ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    כללי • 20.10.2016
    "יש לי חרדת קיום פנאטית"
    גם אחרי חמש שנות זוגיות עם אילנית לוי, אלירז שדה לא ממהר לשלוף טבעת ומעדיף לדבר על פוליטיקה, מאבקים חברתיים והתחזקות באמונה. ואם זה היה תלוי רק בו, הוא היה עובר לפינה שקטה בגליל ומגדל ירקות עד יומו האחרון
    גאיה קורן ׀ צילום: רמי זרנגר | סטיילינג: שלו לבן

    שלוש דקות אחרי שאנחנו נפרדים ואני כבר בקניון הזהב מודדת נעליים, אלירז שדה שולח הודעה: "היי", הוא מקליד, כאילו לא ישבנו עכשיו שלוש שעות על סודה של זקנים ואספרסו, "הכי חשוב שיהיה כתוב שאני אוהב את אילנית בטירוף ושהיא מושלמת".

     

    צודק, הכי חשוב. אחרי חמש שנים של זוגיות עם אילנית לוי, שנראית נוצצת רק למי שחושב שסלבס יושבים על אסלות מזהב - עם שני הילדים שלה מנישואים קודמים (אלין וליאם), בעל לשעבר שלא יורד מהכותרות, קריירה תובענית ומעט מדי זמן פנוי - אלירז חייב לתדלק את המדורה, שחלילה לא יעופו גיצים. גם ככה כולם יושבים להם על הראש, רוצים לראות טבעת, לדעת אם קבעו תאריך ברבנות, כאילו זה בסדר לחטט בחייהם האינטימיים של אנשים שהם מכירים רק מהתקשורת.

     

    ב"ח"י ברשת". "תוכנית סרטונים בפן יהודי, סרטונים של צבא ועם ישראל, מצחיקה, דינמית"
    ב"ח"י ברשת". "תוכנית סרטונים בפן יהודי, סרטונים של צבא ועם ישראל, מצחיקה, דינמית"

     

    אם זה היה תלוי רק בו, אלירז, 33, היה משאיר מאחוריו את חיי הזוהר בכאילו ועובר לפינה שקטה בגליל, מגדל ירקות ומודה לבורא עולם על ההפתעות שהוא מזמן לו. כמו שזה נראה כרגע, הפינות היחידות שמחכות לו הן בחלקת אלוהים הקטנה שלו ברחובות ובערוצי הנישה שבהם הוא משדר. "אני בנאדם של תהליכים, לא של זבנג וגמרנו", הוא מושך בכובע שנופל לו על המצח, "אני לא מאמין בקיצורי דרך. אני אדם מאמין, בסוף זה רק 'הוא', כל דבר שנקרה בדרכי מוביל לתמונה רחבה יותר, שאני עדיין לא יודע מהי אבל זה יתבהר לי במהלך החיים. זה גלגל וכל פעם מחדש אני מבין משהו".

     

    לקריאת כל כתבות מגזין שמחת תורה המיוחד - לחצו על שער העיתון

     

    ההתעסקות הרוחנית הביאה אותו לאחרונה לתוכנית החדשה "ח"י ברשת" בערוץ 20, שעוסקת בסיפורים החמים בנושאי ציונות, יהדות ומורשת ברשתות החברתיות. הוא מגיש אותה לצד אושיות רשת שמתווכחות ביניהן בנושאי דת, מדינה ויהדות, אגב שילוב סרטונים משעשעים ומעוררי מחלוקת. "הצינור היהודי", אני מעירה וחוטפת צינור. "לא צריך להשוות ולקטלג כל דבר", הוא אומר, "'ח"י ברשת' היא תוכנית סרטונים ברשת בפן יהודי, סרטונים של צבא ועם ישראל, מצחיקה, דינמית. צילמנו שמונה תוכניות עד עכשיו".

     

    מה המטרה?

     

    "הערוץ מנסה להנגיש את היהדות, בגלל שהתורה סבלה מיחסי ציבור רעים".

