אל תקראו לי סינדרלה

נעמי (נאם) פיטקרקססרי לא האמינה שהדייט עם חיים הורביץ — בנו של מי שהיה מנכ"ל טבע, אלי הורביץ ז"ל — יוביל לחתונה. "אמרתי לעצמי: 'מה הסיכוי שגבר כמוהו יתייחס ברצינות לבחורה כמוני, שנולדה בכפר נידח בתאילנד? מה הסיכוי שגבר שווה כמוהו, גם מיליונר וגם חתיך, יפתח קשר אמיתי עם בחורה שפגש כשהיא עשתה לו מסאז' בגב וניקתה את הבית שלו וגיהצה לו חולצות ובישלה לילדיו?' הגעתי למסקנה שהוא לעולם לא יהיה רציני איתי ולכן החלטתי לחתוך מיד, לפני שאתאהב בו, לפני שזה יכאב".

וכך, למרות שהדייט הראשון ביניהם היה מוצלח, במשך יומיים תמימים היא סיננה אותו בסלולרי ולא ענתה להודעות שהשאיר לה. "ביום השלישי הוא הגיע לדירה שלי ודפק על הדלת", היא משחזרת. "פתחתי ואמרתי לו: 'תקשיב: אתה הרי חכם ומכובד ועשיר ואף פעם לא יהיה בינינו משהו רציני'. חיים החזיק לי את היד ושאל: 'אז מה אם אני עשיר? אני בן אדם, בדיוק כמו כולם, ואני מחפש אהבה אמיתית'. הביטחון העצמי שלי היה אז בגובה הרצפה. גם כיום לפעמים אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להיות בטוחה שהוא באמת בעלי".

בעלה זה שנתיים מושך בכתפיו. לדבריו, "לא הבנתי ממה היא כל כך נעלבה. אף פעם לא שפטתי אנשים על פי המוצא והמעמד שלהם, הסתכלתי רק על החיבור והאנרגיה שביני לבינה. כיום אני עומד בראש חברת השקעות בתרופות משלי ששווה מאות מיליוני דולרים, אבל נעמי היא ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיי. לא מבחינה כלכלית. בלב".

נעמי־נאם וחיים הורביץ. "אני אישה שתעשה הכל כדי לשמח את בעלה"

"באמת? זה מה שאתה חושב?" היא ממהרת למחות דמעה.

"נו, את שוב בוכה?" הוא מחייך אליה ומעיד שאשתו טרם התרגלה למיתוג החדש שלה, כמסעדנית ואשת חברה. "מכל שטות היא בוכה. מהתרגשות, מעצב ואפילו משמחה".

לאחרונה גם הזילה דמעות רבות, כשנודע שמלך תאילנד, ראמה התשיעי, נפטר. "בכיתי כי המלך היה מודל לחיקוי שלי ושל כל העם. שינוח בשלום על משכבו".

לדמעות של נאם תוכלו להיחשף גם בסדרת הדוקו "6 אימהות" (שבה משתתפות גם מיכל צפיר, הרבנית רונית ברש, רחיק סלימאן, ליאת בנאי ובת־אל בלן), שהעונה השלישית שלה תשודר ברשת (שני, 31 באוקטובר, 21:00, ואחרי פרק ההשקה בימי חמישי ב־21:00). הסדרה תעקוב אחרי האישה היפהפייה, שמנהלת את עסקיה ביד רמה, בעודה נלחמת על אהבתו של בעלה ("מגיע לו לקבל ממני הכל! הוא החלום שמגשים לי את החלומות!"), בדעות קדומות ("כשמישהו מצביע עליי ואומר, 'הנה זאת שתפסה מיליונר' אני נשברת"), ובעיקר, על חידוש הקשר עם בתה היחידה, עדן קרביץ (19), שחזרה בתשובה, למדה בצפת ובימים אלה שוהה במקסיקו כשליחה בבית חב"ד.

ואחרי כל זה, למה את כל כך מתעקשת שלא יכתירו את מה שעברת "סיפור סינדרלה"?

"מפני שהתואר הזה מתייחס רק למישהי ענייה שמתחתנת עם מישהו עשיר, וזה רק חלק קטן מהחיים שלי. הסיפור שלי זה הסיפור של נאם והוא הרבה יותר גדול ורחב".

אהבה ברחוב קוואסן

הסיפור של נאם (42) מתחיל בצפון תאילנד, "בכפר קטן שאפילו אין לו שם ובילדותי גם לא היו בו מים זורמים וחשמל, אבל אני זוכרת רק ימים יפים, כשרדפתי בשדות אחרי פרפרים. להוריי הייתה שם חנות מכולת. אמא שלי היא אישה חזקה שגידלה שני ילדים ועבדה בחנות ובבית. אבא שלי לא אהב לעבוד. הוא יצא עם החברים שלו לשתות ולבלות. הוא הסתבך בכל מיני עניינים, כמה פעמים אפילו ניסו להרוג אותו, ואמא פחדה על החיים שלנו. כשהייתי בת תשע עברנו לבנגקוק ופתחנו שם בחיים חדשים".

העיר הגדולה לא האירה פנים לילדה הכפרית. "השיניים שלי היו צהובות והראש שלי היה מלא בכינים. גם לא דיברתי את השפה המקומית, אז בבית הספר צחקו עליי וגרמו לי להרגיש שאני פרימיטיבית ונחותה. רק בגיל ההתבגרות, כשהארכתי את השיער, גילו שאני יפה. בגיל 17 נכנסתי לעולם הדוגמנות והקולנוע. שלחו אותי לאודישנים וקיבלתי כמה שניות בכמה סרטים. במקביל התחלתי לעבוד בחנות תכשיטים בקוואסן סטריט, שידוע בתור הרחוב של התיירים הישראלים".

מימין, בסדרה " 6 אימהות". "יש לי סיפור גדול"

כך גם החל הרומן שלה עם הארץ. "מישהו נכנס לחנות, התחיל איתי, התאהבנו, טיילנו ביחד, וכשהוא חזר לישראל התכתבנו במשך חצי שנה. שמחתי כשהוא הציע לי לבוא לכאן", היא מספרת. "גם הוריי לא התנגדו. כבר הייתי בת 20, הבטחתי להם שגם מישראל אשלח להם כסף, כמו שעשיתי עד אז, ונחתתי בישראל עם ויזה לשלושה חודשים. החבר שלי גר עם הוריו בחיפה, אז מצאתי עבודה בחקלאות באזור. קטפתי בננות, פלפלים, עגבניות וחצילים. היה חם נורא, כל הגוף שלי כאב מרוב עבודה".

טקס הנישואים בקפריסין, כשהיא בחודש החמישי להריונה, לא היה החתונה בשמלה הלבנה שעליה חלמה. "מישהו לחץ על הטייפ, שניגן את 'מארש החתונה', וקיבלנו חותמת שאנחנו בעל ואישה", היא מספרת.

לקראת סוף ההיריון נטשה את עבודת האדמה ופתחה עם בעלה קייטרינג לאוכל תאילנדי, שלפני שני עשורים לא היה מוכר בארץ. "ההיריון עשה לי חשק לטעמים האלה, אז בישלתי אוכל מוקפץ וכולם התלהבו".

הלידה הייתה קשה. "נשים תאילנדיות יודעות לשמור על איפוק וכיוון שלא צעקתי, לא נתנו לי אפידורל. רק כשהתינוקת יצאה בכיתי מאושר. היא נראתה כמו נסיכה תאילנדית, אבל נתתי לה שם עברי: עדן. גרנו אצל הוריו של בעלי, ואמא שלו טיפלה בעדן כשהקייטרינג התרחב. אחר כך לקחנו משכנתה, קנינו דירה בחיפה, אני תיכננתי ארבעה ילדים והייתי מאושרת".

עם הבת עדן. "כששאלו איך קוראים לי: היא ענתה נעמי"

אבל כשעדן הייתה בת שנה וארבעה חודשים הגיעה האידיליה לקיצה. "היה לחץ בעבודה, רבנו מי יקום בלילה לתינוקת והחלטנו להיפרד. אחר כך פתחתי קייטרינג משלי במושב מגדים. ככה חיינו, עדן ואני, ארבע שנים. לא פחדתי מהעובדה שאני גרושה פלוס ילדה. יש לי חוסן פנימי שקיבלתי מהוריי ואמונה באלוהים ששומר עליי".

אבל האמונה הייתה גם מה שהפריד לבסוף בינה ובין בתה. "בעלי ביקש לרשום את עדן לגן דתי והסכמתי, אבל אז הוא נכנס חזק לקטע של הדת וחזר בתשובה. הוא רשם אותה לבית ספר של חב"ד, וכשהייתה בת שמונה היא עברה גיור. חשבתי שכיהודייה יהיה לה קל יותר בחברה הישראלית ולא העליתי בדעתי שילדה גיורת וחרדית לא תוכל לגור עם אמא שלה. עדן עברה לקריות, לחיות אצל רב עם עשרה ילדים, וכשראיתי שטוב לה שם, העדפתי לא לצאת למלחמות. היא לא יכלה אמנם לבוא אליי בחגים ובשבתות, אבל פגשתי אותה בחופשות וקיוויתי שהחיים שלה יהיו הרבה יותר יציבים משלי".

בגיל 30 עקרה נאם לתל־אביב ("עבדתי כברמנית עד שנמאס לי לשתות"), טסה לתאילנד ללמוד את תורת המסאז', ובשובה לארץ עבדה כמעסה בספא במלון הילטון. "התרגשתי כשראיתי שאנשים נכנסים אליי כפופים, עם כאבים, ויוצאים בגב זקוף". ארבע שנות לימוד פסיכותרפיה הוליסטית במכללת לוסקי לרפואה אלטרנטיבית — הנחילו לה איזון פנימי. "למדתי לאהוב את עצמי".

איך עושים את זה?

"במשך שנים התעסקתי בשאלות כמו: למה החיים לא טובים אליי, למה עדן לא איתי ולמה למרות העבודה הקשה אני נשארת ענייה? במהלך הלימודים הבנתי שאין מקום לכל שאלות ה'למה' הקורבניות האלה. זו הייתה הקארמה שלי, זה מה שהנשמה שלי ביקשה באותה התקופה. בעולם יש היגיון גם כשלא רואים אותו וידעתי שביום מן הימים אמצא את התשובה. בתהליך הפנימי שעברתי הבנתי שהיסודות החשובים ביותר בחיים הם אהבה, שמחה ונתינה והחלטתי להתעלם ממצבי כדי לאהוב ולתת בשמחה, כי אם את רוצה לקבל אהבה – את חייבת קודם כל לתת אהבה. עובדה, היקום שלח לי מתנה – את בעלי הנפלא".

על הגג של אייל גולן

ההיכרות שלה עם הורביץ נרקמה תחילה סביב מיטת המסאז'. "קשר מקצועי לחלוטין", היא מדגישה. "חיים היה רק לקוח ואפילו לא לקוח קבוע שלי. כשהגיע לספא הוא לא ביקש דווקא אותי, אלא נכנס לחדר שהיה פנוי. יצא לי לטפל בו רק פעם בחודש ואפילו לא ראיתי בו פוטנציאל לזוגיות, בגלל שבאותה התקופה עוד היו לו אנרגיות כבדות ואני חיפשתי מישהו יותר קליל. התאהבתי אז בכלל בבחור שגר באשדוד ביאכטה שהוא קרא לה נאם, על שמי. עברתי לגור בה עם מיטת טיפולים מתקפלת וכשנגמר לנו הכסף הלכתי לבתים של לקוחות ועשיתי טיפולים. חשבתי שנתחתן, אבל הוא קיבל רגליים קרות, אולי בגלל שאני מבוגרת ממנו בארבע שנים. הלב שלי שוב נשבר לרסיסים. לא הבנתי איך זה שדווקא אני, שכל כך רוצה משפחה ועוד ילדים, לא זוכה באהבה אמיתית".

בגיל 35 ("אחרי שגרתי בישראל 15 שנה כישראלית לכל דבר") החליטה להתגייר. "אמרתי לעצמי, 'אני אוהבת את ישראל, כאן הבית שלי, אני מאמינה באלוהים'", היא מסבירה. "למדתי במשך שנתיים במכללה ברמת־גן, התחלתי לשמור שבת וכשרות, לבשתי רק חצאיות ושמלות, ואת השבתות עשיתי אצל משפחה חרדית. לפעמים עדן הגיעה מהצפון לעשות שבת בכפר־חב"ד, אני הצטרפתי אליה וזה היה מקסים. החב"דניקים מקבלים כל אדם ומסתכלים עליו בגובה העיניים. התמיכה שלהם חיזקה אותי מאוד. לא הרגשתי שמישהו מנסה להכשיל אותי במבחן. עדן סיפרה לי באותה תקופה שבכל פעם ששואלים אותה איך קוראים לאמא שלה, היא עונה: 'נעמי', ולא 'נאם', כדי שלא יחשדו שאמא שלה לא יהודייה. אז כשהרב שאל איזה שם עברי אני בוחרת לעצמי, אמרתי שבתי כבר בחרה לי שם – נעמי".

