קפה שחור חזק
"אמריקה מנצלת אותנו בתור זונות. כשהיא רוצה זיון טוב, היא שופכת את הכסף ואנחנו נותנים לה רגע של תהילה. כשזה נגמר, היא מתגנבת החוצה מן הדלת האחורית ועושה כאילו היא לא יודעת מי אנחנו".
(שיחה בין מח"ט ומג"ד מארינס אמריקאים, מלחמת וייטנאם. הספר "מטרהורן", קרל מרלנטס)
"אתה מוכרח לראות את וראנאסי", אמר בני בלהט. בעת הזאת ילדים ממריצים את הוריהם לראות עולם שטרם ראו. בעצם, זה כבר דור או שניים כאלה. אבל בתחילת המאה שעברה הורים כמו הורי אבי שלחו אותו מפולין ללמוד רפואה באיטליה, והורי אמי לא שלחו אף אחד מעשרת ילדיהם לשומקום, אלא רצו שהם יישארו לעבוד בחווה המחורבנת ליד ורשה. והילדים ברחו. הם חשו שהעולם הולך ומתהדק סביב צווארם ונפשם. משהו שם, טרם הזוועה, כבר ריחף בשנות ה־30 של המאה. אבי ואמי, בנפרד, ברחו משם לפלסטינה־א"י, טרם ישראל.
הילדים הישראלים היו תמיד נודדים. זה בגֶנים. גלות, תנועה, הגירה. פעם חלמו על הסלע האדום, אך מהר מאוד גילו את אירופה ולימים את המזרח הרחוק ושות'. ותמיד כמעט חזרו. כמעט, אני אומר, כי בכל זאת יש היום כמיליון ישראלים מהגרים שבחרו לגור בעולם ומזה כמה שנים גדל והולך מספר הנודדים־ישראלים־צעירים מזן מובחר.
זה קורה תמיד במקום שהשמיים שלו נסגרים נפשית והעתיד מתהדק עד כדי מחנק. אני שב ומצטט מג'ורג'יו אגמבן שכתב כי לאור "שקיעתה הבלתי נמנעת של מדינת הלאום והריקבון שמכרסם בקטגוריות משפטיות פוליטיות מסורתיות, ייתכן מאוד כי הפליט הוא הצורה היחידה של עם שאפשר להעלותה היום על הדעת". וזה תקף מאוד ליהודים, במיוחד בתקופה שבה משטר ימין קיצוני מבטל את סממני הישראליות וחוזר ליהודיות. יהיו לזה שתי תוצאות לוואי בלתי נעימות לימין: מדינה דו־לאומית בעתיד הרחוק ובריחת מוחות, חכמים, יוצרים, חילונים וליברלים בעתיד הקרוב. אגמבן מעולם לא היה כה אקטואלי פה.
וייטנאם בלב ספרד
הבת שלי אמרה לי, כשהתחלפנו במדריד, היא שבה ארצה ואני הגעתי: "בגרנדה לך לקפה 'ארבעת החתולים'". יש לה עין טובה לאוכל. טיפסתי ל"פור גאטוס", ישבתי וקראתי מול אלהמברה את "מטרהורן", ספר מלחמה אמריקאי מטלטל וחורך על וייטנאם. סגן מלאס, מ"מ 1 בפלוגת בראבו של גדוד 1 בחטיבה 24, באוגדת נחתים 5, מגיע למלחמה המטורפת שמנהלים פוליטיקאים וגנרלים על גופות חיילים שרובם שחורים או עניים. בן אדם יושב בקפה ספרדי ופתאום הוא בפלוגה מוכת אימה ופצעי ריקבון בג'ונגל מדמם.
נער דק וכהה מאוד, שישב בשולחן שלי, אמר משהו. חזרתי מהג'ונגל לקפה שלי והתברר לי ששאל על הספר. הוא אמריקאי, כך אמר, שהגיע לפני כמה ימים לגרנדה, ושן בינה מהזן שצץ בגיל 24 מנסה לבקוע. כל צד פיו נפוח. "אתה האדם הראשון שאני מדבר איתו מאז הגעתי", התנצל על ההתפרצות. ישבנו בכיכר משופעת, והנער סיפר על חייו. הוא אחד מעשרות המיליונים שהוריהם וגם הם נעקרו ממקומם והחלו נעים על פני העולם לחפש מקלט. ציטטתי לו את המשפט על מצב הפליטות. הוא אישר.