     

    אבל התורה כבר מקבלת את היח"צ, השיווק והפרסום הכי טובים שאפשר.

     

    "אולי בעבר. היום אומרים דת - אומרים רבנות; אומרים יהדות - קופצים לחרדים בפוליטיקה. הרעיון הוא להנגיש אותנו כי כולנו יהודים, אחרת מה אנחנו עושים פה? בשביל מה יש לנו מדינה בכלל, אם לא אברהם אבינו?"

     

    אתה אדם מאמין?

     

    "מאמין מאוד ומשתדל לעשות כמיטב יכולתי. לצערי אני נוסע בשבת וירדתי מהנחת תפילין בגלל עומס, אבל חייב לחזור לזה דחוף. אני גם משתדל ללכת לשיעור תורה אחת לשבוע, כשיש לי זמן. אני לא פה סתם ולא מגיע לי כלום, הכל בזכותו".

     

    ואולי הגעת לאן שהגעת בזכות מי שאתה?

     

    "נראה לך? מי אני בכלל? נראה לך הגיוני שדווקא אותי מכולם לקחו ל'אח הגדול' ודווקא אני זכיתי במיליון שקל?"

     

    כן.

     

    "הייתי בן עשירים ונפלתי וקמתי, כשהיו מיונים ל'אח הגדול' אף אחד לא הכיר אותי ונשלפתי בפינצטה, מי זה אם לא אלוהים? עשיתי סרט קולנוע, 'בן זקן', והגעתי איתו לפסטיבל ברלין, למה, כי אני כל כך טוב? יודעת כמה סרטים טובים נעשים פה? יודעת כמה סרטים של במאים ושחקנים מוכשרים וביקורות מהללות עולים למסך ובסוף מתפוצצים כמו בלון? קורים לי ולאחרים דברים שהם גדולים מאיתנו. הפחד הוא שיש בני אדם שבטוחים שזה הם, שהכל קורה בזכותם".

     

    אז אל תעשה כלום, שב בבית והמזל ייפול עליך.

     

    "החוק הוא פשוט - את תקומי, תעשי, והוא יעזור. אני רוצה להאמין שיש תכלית לחיים שלי, לא מתאים לי לחשוב שבאתי ל־80 שנה וזהו, לא הגיוני, חייב להיות העולם הבא".

     

    תמצית הישראליות

     

    רגע הפסקה מחיי העולם שמעבר. מדי בוקר מתעורר אלירז למציאות קרייריסטית תובענית, שגוזלת כל דקה מזמנו. לצד התוכנית החדשה בטלוויזיה, הוא משדר עם מאיה בצלאל ברדיו לב המדינה את "מעירים את המדינה" ארבע פעמים בשבוע משמונה עד עשר בבוקר, הוא הצטלם לסדרת ילדים כמורה במגמת תיאטרון ומוזיקה, והוא מבעלי רשת "החקלאי", המשווקת ירקות ופירות ללא פערי תיווך. "יש כבר חמישה סניפים ובעזרת השם נגיע ל־100", הוא מאמין, "זאת עבודה קשה. אנחנו מנסים ליצור מציאות אחרת, מאפשרים לאנשים שלא עבדו מעולם בתחום הפרי והירק את הזכות לעבוד. תוך שנה יצרנו מותג שהרחוב מכיר".

     

    וורקוהוליק?

     

    "כשכולם רצו ללימודים בגיל 21, אני השתחררתי מהצנחנים, עליתי על מטוס לארצות־הברית, עבדתי בהובלות שלוש שנים וחזרתי. אני בנאדם של עשייה, חייב להיות בתנועה כל הזמן. אין לי סוף בעבודה, אני עובד משש וחצי בבוקר עד אחת בלילה, לא מאזן את הסטרס בגוף, יש לי דופק 78 במנוחה וזה לא טוב. אני לא עושה ספורט, יש לי גנים רזים וזה מרמה, אני מעשן, שותה קפה, לא מקפיד על ארוחות, עד שאני לא רעב, אני לא אוכל".

