שישי 19 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    לוסי אהריש
    7 לילות • 26.10.2016
    תקשיבו לי
    לוסי אהריש רגילה לחטוף אש מכל כיוון אבל כשהדודים שלה איימו עליה ברצח - היא התפרקה. עכשיו היא מחזירה לכולם: לערביי ישראל שמתבכיינים, לתל אביבים שמשחקים אותה נאורים, ולכל אלה שמצפים ממנה להתגייר
    יהודה נוריאל

    כל כך התרגלנו לנוכחות של לוסי אהריש על המסך, לפרסונה הנעימה שלה, ולדברים היוצאים מהלב - עד ששכחנו כמה בעצם מסוכן להיות היא. או ליתר דיוק, התרגלנו. התרגלנו לזמזום הקבוע של איומים כלפיה. התרגלנו לטינופת הגזענית שנשפכת עליה מלוא הפייסבוק. התרגלנו לטירוף המערכות, מעין שגרת טרור, המלווה את היומיום של בחורה אחת.

     

     

    עיריכה: אורי סתו

    עיריכה: אורי סתו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    "בשנה האחרונה עברתי התעללות מהמשפחה של אמא שלי", מספרת אהריש. "דודה שלי, אחותה של אמי, מונעת ממנה להיכנס הביתה ולראות את סבתא שלי. והיא אומרת לה, 'אין כניסה לשרמוטות, ולבנות השרמוטות שלך'. זאת אומרת, קוראת לי שרמוטה, על זה שאני יעני 'יצאתי לתרבות רעה'. אתה קולט? אנשים חולי נפש. ואמא שלי מתמוטטת בכניסה לבית, ורוב האחים שלה, שמונה מתוך עשרה לא מדברים איתה".

    אהריש מתרגשת. "הבן של דוד שלי, פקקטע ילד, הוא כמו אחי הקטן, חיתלתי אותו, הוא גדל אצלנו בבית, הנשמה שלי. באינסטגרם שלי יש תמונה שהוא נותן לי נשיקה בלחי. אז המשפחה של אמא שלי טוענת ששכבתי איתו. אתה מבין? זו הפרימיטיביות. לקרוא לאמא שלי, אחותכם הגדולה, שרמוטה? למנוע ממנה לראות את אמא שלה לפני שהיא הולכת לעולמה? ולא נשאר לסבתא שלי הרבה. אלצהיימר סופר־קשה. אתה חושב שזה קל, לראות ככה את אמא שלי סובלת? אותי תעזבו. אף פעם לא הייתי קרובה. אבל אמא שלי? זה מזעזע בעיניי".

    החרם, היא ממשיכה, הגיע למקומות מסוכנים על אמת. "תבין כמה זה חמור: אחד מבני הדודים שלי, בחור בן 16, אומר ליד אבא שלו והדודים שלי, 'לוסי ביזתה את כבוד המשפחה שלנו. זה הכבוד שלנו וצריך להחזיר אותו'. מיד הרמתי טלפון לאחת האחיות ומסרתי לה, 'שאני אבין, זה איום ברצח על כבוד המשפחה? כי אם זה איום, בואי נטפל בזה בדרך משטרתית יפה. רוצים שנטפל בזה בדרך החוק? נטפל בדרך החוק'. ואני זו שתלך להתלונן. כי אם מאיימים עליי ועל חיי, על 'כבוד' שאין להם לאחותם הגדולה - אטפל בזה בדרך חוקית. בינתיים, מאז יש שקט".

    למה זה קורה?

    "קנאה נטו. והעובדה שאני חיה את החיים שלי, ואני לא שמה עליהם, ומבחינתי הם לא המשפחה שלי. המשפחה היחידה שלי זה אמא, אבא והאחיות, ובזה זה נגמר. ואני מניחה שהם לא אוהבים לשמוע בסביבה שלהם, במגזר הערבי, כל מיני אנשים שאומרים, תראו מה הבת של אחותכם עושה".

    זו לא הפעם הראשונה שאהריש חוטפת ממשפחתה בנצרת. "קודם זה היה מהצד של אבי. בינתיים הסוגיה שם נפתרה", היא אומרת. "לפני כחמש שנים, סיפרו שאני בהיריון, ואני אלכוהוליסטית, ואני צורכת סמים. ככה סתם, אחרי שיום אחד הגיעו 'שמועות' לשם. ואז האחים של אבא שלי ושל אמא שלי מקיימים פגישה, בפתח מסגד. ומנסים להגיע להחלטה, מה עושים עם הילדה הזו, שמביישת את המשפחה?

    "ואז אבא שלי איבד את זה. כי אלה האחים שלו! הוא נאלץ להתרחק לחלוטין מכל המשפחה שלו. וכשלי נודע, עברתי התמוטטות נפשית מאוד קשה, התמוטטות עצבים שהובילה לניתוח בגב. אנשים מסביב לא ידעו, אבל זה תקף אותי במהלך יום צילומים לסרט כלשהו, התחלתי אותו עם כאבי גב - וסיימתי בבית חולים. שיתוק מוחלט של הרגל, חודש וחצי שכבתי".

    בוכה. שואפת אוויר. "אז אנשים מסביב אומרים, 'לוסי אהריש, בטח מלקקת דבש'. בזמן שנורא כואב לי. ולא עליי, אלא על ההורים שלי. התמיכה האינסופית שקיבלתי מהם, כל החיים, היא לא דבר מובן מאליו. ותראה מה הם צריכים להקריב. אמא שלי לא מדברת עם האחים שלה - בגללי. ולא רואה את אמא שלה - בגללי. זה רוע צרוף, והוא יושב עליי. ואני רק יכולה לקוות, שאמא תראה את סבתא לפני מותה".

     

    הראיון המלא - ביום שישי ב"7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות