ביום הראשון ללימודים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין הבחינה אינה בקלמן שבין כל יתר הסטודנטים הנרגשים נמצאת גם אלינה (אלין) לוי, בוגרת "האח הגדול". עוד פליטת ריאליטי שהחליטה להפוך לשחקנית, הפעם בלי קיצורי דרך. "לחשתי לה באוזן: גם אני הייתי בריאליטי", מספרת בקלמן, "אבל עכשיו פותחים דף חדש".
בקלמן השתתפה בגיל 19, לאחר קריירה קצרה בדוגמנות, בעונה השלישית של "הישרדות" (שבה זכה שי אראל) ולא הותירה חותם משמעותי, לשמחתה. כשחזרה לארץ, העדיפה הצעירה שלוהקה על תקן הבלונדינית העונתית — להיעלם מהרדאר ולא לנצל כמקובל את 15 דקות התהילה שזכתה להן. היא נעדרה מהשקות ולא הצטיידה בבן זוג סלב. הכל בניסיון להתחמק מהתואר "פליטת ריאליטי".
זאת גם הסיבה שמצאה מיד שפה משותפת עם אלינה לוי, שדיברה בשנים האחרונות בגלוי על הקשיים שחוותה בעקבות השתתפותה ב"האח הגדול". השתיים ייצגו דור חדש לעולי בריה"מ לשעבר שחדרו למיינסטרים דרך תוכניות המציאות, רק כדי לגלות שנתקעו מהר מאוד באין כניסה.
לימודי המשחק, שאליהן נרשמו במסגרת חישוב מסלול מחדש בקריירה, הפכו אותן מיד לחברות הכי טובות. "באיזשהו שלב היינו גם שותפות לדירה וזה היה טו מאץ'. כולם גם היו מתבלבלים בינינו בבית הספר: קוראים לי אלינה ולה אינה".
לקראת סיום הלימודים התפרקה החבילה. "אבל אלינה גרמה לי להתבונן על עצמי, לגלות על עצמי הרבה דברים. אולי יותר מדי. יש גם מגירות שאתה לא תמיד רוצה לפתוח".
סולם הכוכבנות
היום, עם תפקיד בולט בסדרה החדשה של יס, "תאג"ד", בקלמן (27) כבר מוכנה לפתוח את הפצעים. "עד גיל 18 לא דיברתי רוסית בציבור", היא מספרת. "כשההורים שלי התקשרו, הייתי הולכת הצידה ומדברת איתם. למרות שלא היה לי מבטא, תמיד פחדתי שיסמנו אותי כרוסייה. מאוד רציתי להיות מזוהה כישראלית. לא הזמנתי חברים הביתה. אפילו לא הרשיתי לאמא שלי ללכת עם שקיות של טיב טעם, שאז נתפסה כרשת של רוסים. סבלתי מאוד מחוסר ביטחון".
היא עלתה לארץ מסנט־פטרסבורג שברוסיה, יחד עם משפחתה. למרות ששני הוריה המהנדסים הצליחו להשתלב לבסוף במקצועם בארץ ‑ בקלמן הרגישה לא שייכת. "כל הילדות שלי הייתה רצופה בגזענות. גרתי ביישובים קטנים, ושם פחות קיבלו את השונה. עד גיל 18 אכלתי עקיצות על הרוסיוּת שלי".
מאיזה סוג?
"אומרים לך שאת זונה כי את רוסייה ושאבא שלך ואמא שלך צריכים לנקות רחובות".
גם יופייה הבולט לא עזר. "פחדתי שלא יראו את הכישרון שלי, שיחשבו שאני רק פרצוף יפה, שגברים ירצו אותי רק כי אני כוסית. לאחרונה רציתי להגיע לאודישן לסדרה חדשה ואמרו לי שאני לא מתאימה כי 'אני יפה מדי'. תודה רבה, אבל אני יכולה להשמין או לצבוע את השיער. אני זוכרת שפעם ירדתי מהבמה אחרי סצנה בלימודים, ואמרו לי: 'איזו יפה את על הבמה'. בשביל זה אני לומדת? בשביל זה אני קורעת את עצמי? נעלבתי".
בסדרה החדשה של yes, "תאג"ד" (כל ערב, ב'־ה', ב־20:30 ב־yes action וב־yesVOD), על קורותיו של גדוד חובשים, שם היא מגלמת את רונה, הרל"שית של המג"ד ‑ היא מנצלת היטב את מה שקיבלה מהטבע. "אני פלרטטנית. מפלרטטת עם העולם ואוהבת את זה. אני פשוט חמודה. אבל רונה שאני משחקת ב'תאג"ד' היא כבר ממש טיפוס של אש, עושה מה שהיא רוצה, שולטת בגדוד. אני כל כך שמחה מהתפקיד הזה של בחורה עם מלא ביטחון עצמי שלא מפחדת מכלום. זה סוג של אלטר אגו מאוד כיפי".
