדיין ישנה קצת הומופוביה לדעתי. בסרטים שאני עושה עם סת' רוגן יש לא מעט בדיחות הומואיות - אנחנו מתעסקים יותר בחרדה של גברים סטרייטים מכל אינטראקציה חד־מינית, ועבורי זו תגובה לחרדה גדולה יותר, ולא משהו שמשפיל או מבקר את הקהילה הגאה".
הצטלמת והופעת מספר פעמים כאישה. מה עדיף – להיות בלונדינית או ברונטית?
"לא יודע", הוא מחייך.
הכל אודות אמא
מתעתע וחמקמק, אבל דבר אחד בטוח אי־אפשר לטעון - שפרנקו נטול הומור. הוא בהחלט יודע לצחוק על עצמו ולהתבדח על חשבונו. הוא גם מכניס הומור לעבודות שלו. "בסביבת יצירה פוסט־מודרנית, הומור הוא מאוד חשוב. הוא מאפשר הכנסת אירוניה ורובד נוסף של הבנה ודרכים שונות לפרשנות", טוען פרנקו.
בניסיון לפענח אותו, כדאי לחזור לשורשים שלו. פרנקו הגיח לעולם בפאלו־אלטו, הסמוכה לסן־פרנסיסקו. אמו היא משוררת, סופרת ועורכת ממשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, ואביו המנוח היה יזם בעמק הסיליקון ממוצא שוודי־פורטוגזי. "אני מאוד קרוב למשפחה שלי. כולם עוסקים בתחומים יצירתיים", מספר פרנקו.
"אמא שלי כותבת ספרי ילדים ונוער, ועובדת עם צעירים. כשהייתי מאוד קטן, אמא שלי נתנה לי ספרים חינוכיים. ואני מניח שאלה היו הדברים היצירתיים הראשונים אליהם נחשפתי. היא הביעה את דעותיה בענייני ספרים ומאוד השפיעה עליי. היא כוח תומך אמנותי גדול ונהדר במשך חיי. כיום ההשפעה שלי עליה שווה. היא למדה משחק ושיבצתי אותה ברבים מסרטיי. מדובר בהשפעה הדדית. אחי טום הוא אמן ופסל ואחי דייב הוא שחקן. אני הייתי הבכור עם הבעיות. דייב לעומת זאת הוא בחור פשוט כזה, נינוח, מלך השכבה, נחשב להכי חתיך בשנתון שלו, מישהו שהכל קל לו. כולנו עוסקים בתחום שבו אנחנו יכולים לשתף פעולה, וזה בונוס".
כשהוא אומר שהוא היה בכור בעייתי, הוא מתכוון לזה. בגיל הנעורים, פרנקו הצליח להסתבך עם רשויות החוק. "בתקופת התיכון הייתי מאוד לא חברותי. לא דיברתי עם אף אחד ולא הלכתי למסיבות, ואז נקלעתי לכל מיני צרות. עשיתי הכל: מכתיבת גרפיטי ועד לגניבה", הוא מגלה. "שתיתי גם אלכוהול, למרות האיסור בארה"ב לשתות עד גיל 21. אז אסור היה לי לצאת החוצה מהבית בסופי שבוע, בגלל שבילוי עם החברים היה מסבך אותי בצרות. וכך ביום שישי, בעוד חבריי בילו ונהנו, אני נשארתי בבית וקראתי ספרים. אז אבא שלי המליץ לי לקרוא את פוקנר, וככה גיליתי אותו. אני מהרהר הרבה בתקופה הזאת ומשתמש בחוויות האלה בכתיבתי ובפרויקטים האמנותיים האחרים שלי. עברתי את התקופה ההיא, וזו הייתה תקופה כואבת, אבל עכשיו כשאני בצד השני שלה אני משתמש בה כמקור לעבודתי".
תקופת משבר נוספת בחיי פרנקו התחוללה כשהוא היה בן 27, אחרי שכבר התפרסם בהוליווד והופיע בין היתר בטרילוגיה מוחצת הקופות "ספיידרמן", שבה גילם את הארי אוסבורן, בנו של האיש הרע והחבר הכי טוב של ספיידרמן. "היו לי רגעים שבהם חיפשתי דרכים אלטרנטיביות לחיות", מתוודה פרנקו. "עבורי זה היה בעיקר עניין מקצועי - לא הייתי מרוצה מאיך שהתנהלתי בתעשיית הקולנוע המקצועית, וגרמתי לעצמי הרבה סבל, אז הייתי צריך למצוא דרכים חדשות לעבוד. זה לא היה משבר אמונה או משהו כזה. בתקופת המשבר הזאת החלטתי לחזור ללמוד באוניברסיטה".
ואחרי כל הטלטלות שעברת, אתה יכול לענות על השאלה מיהו ג'יימס פרנקו האמיתי?
"אני אדם ציבורי, יש לי פרסונה ציבורית, ואני מרגיש שהפרסונה הזאת היא אני ולא אני", מתעתע פרנקו. "היא נוצרה בחלקה על ידי דברים שאני עושה, ובחלקה על ידי איך שאנשים רואים אותי או כותבים עליי, התפקידים שאני מגלם, התמונות והדימויים שלי באינטרנט. כל אלה תורמים לפרסונה הציבורית, כך שרק חלק ממנה נוצר על ידי. אני משתמש בפרסונה הציבורית הזאת, בחומרים שמתפרסמים עליי ברשתות החברתיות או באתרי הרכילות, לטובת הפרויקטים שלי, ועושה זאת למען מטרות אמנותיות".
