ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אדנקו סבחת־חיימוביץ'. "עשתה את זה בזכות עצמה, בעבודה קשה"
    7 ימים • 19.10.2016
    הצדק איתה
    1976, הכפר הנידח מוורי, צפון אתיופיה: התינוקת שמגיחה אל העולם אמנם מקבלת את השם אדנקו, שפירושו "להלל" או "לשבח", אבל לרוב הילדות כמוה - המסלול נקבע מראש. 2016, בית משפט השלום, ישראל: הילדה ההיא מהכפר תהפוך בקרוב לשופטת השלום הראשונה מבין יוצאי אתיופיה. וזה לא המחסום היחיד שאדנקו סבחת–חיימוביץ' ניפצה: זה קרה גם כשיצאה למאבקים משפטיים למען העדה, זה קרה גם כשנלחמה בעצמה נגד גזענות כלפיה, וזה קרה גם כשבחרה להינשא לגבר שאינו מבני העדה (ועוד מוזיקאי!). אמיר שואן משרטט את המירוץ לצמרת של סבחת–חיימוביץ', השופטת שכבר עכשיו עושה היסטוריה
    אמיר שואן

    יומיים לאחר שבארצות־הברית מונה לראשונה אפרו־אמריקאי לשופט בבית־המשפט הפדרלי כתב ה"ניו־יורק טיימס": "אנו מקווים כי יגיע הזמן שבו ידיעה על מינוי מגזע מסוים לא תהיה חדשות, אך לצערנו היום היא עדיין חדשות". זה היה בשנת 1950. בישראל זה לקח כשלושה דורות נוספים. רק לפני כשלושה שבועות הודיעה שרת המשפטים איילת שקד על מינויה של עו"ד אדנקו סבחת־חיימוביץ' לשופטת בית משפט השלום האתיופית הראשונה בישראל.

     

    איך הפכה ילדה שגדלה בכפר נידח באזור גונדר שבאתיופיה לשם דבר בעולם המשפט האליטיסטי הישראלי? התשובה, מבחינתה, נעוצה בראש ובראשונה בבית שבו גדלה, וליתר דיוק, בשתי נשים קרובות ששימשו לה מודל לחיקוי: סבתה ואמה. "למרות שהן חיו בחברה פטריארכלית, סבתא ואמא היו נשים חזקות, ששמרו על המשפחה ודאגו לפרנסתה", סיפרה השבוע למקורביה. "הן היו העוגן של המשפחה והיו הדמויות המשמעותיות בחיי. הן לימדו אותי לעמוד על שלי, להושיט יד לאחר, לחשוב חיובי, להילחם על העקרונות שלי, להכיר תודה ולחלום".

     

    סבחת־חיימוביץ' כעורכת דין. "יהיו מקרים שבהם יבקשו לפסול אותה מלדון בתיקים בגלל מוצאה"
    סבחת־חיימוביץ' כעורכת דין. "יהיו מקרים שבהם יבקשו לפסול אותה מלדון בתיקים בגלל מוצאה"

    בעזרתם של חבריה ומקורביה של סבחת־חיימוביץ' מתחקה "ידיעות אחרונות" אחר עלייתה המטאורית של השופטת הטרייה ומשרטט את דיוקנה של אישה פורצת דרך שהעזה לחלום בגדול וליצור תקדים היסטורי.

     

    קפיצה במנהרת הזמן

     

    אדנקו (לשבח ולהלל באמהרית – א"ש), 40, בתם הרביעית מתוך שישה ילדים של שרה וטגה סבחת, נולדה בכפר הקטן מוורי שבצפון אתיופיה. יש לה עוד אחים מנישואיו האחרים של האב. כשהייתה בת שמונה עלתה עם בני משפחתה לישראל ברגל דרך סודן. לארץ הגיעו בטיסה חשאית במסגרת מבצע משה.