     

    לא בריא.

     

    "אוכל זה סידור מעצבן במהלך היום. מבחינתי לקחת קפסולה ולהיות שבע. הראש שלי טרוד במיליון דברים, אני מקבל טלפונים והודעות בכל שעה, בכלל אני לא מרגיש את עצמי עד שאני רואה מה השעה. יש לי חרדת קיום פנאטית ואני אומר לעצמי ששנת 2017 תיראה אחרת לגמרי, גם אם אני אעשה את זה בכוח, כי אי־אפשר להמשיך ככה".

     

    אם להשתמש בדימוי שלו, אלירז הוא תמצית הישראליות בקפסולה מזוקקת. הוא נולד בחדרה וגדל בקיבוץ ברקאי עד גיל שש, הגיל שבו מתעצבים כל זיכרונות הילדות. בכיתה א' חזר עם המשפחה לחדרה, אבל הוא זוכר איך ישן בחדרי ילדים עם אחיו הגדול וראה את ההורים רק בשבתות. היום זה נשמע מופרך, כשהורים נלחמים לראות את הילדים שלהם גם כשהם מתגרשים, אבל אז זה היה מקובל להיפגש עם מולידך רק פעם בשבעה ימים. "אני לא זוכר דברים רעים", הוא משחזר, "הייתה פעם אחת שפיתחתי חום גבוה והזיות, כל החתולים והכלבים הפכו למפלצות ענק, ואני זוכר שהגעתי לבית של ההורים עם נעליים ביד. זה נורמלי, לא?"

     

    כן, אם אתה ישן בבית ילדים.

     

    "אני חושב שתמיד הייתי אאוטסיידר, הייתי מנותק מהמיינסטרים הישראלי. באיזשהו שלב, בערך כשהייתי בן 13, אבא שלי עלה על המסלול, עברנו לקיסריה, בריכה, 300 מטר. רק כשהייתי בצבא התחלנו לראות סימנים של משבר כלכלי, לא חוויתי את זה על בשרי כי הייתי רחוק מהבית, הייתי בשטחים, ברמאללה, באותה תקופה".

     

    אבל זה נצרב.

     

    "לא הגעתי לשלווה בתחום הזה".

     

    הוא מסרב להגיע להשקות ולפרמיירות ("דברים שעושים לי לא נעים בגוף"), היה יכול לעשות כסף קל כפרזנטור למותגים שונים, אבל משאיר את הבמה לאישה שאיתו. "אילנית מתאמנת לקראת הצגה בחנוכה ויש לה קמפיינים. היא לא נחה, אבל יודעת לקחת דברים בפרופורציה", הוא אומר. "אני חושב על העתיד כל יום, נלחם על הפרנסה שלי. בישראל אין כוכבים, זה רק נראה נוצץ, אחותי. אם אתה רוצה ביג מאני אתה צריך להיות בסקטורים אחרים, לא בטלוויזיה ולא ברדיו. אנשים עובדים פה, קורעים את התחת, ואז באים אנשים שמוכנים לעבוד בחינם כדי להתפרסם".

     

    כמו שאתה עשית ב"אח הגדול".

     

    "לא טענתי שיש לי כישורים, הלכתי כי אני מאמין בקב"ה ומאמין בהזדמנות, גם אם היא לא נראית לי ממש בשבילי. אם יש הצעה שעומדת בעולם הערכים והמוסר שלי, כלומר אם אני לא פוגע באף אחד, אני בודק את זה".

     

    השיח החברתי

     

    מי שמאזין לו ברדיו בארבע השנים האחרונות מגלה אלירז דעתן, לפעמים צועק, לא תמיד מלטף. "אני בן־אדם שאוהב עימותים", הוא צוחק. "באינסטינקט שלי אני ישר פותח דברים, כי אני בן־אדם פרקטי, ואם מישהו עוקצני, אני עונה. אין לי עצם בגרון".