הגיור, היא מציינת, תרם גם להידוק הקשר עם בתה. "עדיין יש בינינו הבדלים. היא חרדית, ואילו אני יהודייה חילונית, אבל אני נותנת לה את החופש שלה והיא נותנת לי את החופש שלי. אני לא מתנהגת כמו אמא רגילה בגלל שאני לא יודעת להתנהג כמו אמא רגילה. אפשר לומר שאנחנו יותר חברות מאשר אם ובת. וזה מקסים".

למה זה מקסים?

"לעדן ולחברותיה החרדיות יש קבוצת ווטסאפ פעילה ואני האמא היחידה שהוכנסה לקבוצה. הן מזמינות אותי למסיבות ומשתפות אותי בחוויות שלהן. אמא לא יכולים לבחור. חברה – כן".

כשסיימה את ענייניה באשדוד ("עמדתי מול הים והודעתי ליקום שעכשיו, בגיל 37, תורו לשלוח לי אהבה"), שכרה דירה בהרצליה ופתחה קליניקה. "יום אחד טיילתי ברחוב ונתקלתי בחיים", היא פורצת בצחוק. "חיים שאל אותי: 'איפה את? לאן נעלמת?' וסיפר שהוא נפרד מאשתו ושהוא מחפש עוזרת לדירתו החדשה. אמרתי, 'סליחה, יש לי מטופלים, אבל אני יכולה להגיע אליך פעמיים בשבוע', וככה התחלתי לבוא והכרתי את שלושת ילדיו. התפלאתי מאוד כשהוא הזמין אותי לצאת, אבל הזהרתי אותו שהוא יצטרך לעבוד קשה כדי לשכנע אותי שהוא באמת רציני. והוא באמת עבד קשה".

איך?

"הוא הזמין לדירה שלו את כל החברות שלי ובישל לנו ארוחה עם כבד אווז. הן היו המומות מהיחס שלו אליי ואליהן. אין לו אגו של עשירים מבטן ומלידה. הוא חיזק את הביטחון העצמי שלי וגם היה זה שהציע לי לשכור את הספא בהילטון ולהפוך אותו לתאילנדי. חיים שם את הכסף ואני עיצבתי את המקום ברוח האמנות התאילנדית וקראתי לו 'שבע', בגלל שזה מספר מזל גם ביהדות וגם בתאילנד".

שנה אחרי שעקרה לדירתו, כבת זוגו, הציע לה הורביץ נישואים על גשר קארל בפראג. "אני מת על פראג", הוא מתמוגג, "זו העיר הכי רומנטית בעולם. הטבעת כבר הייתה בכיס ובדיוק בחצות כרעתי ברך, כמו שצריך".

החתונה נערכה בנמל תל־אביב בתאריך שנבחר על ידי הכלה – 7.7.2014. "14 זה כפולה של מספר המזל 7", היא מדגישה.

"בדיעבד, באמת היה לנו מזל", הוא מציין. "התחתנו יום לפני מבצע 'צוק איתן' ולמחרת האירוע הוחלט שבכל אזור המרכז אסור לכנס יותר מ־50 אנשים במקום אחד. אצלנו, לעומת זאת, היו 400 מוזמנים, ובשבילי, גם זה היה כמו לחתוך בבשר החי. יש לי משפחה גדולה והמון קולגות ומכרים".

איך הם קיבלו את נאם־נעמי?

"בלי להניד עפעף. אמא שלי היא מדור הפלמ"ח, זה דור שלא מדבר על רגשות, אבל היא ראתה שטוב לי ושאני מאושר. בכל יום שישי אמא שלי עורכת ארוחה וכל המשפחה מתייצבת, אבל היו כמה פעמים שאמא לא הרגישה במיטבה, מותר לה בגילה, אז נעמי הזעיקה שלוש חברות, בתוך ארבע שעות הן תיקתקו ארוחה תאילנדית של 20 מנות, והארוחה המשפחתית הועברה לכאן".

כאן זה צפון תל־אביב, מתחם צמרת, מגדל נאם ("לא על שמי", היא מבהירה. "אלה ראשי תיבות של שמות השותפים שבנו אותו"). כבר שנתיים הם שוכרים את הדירה המפורסמת של אייל גולן, פנטהאוז רב־מפלסים ("מלא חדרי שינה לארבעת הילדים שיש לנו ביחד", היא מציינת) ובריכה על הגג.

חתמתם על הסכם ממון?

