ירושלים של זהב
חניון הר ציון מושך אליו טיפוסים מפוקפקים בימים כתיקונם. הכנסיות, בתי הקברות והקרבה להר הבית הם התרכובת שעל בסיסה התפתח סינדרום ירושלים. לצד התיירים הקבועים והמשטרה שמסתובבת באזור יש תמיד את אלה שלוקים בהזיות. חלק מהיופי ומהעניין של העיר.
כסטודנט אהבתי להגיע לאזור ולתפוס לשיחה את האיש לבוש הלבן שניגן ללא הצלחה על נבל מאולתר. ירושלים הפכה אותו בראשו לדויד המלך, כמו שהודו מחזירה לכאן חיילים משוחררים אחרי שהפכו לדולפינים.
ביום רביעי בלילה הגעתי לשם כדי לחזות בפלא הכינוס הרפובליקני בישראל למען טראמפ. ירושלים יודעת להכיל הכל. בקהל היו כמה עשרות אורחים והרבה מאוד אנשי תקשורת מהעולם, תחנות טלוויזיה אוונגליסטיות, ועיתונאי אחד מקיבוץ בית זרע שעובד בשביל היפנים ותפס איתי טרמפ.
ממבט חטוף בקהל הבנת את סיפור הבחירות: תערובת של אמריקאים־ישראלים שצעקו בוז בקול גדול כשהזכירו את הילארי קלינטון, צעירים חרדים שהגיעו לחפש אקשן, וחובשי כיפות סרוגות. גם רשימת הנואמים באירוע הייתה חלק מהאווירה: שרון גל, קרולין גליק, מאי גולן מתנועת עוצמה לישראל ויורם שפטל שבסוף הבריז.
גם שולי נתן כאן
בלוריתו של מארק צל יושב ראש המפלגה הרפובליקנית בישראל התנופפה ברוח כשהודה למשפחתו על התמיכה, וכששולי נתן שרה על ירושלים יכלו האורחים להביט על אוגוסטה ויקטוריה, כי מהצד השני הסתירו המבנים של הכנסיות את העיר העתיקה שעליה שרה.
אכלתי ענבים, שתיתי קפה שהגישו במבנה והקשבתי לקול של נתן. לפני 15 שנה הופיעה בחתונה שלי ב"ארץ בראשית" שעל סְפר המדבר במישור אדומים. היו גמלים, רב משפחתי, אלכוהול ואורחים מצד אשתי שהבינו שחצו את הקו הירוק רק כשהגיעו לשם. נתן הופיעה שם כטובה משפחתית מהצד של אשתי. כבר אז יכולתי לנחש שגם היא - כמו ירושלים - יודעת להכיל אירועים מוזרים.
דיברתי עם בחורי הישיבה על הטענות בנוגע להרגלים המיניים של טראמפ. לא נורא, הם אמרו, הוא לא יהודי אבל טוב לישראל, שיעשה מה שהוא רוצה. יש משהו מוזר ביכולת של אנשים דתיים - נוצרים או יהודים - להתעלם משאלות מוסריות: סיפורים על אורגיות, בגידה במוסד המשפחה, ניצול נשים.
לביל קלינטון יש עבר בעייתי לא פחות בתחום המיני אבל רוב מצביעיו ומצביעי אשתו בעד ליברליזם מוחלט. התנ"ך הוא מבחינתם ספר בעירבון מוגבל. פולקלור ארצי לליברלים, לא ציווי אלוהי. אצל דתיים זה מעניין יותר ולו בשל העובדה שמאז ומתמיד הדת התאימה את עצמה לפוליטיקה ולא להפך.
הבחירות הישראליות לנשיאות בארה"ב לא חשובות באמת, מה שחשוב הוא הצילומים שמשודרים למדינות המתלבטות. בטקסס איש לא מבחין בין אוגוסטה ויקטוריה לעיר דויד. בין קודש לחול.
קלינטון תהיה מכה לישראל. אם הרפובליקנים יפסידו את עליונותם בבית הנבחרים המכה תהיה כואבת יותר. זו הסיבה לסבב הפגישות הבהול שערכו נתניהו, ליברמן ואחרים עם חיים סבן, המיליארדר הישראלי שתומך בה, בביקורו האחרון בארץ. טראמפ, לעומת זאת הוא תעלומה. צריך להיות מאמין גדול כדי לחשוב שהאיש הזה מתכוון למה שהוא אומר ברצינות. הוא כבר הודיע שישראל תושמד אם קלינטון תיבחר ובכך הפך אותנו לשטעטל קטן בפולין שתלוי בזהות הפריץ מאמריקה. הוא הבטיח מלחמת עולם שלישית ונשבע אמונים לתהליך השלום ונגדו באותו קמפיין.
