מבוכה? הצחקתם אותה

התסריט של "היא", עיבוד לרב המכר של פיליפ דג'יאן, התגלגל בלוס־אנג'לס במשך שנים אחדות. לא מעט כוכבות הוליוודיות דחו את ההצעה להשתתף בו, חוששות מהסיפור הפרובוקטיבי ומסצנות האונס והעירום. בסופו של דבר, התסריט הגיע לידיה של איזבל הופר, הידועה כאמיצה ונטולת עכבות, והצליח לרתק אותה. הופר ההרפתקנית נעתרה להצעה, ויוצרי הסרט העתיקו בגללה את ההפקה לצרפת. "כבר הראיתי את הגוף שלי כל כך הרבה, אז לא הייתה לי שום בעיה", נימקה הופר, כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון, למחרת הקרנת הבכורה החגיגית שבה היא זכתה לתשואות ממושכות ועוררה הרבה צחוקים. "בוא נהיה כנים. שום דבר ממה שראיתי אתמול על המסך לא הביך אותי. זה נעשה בצורה עדינה כל כך. לא היה שם משהו שיכול היה להביך אותי. אתה הובכת?"

"היא". צפו בטריילר

לא, לא הובכתי. תהיתי רק איך את משמרת ככה את הלוק שלך, בגיל 63.

"אני לא יודעת. אין לי סוד. אני חושבת שזה עניין של סקרנות. אני תמיד מופתעת ממה שקורה לי, ואולי הגישה הזאת היא הרמז לסוד המראה שלי".

"כדי לשרוד במקצוע שלי צריך להיות אובססיבי". הופר

הופר גם לא חששה לעבוד עם פול ורהובן במאי הסרט, האיש השנוי במחלוקת שחתום בין היתר על "אינסטינקט בסיסי", כולל סצנת החקירה המשטרתית נטולת התחתונים בכיכובה של שרון סטון. לוורהובן יצא מוניטין מפוקפק של שונא נשים ושוביניסט, והוא אחת הסיבות למה סטאריות של בירת הסרטים דחו את ההצעה להופיע ב"היא". "אני מודעת לכך שרבים סבורים שוורהובן הוא שונא נשים, אבל לדעתי הוא בדיוק ההפך", מנפצת הופר את המיתוס. "הוא לא היה רע אליי".

"היא" שנבחר לייצג השנה את צרפת בקרב על האוסקר לסרט הטוב ביותר, לא מפסיק לגרור ביקורות משבחות, ואין ספק שזהו אחד התפקידים הגדולים של הופר. הופר מגלמת מנהלת מצליחה של חברה, המתמחה בהנפקת משחקי מחשב. הגרושה הקשוחה נעה בין גברים, עד שגבר זר מפתיע אותה במשכנה ואונס אותה. היא מנסה למצוא את האנס, ויותר לא נפרט, כדי לא לקלקל. "הייתה לי האפשרות בסרט הזה לשקוע בתפקיד לחלוטין", מספרת הופר. "הייתי כמעט בכל פריים, בכל סצנה. אני אוהבת כשניתנת לי ההזדמנות לשקוע בדמות. ככה אתה יכול לבנות את הדמות שלך, כמו ציור. ובסוף נוצרת תמונה שלמה".

נהנית לגלם מישהי כל כך שנואה?

"אני לא חושבת שהיא שנואה. מעולם לא הרגשתי כך במהלך הסרט. כמובן שהיא אישה חזקה, אבל היא לא יוצרת סביבה שנאה. להפך. במערכות היחסים המשפחתיות שלה, אתה חש נדיבות מצידה כלפי בנה. היא נדיבה גם כלפי חברתה הטובה ביותר. כמובן שהיא גם בוגדת בה ושוכבת עם בעלה. אולי העולם סביבה רע, והיא טובה מכפי שאתה חושב. אין לדמות שלי את הגישה שחושבים שתהיה לה כי היא מנהלת חברה, כי היא גרה לבד. זה מורכב יותר ממה שסוברים. מעולם לא שיחקתי אותה כאשת קריירה. בחיים, רוב הזמן מפשטים אותך לכדי קריקטורה חברתית של מה שאחרים חושבים שאתה, בין אם אתה שחקן, במאי, אישה משפיעה. אבל הדברים מורכבים יותר. מה שאולי מגדיר את הדמות שלי ב'היא' יותר מכל הוא חוסר הפחד".

"היא" הצליח גם להרגיז הרבה מבקרים ומבקרות, שטענו שהוא עושה צחוק מאונס. מה עמדתך בסוגיה?

"לא צריך לקחת את 'היא' כסיפור ריאליסטי. זאת לא הצהרה כללית על אונס אישה וקבלת האנס. תמיד אפשר לפשט את הסרט לכדי קריקטורה על אישה שנאנסה ושמתאהבת באנס שלה. אבל כמובן שהוא לא על הנושא הזה. 'היא' הרבה יותר מסתורי. לא באמת הייתי קוראת לסרט הזה קומדיה. סמכתי בעניין על ורהובן. הוא אוהב לקחת צעד אחד הצידה, כדי לכסות את כל הקטע שהוא עושה באיזו אירוניה מדכאת. זו התרומה שלו. ורהובן הוא בהחלט חצוף".

מאז שהופר האדמונית החלה לשחק בראשית שנות ה־70, היא לא מפסיקה לספק הוכחות שהיא אחת השחקניות הטובות העולם. הופר זכורה בין היתר מסרט הפריצה שלה "רוקמת התחרה" (1977) ומשיתוף הפעולה שלה עם במאים כמו קלוד שברול ("נערה ושמה ויאולט", "עסקי נשים", "מאדאם בובארי" ו"הטקס") ומיכאל האנקה ("המורה לפסנתר", "אהבה"). ומצד שני היא לא חוששת לשתף פעולה עם יוצרים צעירים בראשית הדרך או לצאת להרפתקאות ולהצטלם באזורים מסוכנים, מאפריקה ועד הפיליפינים. "חשוב לי להיות פתוחה, מגוונת ולהתנסות. אני גם אישה עקשנית ואובססיבית, וכדי לשרוד במקצוע שלי צריך להיות אובססיבי. גם במאים רצוי שהם יהיו אובססיבים, בגלל שכל כך קשה להרים סרטים, והם חייבים לא לוותר. אלה שלא מוותרים, הם אלה שמצליחים".

להופר יש שלושה ילדים, מנישואיה לבמאי־תסריטאי־מפיק היהודי רונלד שאמה. בתה לוליטה אף הולכת בדרכה, והשתיים כבר הספיקו לעבוד יחד פעמים אחדות, גם בקולנוע וגם על הבמה. "היא שחקנית מצוינת", משבחת האם הגאה. "אני מניחה שעודדתי אותה להיות שחקנית, אבל לא באופן ישיר".

ואיך החיים בפריז אחרי אירועי הטרור?

"החיים ממשיכים, כמו שהם נוהגים תמיד להמשיך".