     

    אזור גונדר בצפון אתיופיה. "חיה עד גיל שמונה בכפר שהוא ברמה של ימי הביניים"
    אזור גונדר בצפון אתיופיה. "חיה עד גיל שמונה בכפר שהוא ברמה של ימי הביניים"

     

    המשפחה השתקעה בשכונת רמות בירושלים. "האב עבד בבית דפוס והאם כמנקה", מספרת חברתה, עו"ד חוה קליין, חרדית לשעבר מבני־ברק שהייתה עד לאחרונה שותפתה של סבחת במשרד. "אדנקו ראתה את שני הוריה עובדים מאוד קשה, והם תמיד הסבירו לה שבגלל שהם עלו לארץ בגיל מבוגר ולא הייתה להם השכלה, לא היו להם כאן הרבה אפשרויות. האם אמרה לילדים כל הזמן שהם חייבים ללמוד, כמה שיותר מוקדם וכמה שיותר. ההורים הטמיעו בילדים שלהם את התפיסה שכל האפשרויות פתוחות בפניהם, ושהם צריכים לא לבזבז אותן ולרכוש כלים להצליח בעתיד. זה פרט מאוד חשוב בביוגרפיה של אדנקו – היא לא גדלה עם מנטרות של אפליה או קיפוח, אלא בהבנה שהיא יכולה הכל".

     

    כבת למשפחה מסורתית למדה סבחת בבית ספר ממלכתי־דתי. בתיכון עברה לפנימיית כפר בתיה ("מקום קשוח שאין דרך לשרוד בו מבלי לעמוד על שלך", מספרים מקורביה), אך לאחר שנתיים חזרה הביתה והשלימה את לימודיה בתיכון רנה קאסן. "המערכת לא ייעדה אותה לבגרויות", מספר חברה הקרוב, עו"ד איציק דסה. "נדרשו ממנה הרבה תעצומות נפש ומאבקים לא קטנים כדי שהמערכת תאפשר לה לסיים את הלימודים עם בגרות מלאה".

     

    כשהגיע זמנה להתגייס היא נרשמה לעתודה, ובמסגרתה החלה ללמוד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל־אביב. בשנת 2000 התוודע אליה עו"ד אילן כץ, אז סגן הפרקליט הצבאי הראשי. "התאפשר לי באותה שנה לקלוט עוד חבר'ה יוצאי אתיופיה והיא הייתה ביניהם", נזכר כץ.

     

     

    העדפת אותם על פני עורכי דין אחרים שאולי יכלו להתאים לפרקליטות לא פחות. למה?

     

    "התפיסה שלי מאוד פשוטה: בחורה כמו אדנקו חיה עד גיל שמונה בכפר שבמקרה הטוב אתה יכול להגיד שהוא ברמה של ימי הביניים. רועי צאן, שהעריכו זמנים יותר לפי רום השמש בשמיים מאשר לפי שעון. היא הגיעה למדינת ישראל, ולמרות כל הקשיים עשתה קפיצה במנהרת הזמן. בגיל 22 היא כבר הייתה משפטנית, כשרק 15 שנה לפני כן היא גרה במקום שרחוק מהציוויליזציה. אז אני שואל אותך, מי פה יותר אינטליגנטי וחכם? הצבר, שלצורך העניין גדל בגבעתיים וקיבל הכל והגיע לאותה נקודה, או מישהו שהיה צריך להשלים פערים כדי להגיע למקום הזה? אז אולי חלקם לא בדיוק יודעים לצטט את אלתרמן מ'הטור השביעי', מה שמאוד באופנה היום – כל פלצן בתפקיד משפטי או לא־משפטי אוהב לצטט את אלתרמן – אז מה? אולי מה שדפק אותם במבחנים הפסיכומטריים זה שהם לא ידעו מה זה אסקופה. אבל בתכלס, מבחינת חשיבה ויכולת אנליטית, אחת כמו אדנקו עוקפת אותם בסיבוב".

