על כוחה של מנהיגות משולשת

דומה שהבסיס להצלחתם הונח טרם לידת משה. בעקבות גזירתו הקשה של פרעה על הבנים היילודים, החליט עמרם, אבי אהרן ומרים, להיפרד מיוכבד אשתו, שהרי אין טעם בנישואים אם יש להימנע מלידת בנים שסכנת חיים מרחפת על ראשם. על פי המתואר במדרש, מרים דוחה בשאט נפש את החלטת אביה ולוחצת עליו לחזור ולהתאחד עם אמה (בבלי, סוטה, יב, א'). מהחיבור המחודש הזה נולד משה.

כידוע, בהיותו בן שלושה חודשים הונח משה בתיבתו על שפת היאור, בעוד מרים הדואגת ניצבת מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות, ב, ד'), במחשבה, מפרש ר' עובדיה ספורנו, "שיקחהו איזה מצרי כשאר אסופי, כי רבים אסופים היו במצרים".

אולם נראה שמרים משגיחה על משה מסיבה נוספת, המתוארת במדרש: "שהייתה (מרים) אומרת (לעצמה): עתידין אבא ואמא להעמיד בן שהוא מושיע את ישראל. וכיוון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולו אורה. עמד אביה ונשקה על ראשה, כיוון שזרקתו אמו ליאור (באין ברירה, מחשש שייתפס ויומת), עמדה אמה וטפחה (היכתה אותה) על ראשה, אמרה לה: היכן נביאותייך? לפיכך נתייצבה מרחוק, לדעת מה יעשה לו, אם יטריפו היאור, או לא" (מדרש שכל טוב לשמות, שם).

במילים אחרות, בזכות נבואת מרים, נולד משה רבנו ובזכות דאגתה, הוא ניצל מסכנת חיים. כך זוכה העם היהודי במושיע פוטנציאלי מעבדות מצרים.

אבל נראה שכישרון המנהיגות של משה לא היה בא לידי ביטוי בפועל, ללא חבירתו לאהרן, אחיו הבכור. ומעשה שהיה כך היה: כשהקב"ה מצווה על משה את משימת השליחות לפרעה, הוא מנסה להתחמק ממנה, בהרגישו שאין בכוחו ובכישוריו לבצעה כראוי. תחינתו האחרונה בהקשר זה: בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות, ד, יג'), כלומר אנא, מצא אדם אחר שבכוחו לעשות זאת, נענית בהבטחה מפתיעה מצד הקב"ה: הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. כדי להפיג את חששות משה, החרד בשל הגמגום שלו, מובטח לו שאהרן יעמוד לימינו, ידבר בשמו ויעשה זאת בשמחה. אל יקל הדבר בעינינו: אף שאהרן ממונה לסגנו של אחיו הצעיר, ושאת הוראותיו יהיה עליו לבצע, הוא יצא לקראת משה בשמחה עמוקה וכנה, כדי להעניק לו את הביטחון שכל מנהיג זקוק לו בהתייצבו בפני אתגר מורכב. אהרן, בגדלות רוחו, חף ממרמור על מעמדו שעורער — ומתמסר כולו להצלחת השליחות שהוטלה על אחיו.

נמצאנו למדים שהגאולה ממצרים לא הייתה יכולה להתהוות כנראה מתוך יחסי משפחה עכורים, כאלה שהתוודענו אליהם בספר בראשית. רק שינוי מהותי באופי היחסים בתוך המשפחה יכול היה להביא לגאולת היחיד והעם. רק מנהיגות כמו זו שהתפתחה בין משה, אהרן ומרים, המבוססת על אחווה אמיתית, אהבה ודאגה הדדיות, מסירות ועמידה משותפת — רק מנהיגות כזו הייתה יכולה למלא את המשימה המורכבת של פדיון עם עבדים משביו, והנהגתו עד לארץ המובטחת.

לבסוף, היחסים בין שלושת האחים לא היו רק התשתית להצלחת הגאולה בעבר. מודל המנהיגות שיצרו מסמן את הדרך הראויה לכינון חברת מופת גם בעתיד: כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, נכתב בספר מיכה (ו, ד'). המלבי"ם, מגדולי פרשני המקרא במאה ה־19, מפרש: "ואשלח לפניך את שהייתם ניזונים בזכותם" — בהתאם למדרש שלפיו בזכות האחים, סופקו צורכי העם במדבר: המים בזכות מרים, המזון בזכות משה וההכוונה בדרך, על ידי עמוד הענן, בזכות אהרן — "והיו מורים אתכם הדרך הטובה, משה לאנשים ומרים לנשים ואהרן כהן ה'".

מהי הדרך הטובה שאותה הורו משה, אהרן ומרים בעבר, ושבה יש לדבוק מאז ולעתיד? תשובת הנביא מיכה פשוטה וברורה: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

רש"ר הירש, גם הוא מגדולי פרשני המקרא במאה ה־19, מסביר את הדרישה הזו מאיתנו כעם הנבחר, כהמשך לדרכם של כל אחד משלושת האחים ולמערכת היחסים הייחודית שהשכילו לרקום ביניהם. וכך הוא אומר: "שלושת היסודות האלה של תפקידנו המוסרי (כעם), מאפיינים גם את פעילותם של שלושת המנהיגים האלה: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט — הדין המעצב את כל חיינו... היה עיקר שליחותו של משה; וְאַהֲבַת חֶסֶד — אהבת האהבה: נטיית הלב לוותר בשמחה על מה שמגיע על פי דין, מידת החמלה, הרצון להקריב קורבנות למען הזולת — מידות אלה מאפיינות את פעילותו של אהרן; וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ — ההליכה עם ה' בסתר ובצניעות ובטהרה מוסרית. מידה זו טופחה בוודאי בהשפעתה של מרים".

יהי רצון שנזכה למנהיגות שתכונן חברה שבה ישררו אהבה, אחווה, שלום ורעות.

הרבנית מלכה פיוטרקובסקי היא אשת הלכה וממקימי פורום תקנה