בשעה וחצי של שיחה בקפה "ארבעת החתולים" המתוק שמעתי סיפור חיים של נער שראה יותר מזקנים רבים. איש הזמן הזה. שמו מוחמד והוא בא לגרנדה לרקוד ולהציג. פרשת חיי משפחתו יכולה או לקבור אותך או להעיף אותך לשמי היצירה. הוא יצליח. הוריו נולדו וגדלו בסומליה. האב ממשפחה של חייל פשוט שרצה שבנו יישאר חייל, אך הוא למד אנגלית ושאף לגדולות מחוץ לאפריקה. הוא עזב את סומליה, נדד לתימן ופגש את האישה שתהיה לאהבת חייו. הנער מוחמד הוא בנם של השניים, לצד שש אחיות ואח. עד גיל שש גדל עם משפחתו בצנעא, שם לימד אביו אנגלית והיה מחובר לשגרירות האמריקאית. ב־1998 היגרו לארה"ב ישר אל מינסוטה הקפואה.
כשהתלקחה האש בסומליה, חלק ממכריהם שנחלצו משם שבו להילחם ונהרגו. בהמשך פרצה מלחמת אחים גם בתימן. העבר עלה באש, אך משפחתו של מוחמד ניצלה. שנתיים לאחר הגירתם כבר היה הילד מוחמד בן שמונה בכיתה אמריקאית ביום נפילת התאומים. "לא היה קל להיות מוחמד", הוא אומר. לכן אולי הוא ילד פליטים דעתן, חכם, ביקורתי מאוד גם כלפי דתו והוריו בגיל שבו חלק מחבריו כמעט עיוורים.
להיות מוחמד באמריקה
האם הוא חש כאח עם שחורים אמריקאים? כן. למרות שהוריו ניסו להרחיקו מהם בשל הדימוי ומצב השחורים בארה"ב. הוא מלא זעם צונן על מצבה של האומה השחורה שממלאת את בתי הכלא האמריקאים. "שחרור העבדים בשעתו לא כלל אסירים", הוא אומר, "ואתה יכול כשחור להיכנס על כלום לכלא, לשבת שלוש שנים ולצאת מטורף למשפט שבו תזוכה. הכליאה היא העבדות החדשה". הוא מדבר בחום על אובמה ובתיעוב על המפלצת טראמפ שגדלה בחיק האמריקאי החמים כמין פסיכופת־מחמד במשך שנים כה רבות.
הוא אומר שרק כשבגר ראה את מחיר ההגירה ששילם אביו. ממורה לאנגלית שחלם להיות מדען או סופר הגיע לחנות מכולת במינסוטה. קם מוקדם, מוכר, חוזר עייף, בודק את שיעורי הבית של ילדיו הקטנים, הדור שיצליח בארה"ב, רואה טלוויזיה ונרדם. זו אמו, שכמו נשים רבות, היא הדמות החזקה של ההגירה. במשך השנים הצליחה לחלץ כ־16 קרובי משפחה מסומליה ולהביאם לארה"ב. "היא עובדת, מגדלת אותנו ושמחה. אישה מדהימה."
לפני ספרד בדק הנער מוחמד עוד ארצות. חזר לאיסלאם של הוריו. נסע לערב־הסעודית, עלה לרגל למכה ולמדינה ונתקל בגזענות קשה יותר מבארה"ב. שנאת מוסלמים לשחורים. נעצר, נשדד ונדהם לגלות כי המקומות הקדושים לאיסלאם נטולי כל קדושה מהסוג שייחס להם. עתה גרנדה נראית לו כחוף מבטחים. עיר יפה להפליא, אירופית ויעילה וגם מלאה בשרידי היופי הזהוב של העבר המוסלמי הרחוק, מעורב בדו־קיום עם יהודים ונוצרים. גן עדן לעומת סומליה, תימן, סעודיה והכפור של מינסוטה. עוד מעט יעקור את שן הבינה ויתחיל לחפש עבודה כמורה לאנגלית. השכר טוב, והעולם פתוח בפניו בזכות תושייתם של הוריו.
נ.ב.
הנפש נרגעת במרחקים. העולם הוא ארץ נהדרת.
לפנייה לכתב/ת 