מבחינת הישראלים הבחירות האלו הן בין המוכר והבעייתי לבין הלא ידוע. תופעת הקזינו.
אם הכינוס הזה בהר ציון על נאומיו ומשתתפיו הוא מטאפורה למצביעי טראמפ, הזרם המרכזי רחוק משם. זו הבעיה של הרפובליקנים היום.
ביולי 2012 השתתפתי כאורח בכינוס הבחירות של מיט רומני. 150 מוזמנים. תורמים, אנשי ממשל ישראלים ועיתונאים. הגעתי אז עם חולצת כפתורים ובלי ז'קט. הייתי חריג. דורי גולד, נפתלי בנט ואיילת שקד שישבו לצידי התלבשו על פי התקן האמריקאי למרות הקיץ הישראלי. הכינוס נערך במשכנות שאננים, ברקע היו חומות העיר העתיקה ומגדל דויד. ראש העיר ברקת נאם ורומני הבטיח את נצח ישראל. רומני הפסיד בסטייל. טראמפ שורף את אסמי התבואה בסגנון הישן של ירושלים.
חלק מהנואמים עסקו בהחלטה המטורללת של אונסק"ו על ירושלים. אנטישמיות או אנטי־ישראליות - הסינדרום מתפשט לכל מיני כיוונים ויבשות. אם טראמפ ינצח, אחרי הסקרים הנוכחיים גם זה יהיה רק הסינדרום.
מי שותק לחזן ומזוז
בשנה שעברה נתפס סגן יו"ר בית הלורדים הבריטי, לורד מכובד, כשהוא מסניף קוקאין מחזה של נערות ליווי.
ישראל לא המציאה כלום, אלה המכובדים ביותר שהמציאו. השאלה היא מה נדרש מחבר כנסת בישראל.
סיפרתי השבוע על שני צוערים שהדיח אלעזר שטרן כמפקד בה"ד 1 בשל היעדר דוגמה אישית. הראשון לא קם בפני זקנה באוטובוס, והשני ליכלך את אדמת הארץ כשזרק עטיפה של חטיף מאחוריו במקום בפח. היה זה שיעור על דמות המפקד. בתגובה לסיפור העירו לי כמה אנשים על כך שמדובר באגדה אורבנית. יכול להיות, אבל המסר שעבר הוא זה שחשוב. אלפי קצינים וחיילים כמוני התחנכו בצה"ל בעקבות השמועות על איך אמור להיראות מפקד בצה"ל.
אני לא מאמין שיש אחד בליכוד שלא מבין את משמעות המסר מול תוצאות משפט הדיבה של ח"כ אורן חזן, קרב הסכינים הספקולטיבי של סגן השר ירון מזוז ושאר הפטנטים שצומחים במפלגה.
לנתניהו יש אחריות כשהוא שותק וכך גם לאחרים ששותקים איתו - נכון לכתיבת השורות האלה. הליכוד היא מפלגת שלטון שמרבית אנשיה רציניים וראויים, אך מעטים מדי הגיבו. בעיניי, מה שנכון לקצין צעיר נכון כפליים למי ששולח אותו, אבל אפשר אחרת: תגידו שעשה זאת בעבר ומחול, תגידו שאין קשר לעבודתו או שתבחרו להגיד שאין לו מקום, אבל אל תנהגו כפחדנים.
אם הם היו צריכים להתמודד עם דילמת חזן בבה"ד 1 הם היו מודחים בגלל היעדר אומץ לב ודוגמה אישית.
חלום ההפרדה
הביקורת משמאל על תוכניתו של ליברמן לחילופי אוכלוסייה סובלת ממחסור חמור במודעות עצמית. כל רעיון שתי המדינות משמעותו קביעת גורלם של אנשים שלא ביקשו בכך. תושבי מזרח ירושלים לא רוצים להיות חלק ממדינה פלסטינית על פי מרבית הסקרים, בדיוק כמו תושבי אום אל־פאחם, וכך גם הישראלים שגרים באיו"ש. הבעיה האמיתית היא הקווים הגיאוגרפיים הבלתי אפשריים והשותפים שלא קיימים. האינטרס הציוני הוא מקסימום שטח עם כמה שפחות ערבים. הרעיון של הפרדת אוכלוסיות הוא חלום לא ממומש של שמאלנים וימנים, בקווים שונים.
לפנייה לכתב/ת 
