ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אל"מ יפרח בשטח. "שואלים אותנו, 'מה, הופתעתם?' כאילו הפתעה היא כישלון. הפתעה היא חלק מהמלחמה"
    7 ימים • 19.10.2016
    מלחמת החפירות של אל"מ יפרח
    לאל"מ תומר יפרח יש חשבון אישי ארוך וקשה עם המנהרות של חמאס: במבצע "צוק איתן" הוא הוביל קבוצת סיור שהותקפה בידי חוליה שהסתתרה במנהרה. שניים מחייליו נהרגו והוא ניהל את הקרב עם כדור בגב. עכשיו, אחרי שמונה לקצין אג"ם של פיקוד דרום, הוא מגלה כיצד ייראה העימות הבא, איך חמאס בונה את עזה תחתית ולמה הנחת העבודה היא שלארגון הטרור יש עדיין פירי מנהרות שלא התגלו בשטח ישראל. ראיון קרבי
    מתן צורי | צילום: חיים הורנשטיין

    כל התמונות בספר הפרידה שאל"מ תומר יפרח (43) קיבל כשסיים את הפיקוד על חטיבה 188 של השריון, תמונה אחת מרגשת אותו במיוחד. הוא נראה בה במדים מאובקים, כשהוא שוכב על הדשא וילדיו המאושרים, שלא ראו את אביהם שבועות ארוכים, קופצים עליו. והוא פורש את זרועותיו, מחבק אותם ומחייך למצלמה.

     

    התמונה הזו אינה מסגירה את הסיפור הקשה שיפרח עבר עם לוחמיו בימיו הראשונים של מבצע "צוק איתן" ויושב על ליבו עד היום. כעת, יותר משנתיים לאחר סיום המבצע, הוא חוזר לרגעי הקרב הקשים מאותה היתקלות קטלנית מול חוליית מחבלים שיצאה מפיר מנהרה בשטח מיוער באזור קיבוץ בארי, פתחה באש תופת והרגה שניים מלוחמי החטיבה – קצין המילואים סא"ל אמוץ גרינברג (46) ז"ל וסמל אדר ברסנו (20) ז"ל, ופצעה אותו ואת שאר חברי הכוח.

     

    כיום, אחרי שמונה לקצין אג"ם של פיקוד דרום, אל"מ יפרח מחזיק בכיסו את תוכנית המלחמה הבאה של צה"ל ברצועת עזה מול חמאס. דוח מבקר המדינה בנושא היערכות צה"ל, מערכת הביטחון והדרג המדיני להתמודדות עם איום המנהרות צפוי להתפרסם בקרוב. על פי הערכות, מסקנותיו לא יהיו פשוטות. לאחרונה פורסם גם כי בתחקיר שערך צה"ל אחרי המבצע נחשפה שורת ליקויים ותקלות בהיערכות הצבא.

     

    ביחס לדוח מבקר המדינה אומר יפרח: "אני לא יכול להתייחס לדוח עצמו, אבל אני יכול להעיד שאנחנו עושים את כל מה שאפשר כדי להתמודד עם איום המנהרות. אנחנו משקיעים מאמצים רבים, מדמיינים את התרחיש הגרוע מכל ואליו מכינים את עצמנו. יש מתקני אימון חדשים, תרגולות חדשות, טכניקות מתקדמות ושעות אימון רבות".

     

    הג'יפ של אל"מ יפרח  שנפגע ב"צוק איתן". מימין, גיליון "ידיעות אחרונות"  עם תמונות ההרוגים  מהיום שלפני, בהם  סא"ל אמוץ גרינברג ז"ל  וסמל אדר ברסנו ז"ל
    הג'יפ של אל"מ יפרח שנפגע ב"צוק איתן". מימין, גיליון "ידיעות אחרונות" עם תמונות ההרוגים מהיום שלפני, בהם סא"ל אמוץ גרינברג ז"ל וסמל אדר ברסנו ז"ל

     

     

     

    1. לחימה והרתעה

     

    "שנתיים וחודשיים עברו מסבב הלחימה האחרון מול חמאס, והתמונה ברצועת עזה מורכבת מאוד", אומר אל"מ יפרח. "מצד אחד, חמאס לא מעוניין בהסלמה כרגע. מצד שני, הוא משקיע את כל מרצו ואת הונם של תושבי הרצועה בהיערכות למערכה הבאה, תוך שהוא מיישם ומפיק את מרב הלקחים, כמו שהוא מבין אותם מהמערכה הקודמת".