     

    עו"ד כץ נחשב לאב הרוחני של סבחת בעולם המשפט. השניים הלכו יחד כברת דרך ארוכה. כאשר השתחררה מהשירות הצבאי כקצינה מצטיינת בדרגת סרן, היא המשיכה בעקבות כץ אל אגף הייעוץ המשפטי של הביטוח הלאומי, ומשם חברה אליו לשותפות במשרד הפרטי שהקים. הדרך, מתברר, לא תמיד הייתה קלה. "יום אחד הגיעה למשרד שלי נפגעת עבירות מין שרצתה ליווי משפטי", מספר כץ. "היא באה לפגישה יחד עם ההורים שלה, והם התרשמו, אבל חשבתי שבחורה שעברה טראומה תוכל ליצור קשר בלתי אמצעי ביתר קלות עם אישה ורציתי להכניס את אדנקו לתיק. הם התחילו לשאול אם אני סומך עליה ואם היא טובה, ואמרתי להם, 'תראו, זה השם שלי, אם אני מוכן לשים אותה בפרונט, זה אומר שאני יודע על מה אני מדבר', אבל ברגע שהם ראו אותה, הם לקחו עורך דין אחר. צריך לשים את הדברים על השולחן: אנחנו חברה גזענית שפועלת על פי סטיגמות. רופא רוסי? הוא בטח קצב. עורך דין אתיופי? לא יעלה על הדעת".

     

    ישר בעיניים

     

     בעלים שתקפו את נשותיהם; תגרה בין נערים שהידרדרה לאלימות חמורה; הומלס שתקף נערות ליווי; שני גברים שהיכו עובד זר ופצעו את עינו – אלה מקצת מהתיקים שבהם עסקה סבחת כעורכת דין. מעיון בהם עולה כי כמעט כל הנאשמים שייצגה משתייכים לקהילה האתיופית. כמעט כולם לא יכלו להרשות לעצמם ייצוג של עורך דין. כמעט כולם הגיעו מהשוליים הכי צדדיים של החברה הישראלית. הסנגוריה הציבורית הפנתה אליה פעם אחר פעם את התיקים הללו.

     

    "היא לא תאהב שאני אומר את זה, אבל במידה מסוימת זה נכפה עליה", טוען כץ. "בסנגוריה הציבורית ראו עורכת דין טובה ומנוסה ממוצא אתיופי והפנו אליה לקוחות אתיופים כי להם היה קשה לתקשר איתם, להבין אותם. חלקם לא היו דוברי עברית, וחלקם כן דוברי השפה, אבל לא נותנים אמון במי שהוא לא בן העדה".

     

    "בעיניי זו זכות שהיא ייצגה בעיקר אתיופים", אומר חברה עו"ד דסה. "אני חושב שלעורכי הדין מקרב הקהילה יש יתרון יחסי כשהם מייצגים אנשים מקרב הקהילה. כשאתה מכיר את התרבות ואת הרקע ואת הנסיבות, יש לך תמונה יותר משמעותית מאשר לעורך דין שאינו מכיר אותם".

      

    עו"ד מיכל עורקבי מהסנגוריה הציבורית פיקחה על התיקים שייצגה סבחת. "כבר מהפעם הראשונה שראיתי את אדנקו בבית המשפט, לפני כמעט עשור, הבנתי שהיא שונה", היא מספרת. "הייצוג שלה לא צעקני, לא כוחני, אבל מאוד ערכי, והיא יודעת לעמוד על שלה. היא הצליחה לגשר על ההבדלים התרבותיים שמאפיינים את אוכלוסיית העולים. ללקוחות ממוצא אתיופי, לדוגמה, קשה לעבור ביקורת של קציני מבחן כי הם לא נוהגים להיישיר מבט. כשאדנקו מגיעה לבית המשפט היא יכולה להסביר שזה בא ממקום של כבוד ולא מזלזול. 'אנחנו פשוט לא ישראלים שמסתכלים ישר בעיניים', היא אומרת".

