yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    כללי • 20.10.2016
    "הירקות והפירות מתייקרים בעשרות אחוזים אבל המשכורת שלי לא עולה"
    השחקנית מאיה ורטהיימר, נצר למשפחת התעשיינים המפורסמת, נהנית להיות חצי מפאוור קאפל עם ארוסה, עו"ד אסף זמיר, סגן ראש העיר תל–אביב–יפו. כוכבת הילדים משתדרגת ומתעקשת שההורים לא עוזרים לה ושהיא לא ילדת שמנת! ראיון וכתבת אופנה
    סמדר שיר

    את שני הדייטים הראשונים שלה עם עו"ד אסף זמיר, סגן ראש העיר תל־אביב־יפו (מטעם מפלגת "רוב העם" שהוא עצמו הקים), הגדירה השחקנית מאיה ורטהיימר כמחרידים. בדייט ראשון הם ישבו בבר והיא, ילידת כפר ורדים הפסטורלי, סבלה. "נראה לי מוזר שאנשים נפגשים במקום אפלולי עם ריח של סיגריות, זה הרגיש לי ממש לא רומנטי ולא הצלחתי לתהות על קנקנו", היא מסבירה. בדייט השני הם קבעו בפתח אולם תיאטרון והוא איחר, "אבל לא באשמתו, והוא לא יכול היה להודיע לי על האיחור מפני שנגמרה לו הסוללה. הייתי בטוחה שזהו, שני דייטים ונגמר".

     

     

    כשזמיר צילצל והציע דייט שלישי היא הופתעה. "כיוון ששנינו מאוד עסוקים אמרתי 'בסדר, נעשה הפסקת צהריים ביחד' ונפגשנו במסעדה ליד כיכר רבין. התיישבנו, התחלנו לדבר, ופתאום גיליתי בנאדם מדהים. בחיים שלי לא פגשתי מישהו עם כל כך הרבה כריזמה ועם לב כזה ענקי".

     

    עכשיו היא עונדת על אצבעה את טבעת האירוסין, יהלום ואבנים ירוקות, שבעלה לעתיד עיצב בעזרת אמו, והסומק שפורח בלחייה מתמזג עם שיערה האדמוני. "את צריכה לראות איך אנחנו ישנים בלילה", היא מצחקקת.

     

    איך?

     

     

     

    "אסף מנמיך את המזגן ל־16 מעלות, קור כלבים, ואני נכנסת למיטה עם סווטשירט וגרביים כדי לא לקפוא. זאת אהבה!"

     

    ורטהיימר (26) וזמיר (36) הכירו בסוף יולי של השנה שעברה. "כמה חודשים לפני כן הגבתי על פוסט נורא מצחיק שהוא העלה לפייסבוק, וביום ההולדת שלי הוא אזר אומץ וכתב לי מזל טוב". הצעת הנישואין הגיעה בדיוק כעבור שנה. "טסנו ללונדון, לחתונה של אחותו הקטנה, ויצאנו להליכת בוקר בהייד פארק עם טרנינג ופיג'מה. האגם היה מלא בברווזים, שקנאים וברבורים, אז רצתי אליהם. אחר כך הסתובבתי אליו".

     

    ומה קרה?

     

    "יש לנו מין קטע כזה", היא קמה ומדגימה את התנועה. "אני רצה, והוא תופס ומרים אותי. זה כמו ב'צלילי המוזיקה'. אנחנו עושים את זה אפילו בחניה של הבית. אחרי המפגש עם הברווזים הייתי בעננים, רצתי אל אסף בשמחה, הוא תפס אותי כמו תמיד, אבל פתאום הוא הסיר ממני את הידיים וירד על שתי הברכיים. בשנייה הראשונה חשבתי שקרה לו משהו. איך הוא ירים אותי מהפוזיציה הזאת? אסף אמר 'ממי, אני אוהב אותך, אני רוצה לחיות איתך כל החיים', ורק אז קלטתי מה קורה והעיניים שלי הוצפו בדמעות. בדיעבד התברר לי שכולם ידעו שזה עומד לקרות, מפני שחודש לפני כן הוא ביקש את ידי מאבא שלי. רק אני לא ידעתי, וזה מה שהפך את המעמד להכי מרגש בעולם".

     

     

    כבר פצחתם בהכנות לחתונה?

     

    "לא, אנחנו עדיין ב'היי' היסטרי. אפילו עוד לא התחלנו לחשוב על מתי ואיך ומה בתקציב שלנו".

     

    בתקציב שלכם?!

