שפה זרה

משפט שאמרה מיה האם, הכדורגלנית האמריקאית שנחשבת לגדולה בכל הזמנים, נחרת בזיכרון של אבי וואמבאך. "כשאת נמצאת על המגרש", אמרה לחבורה של כדורגלניות צעירות, "תנסי להיזכר בילדה הקטנה שהיית, הילדה שפשוט אהבה לשחק כדורגל". זה משפט יפה, וואמבאך מסבירה באוטוביוגרפיה החדשה שלה, אבל היא ממש לא הפכה לכדורגלנית מקצוענית בגלל אהבה למשחק, הסיבות שלה היו אחרות לגמרי. ובקריירה שהגיעה לסופה בשנה שעברה, היא הבקיעה 184 שערים בינלאומיים — 26 יותר מהאם, 67 יותר ממסי ורונאלדו ביחד, ולמעשה יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה, גבר או אישה.

כדורגל הנשים, במיוחד בארצות־הברית, הוא אחד מענפי הספורט שצומחים בקצב המהיר ביותר, ואבי וואמבאך היא חלק מהפנים של השינוי הזה. בניגוד לכוכבת הברזילאית מרתה או לשחקניות כמו האם והשוערת הופ סולו, וואמבאך לא ניחנה בכישרון משחק וירטואוזי או ביופי מיוחד שמושך חוזי פרסום. היא מזכירה שחקנים כמו גרד מילר הגרמני — סגנון נוקשה, נגיחה מרשימה ויכולת נדירה לנצל חצאי מצבים לכיבוש שערים. במידה רבה, האפיון הזה תואם את סיפור חייה: נערה צעירה שחשה מנוכרת בגלל נטיותיה המיניות, שהגיעה לכדורגל מתוך חיפוש אחר זירה שבה תוכל להצטיין ושסבלה לאורך השנים מהתמכרויות לאלכוהול ולמשככי כאבים.

האוטוביוגרפיה מרתקת, מפורטת ומלאה בכנות ואנושיות. הסיפור שלה הוא סיפור של תקופה, וניכר שגם היא מודעת לכך, כשהיא מתארת את פגישתה עם הנשיא אובמה לאחר הזכייה בגביע העולם: "מי היה מאמין שהמודל לילדים קטנים יהיה נשיא שחור שעושה סלפי עם לסבית בוצ'ה". לצד הההתמודדות עם ההתמכרויות ועם נישואיה המתפוררים, וואמבאך מקדישה חלק ניכר מזמנה מאז הפרישה לקידום זכויות נשים ולתמיכה בקמפיין הבחירות של הילארי קלינטון. גם בשל כך, היא נכנסה לפני שנה לרשימת מאה האנשים המשפיעים של המגזין "טיים". הסיפור של וואמבאך, על כל חלקיו, הוא העומק התרבותי של כדורגל הנשים, וחלק מהסיבות לפופולריות שלו היום.

Forward: A Memoir // Abby Wambach | Dey Street Books | 2016