     

    שמעתי אותך קורא מצד אחד להקים תל־אביב בחיפה ומצד שני נותן כפרס הופעה של אייל גולן.

     

    "נו, איפה הבעיה? אני לא מחפש בעיות איפה שהן לא נמצאות, אני מחפש פתרונות. אם חיפה תהיה כמו תל־אביב, נצליח ליצור הגירה של דור צעיר, ואני לא מבין למה לא עושים את זה. רק ככה תהיה תרבות, בתי קפה, תיאטראות, מרכזי קניות. מאוד חשוב לי לשים דגש על מה שצריך, ולמילים יש הרבה כוח. למשל, אני בחיים לא אגיד 'גל פיגועים' אלא 'פיגוע אחר פיגוע', כי ברגע שאתה נותן שם אתה יוצר אירוע. אנחנו כתקשורת נותנים כותרות ויש לזה מחיר דמים".

     

    אנחנו כתקשורת הכתרנו את מירי רגב, אורן חזן, ביבי נתניהו.

     

    "אני בעד כל מי שתורם לשיח החברתי בארץ. מירי רגב לא עושה נזק, ואל תסתכלי עליי ככה. כשיוצאים לדרך פוליטית במדינת ישראל צריך למצוא איך להתבלט. מירי רגב החליטה ליצור פרובוקציות ולהתמיד בזה ואני בודק את מבחן התוצאה - היא אישה, מזרחית, ובצמרת הליכוד. היא הצליחה לשנות סדרי עולם בתקציבי התרבות בישראל".

     

    אי־אפשר להצליח בלי להתגרות ולהתבהם?

     

    "זה הצ'ה גווארות של היום, מאוד מהפכני, לבוא ולשבור את השולחן".

     

    אלירז מעיד על עצמו שהוא טריפולטאי לא מקופח ולא מתלונן. "אבל יש פה אנשים מקופחים", הוא אומר, "אם יש שליחי ציבור שבחרו להרים את השיח בצורה נחרצת, אז אי־אפשר לזלזל בזה".

     

    גם הצל יוצר שיח, והוא אלים ומסית.

     

    "השיח הוא אלים, נקודה. כולם אומרים מה שהם חושבים ואף אחד לא חסין, מראשי עיריות ועד נשיאים. זו תקופה טובה".

     

    מה כל כך טוב בה?

     

    "היה שקט, הוא נגמר, עכשיו יש סערה ואחריה שוב יבוא שקט. בסוף נולדים דברים טובים. למה להתבייש לצעוק אם פתאום סופרים את אלו שלא נספרו ואם פתאום מדברים על מעמד הביניים? עם ישראל החליט שהוא מפסיק להתבייש וגורם לשינוי, ממחאת האוהלים ועד זה שיש שר אוצר מזרחי. אני מחבב את התקופה הזאת".

     

    אלירז שדה שר הפנים? הרווחה? החקלאות?

     

    "אני לא ארוץ לפוליטיקה, זה מאוד קשה".

     

    וגם לא תוכל לשבת בגליל ולגדל ירקות.

     

    "אילנית לא תסכים לי, בשניהם אני אפסיד מולה".

     

    ברדיו לפעמים בורחת לך איזו קללה פה ושם.

     

    "אני לא מאמי לאומי. זה בסדר קצת לכעוס ולצעוק, יש לי פוליפ בגרון ואני לא זמר".

     

    גם כשאתה רב עם אילנית אתה צועק?

     

    צוחק: "אני נואם, אילנית נותנת שפיצים".