     

    ורטהיימר מעקמת את אפה ומגלגלת עיניים. לכל שם משפחה יש מחיר, ובמקרה שלה הוא בעננים. היא נכדתו של התעשיין סטף ורטהיימר (זוכה פרס ישראל, ח"כ לשעבר) ובתו של איתן ורטהיימר (הישראלי הרביעי בעושרו על פי רשימת פורבס), שמכר את עסקיו כדי "לא להשאיר כאבי ראש לעתיד" וכיום, לדבריה, הוא בפנסיה.

     

     

     

     

    "זהו?" היא מתריסה כשאני מציינת את הנתונים. "כל מה שיש לי להגיד זה שאנחנו בית מאוד פרטי שלא מת על עיתונאים. במיונים לצבא הזדהיתי בשם הפרטי שלי וכששאלו מה שם המשפחה עניתי 'אני רק מאיה, כמו מדונה, וזה מספיק'. לא שאני מתביישת בהם, זה להיפך, אני מכבדת אותם. הלוואי שיכולתי להתראיין רק על עצמי, מבלי לספר דבר על המשפחה שלי, אבל אני מבינה שזה בלתי אפשרי".

     

    לא סנובית

     

    היא ילדת הסנדוויץ' בין חמשת ילדיה של אריאלה, העוסקת בפילנתרופיה, "כמו בעמותת 'קווים ומחשבות' שמטפלת בהפרעות קשב וריכוז, שכמעט כולנו לוקים בה. עד כיתה ג' לא ידעתי קרוא וכתוב וגם אבא לא מסוגל לקיים ישיבה יותר מרבע שעה". שני אחיה הגדולים הם מנישואיה הראשונים של אמה ("אצלנו אין אח/ות למחצה, אבא שלי גידל אותם"), ביניהם סיוון טלמור, "החברה הכי טובה שלי וזמרת מדהימה". כשהיתה בת שמונה עקרה משפחתה מכפר ורדים ("מקום מושלם לגדול בו, ואני מתגעגעת לתום שהיה בו") לקיסריה ולמדה בכרם מהר"ל ובמעגן מיכאל עם מושבניקים וקיבוצניקים.

     

    איך הם קיבלו את בת המיליונר?

     

    "אני אשקר אם אומר שזה היה קל. במיוחד במעברים, כשנכנסתי למסגרת חדשה. תמיד הדביקו לי את התווית של 'עשירה ומפונקת'. ביסודי הילדים לא דיברו איתי וזרקו את התיק שלי לזבל. פחדתי לצאת להפסקות, אז נשארתי בכיתה עם החננים שדוגרים. היו לי רק שלוש חברות שאליהן נפתחתי, והן איתי עד היום. התרגלתי לעובדה שרק באמצע שנת הלימודים מישהו זרק אלי 'מאיה, השתנית, את בכלל לא סנובית', ועניתי: 'גם קודם לא הייתי, זה אתה שהחרמת אותי'. בבית מעולם לא נתנו לי להרגיש עשירה. להורי היה חוק - בגיל 16 מתחילים לעבוד. מילצרתי ועשיתי בייביסיטינג כדי שיהיה לי כסף משלי וממה שהרווחתי גם מימנתי את רישיון הנהיגה. ברור שהתעצבנתי והתקוממתי, אבל זה ביגר אותי מאוד וגם גרם לי להעריך כסף שבא מעבודה".

     

    החינוך לעבודה היה נוקשה וקפדני. "כשהוצאתי רישיון נהיגה, ביקשתי אוטו חדש כמו שקיבלו חברות מבתים פחות עשירים משלי. אבא שלי שאל, 'אם עכשיו אקנה לך מכונית - מה אקנה לך בגיל 30?' ושלח אותי לנהוג על הטנדר הטרנטע שעמד במוסך. גם אחיי הגדולים חרשו עליו. הייתי צריכה לדחוף אותו בירידה כי לא היה לו מצבר ואז להתניע. אבא גם דרש שאתרגל עליו רוורס, למרות שהיה חם וקשה, וטען שאם אצליח להסתדר איתו אוכל להתמודד בעתיד עם כל מכונית. והוא צדק, כמובן, אני נוהגת מצוין, למרות שבתל־אביב אין לי הזדמנות להפגין את המיומנות הזאת. אני מתניידת באופניים".

     

    כל אחיה, לדבריה, אוהבים לנגן ולשיר. "עשרות פעמים ניסיתי ללמוד נגינה בפסנתר וזה לא עבד", היא מודה, "אז תפסתי את תפקיד השחקנית שמציגה את החבר'ה בהופעה המשפחתית. עם הזמן גיליתי שהומור הוא הדרך הכי טובה לתקשר עם הסביבה והפכתי למצחיקנית. בכיתה ט' התקבלתי לחוג של אורנה פורת ופעמיים בשבוע נסעתי לתל־אביב ברכבת. עשיתי בגרות בתיאטרון, במיונים לצבא היתה לי קב"א גבוהה והתקבלתי ליחידה שדרשה סיווג ביטחוני, אבל לשלב הזה לא הגעתי בגלל שישבתי בכיסא גלגלים".