     

    ההרתעה הישראלית שהושגה ב"צוק איתן" עדיין אפקטיבית?

     

    העבודות להקמת המכשול החדש על גבול הרצועה. יפרח: "הוא ישנה את המצב מול כל סוגי האיומים, ובפרט איום המנהרות, אבל לא יספק הגנה של 100 אחוז"
    העבודות להקמת המכשול החדש על גבול הרצועה. יפרח: "הוא ישנה את המצב מול כל סוגי האיומים, ובפרט איום המנהרות, אבל לא יספק הגנה של 100 אחוז"

     

     

    "כן. ההרתעה עדיין מחזיקה. אבל הרתעה היא מושג חמקמק, ואני לא אוהב להשתמש בו. זה לא משנה את העובדה שמדובר באויב שחרת על דגלו להשמיד אותנו. ברצועת עזה יש הרבה מאוד אנשים עם דעות קיצוניות, שמתנגדים לעצם קיומה של מדינת ישראל. הם קמים עם זה בבוקר והולכים לישון עם זה בלילה ומבטאים את זה בכל מקום שבו הם מצליחים לתת לזה ביטוי, כמו בהשגת אמל"ח או אמצעים נוספים שיוכלו בעתיד לפגוע בנו – הם עושים את זה. אנחנו מדברים בעיקר על תחום הרקטות, אבל זה יכול להיות גם טילי נ"ט או פצצות מרגמה. וישנם כמובן גם האיומים התת־קרקעיים".

     

    איך אתה מסביר את הטילים שנורו בשבועות האחרונים לעבר ישראל?

     

    "אלה היו ארגונים סוררים, וחמאס הוכיח את רצינותו בכל הקשור לשמירה על השקט וביצע פעולות נגדם. בגזרה הזו חמאס מגלה חולשה מול הארגונים הקטנים המסוכסכים איתו ומעוניינים לחמם את השטח".

     

    יש הערכות מה חמאס מכין לקראת הסיבוב הבא?

     

     

    גיליון "ידיעות אחרונות" עם תמונות ההרוגים
    גיליון "ידיעות אחרונות" עם תמונות ההרוגים

     

     

    "הם ירצו להפתיע ולהביא את היכולות שהם בונים לכמה שיותר ביטוי ועוצמה. כמו שראינו במערכה הקודמת. בהקשר של הפיגועים, הם ינסה להכפיל או לשלש אותם וינסו להשתמש בכל היכולות שלהם".

     

    המנהרות הן עדיין האיום המשמעותי ביותר?

     

    "מבחינת חמאס, זה פרויקט משמעותי ביותר. הם משקיעים בו אלפי שעות עבודה. זה משעבד חלק גדול מהכלכלה ברצועת עזה ומושך את עזה למטה, תרתי־משמע. הם פיתחו ב־20 השנים האחרונות מיומנות גבוהה בתחום. זה גוזל מהתושבים כמעט כל דבר שנכנס אל שטח הרצועה: עץ, בטון, כלים. זה מייצר מסים כבדים על התושבים, שסובלים ממילא ממצוקה.

     

    "עם זאת, צריך לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה: המנהרות הן לא סיפור הצלחה של חמאס. אני בטוח שהם תיכננו הישגים אחרים לגמרי. הנחת העבודה וההערכה שלנו הן שיש עוד פירי מנהרות בשטח ישראל. אנחנו משקיעים אמצעים ומשאבים רבים כדי לאתר אותם, בעיקר בשנה האחרונה. בכל יום אנחנו נעשים חכמים יותר בתחום המנהרות בגלל החיכוך. נגענו, ראינו, למדנו. מצליחים להבין את הרעיון ולזהות את נקודות התורפה ולמצוא פתרונות. זה הכי הרבה שאני יכול להגיד. מנהרה היא לא נשק יום הדין. זה לא נשק חסר נקודות תורפה. כל מי שהסתובב במנהרה וניסה להיות שם, אם הוא סובל מקלאוסטרופוביה ואם לא, יגלה שזה קשה. יש פה הרבה מרחב של נקודות תורפה שאנחנו עובדים עליהן. בכל יום שיעבור אנחנו נציב עוד כלים כדי לטפל במנהרות, עד שנהפוך אותן למלכודות מוות. למרות זאת, אני לא חושב שחמאס יתייאש מלחפור. מבחינתנו התכלית היא למנוע מהם להצליח".