איך הרגשת בסצנות הסקס?
"כשקיבלתי את הטקסט הביתה צחקתי ממבוכה. לא שיחקתי בסצנות סקס קודם. במהלך הצילומים, הצוות גרם לי להרגיש נוח, והיה כיף ומגניב. היו לי גם את הפרטנרים הכי חתיכים בעולם — תומר קאפון, תום גרציאני — אז למה שלא איהנה?"
לעולם הדוגמנות נכנסה מהדלת האחורית. "בגיל 16 הלכתי לעודד חברה בתחרות יופי מקומית, ולידי ישבו סקאוטרים שפנו אליי. עבדתי כשש שנים, בעיקר לביוטי, כי אני קטנטונת, אבל השתעממתי".
היא תלתה בריאליטי הרבה תקוות והתאכזבה. "קיוויתי ש'הישרדות' תמנף אותי בדוגמנות", היא מודה. "חשבתי הכי ביזנס. הייתי אמורה להתגייס, קיבלתי דחיית שירות של חודשיים וטסתי לפיליפינים".
לא הותרת רושם עז.
"בגלל שהייתי מודעת למצלמות ולעריכה, הייתי מאוד פוליטיקלי קורקט ובריאליטי, זה משעמם את התחת. כן, הייתי אנמית מדי".
היא חזרה לארץ וגילתה שמלחמת ההישרדות בתעשייה קשה לא פחות. "בגיל 19 הפכתי פתאום ל'פליטת ריאליטי' וגיליתי שהתואר הזה, מכסה על הכל. מי היית, מה עשית, כן דוגמנית, לא דוגמנית — זה לא מעניין אף אחד. פתאום כבר אין לך אישיות. כפליט ריאליטי אתה נשפט רק בסולם הכוכבנות, כמה הגעת מספיק רחוק במדד הפופולריות. לפי זה יחליטו אם אתה מספיק חזק להוביל קמפיין. זה תקע לי את הקריירה. רציתי למחוק לאנשים מהזיכרון את העובדה שהייתי ב'הישרדות'".
ברוכה הבאה למציאות.
"זה מעצבן אותי! אתה מוצא היום פליטי ריאליטי שמנחים תוכניות, עולים על הבמה או משחקים בטלוויזיה — בלי שלמדו בבית ספר למשחק או עברו אפילו קורס משחק. ולא משנה כמה מוכשרים או יפים הם, זה עדיין קיצור דרך. תחשוב כמה בוגרי בתי ספר שעברו את המסלול המפרך והמצלק הזה לא מוצאים עבודה, כי התעשייה מעדיפה פרצופים מוכרים. בוחנים היום אנשים לפי מספר העוקבים שלהם באינסטגרם, לפי כמות הבגדים שמשאילים לך ואתה מצטלם איתם".
שיווק עצמי
בקלמן הצליחה להשתלב לבסוף בשבט אחר: ערוץ הילדים, שם שיחקה בעונה השנייה של להיט הנוער "אליפים". "אבל שוב, גם הפעם לא מינפתי את עצמי. לא רציתי לעבוד בשיווק עצמי. לא הייתי במדיות החברתיות. פחדתי מזה. חשבתי שזה יגיע לבד, רק בזכות הכישרון".
נאיביות או פחד מהצלחה?
"גם קרן מור, חנה לסלאו וגילה אלמגור לא עסקו בשיווק עצמי, הן פשוט עבדו קשה".
את המכה הכואבת באמת קיבלה דווקא בעת חופשה במקסיקו. "לפני סיום הצילומים של העונה השנייה שלחו לנו סמס: 'תשריינו את עצמכם לעונה שלישית'. היה לי שם פאן, פאן, פאן. כולנו היינו משפחה אחת גדולה. יום אחד פתאום הרגשתי מחנק על החוף במקסיקו, הרגשתי שמשהו קורה. כתבתי מייל לסוכנת שלי: מה קורה עם 'אליפים'? והיא ענתה לי: תחזרי ונדבר. בפגישה היא הודיעה לי שאני לא ממשיכה. כשניסיתי להבין למה, היא אמרה שלטענתם, 'את לא מספיק מקצועית'. הייתי המומה, פשוט קיבלתי כאפה משוגעת".
כלומר?