     

    זו היתה תאונת פגע־וברח בארבע הולכות רגל, בקיסריה. "עמדתי עם חברות שלי ביציאה מהנמל. הדבר האחרון שאני זוכרת זה אורות מתקרבים. סיפרו לי שהנהג השיכור פרץ את המחסום, הראש שלי ניפץ את זכוכית הרכב שלו, והועפתי למרחק שלושה מטרים, לאמצע הכביש. אני והחברה הכי טובה שלי הוגדרנו במצב בינוני. היא הגיעה לבית חולים עם שבר פתוח ברגל, ובגוף שלי כל צד ימין התרסק. שלושה חודשים בכיסא גלגלים שוללים ממך את העצמאות לחלוטין. קילחו אותי, סירקו אותי, הלבישו אותי, ואפילו בלילה לא ישנתי לבד. למדתי לאכול ביד שמאל, ובעיקר למדתי להעריך את הדברים הקטנים, כמו נשימה".

     

    חששת שאולי לא תקומי מהכיסא?

     

    "לא, תמיד ידעתי שאצא מזה, אבל לא יכולתי להעלות בדעתי שאני אצא מזה כל כך חזקה. מבחינה פיזית, במקביל לשיקום ולפיזיותרפיה, אמא שלי התעקשה שאתרגל איתה יוגה. אף פעם לא אהבתי ספורט, סבלתי מכל דקה, אבל היוגה כל כך עזרה לי עד שהחלטתי שאני חייבת להעביר את זה הלאה ולמדתי הוראת יוגה. מבחינה נפשית קיבלתי פרופורציות חדשות, שבדרך כלל לא קיימות אצל בני גילי, וזו מתנה ענקית. מדי בוקר אני מתעוררת ואומרת תודה לאלוהים, וגם בסיום תרגיל אני לוקחת נשימה ומודה".

     

    הנהג נתפס?

     

    "ארבעה ימים אחרי התאונה המשטרה תפסה אותו בעזרת הסרטים של מצלמות האבטחה. הוא טען שעמדנו באמצע הכביש והפריך את העדויות שלנו וניסה להתחמק. הוא בכלל לא הבין את הכאב שחוויתי. המשפט נמשך חמש שנים, הוא קיבל שנתיים מאסר, ועד לרגע האחרון לא זיהיתי אצלו סימן לחרטה. זה הגיוני שהוא חזר לכביש לפני שאני יצאתי מכיסא הגלגלים?"

     

    בשלב השיקום לא היה באפשרותה לחזור למיונים הצבאיים שהחלה, וכשחברה הציעה לה לגשת לאודישן לתיאטרון צה"ל ורטהיימר נרתעה. "הצגתי את עצמי בתור מאיה, בלי שם משפחה, כי פחדתי שמישהו ירים גבה. רציתי שיסתכלו עלי בצורה אובייקטיבית, כעל דף נקי", היא מסבירה. "לא האמנתי שאתקבל - ולא האמנתי כשהתקבלתי. מתוך שלושת אלפים מועמדים בחרו רק עשרה. ב'עופרת יצוקה' שלחו אותנו לעוטף עזה, להופיע מול לוחמים ואזרחים. אילתרנו את 'של מי השורה הזאת?', וכשראיתי איך אנשים שבורים מתחילים לחייך אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות כל חיי ובצורה מקצועית".

     

    דקה אחרי השחרור היא התקבלה לסדרה "אליפים", בדמות הדס, ואחרי שנה של צילומים נרשמה לניסן נתיב, "מפני שזה המקום היחיד שבו לא עושים ניפויים. מקבלים 16 תלמידים, ומי שמתחיל מסיים".

     

    למה זה טוב?

     

    "שיטת הניפויים יוצרת תחרותיות מוגזמת בין התלמידים, ולשמחתי היא לא דבקה בי. כשחברה שלי מקבלת תפקיד - אני מקנאה בה אחושילינג ומפרגנת לה בגדול. תמיד יש פער בין הרצוי למצוי, וכולם במרדף אחר הרצוי בלי לעצור לרגע כדי להכיר ולהודות על מה שמצוי. לימודי המשחק עזרו לי להשיל מסכות וקרבו אותי לעצמי. אתה לא יכול לצפות ממישהו אחר לאהוב אותך כל עוד אתה לא אוהב את עצמך".