     

    מנהרת טרור ברצועה. "נהפוך אותן למלכודות מוות"
    מנהרת טרור ברצועה. "נהפוך אותן למלכודות מוות"

     

     

    המדינה משקיעה 2.5 מיליארד שקל בפרויקט "המכשול", עם שלושה אמצעי הגנה הכוללים קיר תת־קרקעי לעומק של עשרות מטרים, הצבת גדר חכמה לאורך הגבול ואמצעים זיהוי טכנולוגיים מתקדמים. מתי הוא יושלם והאם הוא יספק הגנה מלאה?

     

    "המכשול יגן קודם כל על נכסים חיוניים לאורך הגבול ואחר כך ייבנה סביב כל הרצועה. הפרויקט אמור להיות תשובה די מכרעת והוא ישנה את המצב מול כל סוגי האיומים, ובפרט איום המנהרות. הוא יספק ביטחון ברמה גבוהה מאוד. זו מערכת מורכבת, שמתכתבת עם האיומים מעל פני הקרקע ומתחתיהם, מבחינה בדרך הפעולה האפשרית של האויב ומגיבה למה שנדרש. עם זאת, אני לא יכול להגיד שהמכשול שאנחנו בונים יספק הגנה של 100 אחוז, כי אין 100 אחוז".

     

    מה המצב האזרחי ברצועת עזה כיום?

     

    "המצב שם קשה מאוד. לא כל המדינות שהתחייבו לתרום באמת תרמו את הסכומים שהובטחו. מצרים שומרת חזק על ציר פילדלפי. השינוי העיקרי הוא דווקא מהצד הישראלי. כמות הסיוע שאנו מאפשרים גדלה פי עשרה, אבל אנחנו לא רואים לזה ביטוי בכלכלה בעזה, כי חמאס והזרוע הצבאית שלו לוקחים את המעשר שלהם, שהוא הרבה יותר ממעשר, לטובת התחמשות. גם המצב ההומניטרי יכול להיות גורם להסלמה. הירי שאנו נתקלים בו בתקופה האחרונה הוא תוצאה של מאבקי כוח ושליטה ורצון לשפר עמדות. והכל בא מבפנים".

     

    בבית. אל"מ יפרח וילדיו, בסיום "צוק איתן"
    בבית. אל"מ יפרח וילדיו, בסיום "צוק איתן"

     

     

    שלטון חמאס ברצועה עדיין יציב?

     

    "הוא אינו הומוגני כפי שנוטים לחשוב. יש להם בתוכם מאבקי כוח. חלקם מנהלים את הסכסוכים הפנימיים שלהם באמצעות ירי הטילים על ישראל. אחד הסממנים שלנו שחמאס לא מעוניין כרגע בהסלמה הוא פעולות הריסון שלו, כמו המעצרים, למשל. הוא לא מוכן שאנשים יפעלו בניגוד למדיניות שלו. הוא חטף מכה ב'צוק איתן' והצלקות עדיין טריות. יש עדיין הרבה מאוד מבנים הרוסים, ואנחנו מעריכים שחמאס אומר לעצמו: 'אנחנו עדיין לא מוכנים, טרם הפקנו לקחים. אנחנו לא רוצים להיגרר'. למרות זאת, כשאנחנו חושדים בחריגה מבחינתנו או מזהים חריגה, כמו למשל רקטה שמתפוצצת בשדרות אחרי ראש השנה, זה משהו שצריך להיות מחוץ למשחק. אסור שזה יהיה בתוך הסקאלה שלנו. לכן אנחנו מגיבים".

     

    מה הסיכוי שנופתע שוב?

     

    "כמג"ד יצאתי בתחילת שנות ה־2000 למבצעים ברפיח שתכליתם הייתה לאתר מנהרות בציר פילדלפי. אפשר להגיד: מה, משנת 2000 ועד שנת 2014 לא ידענו או הופתענו? ידענו, אבל זה אחרת כשאתה הולך במנהרה עצמה ורואה איך משתמשים בה כפלטפורמה לפשיטה ואיך אמורים לצאת מתוכה לוחמים. השאלה הכי גדולה ששואלים בכל פתיחת מערכה היא: מה, הופתעתם? כאילו הפתעה היא כישלון. הפתעה היא חלק מהמלחמה. השאלה היא מי מתאושש ראשון. זה דבר שאנחנו מנחילים לחיילים שמשרתים לאורך גבול רצועת עזה ובצה"ל בכלל. אנחנו יכולים להכין אותם מבוקר עד ערב לאפשרות של מנהרה, אבל פתאום עלול לפרוץ רכב מעל הקרקע, כפי שכבר קרה, וזו תהיה הפתעה. אנחנו מוכנים לכל אפשרות ובאותה מידה חושבים איך להפוך את הקערה. ברור שיש הפתעות ותמיד יהיו. השאלה איך מגיבים".