"אין דבר כזה שאני לא מקצועית! חותמת על זה בדם. מאיפה זה בא? גם היום אין לי מושג. אני לא מקצועית? הייתי רקדנית עשר שנים, אתה יודע מה זה משמעת של רקדנים?"
אחר כך הצטלמה לסרט הפנטזיה הישראלי "אני לא מאמין, אני רובוט" ונרשמה כאמור ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין. "אולי הייתי צריכה את סטירת הלחי הזאת", היא אומרת היום. "הייתי בת 21, בוסר. הבנתי שהגיע הזמן להעשיר את הכלים".
אלו היו שנים מטלטלות. "לימודי משחק הם מסגרת תובענית, 24/7. גם בסופי שבוע. יכולתי כבר לזהות אנשים מהכיתה שלי לפי ריח הזיעה שלהם, בלי לראות אותם. זה מצב רגשי מתמשך. במשך שלוש שנים אתה לא ישן כמו שצריך, לא אוכל טוב. במהלך הלימודים התערער לי הביטחון העצמי לחלוטין. פתאום אתה מרגיש על גג העולם, אבל רק לרגע וחצי. נכנסתי לאובר־סטרס. הייתי מסיימת הצגות ב־11 בלילה, עולה על האופניים ורוכבת למלצר בבר עד חמש בבוקר. אין לך חופש, אין לך חיי חברה. אתה מרוקן את המצברים בלי אפשרות למלא אותם ולהתחיל לנשום".
מה היה הקושי הכי גדול במסגרת הלימודים?
"כל הזמן שמים לך אלף זכוכיות מגדלת לנפש ביום ומציפים. אני זוכרת שפעם ביצעתי מונולוג שבמהלכו דחפתי ספה כבדה. ואז יורם לוינשטיין ביקש ששחקן יתיישב עליה. ואני דוחפת. ואז הוא אמר: תביאו לי חול, שפך לתוכו מים, הפך לבוץ ומרח על כולי. זה אולי נשמע סקסי, אבל זה לא היה! הייתי מלאה בבוץ, על עקבים, במכנסיים מחויטים ומאוד עצבנית. ודווקא אז יורם שאל אותי על הקשר שלי עם ההורים. זה לעשות ג'אגלינג תוך כדי חיטוט בפצעים פתוחים".
למה את חושבת שהוא מרח אותך בבוץ?
"כשאתה מסתכל עליי, מה אתה רואה? בחורה חמודה, נאה, בלונדינית. הרגשתי שלא תמיד רואים אותי באמת. יש את הבחורות שמאותתות 'היי, אני פה, תסתכלו'. אני לא כזאת. אולי תופסים אותי כיפה, אבל יורם רצה ללכלך אותי, פיזית ומטפורית".
לא נשברת?
"במחצית הראשונה של השנה הייתי שוקיסטית וקיבלתי כל הזמן התראות. טענו שאת כל הכריזמה שלי אני שמה בצד כשאני עולה על הבמה. אמרו לי: תעופי על עצמך. בסוף השנה זומנתי לשיחה אצל יורם והיועצת הפדגוגית. הוא אמר שהוא אוהב ומעריך אותי, אבל שאני לא ממשיכה לשנה ב', שאני קטנה ומכווצת. אמרתי להם: אתם השתגעתם?! אני יכולה להוביל את הסטודיו. מיד פתחתי מולו במונולוג של עשר דקות".
זה עזר?
"למחרת, קמתי בבוקר ועשיתי קעקוע: 'happiness'. רציתי להפוך להיות מאושרת כמו שאני. עשיתי מונולוג לפני הוועדה הפדגוגית של בית הספר והחזירו אותי ללימודים. כשהייתי עם התיק, בדרך הביתה, יורם אמר לי: 'החלטנו להעיף אותך כדי לראות אם תילחמי להישאר'. היום אני מבינה ששמתי לעצמי הכי הרבה רגליים בקריירה. בגלל חוסר ביטחון עצמי, בגלל הפחד. בשנה ג' כבר התחלתי להעריך את עצמי יותר ולגרום למלהקים לזכור אותי ולזמן אותי לאודישנים".
החיידק האוקראיני
מאז סיום הלימודים לא חסרה לה עבודה. בימים אלו עולה "הדוכסית ממאלפי", הפקה של הסטודיו למשחק שתוצג בתיאטרון הבימה, היא הצטלמה גם לקומדיה של הקומיקאי חן מזרחי להוט קומדי סנטרל, וכאמור מופיעה כיום ב"תאג"ד".