     

    מחאת יוצאי אתיופיה. "התרומה שלה בדיונים הייתה משמעותית"
    מחאת יוצאי אתיופיה. "התרומה שלה בדיונים הייתה משמעותית"

     

    איך כאישה וכעורכת דין היא התמודדה עם מקרי התקיפה המרובים של נשים בידי בן זוגן בעדה האתיופית?

     

    "אני חושבת שזה אחד ההישגים הגדולים שלה, שלא פעם היא הצליחה לרתום את הלקוחות שלה להליך טיפולי ולהסביר להם את חשיבותו. זה משהו שאני, למשל, לא הייתי מצליחה בו. פתרון טיפולי הרבה יותר מועיל לאינטרס הציבורי. המון סרבני טיפול הצליחו להשתלב בו בזכות הגישור שהיא עשתה בין ההשקפה הרווחת באתיופיה, שזה לא נורא להציק לאישה פה ושם, ובין המציאות הישראלית, ובלי לוותר. אדנקו הייתה אומרת ללקוחות, 'אתה נמצא במדינת ישראל, וככה מתנהגים במדינת ישראל, ובוא תעשה הליך טיפולי ותשנה את הגישה שלך'".

     

    סקנדל בטקס

     

    במקביל לייצוג נאשמים בבתי המשפט, סבחת פעלה עד לאחרונה בהתנדבות בעמותת טבקה — צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה, שנחשבת לאחת העמותות המובילות בייצוג מדיניות הקהילה וכן מספקת ליווי משפטי לבני העדה. "היינו מעבירים אליה ואל אילן כץ תיקים שבחלקם הם ייצגו פרו־בונו", אומר דסה, ממקימי הארגון. "בהמשך היא הפכה לחברת הוועד המנהל של העמותה ועמדה בראש הצוות הכי משמעותי בעיניי בעמותה — צוות הסיוע המשפטי שכלל גם שופטים בדימוס. בשנים האחרונות אדנקו גם ייצגה את טבקה מול המשטרה בכל מה שקשור במאבק באלימות השוטרים".

     

    סבחת־חיימוביץ'
    סבחת־חיימוביץ'

     

    השופטת בדימוס מיכל שריר הייתה אף היא חברה בצוות הסיוע המשפטי של העמותה והשתתפה בין השאר בישיבות בעניינו של החייל דמאס פיקדה, שהוכה על ידי שוטר באפריל 2015, מקרה שתועד במצלמות והיה בין הגורמים שהציתו את המחאה האתיופית.

     

    "ישבנו אצל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניין החייל דמאס פיקדה", נזכרת שריר. "אדנקו דיברה שם בבהירות ובחדות, והיה תענוג לשמוע אותה. בסוף מנדלבליט אמר, 'הנה עורכת הדין המצטיינת שלנו אדנקו'. הוא זכר אותה מתקופתו כפרקליט הצבאי הראשי למרות שהיא הייתה אז מאוד זוטרה".

     

     

    מנדלבליט. "הנה המצטיינת שלנו"
    מנדלבליט. "הנה המצטיינת שלנו"

     

    עם פרוץ ההפגנות בשנה שעברה, ידיה של סבחת היו מלאות עבודה. "עבדנו כתף אל כתף בייצוג העצורים", מספרת עורקבי. "היו כמה תיקים שבהם הרגשנו שמיהרו מדי עם המעצרים, וזה מאוד הרגיז אותנו. נלחמנו כדי שהעצורים ישתחררו כמה שיותר מהר. אמרנו לבית המשפט: 'תסתכלו את מי אתם עוצרים, הם לא עבריינים'. לא הייתה לנו הצלחה מסחררת, אבל בסוף כמעט לא הוגשו כתבי אישום.