     

    חיים הורנשטיין
    חיים הורנשטיין

     

     

     

    2. אש תופת מהמארב

     

    מבין הקצינים בפיקוד הדרום, העוסקים באופן יומיומי באיומים הנשקפים מכיוון הרצועה, אל"מ יפרח חווה את האש הזאת על בשרו. זה קרה ב־19 ביולי 2014, בראשית השלב הקרקעי של מבצע "צוק איתן", כשהיה מפקד חטיבה 188, בהיתקלות הראשונה עם מחבלים שיצאו ממנהרה.

     

    בחצי השנה שלפני המבצע עסקה החטיבה באימונים קדחתניים שכללו תרחישים אפשריים בכל הגזרות. גדודי החטיבה היו פזורים במשימות שוטפות באיו"ש ובצפון. כשבצה"ל הבינו שהפנים למערכה בעזה, התכנסה חטיבת השריון הוותיקה בדרום והתמקמה בשטחי כינוס שונים.

     

    אל"מ יפרח נזכר בימים שלפני המבצע: "הלחימה תפסה אותי קצת יותר משנה אחרי כניסתי לתפקיד מח"ט 188. חצי שנה לפני המבצע הגענו למוכנות מלאה. ערב פרוץ 'צוק איתן' קיבלנו שינוי משימה ושינוי תנועה של הכוחות. בשבת לפנות בוקר קיבלתי פקודה טלפונית מהאוגדה שהמשימה שלי השתנתה. הונחיתי שאני צריך לצאת למשימה בפאתי מחנות הפליטים באזור דיר אל־בלח, לאתר שתי מנהרות התקפיות ולנטרל אותן. הכל התבסס על מידע מודיעיני. זה היה מרחב חדש שלא הכרנו, ולכן הדבר הראשון שהיה נחוץ זה לצאת לסיור בשטח, עם המפקדים הבכירים של החטיבה, ולמצוא נקודות כניסה, להציב כוחות חיפוי ותצפית, כדי לייצר תנאים טובים להתקפה. יצאנו לקבוצת סיור. מִפקדת החטיבה ישבה בשטח כינוס. היינו כבר יותר משבועיים פרוסים ומגויסים. החלטנו לצאת בחבורת הפיקוד של החטיבה – אני, הסמח"ט, הסמח"ט המחליף ורמ"ט החטיבה.

     

    "יצאנו בסביבות השעה 7:30 בבוקר. הגענו לבסיס סמוך כדי לתאם את כניסתנו לשטח וערכנו תיאומים. בדרך הצטרף אלינו ג'יפ נוסף. עלינו לנקודת תצפית באזור מיוער. לאחר מכן שינינו נקודת תצפית והחלטנו לשפר עמדה מעט דרומה מקיבוץ מבארי. נסענו בקו האחורי של האזור המיוער, כדי לא להיות חשופים ולהימנע מחשיפה לירי נ"ט. התיישרנו בדרך לאורך השביל עם הפנים לגדר, 200 מטר מרחק מהגדר. פתאום אני שומע פיצוץ בתוך הרכב הראשון בשיירה, שאני נהגתי בו. היו איתי ברכב הסמח"ט, קצין האגם והרמ"ח. היה פיצוץ מאוד חזק. בדיעבד התברר שנורה לעברנו אר־פי־ג'י.

     

    "בשבריר השנייה הראשון חשבתי שזה פצמ"ר שנפל סמוך אלינו. זה היה האינסטינקט הראשוני. היינו די מוגנים. אבל פתאום הגיעה מכת אש מקלעים כבדה מאוד מטווח 50 מטר. מיד הבנתי שאני ממש בתוך שטח השמדה, בתוך מארב. מיד לחצתי על דוושת הגז, יצאתי ממרחב ההיתקלות ונסעתי למרחק של 100 או 200 מטר. אבל גם שם הייתה אש מכל הכיוונים. עצרתי את הרכב. ראיתי שכל היושבים איתי ברכב פצועים, אבל לא הרגשתי שגם אני פצוע. האדרנלין עשה את שלו. בדיעבד התברר שספגתי כדור בגב, שנכנס ויצא מהצד השני. ראיתי שכולם שותתי דם. עזבתי את הרכב ורצתי לנקודת ההיתקלות כשבראש עובר לי רק תרחיש אחד: חטיפה. זה מה שהדאיג אותי.