     

    זה שמוותר

     

    חמש שנים הם יחד, הכירו כשעבדו בערוץ 24, היא גדולה ממנו בחצי שנה בדיוק והגיעה עם רזומה מפואר ושני ילדים. כמי שמעיד על עצמו כאיש שלא ממהר לשום מקום, אין ספק שהוא לוקח את הזמן. לאחרונה בילו בני הזוג חופשה משותפת ביוון ומה רבה הייתה אכזבתם של אתרי הרכילויות כשגילו שאף טבעת לא טבעה בכוסית שמפניה. "בעבודה אני לוקח החלטות מהירות ובזוגיות נוהג בכובד ראש", הוא שוקל מילים.

     

    "אני רוצה לדעת בוודאות שאנחנו מוכנים מכל הכיוונים להתמודד עם הכל"
    "אני רוצה לדעת בוודאות שאנחנו מוכנים מכל הכיוונים להתמודד עם הכל"

     

    חצי עשור זה חתיכת דרך.

     

    "זה עניין של טיימינג, בשלות. ברגע שמחליטים לעשות ילדים, מתחתנים".

     

    מתאים לך להיות אבא?

     

    "אני תמיד רוצה ילדים, מבחינתי אני שם סינר ושהיא תלך לעבוד. ביחסי הכוחות שלנו בבית אני 'החבר של אמא', אני לא אמוציונלי והמילה שלה היא זו שקובעת מולם. הילדים שלה בני עשר ו־13, לא תינוקות. אני רוצה לדעת בוודאות שאנחנו מוכנים מכל הכיוונים להתמודד עם הכל".

     

    אלירז נע על הכיסא בחוסר נוחות. הוא לא אוהב כשהשאלות נעשות אישיות מדי, מעדיף לדבר על נפתלי בנט ולהרביץ בי תורה מאשר לדבר על הזוגיות. "יש ציפייה גדולה מדי בנישואים ובזוגיות, שהצד השני יהיה מושלם, ואז העסק נופל כי אתה מגלה שאין מוצר מושלם ויש אכזבה", הוא אומר. פעם היו לוקחים את הספה לרפד, היום קונים ספה חדשה, יותר קל להקים מחדש ולפרק שוב מלהישאר עם זה".

     

    אז אתה לא מתחתן מתוך פחד שהנישואים ייכשלו?

     

    "אני בוחן תהליכים, לא מאמין בקיצורי דרך. מילדות היה לי את הקצב שלי. אם אני בא עם ציפייה מסוימת לקושי, אז אני בא יותר מוכן למציאות מורכבת ואני מוכן להילחם על הקשר. תמיד יש את זה בזוגיות שמוותר, אצלנו זה נחלק לפי נושאים - אני מוותר בנושאי פרנסה ואז היא אומרת, 'הכל ברוך השם, אל תדאג'".

     

    לשניכם אין פייסבוק, עוזר בשמירה על הזוגיות.

     

    "הפייסבוק שלי לא פעיל ויש לי מאות זיופים, לאילנית אין פייסבוק. למי יש זמן לזה. מדי פעם אנחנו עושים תחקירים אחד לשני עם קצת קנאה והכל בסדר, היא עוברת לי על ההודעות ואני יכול לעבור לה בחופשיות. אם קופצת הודעה שלא נראית לי אני קופץ. אם אתה לא קנאי בכלל יש בעיה, אני קנאי בגבול הטעם הטוב. עכשיו אנחנו בתקופה לחוצה, אני יוצא לפני שהיא קמה וחוזר כשהיא ישנה, אז היא מתעצבנת והיא צודקת. גם אני מתעצבן על עצמי, אבל זו תקופה והיא תחלוף. בסוף, אכפת לנו באמת מהפינה שלנו, יש בריכת דגים קטנה, עצי פרי".

     

    טוב לך לבוא, להשמיע את קולך, ולחזור לשקט שלך.

     

    "אני גר בעיר אפורה וחולם על צפון ירוק, משדר בתחנת רדיו אזורית ומנחה בערוץ 20. אני לא פריים־טיים, לא איש של רייטינג ופרסום, אלא של אורך רוח. אני חיית נישות, אנד איי לייק איט".

     

    gayakoren@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.10.16 , 15:25