     

    "אדנקו הגיעה לזה בתחושת שליחות עצומה. אחרי שסיימתי את תפקידי וסגרתי תיקים, אדנקו המשיכה הלאה והייתה חלק משמעותי מצוות חשיבה, שכלל נציגים של משטרת ישראל ומשרד המשפטים ועסק בשאלה איך לא קוברים את המחאה הזאת עם כמה כתבי אישום. למחאה היו השלכות מעשיות שלאדנקו יש חלק בהן. למשל, בעקבות המלצות הצוות שאדנקו הייתה חלק ממנו, הוחלט לשלב יותר יוצאי אתיופיה במשטרה. בעבר רבים היו נכשלים ולא מתקבלים למשטרה מכיוון שהעברית שלהם לא הייתה מספיק טובה, ובמשטרה שיפרו את מה שצריך. שילוב של בני הקהילה בחברה יפחית את תחושת הקיפוח וייתן להם הרגשה שהנה רואים אותם בכל התחומים, לא רק בבתי הכלא".

     

    בעלה יותם חיימוביץ'. "הוא אוהב אותה ברמות שכיף לראות"
    בעלה יותם חיימוביץ'. "הוא אוהב אותה ברמות שכיף לראות"

     

    בנוסף לכך, בעקבות מסקנות צוות החשיבה נעשו צעדים אופרטיביים גם בהגנה על זכויות הפרט. מיכל אברה, מנכ"ל עמותת פידל לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה, חברתה הטובה של אדנקו, מספרת: "במהלך הדיונים היו אנשים שדגלו במחאה אלימה יותר, ולעומתם היו אנשים שחשבו שזה צעד לא אחראי. התרומה של אדנקו בדיונים הייתה מאוד משמעותית – למשל, הרעיון ששוטרים יישאו איתם מצלמות הוא שלה. לרעיון הזה הייתה התנגדות מאוד גדולה מצד המשטרה והמפכ"ל הקודם, יוחנן דנינו".

     

    אלא שבעיצומם של הדיונים עם המשטרה עשתה סבחת מעשה שנתפס בעיני רבים בקהילת יוצאי אתיופיה כבגידה באינטרסים שלהם. "יום אחד היה כינוס בהשתתפות המשטרה במטרה להציג את הדוח הסופי של המשטרה על המהומות", נזכרת אחת ממובילות המחאה. "זה היה אירוע מעצבן, שנראה כמו בת־מצווה — שולחנות, אוכל, בורקסים ובקבוקי מים, כאילו ניסו לעשות רושם. דנינו אמר שם דברים נוראיים – למשל, שמתוך התיקים שנפתחו במסגרת המחאה, אף תיק לא נפתח סתם, ואחר כך התברר שהמשטרה סגרה יותר מ־50 תיקים כאלה. פתאום, בשיא הטקס, אני רואה את אדנקו, יחד עם עוד שני אנשים, קמה ונותנת לדנינו מתנה. אות הוקרה. הייתי בשוק, ואיתי כל הנוכחים באולם. מה פתאום את נותנת לו אות הוקרה? אף אחד לא בחר בך, אבל אם שמו אותך להיות בוועדה כנציגת ציבור, את מייצגת את האינטרס הציבורי, והאינטרס הוא לא שתחלקי מתנות אלא שתובילי לפתרונות. זה חוסר הבנה פוליטית".

     

    אולי זה דווקא חכם פוליטית? אולי בסופו של דבר, העובדה שהיא לא מתלהמת עמדה לזכותה ועזרה לבחירה בה כאחת משתי השופטות הראשונות מיוצאי הקהילה?

     

    "לאורך ההיסטוריה, מי שנחמד לממסד גם מתקדם, זה ברור, אבל מאז המחאה הקהילה מאסה באנשים שהם נוחים וטובים לממסד, ובצדק. יש שתי דרכים לזכות בכבוד — או שאתה נחמד ומחבקים אותך ואומרים: 'הוא טוב לנו, הוא אינטליגנטי, הוא שונה מהם', או שאתה חדור מטרה לקדם את האינטרסים של הקהילה שלך, ואז אי־אפשר להתעלם ממך. לא מעט אנשים התעצבנו על המינוי שלה".