     

    "הקצינים שהיו איתי בג'יפ נפגעו בברכיים ומרסיסים בראש. הם לא יכלו לצאת יחד איתי. אמרתי להם שיאבטחו את עצמם, כי אני רץ אל שאר החבר'ה. ברגעים כאלו אתה לא יודע איך תסתיים ההיתקלות. בשלב הזה הבנתי שיש פה משהו אחר. השארתי אותם שם בחורשה ורצתי לנקודת האירוע. בתוך שתי דקות הגענו, אני ועוד שני קצינים מהג'יפ השני. בינתיים מאחוריי נסעו הסמח"ט, אדר ואמוץ. אדר נהג ואמוץ היה מאחוריו. כולם חשבו שמהפגיעה הראשונה כולנו נהרגנו. לפתע נורו לעברנו עוד שני טילי אר־פי־ג'י. מהטילים האלה וממכת האש נהרגו אדר ואמוץ. זה קורה תוך כדי שאני מתכנן את החזרה שלי לשם. ולאחר מכן נורה אר־פי־ג'י שלישי. התכנסנו, אני ועוד שלושה קצינים, והתחלנו להשיב אש לכיוון. לא זיהינו את המחבלים, פרט לאחד. הם התחבאו בחורשה. ייצרנו אש וניטרלנו מחבל שניסה להתקרב לאחד הג'יפים, ככל הנראה כדי לחטוף חייל או גופה. וידאתי שהמחבל שהתקרב מנוטרל.

     

    "בשלב הזה קיבלתי הודעה בקשר שלא מוצאים את שני הפצועים שהיו איתי ברכב. לא ידעתי בדיוק איפה נמצא האויב. חשבתי שקרה הגרוע מכל והם נחטפו. ערכתי סריקות במשך רבע שעה, שהייתה מאוד ארוכה. בשלב הזה המחבלים ניתקו מגע והחלו בנסיגה אל המנהרה. שניות ספורות לאחר מכן מצאנו את הקצינים. אז הגיעו גם כוחות הרפואה. במקביל הגיעו הגששים והתחלנו להתחקות אחר התנועה של המחבלים. אחד הלוחמים שהגיע אמר לי פתאום: 'הגב שלך מלא דם'. הרופא ניגש אליי ואמר לי: 'אני מפנה אותך לטיפול'. אמרתי לו שבשום מצב אני לא מתפנה. לעצמי חשבתי שאם אני אתפנה, החטיבה כולה תיפגע. רציתי לחזור לפעילות כדי להראות ללוחמים שהמח"ט מתפקד. פחות מ־24 שעות לאחר מכן הובלתי את החטיבה פנימה להמשיך במשימה".

     

    3. חזרה אל הפירים

     

    בדיעבד יתברר כי באותו יום, בסביבות השעה חמש לפנות בוקר, יצאו חברי החוליה מפיר המנהרה, הציבו מארב בסתר והמתינו. היה זה מארב מתוכנן בקפידה שאליו נערכו המחבלים עם כמויות נשק גדולות. אבל הניסיון לחטוף חייל, חי או מת, נכשל. פרט למחבל אחד שחוסל, שאר המחבלים הצליחו להימלט בחזרה דרך אותה המנהרה אל שטח הרצועה ונעלמו.

     

    "בבוקר, מיד לאחר התקרית, אשתי צילצלה לאחל לי יום נישואים שמח. הייתי עדיין בשטח ההיתקלות. איחלתי לה מזל טוב ליום הנישואים. לא סיפרתי לה מה קרה. אמרתי לעצמי: איזו תועלת תהיה מזה שאספר לה שרק עכשיו ניצלתי. היא גם הכירה היטב את אדר ז"ל, שהיה הנהג שלי. רק יום וחצי לאחר מכן סיפרתי לה".