את ההשראה לדמות שהיא מגלמת שם, שאבה גם משירותה הצבאי במשרד הביטחון באגף השיקום. "עזרנו לנכים בעלי 100 אחוזי נכות לקבל הטבות מס ורכב. התאמנו את הבתים לצרכים שלהם לאחר הפציעה. לא פשוט להבין שמישהו שגדול ממני בחצי שנה נפצע ועכשיו הוא צמח. מקבלים קצת פרופורציות לחיים".
לפני כמה חודשים צולמה לתפקיד ראשי בסרט שמיועד לנשות המגזר החרדי בשם "לא ליפול", שם התחברה למקורות, בכל המובנים. "זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי ששיחקתי ברוסית, בשפת אמי".
אבל הנסיעה לאוקראינה, שם צולם חלק מהסרט, כמעט עלתה לה בחייה. "שבוע לפני הטיסה הייתי מאוד חולה, היה לי חום של 38.6. הלכתי לרופא, סיפרתי לו שאני נוסעת לאוקראינה למינוס 17 מעלות, והוא נתן לי אנטיביוטיקה לטיפול בשפעת. ביום השלישי שלי בקייב קמתי ועל כל הגוף שלי הייתה פריחה, נקודות אדומות־אדומות, מכפות הרגליים ועד האוזניים. לקחו אותי למיון והתברר שאני אלרגית לאנטיביוטיקה. וחוץ מזה, שלום וברוכה הבאה דלקת ריאות".
זו הייתה רק ההתחלה. "הרופאה אמרה לי שיש באזור חיידק אלים, שכבר גרם למותם של 18 אנשים, ובגלל המערכת החיסונית שלי יש מצב שגם אני אדבק ואמות. ירדתי ל־42 קילו! הרופאים מסביבי נכנסו לחרדות. כולם שם הסתובבו עם מסכות לבנות על הפנים".
מפחיד.
"הייתי מאושפזת חמישה ימים בבית חולים פרטי. לבד־לבד, כל היום וכל הלילה. הבמאי נהיה חולה, הצלמים נהיו חולים. המפיק פחד מהווירוס. החדירו לי כמה עירויים ביום כדי לשטוף את הגוף מההרעלה, קיבלתי זריקות ואוכל שאני לא מאחלת לשונאיי. לא הייתה לי ברירה ועשיתי חשבון נפש. הרגשתי ששלוש שנים לא הקשבתי לגוף שלי, הוא קיבל מכה אחר מכה, ועכשיו במאני טיים קרס. אחרי שבוע חזרתי להצטלם, עם כמויות משוגעות של כדורים בגלל שהדלקת לא התרפאה. מי אמר שאני לא מקצועית?"
בגזרה הרומנטית היא עדיין שומרת על שקט תעשייתי. "בזמן הלימודים אי־אפשר ממש לפתח קשר עם אנשים מבחוץ. ובבר שעבדתי בו, את מי יכולתי להכיר, את אלו שבאים להשתכר? לכן זה מאוד טבעי שקשר עם חבר קרוב ללימודים יהפוך למשהו רציני יותר. וזה גם מה שקרה לי, אבל אחרי שנה נפרדנו".
והיום?
"היו לי מערכות יחסים ארוכות במשך שמונה שנים, עד שהבנתי שאני לא יודעת מי זו אינה לבד. עכשיו אני לא רוצה לחשוב על מישהו אחר, לא רוצה לדאוג למישהו אחר ולא רוצה לפתוח את הלב. מאוד קשה לי לסמוך על אנשים, אבל ברגע שזה קורה, אני נותנת עולם ומלואו. אני רוצה בן זוג שאוכל לטפס איתו יחד למעלה".
עוד דרישות?
"אני מאוד מבינה את האנשים שמחפשים ריגושים כל הזמן. יש משהו בעיר הזאת, תל־אביב, שגורם לך לחפש עוד ועוד, אבל אני אישית עייפה מדרמות. המקצוע שלי הוא דרמה אחת גדולה, משלב האודישן, דרך הצילומים ועד העלייה לאוויר. אני מאוד חזקה ומכוונת מטרה, אבל רוצה להגיע הביתה ולהתרפק על מישהו. לא להתעסק בשטויות. אם בגיל 19 שברתי צלחות בזוגיות, היום אין לי כוח לריב. אני צריכה מישהו עם שקט פנימי. יש לך מישהו להכיר לי?" •
סטיילינג: תמר קרוון, איפור: אסנת בית-און לבובי בראון, שיער: אריאל דרימר ללוריאל פרופשיונאל, ע' צלם: אסף שמע לסטודיו dna, בגדים: KENZOXHM, מ-3 בנובמבר ב־H&M עזריאלי