     

     

    כששמה של סבחת עלה כמועמדת לשיפוט, חודשים ספורים אחר כך, במקביל לגילויי התמיכה בה, גם צצה התנגדות רועמת בקהילה, שהתבטאה בביטויי סלידה רבים מהטקס שהועלו ברשתות החברתיות. חלק מבני הקהילה אף החליפו את התמונה הראשית בעמוד הפייסבוק שלהם בתמונת מתן אות ההוקרה שעליה הוסיפו את הכיתוב "לא מייצגים אותי". בשיא המחלוקת אפילו נפתח דף פייסבוק שכותרתו "אומרים NO לאדנקו".

     

    ההתנגדות הזאת, מיותר לציין, פגעה מאוד בסבחת ובמקורביה. חוה קליין, חברתה של סבחת, מגיבה: "בעלי אינטרסים, אנשים קטנים ונמוכים בכל רמה אנושית, יכולים לעשות הרבה מעשים קיצוניים, וזה גם מה שקרה פה. יכול להיות שלחלק מהאנשים יש אינטרס לשמר את המצב הקיים ולטרפד כל ניסיון לקדם תהליכים חברתיים. הם אלו שיוצאים למלחמות ועוסקים בהשמצות ובליבוי השנאה, במקום להצטרף לתהליכים בונים. אדנקו עשתה תהליכים בונים מדהימים, ובמקום להצטרף אליה ולקחת בכך חלק, הם בחרו לצאת נגדה ולבזבז את האנרגיות שלהם על מלחמות ועל שנאה. מיותר".

     

    להבות המאבק הזה, בכל אופן, נמוכות כעת משמעותית. לאחר פרישתו של דנינו מהמשטרה ומינויו של רוני אלשיך למפכ"ל, אימץ המפכ"ל החדש את רעיון נשיאת המצלמה על ידי שוטרים, והיום המשטרה חותרת למימושו. במקביל, מנהיגי המחאה הרפו מההתנגדות למינויה של סבחת לשופטת. "בחרנו לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית", אמר השבוע אחד מהם. "אם אדנקו הייתה מועמדת לתפקיד בקהילה האתיופית, היינו ממשיכים להתנגד, אבל כשופטת היא לא תשפוט רק אתיופים, ולכן החלטנו לא להכשיל אותה".

     

    מבחן הפסילה

     

    מאז שנת 2009, על מנת להתמנות לתפקיד שופט מחויבים המועמדים לכך לעבור קורס מיון. לקורס האחרון, שבו השתתפה סבחת, הגיעו ארבע מועמדות יוצאות אתיופיה, בהן גם אסתר טפטה־גרדי שמונתה כעת לשופטת תעבורה. "זה בעצם ראיון עבודה ארוך שנמשך שבוע", מספר איש מערכת המשפט. "הציונים של אדנקו היו מאוד גבוהים, והיא עברה את הקורס כמעט בלי בעיה".

     

    בישראל מכהנים כיום כ־750 שופטים בבתי המשפט השונים. שיעורם של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה הוא 1.75 אחוזים. בחישוב זריז, בארץ היו אמורים להיות 13 שופטים ממוצא אתיופי, כך שהדרך לייצוג הולם עוד ארוכה.

     

    סבחת, בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל־אביב בשיתוף עם נורת־ווסטרן בשיקגו, תיכנס לתפקיד בדצמבר הקרוב. למקורביה אין ספק כי קיבלה את המינוי ללא קשר למוצאה. "למרות שנעשה פה כביכול איזשהו תיקון עוול של מינוי שופטת ממוצא אתיופי, אדנקו יכלה לקבל את זה בשקט כעורכת דין ישראלית ילידת הארץ, שיש לה את הכישורים המלאים להיות שופטת", סבור כץ. "לא עשו פה שום מקדם של אפליה מתקנת".

     

    איזה מין שופטת היא תהיה?