     

     

     

    כנפיים שוות

     

    את המעבר לתל־אביב ("גם בגלל הלימודים וגם בעקבות אחיי, סיוון ואסף, שעברו לעיר הגדולה דקה אחרי הצבא") היא חוותה כהלם. "במובן החיובי", היא ממהרת להדגיש. "סיימתי סופשבוע אצל ההורים, בתשע בערב יצאתי מקיסריה שכבר היתה חשוכה ולא היה כלב ברחוב, ואחרי שעה הגעתי לעיר שוקקת חיים, עם מסעדות וחנויות ותנועה. אני באמת אוהבת את העיר הזאת - חוץ מבעיות החניה, כמובן". לדבריה, כמו כל סטודנטית היא שכרה דירה עם שותפים והתמודדה עם שכר הדירה המאמיר. "גם כיום זה מזעזע אותי. הירקות והפירות מתייקרים בעשרות אחוזים, אבל המשכורת שלי לא עולה, ופתאום המזגן מתקלקל והתיקון עולה 600 שקל וזו הוצאה שלא לקחת בחשבון".

     

    מה, ההורים לא עוזרים?

     

    "תודה לאל - לא. אם אזדקק לתמיכה בחינוך ובבריאות ברור שהם יעזרו, אבל אני מעדיפה להיות עצמאית. הלחץ הכלכלי גורם לי להתאמץ ולהוציא מעצמי הרבה יותר. זה לא קל, אבל זה מדהים. כיוון שאני אוהבת מסגרות ושונאת חוסר מעש, למדתי בווינגייט ואני עובדת כמאמנת כושר. אני גם רצה חצי מרתון ואף אחד מהמאומנים שלי לא יודע שהייתי במצב של אפס תנועה. אם לא אעבוד ואחיה בלי דאגות, אני אשתגע. אפילו בשבת אני קמה מאוחר רק כשאני מרגישה שהרווחתי את המנוחה שלי".

     

    אחרי "אליפים" (yes) ו"דוקטור ליבי"(HOT) , שמיצבו אותה ככוכבת ילדים, היא מצפה בדריכות ל"שבבניקים" (מאת אלירן מלכה, בימוי מאור זגורי), שמועד עלייתה ב־HOT טרם נקבע. "זו סדרה על בחורים שגרים בפנימייה של ישיבה חרדית ונהנים ממעמד יוקרתי ומכובד בקהילה", היא מגלה, "ומצד שני נהנים מהפינוקים של החיים המודרניים. אני משחקת בחורה חרדית, וזו תהיה הפעם הראשונה שלי בפריים טיים. לא למדתי יידיש, אבל עשיתי תחקיר יסודי על החברה החרדית והעברתי כמה ימים במאה שערים. אחת הבחורות שרצתה להלל את הרב שלה אמרה 'הוא אפילו מסתכל לי בעיניים'. מדהים להיווכח כמה הם קרובים אלינו וכמה שהם רחוקים מהחברה החילונית".

     

    מה המסקנה?

     

    "שאנחנו חייבים ללמוד לחיות ביחד. דתיים, חרדים, חילוניים, ערבים, אנחנו לא יכולים להתפצל לארבע מדינות. כשהייתי קטנה אבא שלי נהג להשמיע לי שיר באנגלית, אני כבר לא זוכרת של מי, והמוטו היה 'בגן עדן לכולנו יהיו כנפיים שוות'. זכותך לטעון שקל לי להטיף לאחדות מפני שאני אשכנזייה מהמגזר הנכון ומהמעמד הגבוה, אבל מה בסך הכל אנחנו רוצים? לקום בבוקר ולראות שהעולם מקבל אותנו ומבין אותנו".

     

    אסף זמיר קלט את הרעמה הג'ינג'ית שלה ("בגלל הצבע מצפים ממני להיות עצבנית ומפולפלת") במכון שבו היא מאמנת. בדייט השלישי היא כבר ידעה שהוא האחד. "אף פעם לא הייתי במערכת יחסים עם גבר שגם מוביל אותי ושאני גם יכולה ללכת איתו יד ביד. חלמתי למצוא בחור כזה, ובפעם הראשונה אני מרגישה שהזוגיות הפכה אותי לבנאדם טוב יותר".

     

    בזוגיות עם עופר שכטר לא הרגשת את זה?

     

    "זה היה סיפור קצר ונשארנו חברים טובים. את מסיבת ההפתעה ליומולדת של אסף אירגנתי בבאולינג ברמת־גן שעופר הוא אחד מבעליו".

     

    את מדמיינת את עצמך כאשתו של ראש עיריית תל־אביב־יפו?

     

    "אני אלך אחרי אסף לכל מקום שהוא יילך ואתמוך בכל מה שהוא יעשה. הוא עובד נון סטופ ורואה את התפקיד שלו כשליחות ציבורית".

     

    זו תשובה דיפלומטית.

     

    "גם הילארי קלינטון התחילה בתור 'אשתו של', ותראי איפה היא כיום".

     

    smadarshirs@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.10.16 , 15:49
    yed660100