"כן", הוא משיב, "אבל רק כי נאם רצתה".

"נכון", היא מתגאה. "דרשתי הסכם ממון כדי שלאף אחד לא יהיה צל של ספק למה התחתנתי איתו. היה לי חשוב שחיים יידע שאני מתחתנת איתו אך ורק מאהבה".

חשבתם על ילד משותף?

"לא", היא שוב מוחה דמעה. "לא יכולתי לחשוב על עוד היריון בגלל שבשבילי, ילד זה חוויה כואבת, זה פרידה".

בעלה מוסיף: "אילו לנאם לא הייתה ילדה, הייתי מסכים לילד משותף מפני שאני מאמין שכל אדם זכאי לחוות הורות. במיוחד נשים. כשעדן התחילה להתארח אצלנו, הבנתי שנאם כבר עברה את שלב האמהות ושעכשיו הגיע זמנה להשקיע בעצמה. כיוון שהיא ניהלה את הספא בדרך מעוררת הערצה, וידעתי שהיא חולמת על מסעדה, החלטתי להגשים לה גם את החלום הזה".

הוא השקיע עשרה מיליון שקל במסעדת "ניטן תאי" התל־אביבית, שנעמי עיצבה כארמון תאילנדי בעזרת פריטים שרכשה במולדתה, אבל שניהם משוכנעים היום שאנשים רעים וקנאים עשו יד אחת כדי להכשילם. "כל מבקר מסעדות נותן תקופת הרצה למקום חדש", טוען הורביץ. "פתחנו בינואר, ושבועיים אחרי זה נכנסו בנו בכל הרוע".

"ועוד איזה רוע", היא שוב דומעת. "חשבתי שאני עושה משהו טוב בזה שאני הופכת את החלום שלי למציאות וחושפת את התרבות שממנה הגעתי, אבל אף מבקר לא מצא שם אפילו נקודת אור אחת. כולם קטלו את האוכל, העיצוב, המוזיקה, האווירה. נכנסתי ללחץ נוראי. קיבלתי התקפי חרדה, אבל לא הסכמתי לקחת כדורים נגד דיכאון והחלטתי לנסוע לגליל לבד".

"בתקופה הקשה הזאת", מוסיף בעלה, "כשנאם הייתה ממש חולה, היא שאלה אותי: 'איך תגיב אם נצטרך לסגור את המסעדה?' עניתי לה שהמסעדה זה כסף, רק כסף. בדמיון שלי ראיתי תסריט הרבה יותר גרוע. שאני עלול לאבד אותה".

"עכשיו את מבינה למה קניתי לו מזראטי ליום ההולדת?" היא מצחקקת. "לגבר כזה מגיע לנהוג במכונית הכי טובה בעולם".

קנית לו מכונית מפוארת בכסף שלו, לא?

"ברור, אבל זה היה בהפתעה. כדי לשמח אותו. אני אישה שתעשה הכל כדי לשמח את בעלה. השנה, ליום הולדתו ה־56, קניתי לו גלשן. זאת אומרת, קניתי שניים. גם בשבילי. כשאני אגלוש לצידו הוא ישמח. חוץ מזה, הבטחתי לחיים שאני אחזיר לו את כל הכסף שהוא השקיע במסעדה, עד לשקל האחרון".

איך תעשי את זה?

"כשהתחלתי להתאושש נסענו לניו־יורק והבאנו למסעדה את שחף שבתאי, שף של מישלן שכבר הקים 15 מסעדות בעולם. הוא שינה את כל התפריט ועכשיו הלקוחות מרוצים. טפו־טפו", היא נוקשת על השולחן. "אני נמצאת במסעדה כמעט מדי ערב ומקבלת כל אורח בקידה. הנגר מיפו שבנה לנו את הריהוט נכנס איתנו בשותפות ועכשיו אנחנו פותחים סניף בברלין. 'ניטן תאי' תהפוך לרשת עולמית".

"כשנאם אומרת משהו היא רצינית", מעיד בעלה.

עדן אוכלת במסעדה שלך?

"לא, היא חרדית, היא מזמינה רק בקבוק מים ושותה עם קש. כשתחזור מהשליחות מחכה לה שידוך. עדן אמרה שהיא רוצה עשרה ילדים. איזה כיף! כבר בא לי להיות סבתא!"

"סבתא?" בעלה מחמיץ פנים. "איך קטינה כמוך יכולה להפוך לסבתא? חכי עם זה קצת".