     

    עו"ד קליין: "יש שופטים שהם חדי אבחנה בעין, לצורך העניין לעדים שקרנים, למשל, אבל אין הרבה שופטים שיהיו חדי אבחנה גם בעין וגם בלב. זה נדיר. אדנקו היא חדת אבחנה – גם העיניים שלה רואות וגם הלב שלה. ראיתי את זה הרבה פעמים בתיקים שניהלנו יחד. היא ידעה לזהות במאה אחוז מהמקרים את הכיוון שממנו נובעות ההחלטות של אנשים. יש לה מזג שיפוטי אופטימלי, במינון הנכון והראוי".

     

    עו"ד קליין.  "מזג שיפוטי ראוי"
    עו"ד קליין. "מזג שיפוטי ראוי"

    האם היא תיתקל בבעיות כשתשפוט בתיקים של יוצאי הקהילה האתיופית?

     

    השופטת בדימוס שריר: "אני מניחה שיהיו מקרים שבהם יבקשו לפסול אותה מלדון בתיקים בגלל מוצאה. אנחנו מכירים את עורכי הדין, הם מנסים לפסול שופטים בכל דרך, זה מושך זמן ותשומת לב, ויש הנחה שזה גם משפיע על השופט, לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. אני מכירה את זה מקרוב. אני סומכת על אדנקו, שהיא תדע להתמודד עם כל בקשת פסילה עניינית. היא לא תשב בתיקים שהיא מכירה או שהיה לה יד בהם, והיא לא תפסול את עצמה רק בגלל שמישהו אתיופי. היא לא צריכה לפסול את עצמה בגלל זה".

     

    למה שיעמידו אותה למבחן הזה מלכתחילה?

     

    "ודאי שהנהלת בתי המשפט, לפחות בהתחלה, לא צריכה להפנות אליה תיקים של יוצאי אתיופיה, אבל זה יהיה בלתי נמנע. היא הרי תהיה שופטת פלילית, והיא תצטרך לשבת בתורנויות מעצרים. לצערי הרב, כמעט אין היום תורנות מעצרים בלי נאשמים ממוצא אתיופי, בלי קשר לשיעורם באוכלוסייה. זה עצוב, אבל זו עובדה. בכל מקרה, כדי למנוע לזות שפתיים, אפשר לא לנתב אליה תיקים להוכחות. אני מאוד סומכת על האובייקטיביות והחוכמה שלה, ובדיוק בגלל זה אני חושבת שצריך להימנע ממקרים כאלה בהתחלה".

     

    עו"ד דסה: "כל שופט מושפע מנסיבות העבר שלו. אני חושב שדווקא העובדה שהיא באה מרקע חברתי מסוים יכולה לסייע לה לראות דברים בצורה הרבה יותר רחבה. חוץ מזה, היא נקייה מדעות קדומות".

     

    דרכי הלב

     

    בחייה הפרטיים אדנקו סבחת נשואה ליותם חיימוביץ', מוזיקאי בן 43. אלו נישואיה השניים — לפני כן התחתנה עם אמיר תואבה, שהיה אחראי על קליטת יהדות אתיופיה במשרד הקליטה, אך הנישואים לא צלחו והשניים נפרדו. את חיימוביץ' הכירה דרך מכרים משותפים. "מי שהכירו ביניהם זו אחות של יותם וחברה של אדנקו", נזכרת עו"ד קליין. "יותם הוא גבר מקסים, בחור מיוחד, מוזיקאי, משורר, עם נפש עדינה, רומנטיקן, אוהב אדם. הוא אוהב את אדנקו ברמות שכיף לראות. הלוואי שהיינו רואים עוד גברים שמתייחסים בצורה הזו לנשים שלהן, מעריצים ככה את הנשים שלהן ומפנקים ככה את הנשים שלהן, וזה הדדי".

     

    בשונה ממנה, שדגלה כל חייה בקו מתון וזכתה לחיבוק הממסד, השירים של חיימוביץ' רחוקים מלהיות קונפורמיסטיים. באחד מהם כתב: "הקופים הברבריים, המנגליסטים, שחקני השש־בש, זורקי הבדלים, בעיתונות, בכנסת, ההומואים והרוסים והערבים, הישראלים וארדואן וצפון־קוריאה, והילדים של היום והתאגידים של מחר, ומזג האווירה והחום, כל החום הזה, צריך לסגור את כולם באיזה מחנה. רק אז אני ושכמותי סוף־סוף נוכל לחיות בשקט".