     

    למרות התקרית הקשה, אל"מ יפרח הוביל למחרת את החטיבה חזרה לרצועה, כדי לאתר את שתי המנהרות. "הכניסה לרצועה עברה בציר ההיתקלות. הייתה לזה משמעות אחרת מבחינתי להגיע לשם עם חטיבת טנקים, כשעוצמת האש בידיים שלנו. נאלצנו להמתין מעט, כי האוכלוסייה בשכונות ביקשה להתפנות. אחר כך נכנסנו פנימה. עפו כמה טילי נ"ט. היה דיווח מיד כשנכנסנו פנימה ומחבלים פוצצו את הפיר. מישהו דיווח על מטען שפגע בטנק של מח"ט 188, ושוב החלו שמועות שנפגעתי. בתוך זמן קצר הגענו לאן שנדרשנו בתוך הרצועה. ניסיתי לחשוב ולהיכנס לראש של אלו שחפרו את המנהרות, להרכיב פאזל של מידע מודיעיני ולמידה מהשטח. זה היה אתגר. לא הייתה לנו נקודת אחיזה מקדימה כדי להבין איפה הפירים.

     

    "מתוך חיכוך וחיבור למקום עם מודיעין הצלחנו להרכיב את הפאזל. נכנסנו ביום ראשון ובתוך 48 שעות היה לנו קצה חוט איפה נמצא הפיר. כעבור שבוע היה לנו קצה חוט גם לגבי מיקום המנהרה השנייה. במהלך הסריקות מצאנו פיר מתחת לעץ זית. בכניסה אליו מצאנו ערכה שכללה סמי הרדמה, בגדים ושאר אמצעים כדי לחטוף חייל. כשמצאנו את הפיר הייתה תחושה של סגירת מעגל, אמנם מאוד קטנה ומאוד מקומית, אבל בהחלט סגירת מעגל. בסופו של דבר מצאנו את שתי המנהרות. יצאנו החוצה חזרה לשטח ישראל אחרי יותר מעשרה ימים. רק כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאשתי את כל מה שעבר עליי ועל התקרית הקשה".

     

    מה מבחינתך המסקנות מהתקרית?

     

    "הייתה פה למעשה היתקלות מתוך הפתעה מוחלטת. חוליה מאוד גדולה הפתיעה את הכוח באופן מלא. מצד שני היא לא הצליחה לבצע את מה שתיכננה. זו פעם ראשונה שהייתה יציאה מתוך מנהרה בשטחנו ללא שום התרעה".

     

    מדוע הכוח לא נע ברכבים ממוגנים?

     

    "הג'יפים אכן לא היו ממוגנים. לא בטוח שהתוצאות היו אחרות אילו נענו בג'יפים ממוגנים. הסתובבנו בשטח שלנו, באזור מיוער ולא חשוף, בפנים הארץ. זו הייתה הפתעה. נאלצנו להגיב ועשינו זאת היטב".

     

    יש תחושת כישלון מבחינתך, בדיעבד?

     

    "שניים מהלוחמים שיצאו איתי לא חזרו. אחד מהם היה קרוב אליי מאוד. זו תחושה קשה, שלא הצלחתי להחזיר אותם הביתה. זה מחיר כבד".

     

    איך מסבירים למשפחות הנופלים אירוע כזה?

     

    "המשפחות שאלו שאלות קשות ולגיטימיות. דיברנו יותר מפעם אחת על הדברים, בצורה הכי חדה וגלויה. הן שאלו וקיבלו תשובות. אין שיח על מחדל. זה לא היה מונח על השולחן".

     

    לאחר התקרית, כנהוג, צה"ל ערך תחקיר ובו נקבע שהכוח פעל כראוי ולא הופקו לקחים אישיים. שגית גרינברג, אלמנתו של סא"ל אמוץ גרינברג, אמרה לנו: "התחקיר שקיבלנו אינו מצביע על משהו חריג מבחינת פיקוד החטיבה. אין לנו טענות כלפי תפקוד הצבא ומקבלי ההחלטות. באופן כללי אנחנו כמשפחה החלטנו שלא לעסוק בשאלה אם היה ניתן למנוע את המקרה. זה לא מה שיחזיר לנו את אמוץ. אנחנו נמצאים בקשר טוב וחברי עם אל"מ תומר יפרח, וכך נמשיך".

     

    שבעה לוחמים איבדה חטיבה 188 ב"צוק איתן". אל"מ יפרח מספר שהוא נמצא בקשר הדוק עם משפחות הלוחמים. "ביני לבין המשפחות יש חיבור מצוין, וזה לכל החיים. מפקדים צריכים להבין, שכשאתה מקבל את הזכות הנוראה להוביל אנשים למשימה – זה אף פעם זה לא בא במחיר אפס. המינימום שנדרש מאיתנו המפקדים הוא ללוות את המשפחות השכולות ברגעים הקשים". •

     


    פרסום ראשון: 19.10.16 , 21:21