כשדילן הציע שנקליט יחד
דילן היה פעם בארץ אחרי התאונה הקשה שהייתה לו ובדיוק לאחר מכן הוא הוציא את השיר ליי ליידי ליי. מישהו נתן לו כתובת של בית ואותו בנאדם טלפן אלי ואמר יש לי פה דילן. לא ברור איך הגיע אליו. עשו מסיבה לכבודו והוא היה מאוד נבוך. במסיבה לקחתי גיטרה, הוא לקח אחרת ויצא שניגנו. אז שאלתי אם הוא רוצה לעוף מפה והוא אמר לי פליז. אז הלכנו לפיל, המסעדה. אחר כך הוא נסע אחרי למלון דן בהרצליה ונפרדנו.
הוא בא ליד החלון שלי מדי פעם ושאל אותי על זמרים ששמעתי. אחרי כמה חודשים הגיעה אלי חבילה שכתוב עליה צימרמן עם כל מיני תקליטים. נסענו עם ההצגה "איש חסיד היה" לניו יורק. הוא פתאום הופיע שם והסתובבנו הרבה בניו יורק, בילינו ביחד. דילן הוא ציפור מאוד מוזרה. אתה לא יודע מה לצפות ממנו. היו לנו שיחות ארוכות כל המון נושאים. הוא עובר דרכך, מסתכל כזה ובסוף שואל שאלה שבכלל לא דיברתם עליה.
הייתי אצלו כמה פעמים בבית בניו יורק, הוא השמיע לי שירים חדשים שכתב וכל הזמן התנצל שזה לא ממש מוכן, לא שלם. וזה דילן. אחר כך הוא הציע לי להקליט. אמר לי - בוא מחר ניכנס לאולפן. ביקש שאשמיע לו שירים שלי. כל זה צולם בווידאו אבל זה לא אצלי כי הצלם טרי נובל חזר בתשובה והתברר שזרק את כל הסרטים.
אני כמובן נתפסתי על דילן לפני שהיכרנו ואפילו קראו לי פעם בוב דילן הישראלי, שזה כל פעם מצחיק אותי מחדש. הוא גאון ולרוב הגאונים יש טירוף מסוים. הוא היה פרנואיד ואסור היה לדבר עליו מילה. לדילן אין קול מי יודע מה, וחלק מהמנגינות שלו מאוד פשוטות. אבל הדבר הכולל שיוצא מזה הוא פלא. וזה הקסם הגדול. הפרס מגיע לו ועוד איך. איכשהו לא נשארנו בקשר אבל אני מאוד שמח בזכייה שלו.
לפנייה לכתב/ת 