     

    "זה נכון שלכאורה הם באים מעולמות רחוקים", אומרת קליין, "אבל יש לה לב רגיש ושומע. היא בעצם קיבלה שתי אהבות יחד, אותו ואת המוזיקה. היא מאוד מחוברת למוזיקה וככה היא מתחברת למוזיקה שהוא יוצר. הוא עושה מוזיקת עולם והיא אוהבת בוב מארלי. תשמע, הולכת להיות שופטת בישראל שאוהבת מוזיקה שחורה, זה קטע".

     

    איך המשפחות שלהם קיבלו את הנישואים המעורבים?

     

    "במשפחה שלו מאוד־מאוד אוהבים אותה. כמי שמגיעה מעולם אשכנזי גזעני, זה מרגש בעיניי לראות את שתי המשפחות מקבלות את הכל באהבה גדולה ובטבעיות, ובלי שמץ של הסתייגות".

     

    בחתונתם חולקו בגדים אתיופיים והנוכחים רקדו את ריקוד האסכסתה המסורתי. בשיאו של הערב, חיימוביץ' שר וניגן בסיטאר. עו"ד דסה: "יש אנשים שרואים בבעל האשכנזי היטמעות שלה בחברה הישראלית. בעיניי ההצלחה לא נמדדת בכך שבן הזוג שלך הוא בן הקהילה או אינו בן הקהילה, כי הלב פועל בדרכים שלו. אם בן הזוג שלה לא נפל קורבן לסטריאוטיפים ולדעות קדומות והחליט ללכת אחרי אדנקו, זה כי אדנקו שווה את זה. מה שקובע אם אדנקו השתלבה או לא השתלבה בחברה זה הביצועים שלה בתחום המקצועי, ובתחום הזה היא הוכיחה את עצמה".

     

    סבחת וחיימוביץ' נשואים זה שלוש שנים, ועדיין אין להם ילדים. "אני בטוחה שיגיעו ילדים", אומרת עו"ד קליין. אחיו של חיימוביץ' הוא סגן נשיא בית משפט השלום בתל־אביב, השופט רמי חיימוביץ', מה שדווקא לא הקל עליה לקבל את המינוי. "לא יכול להיות שלא ימנו בן אדם ראוי רק בגלל שהגיס התמנה קודם, זה אבסורד", מתקוממת השופטת בדימוס שריר. "אני שמחה שבסוף זה לא עמד בפניה למכשול, כי אם היו מונעים ממנה להיות שופטת זה לא היה הוגן, לא כלפיה ולא כלפי המערכת".

     

    לצד אהבתה למוזיקה, אדנקו סבחת־חיימוביץ' אוהבת לקרוא ובעיקר ללכת לים, בערב. את חג הסוכות ניצלה כדי להתרחק קצת מההמולה ובילתה בקפריסין יחד עם חברתה מיכל אברה־סמואל. "דיברנו שם הרבה על הקליטה, על ההתמודדות של הקהילה בארץ ועל איך אפשר למנף את זה", מספרת אברה. "אני חושבת שאדנקו היא מודל, אישה עם המון אמביציות שיכולה להיות מקור גאווה לא רק לקהילה ולהרבה צעירות וצעירים בה, אלא גם לחברה הישראלית בכלל. היא עשתה את זה בזכות עצמה, בעבודה קשה. זו בהחלט נקודת אור משמעותית וחשובה בשאלה איך מעצבים את פני החברה הישראלית, שהיא חברה מגוונת ועם הרבה צבעים". •

     

    amir-sh@yedioth.co.il

     

    אמיר שואן

     


    פרסום ראשון: 19.10.16 , 21:13